משה יצחקי

משה יצחקי
	יצחקי בסיור לימודי בהרי הקרפטים
לידה	2 בדצמבר 1951 (בן 71); טירת כרמל, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אורנים - המכללה האקדמית לחינוך, בית המדרש לרבנים באמריקה

משה יצחקי (שם עט: משה ב. יצחקי; נולד ב-2 בדצמבר 1951) הוא משורר, מתרגם ועורך. כיהן כראש החוג לספרות, כראש תוכנית להוראת מדעי הרוח בגישה רב תחומית וכדיקן הפקולטה ללימודים מתקדמים במכללת אורנים

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחקי נולד בשנת 1951 במעברת טירת כרמל, בן לחנה לבית בראונשטיין וליוסף יצחק-בכר, שעלו לישראל מרומניה בשנת 1950. השם "בכר" הושמט על ידי פקידי ההגירה, ויצחקי בחר להוסיף לשם העט את האות ב. על-מנת לציין את שם המשפחה שהושמט. ^[^{דרוש מקור]}

בעל תואר ראשון במחשבת ישראל ובספרות עברית ממכללת אורנים ותואר שני בלימודי יהדות ממכון שכטר למדעי היהדות. בעל דוקטורט מבית המדרש לרבנים באמריקה.

חבר מערכת קשב לשירה משנת 2014.^[^{דרוש מקור]}

נשוי לרבקה ואב לשלושה ילדים. מתגורר באחוזת ברק.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחקי פרסם תשעה ספרי שירה, שלושה מהם תורגמו לרומנית ויצאו לאור ברומניה.

ב-2017 זכה בפרס על שם המשורר הרומני ניקיטה סטנסקו במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לשירה בסיגט, על ספרו "ציפור מאספת" שתורגם לרומנית על ידי ד"ר פאול פרקש.^[^{דרוש מקור]} ב-2018 זכה בפרס הוקרה על תרגום אנתולוגיה טרנסילבנית במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לספרות של טרנסילבניה. ^[^{דרוש מקור]}

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1993 – שב אל האין. אופיר, תל אביב (48 עמ').
1999 – השמש יבוא ויפנה. מחברת שדמות, חיפה (64 עמ').
2004 – ועל סביבותיו שב. הקיבוץ המאוחד, תל אביב (80 עמ')^[1].
2009 – נהרות נשאו קולם. הקיבוץ המאוחד, תל אביב (96 עמ').
2010 – זמן טרופות – דואט (שירים משה יצחקי, ציורים איריס קובליו), הוצאת חלפי לספרי אמנות, חולון (96 עמ').
2011 – לאשר תישא הרוח. הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (121 עמ').
2014 – הגוף הוא קו המשווה. הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (96 עמ').
2018 – נקר הספק. אבן חושן, רעננה (110 עמ').
2021 – מפנה ראשי לאחור – שירים נבחרים וחדשים. ספרי עיתון 77, תל אביב (242 עמ').

תרגומים מרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2014 – אנה בלנדיאנה, שפל החושים. (סוף דבר מאת פאול פרקש), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב (73 עמ').
2017 – אנה בלנדיאנה, תקווה מתחת לשמש אפורה. (פתח דבר, מאמר על סולידריות ושליחות חברתית בשירתה של המשוררת אנה בלנדיאנה, תחת שלטון הדיכוי של ניקולאה צ'אושסקו ברומניה מ-1964 ועד 1989, משה ב. יצחקי. סוף דבר - להגן על להבה - שיחה עם אנה בלנדיאנה, מאי 2016, שוחחות ותרגמו: משה ב. יצחקי ופאול פרקש), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (280 עמ').
2018 – אנתולוגיה, כמו מים שאצורים בכפות הידיים – מבחר מהשירה הטרנסילבנית בת זמננו (תורגם בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, פתח דבר: פרופ' יון פופ), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (184 עמ').
2019 – רַאדוּ צוּקוּלֶסְקוּ, שלושה במיטה אחת – סיפורים קצרים ומחזה (תורגם בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, פתח דבר, משה ב. יצחקי) הוצאת ספרי עיתון 77, תל אביב. (190 עמ').
2021 – דּינוּ פְלְמֶנְד, צללים ומצוקים, (תורגם מרומנית בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, עם פתח דבר, מאת משה ב. יצחקי, שיחה עם המשורר נערך על ידי שני המתרגמים), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (100 עמ').
2021 – אנה בלנדיאנה, כשהמוות נדלק בעלים, (סוף דבר: שותפות גורל - אנה בלנדיאנה ורומולוס רוסאן, מאת פאול פרקש, תרגם מרומנית: משה ב. יצחקי), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (100 עמ').
2022 – מַרְתָּה פֶּטְרֶאוּ, הבדידות היא ארץ חצויה, (תורגם מרומנית בשותפות עם ד"ר פאול פרקש, עם פתח דבר, מאת משה ב. יצחקי), הוצאת "קשב" לשירה, תל אביב. (76 עמ').

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הארץ, שירה, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2004

[1] הארץ, שירה, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2004

[1]