ניקולאה צ'אושסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Disambig RTL.svg המונח "צ'אושסקו" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צ'אושסקו (פירושונים).
נִיקוֹלָאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ
23 בינואר 1918; סקורניצ'שט, מחוז אולט, רומניה - 25 בדצמבר 1989; טרגובישטה, מחוז דמבוביצה, רומניה (בגיל 71)
Crop-Nicolae Ceaucescu 1978.jpg
ניקולאה צ'אושסקו ב-1978
שם בשפת המקור Nicolae Ceauşescu (רומנית)
IPA:‏ /ni.ko.ˈla.e ʧa.u.ˈʃes.ku/
מדינה רומניה
מקום קבורה בית הקברות גנצ'אה Ghencea, בוקרשט, רומניה
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הרומנית
נשיא רומניה ה-ראשון
תקופת כהונה 9 בדצמבר 196722 בדצמבר 1989 (22 שנים)
הבא בתפקיד יון איליאסקו

נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּרומנית: ; אלפבית פונטי בינלאומי: (nikoˈla.e t͡ʃe̯a.uˈʃesku)‏; 23 בינואר[1] 191825 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, השליט השני והאחרון של רומניה הקומוניסטית, שלט על רומניה לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ב-1965 ועד פרוץ המהפכה הרומנית והוצאתו להורג, יחד עם רעייתו, אלנה צ'אושסקו, בשנת 1989. צ'אושסקו היה חבר באקדמיה הרומנית ונשיא כבוד שלה מ-1985[2] - לאחר מותו הודח ממנה.

צ'אושסקו המשיך את מדיניותו הלאומית של השנים האחרונות לשלטונו של גאורגיו-דז', הפגין עצמאות מוגבלת ביחסי החוץ של רומניה ושמר על משטר קומוניסטי נוקשה במדיניות הפנים. הוא ביקר חלק מפשעי השלטון הקומוניסטי ברומניה והביא לטיהור חלק מהמורשעים במשפטים מבוימים. צ'אושסקו רתם את רומניה למאמץ של תיעוש ובנייה, הקמת פרויקטים אדירים וניסיון לבסס כלכלה יציבה. מסעו של צ'אושסקו לפרעון כל חובות החוץ של רומניה הוכתר בהצלחה חצי שנה לפני נפילתו, אך הפגיעה החמורה ברמת החיים של תושבי רומניה, כדי להשיג מטרה זו, השניאה אותו על רבים.

בתקופת צ'אושסקו פולחן האישיות שלו והנפוטיזם ברומניה הקומוניסטית הגיעו לשיא, רעייתו הייתה לשנייה בהיררכיה השלטונית ואחד מבניו הוכן לרשת את השלטון.

נעוריו ופעילותו במחתרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו נולד למשפחת איכרים, בכפר סקורניצ'שט (Scorniceşti), במחוז אולט, בחבל ולאכיה. הוא נולד ב-23 בינואר, אך נרשם בספרים רק לאחר שלושה ימים, ב-26 בינואר. שמו, ניקולאה, ניתן לו על ידי סנדקו, ניקולאה אלכסנדרו. אביו, אנדרוצה, היה איכר, בן למשפחת רועי צאן ששימש זמן מה כראש הכפר. אימו, אלכסנדרינה, הייתה בת למשפחה של קצין בצבאו של טודור ולדימירסקו. שני ההורים ידעו קרוא וכתוב, דבר לא טריוויאלי באותה תקופה, כשרק מחצית תושבי רומניה ידעו קרוא וכתוב. למשפחה היו שלושה הקטרים של אדמה חקלאית ומספר כבשים והאב גם עבד לעתים כחייט. לניקולאה היו חמישה אחים (האח השישי, קונסטנטין, מת בגיל חמש) ושלוש אחיות וכל המשפחה חיה בבית בן שני חדרים, כשהמזון הבסיסי היה ממליגה. כמו יתר ילדי הכפר. ניקולאה למד ארבע כיתות בבית ספר בו המורה לימד באותו חדר בני כיתות שונות. לא היו לו ספרי לימוד ולבית הספר היה הולך יחף גם בשלג, כמו יתר ילדי הכפר. הוא יצר לעצמו את הנעליים הראשונות מקליפת עצים. ניקולאה היה בין התלמידים הטובים ביותר בכיתתו, בעל זיכרון טוב וסקרן[3]. האחות הבכורה הייתה ניקולינה, שנולדה ב-1914 והייתה הראשונה שעזבה את הבית ועברה לבוקרשט בחיפוש אחר עבודה. ניקולאה עבד ברעיית כבשים ובגיל 11, בסיום בית הספר היסודי, נשלח להיות שוליה של הסנדלר אלכסנדרו סנדולסקו, חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית הרומנית, שקירב אותו לרעיונותיה. ניקולאה התגורר בבוקרשט אצל אחותו, ניקולינה[4].

הפעילות במפלגה הקומוניסטית המחתרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאה צ'אושסקו בעת מעצרו בינואר 1936, בטרגובישטה

בשנת 1932 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית (הלא-חוקית באותה תקופה), ובשנת 1933 נעצר לראשונה באשמת הסתה במהלך שביתה. בשנת 1934 נעצר שלוש פעמים, על איסוף חתימות למען שחרור חברי מפלגה שנעצרו ופעולות של הפצת כרוזים. צ'אושסקו היה קצר קומה, מגמגם מעט וכשהתקשה בדיבור רגלו הימנית נטתה לרעוד - השוטרים חמלו עליו ושחררו אותו לאחר מעצר קצר. הוא נדד בין הערים בוקרשט, קראיובה, קמפולונג ורמניקו ולצ'אה תוך ביצוע המשימות הקטנה, שהוטלו עליו. לאחר מעצרים קצרים אלה, עבר לפעילות מחתרתית. בדצמבר 1935, בטרם מלאו לו 18, התמנה צ'אושסקו לראש הארגון האזורי של פראחובה של הנוער הקומוניסטי. הוא נעצר באמצע ינואר 1936, בביתו של יון אולטאנו, פעיל קומוניסטי מקומי, שהיה מודיע של סיגורנצה ונידון בפני בית דין צבאי לשנתיים מאסר על ההאשמה העיקרית ועוד חצי שנה מאסר על התחצפות כלפי השופטים. ב-30 בדצמבר 1933 הוכרז ברומניה מצב חירום צבאי בגלל השביתות והוראה זו קיבלה הארכה כל שישה חודשים, לכן משפטי הקומוניסטים נערכו בפני בתי דין צבאיים[5]. הכליאה בוצעה בבית הסוהר דופטאנה. בתקופת כליאתו של צ'אושסקו בדופטאנה חלה מאוד חברו לתא של צ'אושסקו וחבריו במפלגה הקומוניסטית התחילו להקצות לו חלק ממנת האוכל שלהם, כדי לעזור לו להבריא - יום אחד נראה צ'אושסקו אוכל מהתוספות המיועדות לחברו לתא ועל כך נענש על ידי חבריו במכות[6]. עד גיל 26 הספיק צ'אושסקו להיות כלוא במשך שבע שנים.

בשנת 1939 פגש את אלנה פטרסקו, קומוניסטית ותיקה שהשפיעה עליו רבות. בשנת 1940 נעצר מחדש ונכלא, ובשנת 1943 הועבר למחנה הריכוז בטרגו ז'יו, שם היה חברו לתא של גאורגה גאורגיו-דז'. צ'אושסקו קיבל ממפלגתו הצבעת גינוי והערה בגלל חוסר זהירותו במפגשיו עם אהובתו, אלנה, בבתים קונספירטיביים.

חייו ברומניה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בדצמבר 1947 נישאו בני הזוג צ'אושסקו (אלנה הייתה בחודש השביעי)[7]. בתקופה זו נולדו גם ילדי הזוג צ'אושסקו, ולנטין (1948), זויה (1949) וניקו (1951). בשנת 1952, לאחר שקבוצת בית הסוהר התגברה על קבוצת מוסקבה ואנה פאוקר סולקה מתפקידיה (מאבקי כוח במסגרת המפלגה הקומוניסטית), נכנס צ'אושסקו לוועד המרכזי של "מפלגת הפועלים הרומנית", השם הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית באותה תקופה. בשנת 1954 התמנה לחבר מלא בלשכה הפוליטית ובהדרגה קיבל מעמד של מספר שניים בשלטון הקומוניסטי.

ראשית העפלתו בהיררכיה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה צ'אושסקו לתפקיד מזכיר איחוד הנוער הקומוניסטי. בשנת 1946, לפני עליית הקומוניסטים לשלטון, הוכוון צ'אושסקו לתחום החקלאות והיה למדריך של המפלגה בקונסטנצה ולאחר מכן באולטניה. בגיל 29 הצליח להיבחר לפרלמנט הרומני במחוז אולט. הוא התמנה לתפקיד הממונה על המגזר החקלאי המרכזי ובשנים 1948 - 1950 היה סגן שר החקלאות. ב-1950 התמנה לסגן שר ממונה על הכוחות המזוינים[8]. במרץ 1950, על פי צו כללי מספר 12 של המשרד להגנה לאומית, התמנה לדרגת מיור גנרל ובהמשך קודם לדרגת גנרל לויטננט וסגן ראשון של שר ההגנה. במשך שמונה חודשים למד צ'אושסקו באקדמיה הצבאית ברומניה ונוסף לכך, פעמיים בשבוע קיבל שיעורים פרטיים בגאוגרפיה וטופוגרפיה צבאית. בשנים 1951 ו-1952 למד בכל שנה חודשיים רצופים באקדמיה הצבאית על שם מיכאיל פרונזה במוסקבה.

ניקולאה צ'אושסקו במדים בשנת 1954

ב-5 בנובמבר 1957, כאשר כיהן כמזכיר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, השתתף במשלחת שיצאה במטוס למוסקבה - המטוס נפגע בנחיתה, שר החוץ הרומני ושלושה חברי צוות נהרגו ואחרים נפצעו. צ'אושסקו יצא עם מכות ושריטות בלבד[9].

קבלת השלטון ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' פנה צ'אושסקו בנפרד לכל אחד מהבולטים במנהיגי רומניה הקומוניסטית של הימים ההם והבטיח להם להשאיר בידיהם או אפילו להגביר את השפעתם ותפקידיהם, במידה והוא יבחר לתפקיד. המתחרה הבולט, גאורגה אפוסטול, סבר שבחירתו בטוחה ולא פעל לגיוס תמיכה. כמה מראשי המפלגה לא התאימו לקבלת הכוח לידיהם, בגלל שלושת התנאים המוקדמים הלא כתובים: מוצא רומני (מוצאו של יון גאורגה מאורר היה גרמני, מוצאו של אמיל בודנראש היה אוקראיני וגרמני), פועל לשעבר ופעילות בתקופה המחתרתית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית[10]. שלושה ימים לאחר מותו של גאורגה גאורגיו דז', במרץ 1965, התמנה צ'אושסקו למזכיר הכללי של מפלגת השלטון, "מפלגת הפועלים הרומנית" (Partidul Muncitoresc Român)[11], שתחת הנהגתו חזרה לשם המפלגה הקומוניסטית הרומנית. צ'אושסקו שינה גם את שם המדינה מרפובליקה עממית רומנית לרפובליקה סוציאליסטית רומניה. בשנת 1967 היה צ'אושסקו לנשיא מועצת השרים של רומניה (מקביל לראש ממשלה).

גינוי קודמו וטיהור מורשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו לשלטון הטיל צ'אושסקו על ועדה לחקור מעשים, שנעשו לפני שקיבל את השלטון ובהם פרשת שטפאן פוריש ופרשת לוקרציו פטרשקנו.בקונגרס המפלגה הקומוניסטית הרומנית, באפריל 1968, בהנהגת צ'אושסקו, גונו שיטות ההנהגה והדיכוי של גאורגה גאורגיו-דז' וטוהרו רבים מהמורשעים בתקופתו ובהם לוקרציו פטרשקנו, שהוצא להורג ואנה פאוקר שהודחה ומתה. טוהרו גם קומוניסטים רומנים שחוסלו בברית המועצות בתקופת סטלין. בהזדמנות זו הודחו מנהיגים קומוניסטים מתחרים, דוגמת אלכסנדרו דרגיץ', שהיו קשורים בחקירות ובביום המשפטים בתקופת גאורגיו-דז'[12].

נשיא רומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במרץ 1974 האספה הלאומית הגדולה של רומניה חוקקה את תפקיד נשיא רומניה וניקולאה צ'אושסקו נבחר פה אחד לתפקיד.

כצפוי ממנהיג קומוניסטי, ניקולאה צ'אושסקו היה אתאיסט מוצהר וקפדן וכאשר היה בסעודה חגיגית בחו"ל שבה השתתף גם חשמן, שעמד על עריכת התפילה לפני תחילת הארוחה, הוא קם ועזב. עם זאת היה מתירני כלפי אחרים וב-1969 אמר: "אני מעדיף חבר מפלגה שהולך לכנסייה, אך הוא ממושמע בעבודתו, מסודר ומקיים את התחייבויותיו על פני זה שלא הולך לכנסייה, אך מחדיר אי סדר, חוסר משמעת וכאוס בחברה."[13] אמו של צ'אושסקו הייתה אדוקה בדתה, וכשמתה, השתתף הבן בטקס דתי, שנערך על ידי כומר ואף הורה על בניית כנסייה על שמה בכפר.

מדיניותו של צ'אושסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הדמוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות הדמוגרפית בשנים 1961 - 2006

ב-2 באוגוסט 1966, בישיבה של הוועד הפועל שהוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית נידון מחקר דמוגרפי שערכה ועדה בראשותו של שר הבריאות. בדיון הועברה ביקורת קשה על צו משנת 1957, שאיפשר ליברליזציה בהפלות מלאכותיות יזומות. צ'אושסקו חיווה דעתו שהלגיטימיזציה של הגרידות גררה לגיטימציה לזנות והקלות לגירושים. צ'אושסקו ביקר בחריפות גם פעילים קומוניסטיים, שהתגרשו ונישאו מחדש. לפי הנתונים, שהוצגו בישיבה, ב-1965 בוצעו ברומניה 1,115,000 הפסקות הריון יזומות, מספר כפול מהמספר הנכון לשנת 1959[14]. צ'אושסקו הוביל לקבלת החלטה להגדלת המקומות במעונות לילדים וב-1 באוקטובר ניתן צו מספר 770, שאסר הפלות יזומות, פרט לכמה מצבים מוגדרים היטב והם:

  1. ההריון מסכן את חיי האישה ואין דרך אחרת להרחיק את הסכנה.
  2. אחד מההורים סובל ממחלה קשה העוברת בתורשה.
  3. האישה ההרה עברה את גיל 45.
  4. האישה ההרה נכה פיזית או גופנית.
  5. לאישה ההרה יש כבר ארבעה ילדים והיא מטפלת בהם.
  6. ההריון הוא תוצאה של אונס או גילוי עריות[15].

צ'אושסקו הוביל מדיניות המעודדת ריבוי ילדים במשפחה, כשהוא נותן לדוגמה את משפחתו מרובת הילדים. למטרה זו זכו לתמיכה סרטים, הצגות תיאטרון ויצירות אמנות עם מסר של עידוד משפחות גדולות. במפלגה הקומוניסטית הרומנית הודחו או הורדו בדרגה בעלי תפקידים גרושים או בעלי אורח חיים מתירני מדי.

מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר הונהגה בדיקה גינקולוגית תקופתית במפעלים, לאיתור נשים בהריון ומס רווקות, המוטל על לא נשואים.

התוצאה של צעדים אלה הייתה קודם כל הכפלת הילודה ב-1967 לעומת השנה הקודמת. האפקט התמתן עם הזמן וב-1973 מספר הילדים הממוצע לאישה ברומניה חזר למספר 2,4. האיסור הכללי של הפסקות ההריון היזומות הוביל נשים רבות לביצוע הפסקות הריון מחתרתיות בתנאים לא נאותים, תופעה שהגדילה את מספר הנשים שמתו כתוצאה מכך. בשנים 1966 - 1989 נספרו 9,452 נשים שמתו מסיבה זו, אך ההערכות גבוהות יותר, כי מקרי מוות רבים נרשמו עם סיבות מוות שונות, כדי להסתיר את הסיבה האמיתית.

למדיניות זו היו תוצאות שליליות נוספות ובהן ריבוי מספר הילדים הלא רצויים והילדים הנטושים, שחייבו יצירת מחנות מיוחדים להחזקת וטיפול הילדים האלה. במחנות אלה התפשטו מחלות מדבקות, בין היתר בגלל שימוש חוזר במזרקים. מספר הילדים בבתי היתומים הגיע למאה אלף בעת המהפכה הרומנית, ב-1989, ילדים שחיו בתנאים קשים. גם לאחר המהפכה, בשנות התשעים של המאה העשרים, מצב הילדים נשאר רע, התקשו למצוא כסף להחזקתם ומהעולם המפותח באו אנשים חסרי ילדים ואמצו חלק מהם. בין הבאים לקחת ילדים מרומניה היו גם פדופילים, שניצלו את התוהו ובוהו החוקתי[16].

מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתו לשלטון ברומניה עשה צ'אושסקו שינויים מבניים בהנהגת המדינה ובחלוקה האדמיניסטרטיבית שלה. בנוסף להיותו מנהיג המפלגה הקומוניסטית הרומנית, הוא התמנה לתפקיד נשיא המדינהף תפקיד חדש, התפקיד העליון במדרג האדמיניסטרטיבי של המדינה. כשהוא מרכז בידיו את עוצמת השלטון, צ'אושסקו החליש את מנגנוני הבקרה ובכך חיזק עוד יותר את שלטונו. שינויים אלה הדאיגו מאוד את מנהיגי הגוש הקומוניסטי, שדנו בכך וחיפשו דרכים להתמודד עם המצב, כולל ניסיונות לפלג את הנהגת המפלגה הקומוניסטית הרומנית, ניסיונות שנכשלו[17]. ניקולאה צ'אושסקו הנהיג משטר מהדגם הנושא את התואר "דמוקרטיה", אך בעל איפיונים דיקטטוריים מובהקים. רק המפלגה הקומוניסטית הרומנית הייתה חוקית, אמצעי הייצור היו מולאמים והכל נוהל בצורה ריכוזית מתוכננת. התקשורת והספרות היו מצונזרים בקביעות והיוצרים המקומיים נדרשו לייצור בסגנון ריאליזם סוציאליסטי.

בנובמבר 1968, בוועידת הסופרים הרומנים, הזהיר צ'אושסקו את הסופרים מהשפעת התורות הפילוסופיות הזרות, גינה מגמות "לא בריאות", לדבריו, שנתגלו אצל סופרים מסוימים והודיעה שהמפלגה הקומוניסטית נקטה באמצעים, כדי שהדבר לא ישנה[18].

בריחת המוחות מרומניה למערב התגברה בהדרגה, ב-1967 לא שבו לרומניה 11 מומחים שיצאו לביקורים במערב, ב-1968 לא שבו 28 וב-1969 לא חזרו 51 מומחים. ניתנו הוראות להחרמת כל הדרכונים ושמירתם בסקוריטטה ומסירתם למעוניינים רק לאחר בדיקות ובירורים מעמיקים לכל נסיעה ונסיעה והנסיעות התמעטו מאוד. ב-1970 חוקק חוק נגד הפרזיטיות ועל סמך חוק זה ניתן היה להרשיע חברי קהילות דתיות לא מוכרות ועל פי הסעיף הראשון אזרחים בעלי תפיסת חיים פרזיטית או אנרכית היו צפויים לעונש של עד שישה חודשי מאסר וקנס עד חמשת אלפי לאי.

הוחלט שמגורים בבוקרשט מותרים רק למי שעובד בה ולגמלאים ובכך הפכה הרשות לגור בעיר הבירה למבוקשת מאוד[19].

המדיניות הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת השוק המשותף של מדינות הגוש הקומוניסטי יועד לרומניה תפקיד של ספקית תוצרת חקלאית. רומניה לא השלימה עם ההחלטה הזאת והחליטה להשקיע בתיעוש ובמיוחד בפיתוח התעשייה הכבדה. ההשקעות הכבדות שנדרשו נעשו על חשבון רווחת בני העם הרומני, והתוצאה הייתה ירידה ברמת החיים של האוכלוסייה. כדי להתגבר על הגרעונות פנתה רומניה של צ'אושסקו אל המערב בבקשת הלוואות, והמשיכה במדיניות מכירת המיעוטים שלה, פדיון יהודי רומניה ופדיון בני המיעוט הגרמני ברומניה – היתרי הגירה תמורת מטבע זר. לצורך פיתוח הפרויקטים התעשייתיים לקחה רומניה הלוואות גדולות בשוקי הכספים של המערב וחובות החוץ שלה צמחו מ-1,2 מיליארד דולר אמריקאי ב-1971 ל-9,5 מיליארד ב-1981.

בול דואר רומני שהופק לכבוד פתיחת תעלת דנובה-הים השחור. בבול מצוירים ניקולאה צ'אושסקו, כשהוא גוזר את הסרט, ורעייתו, אלנה צ'אושסקו, המוחאת כפיים

צ'אושסקו יזם מפעלים כלכליים, דוגמת המפעל לייצור יהלומים מלאכותיים בבוקרשט, שהפרו פטנטים והתבססו על ריגול תעשייתי והפיקו הכנסות לרומניה.

תושבי בוקרשט עומדים בתור לרכישת שמן בישול בשנת 1986

בתקופת צ'אושסקו נחפרה תעלת דנובה-הים השחור, בניית ארמון הפרלמנט עמדה בפני סיום, בוצע חלק גדול מתעלת דנובה-בוקרשט. צ'אושסקו שם דגש חזק על פיתוח התעשייה ומפעלי תשתית והפנה לכך את מרבית ההשקעות ולא הסתפק במקורות הפנים, אלא לקח הלוואות, הן במערב והן מהגוש הקומוניסטי. ב-1971 הוקם מפעל Electroargeş (אלקטרוארג'ש) שנועד לייצר מכשירי חשמל לצריכה ביתית ומוסדית (התחיל לייצר ב-1973), באפריל 1973 נחנך בבראילה מפעל לייצור מחפרים, באותו חודש, בקראיובה, במפעלי Electroputere (אלקטרופוטרה) התחילו לייצר את השנאי הגדול ביותר ברומניה ובטולצ'אה נחנך שדה התעופה. כעבור חודשיים נחנך בטולצ'אה מפעל לייצור אלומיניום. באוקטובר באותה שנה נפתח המפעל לייצור אמוניה בסלובוזיה ובהמשך החודש נחנך הסכר שליד וידרארו, חלק מהמערך ההידרואלקטרי על הנחל לוטרו. בדצמבר 1973 נפתח בטרגובישטה מפעל לפלדות מיוחדות[20].

צ'אושסקו סבר שחובות החוץ של רומניה פוגמים בעצמאותה, לכן החליט לעשות מאמץ לפרוע את החובות. משטר צנע, שהוטל על רומניה, גרם למחסור רב במוצרים שונים ואפילו בחשמל ובשידורי טלוויזיה, אך רומניה שילמה את כל חובותיה (פרט לתביעות השבדיות, שההתדיינות לגביהן נמשכה משנות העשרים של המאה העשרים ועד לאחר נפילת משטר צ'אושסקו[21]) והמשימה הושלמה כחצי שנה לפני הפלת צ'אושסקו.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תעלת דנובה-הים השחור
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארמון הפרלמנט

מכירת המיעוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פדיון יהודי רומניה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פדיון בני המיעוט הגרמני ברומניה

מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו בחברת אבא גפן, שגריר ישראל ברומניה בשנים 1977 - 1982

תחת הנהגת צ'אושסקו נקטה רומניה קו עצמאי במדיניות החוץ שלה, קו מתבדל לעומת יתר ארצות הגוש הקומוניסטי. היא לא השתתפה בפלישה לצ'כוסלובקיה ואף מתחה ביקורת על צעד זה בנאום תקיף שנשא צ'אושסקו בפני המונים ב-21 באוגוסט 1968[22]; היא לא ניתקה את יחסיה עם ישראל לאחר מלחמת ששת הימים; והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס.

ארמון הפרלמנט, שנבנה בתקופת צ'אושסקו בפיקוח צמוד שלו

צ'אושסקו שאף להכרה בינלאומית ופעל להשגתה. במאי 1968 ביקר ברומניה נשיא צרפת, הגנרל דה גול, שניסה, ללא הצלחה, למשוך את צ'אושסקו ליציאה מברית ורשה[23].

ב-1970 ביקר ברומניה נשיא אצות הברית, ריצ'רד ניקסון, שפיתח יחסים חמים עם צ'אושסקו ועם רומניה. צ'אושסקו וניקסון הירבו במתן מחמאות האחד לזולתו וגם קשרו יחסים ההולכים ומתהדקים בין שתי המדינות, כולל מתן מעמד של שותפת סחר מועדפת לרומניה[24].

מדיניות זו הפכה את רומניה למדינה מקובלת על המערב ולגורם בפוליטיקה העולמית. מעמד זה בא לידי ביטוי במהלכי תיווך של ממשל צ'אושסקו, שתרמו לקיום ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת בירושלים בשנת 1977. כדי לא לתת תירוצים לברית המועצות לפלוש לרומניה כפי שפלשה לצ'כוסלובקיה, וגם מסיבות פנימיות אחרות, הקפיד משטרו של צ'אושסקו על שלטון קומוניסטי אדוק יותר מכל מדינה קומוניסטית אחרת באירופה. בתחילת הנהגתו זכה לאהדה עממית הודות לעמדתו העצמאית בגוש הקומוניסטי, אך בהמשך, הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על בניית ארמון הפרלמנט – כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה.

בסוף שנות השבעים של המאה העשרים ערק למערב יון מיחאי פצ'פה, מראשי הביון הרומני. פצ'פה כתב ספר בשם "אופקים אדומים" ובו חשף את מדיניותו של צ'אושסקו. חבר קונגרס אמריקאי, פרנק וולף, נתן לנשיא רונלד רייגן עותק מהספר והנשיא קרא את הספר ולמחרת קריאתו ביטל את המעמד של רומניה כחברת סחר מועדפת של ארצות הברית. מאוחר יותר אמר רייגן שהספר הזה הפך להיות עבורו התנ"ך שלו לדרך בה יש לטפל בדיקטטורים[25].

פולחן האישיות והנפוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון ראווה של חנות ספרים ברומניה, ב-1986 ובה מבחר הכולל בעיקר ספרים של ניקולאה צ'אושסקו וספרים עליו

עוצמתו של צ'אושסקו בהנהגת רומניה הקומוניסטית ויכולתו להיטיב או להרע עם אחרים הובילו רבים לנסות להתחבב עליו על ידי התחנפות. התחרות הייתה רבה וצ'אושסקו זכה לתורים של "הגאון מהקרפטים", "ייצור שנולד פעם בחמש מאות שנים", "גיבור בין גיבורים", "אדריכל הגורל הלאומי"[26] ועוד בסגנון זה.

לא רק ברומניה הרעיפו על צ'אושסקו דברי חנופה, גם מנהיגי המערב, נשיאי ארצות הברית וראשי מדינות ממערב אירופה לקחו חלק בכך, כדי לקרב אותו אליהם ולהרחיק את רומניה מהגוש הקומוניסטי.

במטרה לקנות את רצונו הטוב, התחרו הפקידים הבכירים בינם ובין עצמם במציאת, רכישת ויצירת מתנות מקוריות עבור צ'אושסקו. אחד מהם הזמין עבורם שטיח צמר בגודל 2,95*2,60 עם הדיוקנות שלהם במרכזו[27]. העבודה על השטיח ארכה שנתיים.

צ'אושסקו קידם לעמדות בכירות רבים מבני משפחתו. רעייתו, אלנה צ'אושסקו, קודמה לפסגה המקצועית בקבלה תואר דוקטור מהנדס בכימיה[28] וחברה באקדמיה הרומנית ובמסלול הפוליטי היא הייתה חברה בלשכה המתמדת של הוועד הפועל הפוליטי של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית וסגנית ראשונה של ראש ממשלת רומניה ולמעשה מספר 2 בהיררכיה הפוליטית ברומניה.

ניקולאה צ'אושסקו עם רעייתו והוריו

אחיו של ניקולאה צ'אושסקו, מרין צ'אושסקו, התמנה לראש המשלחת הכלכלית של רומניה, תחילה בצ'כוסלובקיה ולאחר מכן באוסטריה.

אחיו של ניקולאה צ'אושסקו, איליה צ'אושסקו, למד היסטוריה צבאית, קיבל תואר דוקטור ודרגת גנרך לויטננט עם שני כוכבים והיה לסגן שר ההגנה ובמהלך המהפכה, אפילו כיהן לכמה שעות כשר הגנה.

הצעיר בילדי הזוג צ'אושסקו, ניקו צ'אושסקו, קודם לתפקיד ראש איחוד הנוער הקומוניסטי, תפקיד שמילא בעבר ניקולאה צ'אושסקו בעצמו ולאחר מכן התמנה להיות האחראי מטעם המפלגה הקומוניסטית הרומנית על אזור סיביו.

סביבת החיים ומנהגיו בתקופת שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג צ'אושסקו התגוררו ברובע השלטוני המיוחס, רובע האביב, בבוקרשט. תחילה הם גרו ברחוב הלשטאולוי 27, אך לאחר שעלה בסולם השלטוני נבנתה לו וילה בשדרות האביב 50, שם בחצר של הקטר וחצי, נבנו לו בהמשך עוד חמש וילות, ששימשו את הוריו, את בתו, את גיסו, את אחותו ואת הרופאים שלו. כל הבתים נבנו על ידי השלטון הרומני והיו לרכוש המדינה. הבית של צ'אושסקו כלל מרפסת פתוחה, בריכה, אולם קולנוע, סאונה, סלון כפרי בסגנון אולטני, משרדים, חדרי שינה, מטבח, חדר רחצה וחדר מגורים. כל הבית, פרט לכמה מנורות תלויות ומראות מיובאות מאיטליה, נבנה מחומרים מקומיים.

צ'אושסקו גידל שני זוגות כלבי לברדור רטריבר ורעייתו אמצה כלב רחוב. חוסר הוודאות לגבי נסיבות מותו של קודמו, גאורגה גאורגיו-דז', השמועות על האפשרות שהורעל או הוקרן על ידי סוכנים רוסים, השפיעו על צ'אושסקו שחשש מהקרנות ומהרעלות. מזונם של צ'אושסקו, של רעייתו, של ילדיו ושל בני הזוג שלהם הוכן ובושל במרוכז, תחת פיקוח רפואי וביטחוני. המזון הוכן ונארז ונשלח תחת ליווי אנשי סקוריטטה לבני המשפחה. כשניקו צ'אושסקו, בנו של ניקולאה, חי בסיביו, נשלח אליו מזונו בטיסות יומיות ואם תנאי מזג האוויר לא אפשרו טיסה, נשלחה מכונית מיוחדת, כדי להוביל את המזון המוכן.

במכלול Vlăsia, על שטח של 40 הקטרים, גודלו במיוחד הירקות והפירות עבור משפחת צ'אושסקו, ללא קוטלי עשבים, ללא דישון כימי ועם שמירה קבועה. במקום היו גם שמונה פרות חולבות, שסיפקו את החלב ונגזרותיו עבור משפחת צ'אושסקו. פרות אלה נהנו מדיאטה מיוחדת והשגחה של איש סקוריטטה[29].

מתחת לבית היה מעבר למנהרה המקשרת עם המועדון השכונתי ועם רשת מנהרות המובילות למרכזי השלטון.

לאחר הדחת צ'אושסקו מהשלטון הפכה הווילה שלו למוזיאון[30].

תחביביו ואורח חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו משחק ביליארד ב-1976

בני הזוג צ'אושסקו היו קרובים מאוד האחד לזולתו, החזיקו ידיים ונהגו לאכול יחד בחצר הבית. ניקולאה צ'אושסקו אהב להקשיב לשירת הזמרות יואנה ראדו ומיאה בראיה ואף נתן קולו בשיר לאחר הארוחה. הוא שיחק שש בש עם רעייתו והאחרונה נהגה לרמות וכשהיה תופס אותה בכך, היה מאיים שיפסיק לשחק והיא הייתה מתחייבת להפסיק לרמות. צ'אושסקו אהב לשחק גם שחמט, ביליארד וכדורעף.

מסעי הציד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו לא עסק צ'אושסקו בציד, הוא היה דלפון וזה היה ספורט של בעלי ממון. עם עלייתו בדרגות ההיררכיה הקומוניסטית התחיל להצטרף למסעי ציד של אחרים וזה מצא חן בעיניו. לאחר היותו השליט של רומניה הקומוניסטית, מסעי הציד הפכו לשגרה קבועה ואפילו חיבר אותם למגעים עם דיפלומטים ומנהיגים זרים, שהוזמנו להשתתף ולהנות מההווי המקומי. פטרו גרוזה היה שותף קבוע למסעי הציד של צ'אושסקו והאחרון נהג להשוות את הישגיהם. צ'אושסקו נהג להזמין למסעי הציד גם שגרירים חדשים ולהעבירם טקס מיוחד, שכלל הצגת שאלות וענישה על תשובות בלתי מספקות לטעמו של צ'אושסקו - הענישה כללה מכות (לא חזקות) עם זרדים על ישבן הנחקר[31].

המסיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילת המשטר ומות הזוג צ'אושסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים מבשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאה צ'אושסקו מצטלם עם כורי פחם במכרה לופן, ב-1977
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שביתת הכורים בעמק הז'יו (1977)

במהלך שנות שלטונו של צ'אושסקו היו מקרים של התנגדות לשלטון, אך מרביתם היו חסרי עוצמה של ממש ולא הצריכו תגובות חריפות מדי. באוגוסט 1977, באזור המכרות, בעמק הז'יו, פרצה שביתה ספונטנית על רקע שינויי חקיקה שהקטינו את זכויות הכורים. עשרות אלפי כורים, בני משפחה וסקרנים התגודדו והפסיקו את העבודה במכרות וסרבו להפצרות ואיומי הנכבדים הקומוניסטים, שנשלחו אליהם - הם דרשו לדבר עם צ'אושסקו וזה, שהיה בנופש על חוף הים, נחלץ ובא אליהם. הוא הבטיח להם הטבות מסוימות והם התרצו לחזור לעבודה. כעבור זמן מה, כשצ'אושסקו חיזק את אחיזתו באזור עם אנשי סקוריטטה ואנשי צבא, נחקרו אלפי כורים, חלקם באלימות, עשרות נשלחו לכלא או לבתי חולים לחולי נפש ומאות הועברו עם משפחותיהם לאזורים אחרים.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המרד בבראשוב

עשר שנים לאחר שביתת הכורים בעמק הז'יו ושנתיים לפני המהפכה הרומנית פרץ מרד עובדים בבראשוב. במפעל "הדגל האדום" לייצור משאיות קיבלו עובדי משמרת הלילה את תלושי המשכורת ונדהמו לראות שמשכורתם קוצצה בחצי לטובת סעיף תמוה בו נכתבה רק מילה אחת: "סוציאלי". העובדים פנו לאחראי והוא התייחס אליהם בזלזול ואמר שבטח יבינו זאת בבוקר. בבוקר העובדים נפגשו עם משמרת הבוקר וכולם יחד החליטו לא לעבוד, להשבית את המכונות ויצאו אל העיר, אל מושב המפלגה המקומי לתבוע את משכורתם כשהם צועקים סיסמאות: "רוצים את הכסף שלנו!", "רוצים אוכל וחימום!", "רוצים אוכל עבור הילדים שלנו!", "רוצים לחם ללא הקצבה!" וכדומה. המורדים פרעו במרכז המפלגה המקומי, אך המרידה דוכאה על ידי השלטונות. ראשי המורדים אותרו, נעצרו, נחקרו ונשפטו לעונשים שלא עברו את הרף של שלו שנות מאסר ופוזרו ברחבי רומניה.

המהפכה הרומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המהפכה הרומנית (1989)

המדיניות הליברלית שהפעיל מיכאיל גורבצ'וב לא השפיעה על הקו של צ'אושסקו, והוא המשיך במדיניות הדיכוי של האזרחים ברומניה. אזרחי רומניה ראו בעיניים כלות כיצד משתנים המשטרים במדינות הסובבות אותם ורק אצלם דבר לא משתנה. בשנת 1989 אירעה בטימישוארה תקרית שהציתה את ראשית המרד נגד השלטון. צ'אושסקו ועוזריו ניסו להכניע את המורדים בעזרת כוחות הביטחון וגיוס פועלים מיישובים אחרים ושילוחם נגד המורדים. מהלכיהם לא צלחו, והמהפכה הרומנית, שהחלה בטימישוארה, התפשטה על פני רומניה והגיעה לבוקרשט. המשטר ארגן כינוס תומכים המוני בבוקרשט, אך בשעה שצ'אושסקו נאם בפניהם, התחילו המהומות שהלכו וגברו.

ההימלטות והמעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקרו של 22 בדצמבר צ'אושסקו נטה להאמין שמאמציו לייצב את המצב ולדכא את המהומות עולים יפה, אך בשעה 7.00, אלנה, אשתו, קיבלה ידיעות על המוני פועלים ממפעלים שונים, שמתקדמים לכיוון מרכז הבירה. מתרסי המשטרה, שנועדו למנוע את המעבר לכיכר האוניברסיטה ולכיכר ההיכל, לא עמדו במשימתם. בשעה 9.30 כיכר האוניברסיטה כבר הייתה גדושה. כוחות הביטחון, הצבא והמשטרה, הופיעו שוב, אך הפעם כדי להצטרף למהפכנים. בשעה 10.00 שודר ברדיו שנכנסו לתוקף חוקי החירום ואסורה התכנסות של יותר מחמישה אנשים. מאות אלפי המפגינים, שהתכנסו בפעם הראשונה בחייהם ביוזמתם, בזו להודעות. צ'אושסקו ניסה לפנות אל ההמון ממרפסת הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, אך ההמון היסה אותו בזעם רב. מסוקים השליכו כרוזים אל המפגינים, כרוזים בהם נקראו ללכת הביתה וליהנות מחופשת חג המולד[32]. רוח חזקה העיפה את הכרוזים הלאה וההמונים המשיכו בשלהם.

ויקטור סטנקולסקו, שמונה לשר ההגנה לאחר מות ואסילה מילאה

נפוצו ידיעות על מותו של שר ההגנה, ואסילה מילאה. בין השעות 9.00–11.00 מת מילאה בנסיבות חשודות. בהודעה שפרסם צ'אושסקו נמסר שהוא נמצא אשם בבגידה והתאבד לאחר שנחשפה בגידתו. התאוריה הפופולרית ביותר גרסה, שהוא נרצח לאחר שסירב לבצע את הוראות הדיכוי של צ'אושסקו. בעקבות ניתוח שלאחר המוות, שבוצע בגופתו בשנת 2005, הגיעו למסקנה שאומנם ירה בעצמו בעזרת אקדחו של אחד מפקודיו, אך התכוון רק לפצוע את עצמו ומת בגלל שטף דם כתוצאה מפגיעה בעורק[33].

לאחר מות מילאה מינה צ'אושסקו את ויקטור סטנקולסקו לתפקיד שר ההגנה[34]. לאחר שסטנקולסקו קיבל את הפיקוד, ציווה על היחידות לסגת לבסיסיהן. כעבור כמה שעות הוא שכנע את צ'אושסקו להסתלק במסוק. צ'אושסקו, יחד עם אשתו, שני קציני סקוריטטה ושני נאמנים, יצא בשעה 12:09 מהגג של מטה המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט במסוק אל ארמון סנגוב, ששימש אותו לקבלות פנים וכינוסים, במרחק כארבעים קילומטרים מבוקרשט. בארמון סנגוב יצר צ'אושסקו קשר טלפוני עם עסקני מפלגה במחוזות השונים וניסה ללא הצלחה לגייס לעצמו ליווי של מסוקים חמושים ולאחר מכן השאיר במקום את שני הנאמנים והמריא שוב עם אשתו ושני קציני סקוריטטה, האחד כשליש שלו והשני כשליש רעייתו[35]. משם יצאו אל טרגובישטה. לדברי טייס המסוק, הוא אמר לצ'אושסקו כי המסוק אותר והם בסכנת פגיעה מאש נגד מטוסים. צ'אושסקו נבהל, והורה לטייס לנחות. הנמלטים נחתו בסמוך לטרגובישטה. בני הזוג צ'אושסקו, וקציני הסקוריטטה, שהתלוו אליהם, עצרו מכונית אקראית, ובלית ברירה נהגה הסיע אותם כברת דרך, עד שהודיע להם שיש בעיות במנוע מכוניתו. הזוג צ'אושסקו ואחד השלישים עברו למכונית אחרת, שעצרו על אם הדרך ובסופו של דבר, בני הזוג הובאו למכון מחקר חקלאי. בינתיים נפוצו שמועות על הימצאות הזוג צ'אושסקו בסביבה ושוטרי טרגובישטה יצאו לחפש אותם וגם מצאו אותם במכון. הם נלקחו במכונית המשטרה, שניסתה להביא אותם לתוך העיר, אך בעיר השתלטו המהפכנים על מוסדות השלטון, לקחו נשק מתחנת המשטרה וניסו לתפוס את הזוג. השוטרים והזוג הסתתרו ליד יער עד שהצליחו לבסוף, בשעת החשכה, להכניס את הזוג צ'אושסקו לתחנת המשטרה, שם עברו חיפוש ונעצרו. המקום לא היה בטוח עבורם, לכן הועברו בהמשך למפקדה הצבאית המקומית.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בדצמבר 1989 חתם יון איליאסקו, אז נשיא מועצת החזית להצלה לאומית של רומניה, על צו המורה על הקמת בית דין צבאי מיוחד, שישפוט את ניקולאה ואלנה צ'אושסקו[36]. קבוצת אנשי צבא בראשות גנרל סטנקולסקו יצאו מבוקרשט בחמישה מסוקים אל טרגובישטה, כדי לארגן את המשפט. בקבוצה היו גם חמשת השופאים המיועדים, שני שופטים צבאים, הקולונל ג'יקה פופה (נשיא בית הדין), הקולונל יואן ניסטור ועוד שלושה קצינים זוטרים, סרן קורנליו סורסקו, סגן בכיר דניאל קנדראה וסגן יון זמפיר. התובע היה מיור דן ווינאה (בהמשך הגיע לדרגת גנרל) ועורכי הדין קונסטנטין לוצ'סקו וניקולאה תאודורסקו היו אמורים לייצג את ההגנה.

המשפט נפתח ב-25 בדצמבר, בשעה 13,20 והסתיים בשעה 14,40. סעיפי האישום היו:

  • רצח עם - מעל 60,000 קורבנות.
  • חבלה בעוצמת המדינה על ידי ארגון פעולות מזוינות נגד העם ועוצמת המדינה.
  • פעולות שהרסו טובים ציבוריים על ידי הריסת וגרימת נזק למבנים, פיצוצים בערים וכדומה.
  • חבלה בכלכלה הלאומית.
  • ניסיון להימלט מרומניה על בסיס פקדונות מעל מיליארד דולר בבנק בחוץ לארץ.

ניקולאה צ'אושסקו כפר בסמכות בית הדין לשפוט אותו ותבע ממאשימיו שיוכיחו את ההאשמות. במהלך המשפט, שערך שעה ועשרים דקות בלבד, התביעה והשופטים העלו את ההאשמות, אך לא הביאו הוכחות או עדים. עורכי הדין הממונים על הסנגוריה לא נבחרו על ידי הנאשמים ופעלו כמו בתקופת המשפטים הסטליניסטים המבוימים ויצאו במתקפה על הנאשמים. במשך שנים רבות אחרי המשפט המשיכו הרומנים לחפש חשבונות בבנקים בחוץ לארץ, אך לא נמצא דבר. מספר ההרוגים במהלך המהפכה, עד המשפט היה כ-400 איש ולאחר המשפט עוד כ-800 ומרבית ההרוגים נפלו כתוצאה מקטטות, שנבעו מהאנדרלמוסיה ואי הבהירות השלטונית.

בית הדין דן פה אחד את בני הזוג צ'אושסקו למוות ולהחרמת כל רכושם ונלקחו ללא דיחוי לביצוע גזר הדין.

ההוצאה להורג והקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזר הדין נקבע בשעה 14,45 ולמרות שפסק הדין אפשר הגשת ערעור תוך עשרה ימים, בוצעה ההוצאה להורג כעבור דקות אחדות בחצר המקום, ליד בניין המשמר. אחד מעורכי הדין נימק זאת בכך שהנידונים לא הכירו בסמכות בית הדין ובכך חסמו את דרכם להגשת ערעור והעונש הפך להיות סופי[37].

גנרל סטנקולסקו פנה לחיילי יחידת הצנחנים 01842, שהוצבו ב'בוטן' וביקש מתנדבים לביצוע משימה צבאית - מבין כחמישים איש, שהיו שם, התנדבו עשרים. סטנקולסקו בחר שמונה ובראשם סרן בשם יונל בוירו והם הועברו לטרגובישטה במסוק. מבין המתנדבים בחר הגנרל שלושה חיילים, כולל הקצין, ועליהם הוטלה המשימה. הגנרל גם דאג שיובאו למקום שתי יריעות של אוהל, שמאוחר יותר שימשו לכיסוי הגופות ועטיפתן. החיילים קשרו את ידי בני הזוג צ'אושסקו מאחורי גבם ולקחו אותם בכוח אל המקום בו הוצאו להורג. אלנה צ'אושסקו התלוננה על קשירת הידיים ותבעה שיוציאו אותם להורג יחד ולא בנפרד. ניקולאה צ'אושסקו טען שכל ההצגה הייתה מיותרת ויכלו ישר לירות בהם. כשהוצב ליד הקיר התחיל צ'אושסקו לשיר את האינטרנציונל עד שמת[38]. שלושת אנשי הצבא ירו, אך לא יחד - בוירו ירה שלושהצרורות, שניים בניקולאה ואחד באלנה, אחד החיילים ירה צרור באלנה והחייל השלישי ירה רק כדור אחד, כי בטעות כיוון את נשקו לירי בודדת[39].

זמן קצר לאחר ההוצאה להורג, בשעה 14,50, שודרה בטלוויזיה הרומנית הודעה קצרה על העמדתם לדין, סעיפי האישום, הרשעתם והוצאתם להורג של בני הזוג צ'אושסקו[40]. בהמשך היום שודרו בטלוויזיה קטעים מהמשפט וההוצאה להורג.

לאחר ההוצאה להורג נעטפו הגופות ביריעות אוהל, שהוכנו מראש, והועלו למסוק, שהעביר אותן לאצטדיון כדורגל ברובע גנצ'אה, בבוקרשט. שם מובילי הגופות ברכב איבדו את דרכם ורק למחרת הגיעו לבית החולים הצבאי הראשי. בהמשך נקברו ניקולאה ואלנה צ'אושסקו בבית העלמין גנצ'אה בקברות נפרדים.

הקבר של ניקולאה צ'אושסקו

כעבור פחות משבועיים, ביום ביום 7 בינואר 1990, באמצעות צו-חוק מספר 6 בוטל עונש המוות ברומניה והוראה זו קיבלה תוקף גם בחוקה החדשה של שנת 1991.

אחרי מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו הואשם במשפטו בכך שהעביר מאות מיליוני דולרים לחשבונות פרטיים בחוץ לארץ, אך הוא הכחיש זאת בתוקף. לאחר מותו נעשו מאמצים כבירים לאתר אטת הכספים, אולם המומחים לא מצאו דבר והגיעו למסקנה שלא היו רגליים לשמועה, לצ'אושסקו לא היו חשבונות בחוץ לארץ וגם ברומניה לא היה בעל רכוש של ממש, אפילו לא היה לו חשבון בנק, לא לו ולא לרעייתו. מסקנות הוועדה התקבלו בפרלמנט הרומני וגם חברי הפרלמנט, שדיברו בדיון, התייחסו לצ'אושסקו כאל אדם חסר אמצעים והגון[41].

הפופולריות של צ'אושסקו בקרב הרומנים גדלה מאוד אחרי מותו, אולי מתוך געגועים לעבר, ואולי בגלל אכזבה מהמנהיגים הנוכחיים. בסקר שנערך באפריל 2014 ענו הרומנים שאם צ'אושסקו היה חי, הם היו שוקלים בחיוב הצבעה עבורו לתפקיד נשיא המדינה. מספר התומכים בצ'אושסקו עלה בהרבה על התומכים בכל יתר המועמדים, שהוצעו בסקר[42].

תאוריית הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר היו ברומניה תאוריות קונספירציה ואחת מהן, "הקשר של היהדות והבונים החופשיים", שימשה כאמתלה אידאולוגית לשואת יהודי רומניה. בשנות השישים של המאה העשרים, כשמפלגת השלטון התרחקה מהקו של ברית המועצות הופיעו בעם שמועות שמנות דם של ילדים נשלחו כעזרה לבני הברית הקומוניסטים בוייטנאם. כמו כן נפוצו בעם שמועות שגאורגה גאורגיו-דז' הורעל על ידי סוכני ברית המועצות וגם שרומניה פיתחה נשק סודי שיגן עליה בעזרת קרני לייזר מפני הרוסים.

אחרי המהפכה הרומנית של שנת 1989, צצו ופרחו תאוריות קונספירציה שונות, שבאו להסביר את ההתרחשות כהתרחשות מתוכננת ולא ספונטנית. אחת התאוריות התבססה על העובדה שמרבית ההנהגה, שלאחר המהפכה, הגיעה משורות המפלגה הקומוניסטית. תומכי התאוריה הזאת גרסו שמדובר בקשר של ה-ק.ג.ב., שהפעיל את הקומוניסטים הוותיקים כדי להפיל את המשטר של צ'אושסקו, העצמאי מדי, ולתפוס את מקומו. וריאנטים שונים של תאוריה זו דיברו על משמר שכירים ערבים שסבב את צ'אושסקו וגם על צבא יתומים שגודל על ידי הזוג צ'אושסקו, יתומים שראו בזוג השליט את הוריהם והיו אמורים להגן עליהם מפני העם.

תאוריה אחרת התבססה על כך שהמהפכה ניצתה בטימישוארה, בעניינו של הונגרי אתני, לכן תאוריה זו טענה שמדובר בקשר הונגרי שנעזר בסוכנים מהמערב או מה-ק.ג.ב., תלוי באיזה נוסח מדובר. תאוריה זו מבליטה במיוחד פרשה סתומה מימי המהפכה בטימישוארה, פרשה בה נעלמו גופותיהם של כמה עשרות הרוגים, מה שפתח מבול של ניחושים לגבי מי היו ההרוגים (סוכנים חשאיים שהעלימו את גופותיהם) או אם היו קיימים בכלל (נטען שצילום הגופות בוים בעזרת גופות של מתים רגילים שהמתינו לקבורתן).

התאוריה הפופולרית ביותר טוענת, שסוכנים של הסקוריטטה ואלמנטים מהצבא, שרצו מזמן להדיח את צ'אושסקו, ניצלו הזדמנות, הסיתו את ההמון בפעולות מכוונות והפילו את צ'אושסקו. מכאן התאוריה מתפצלת לכמה נוסחים, לפי האישים שעמדו בראש הקנוניה או שהקנוניה ניסתה לפגוע בהם. בין היתר נטען, שניסו להרוג את יון איליאסקו או לעצור אותו. בכל התאוריות מככב גנרל סטנקולסקו.

חודשיים אחרי הוצאתם להורג של בני הזוג צ'אושסקו התאבד השופט הראשי שקבע את גזר דינם, קולונל ג'יקה פופה (Gică Popa). התאבדות זו, מטעמים לא ברורים (במכתב ההתאבדות טען שדי לא לחיות בפחד), הוסיפה דלק לתאוריות הקונספירציה.

הביקורת על משפטם של בני הזוג צ'אושסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט שנערך לבני הזוג צ'אושסקו, משפט שהוביל להוצאתם להורג, לא עמד בקני המידה המקובלים של משפט צדק וזאת מסיבות רבות. המשפט נערך על ידי הרכב שיפוטי שרירותי, הנאשמים לא הכירו בסמכות בית המשפט המסוים לשפוט אותם והסוגיה לא הובררו בפני פורומים מתאימים, הסנגורים נכפו על הנאשמים ולא שרתו את טובתם, לנאשמים לא ניתנה הזדמנות לפני המשפט לקרוא את כתב האישום ולהכין את הגנתם, הם לא נבדקו על ידי פסיכיאתרים, סעיפי האישום לא הוכחו בבית המשפט ולבסוף לנאשמים לא ניתנה הזדמנות לערער על פסק הדין. לכל מורשע ברומניה עמדה הזכות לבקש חנינה, גם מזכות זה התעלמו בחפזונם להוציא את הזוג להורג.

במהלך הזמן שחלף מאז המשפט התברר שסעיפי האישום היו מופרכים. רצח עם, לפי הגדרתו, הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מובחנת – עם, קבוצה לאומית, אתנית או קבוצה דתית – באמצעות רצח המוני. אפשר היה להטיל על צ'אושסקו אחריות על קורבנות הדיכוי בטימישוארה ואולי קורבנות נוספים, אך הם לא היו קבוצה חברתית מובחנת ומספרם אינו מצדיק תואר של רצח המוני - לכן לא היה מדובר ברצח עם ומספר הקורבנות בו נקבו בכתב האישום היה מופרז מאוד ודמיוני לחלוטין.

זיהוי הגופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיבות ההוצאה להורג והקבורה ושמירת הסוד בתחילה לגבי מקום קבורתם של בני הזוג צ'אושסקו, היו כר פורה להפרחת תאוריות שונות. היו מי שהטילו ספק לגבי הוצאתם להורג והיו מי שהטילו ספק לגבי זהות הגופות הקבורות בקבריהם. לא נמצאו מסמכים רשמיים לגבי קבורת בני הזוג וכל המידע התבסס על עדויות בעל פה.

בנם וחתנם תבעו את חשיפת זהות הגופות ולאחר התדיינויות משפטיות ממושכות הוחלט להוציא את הגופות מקברן לשם עריכת בדיקת סמני DNA[43]. הגופות זוהו על פי בגדיהן המחוררים מכדורי ההוצאה להורג ועל פי בדיקת סמני DNA והוחזרו לקברן. מאוחר יותר יזמו בני המשפחה העברת הגופות לקבר משותף (ניקולאה ואלנה נקברו בקברים נפרדים).

הנוסטלגיה למשטר הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של ניקולאה צ'אושסקו הפך למוקד עלייה לרגל עבור אותם רומנים המתגעגעים למשטר הקומוניסטי והסבורים שלבני הזוג צ'אושסקו נעשה עוול. המתגעגעים למשטר הקומוניסטי טוענים שאז מקומות העבודה היו מובטחים ואף אחד לא סבל חרפת רעב. הם גם מבקרים בחריפות את המשפט של בני הזוג ועדיין, שנים רבות אחריו, שואפים לכך שיתחשבנו עם מי שערכו את המשפט. חסידי צ'אושסקו פוקדים את קברו בעיקר בימי שנה מיוחדים, כמו יום הולדתו ויום קבורתו[44], [45].

ספרים ויצירות אחרות על ניקולאה צ'אושסקו ומשטרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 Nicolae Ceausescu a fost unchiul meu (ניקולאה צ'אושסקו היה הדוד שלי) מאת אמיל ברבולסקו, בן אחותו של צ'אושסקו[46]
  • 2010 Sfârşitul CEAUȘEȘTILOR (סופם של בני צ'אושסקו) מאת גריגורה קרטיאנו[47]
  • 2011 Dictatura lui Nicolae Ceausescu (1965-1989). Geniul Carpatilor (הדיקטטורה של ניקולאה צ'אושסקו (1965 - 1989). גאון הקרפטים) מאת אדם בורקובסקי[48]
  • 2011 The Autobiography of Nicolae Ceausescu (האוטוביוגרפיה של ניקולאה צ'אושסקו) סרט תיעודי בן 180 דקות בבימויו ועריכתו של אנדריי אוז'יקה[49].
  • 2012 Viata lui Ceausescu: Ucenicul partidului (חיי צ'אושסקו: השוליה של המפלגה) מאת לאביניה בטאה, קריסטינה דיאק, פלורין רזבאן-מיכאי, אילריון טיו[50]
  • 2013 Viata lui Ceausescu. Fiul Poporului (חיי צ'אושסקו: בן העם), מאת לביניה בטאה, הוצאת Holding[51]
  • 2015 Viața lui Ceaușescu. Tiranul (חיי צ'אושסקו: העריץ) מאת לאביניה בטאה, קריסטינה דיאק, פלורין רזבאן-מיכאי, אילריון טיו[52]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ceauşescu, între legendă şi adevăr: data naşterii şi alegerea numelui de botez (ברומנית)
  2. ^ Cine l-a făcut academician pe Nicolae Ceauşescu? (ברומנית)
  3. ^ Președintele României (ברומנית)
  4. ^ Copilaria lui Nicolae Ceausescu (ברומנית)
  5. ^ O O Cotitură a destinului. Procesul lui Nicolae Ceaușescu 1936 עמודים 269 - 273 (ברומנית)
  6. ^ Nicolae Ceauşescu, bătut la Doftana pentru că a mâncat suplimentul lui Osman (ברומנית)
  7. ^ Biografie (ברומנית)
  8. ^ Cheia succesului agricol: metoda dacică plus îngrăşăminte (ברומנית)
  9. ^ Nicolae Ceaușescu a scăpat viu dintr-un accident aviatic– putea acesta să schimbe cursul istoriei? (ברומנית)
  10. ^ Viața lui Nicolae Ceaușescu (ברומנית)
  11. ^ Martie 1965: Moartea lui Gheorghiu-Dej, alegerea lui Nicolae Ceauşescu (ברומנית)
  12. ^ ANCHETA P.C.R. DIN 1968 PRIVIND ABUZURILE SECURITĂŢII (ברומנית)
  13. ^ 1950 la varsta de 32 de ani Nicolae Ceausescu devine General-maior (ברומנית)
  14. ^ Decretul antiavort, prostituţia şi „Decreţeii“ (ברומנית)
  15. ^ DECRET 770 /1966 (ברומנית)
  16. ^ România, ţara din manualele de pedofilie (ברומנית)
  17. ^ Din Bucureşti, Ceauşescu a ghidat „spargerea“ unităţii comuniste la Budapesta (ברומנית)
  18. ^ צ'אושסקו מזהיר סופרי רומניה
  19. ^ Soţii Ceauşescu, în vacanţă americană (ברומנית)
  20. ^ Ceauşescu, în goană nebună după credit (ברומנית)
  21. ^ Achitarea datoriei externe a României şi problema suedeză (ברומנית)
  22. ^ Ceaușescu's speech of 21 August 1968 [English Subtitles] הנאום ב(ברומנית), הכתוביות ב(באנגלית)
  23. ^ Vizita generalului de Gaulle la Bucureşti (ברומנית)
  24. ^ Ceauşescu, impresionat de originea „sănătoasă“ a soţilor Nixon: zarzavagiu şi fiică de miner (ברומנית)
  25. ^ Cum a schimbat cartea lui Pacepa politica SUA fata de Romania lui Ceausescu (ברומנית)
  26. ^ Hobby-ul lui Ceausescu si tragicomedia comunismului romanesc (ברומנית)
  27. ^ Covor manual lana cu portret Nicolae si Elena Ceausescu (ברומנית)
  28. ^ יש טענות רבות שהדוקטורט שלה נכתב על ידי אחרים
  29. ^ Faţa nevăzută a copiilor lui Nicolae Ceauşescu (ברומנית)
  30. ^ Vila lui Ceaușescu, trasformată în muzeu! Detalii inedite despre "centrul de comandă al României" (ברומנית)
  31. ^ Ceausescu batea ambasadorii straini la fund (ברומנית)
  32. ^ ברומניה תחת השלטון הקומוניסטי חג המולד היה בדרך כלל יום עבודה רגיל
  33. ^ Versiunile morţii generalului Milea (ברומנית)
  34. ^ במשך שלוש שעות היה סגן שר ההגנה, איליה צ'אושסקו, שר ההגנה בפועל
  35. ^ Misterele de la Snagov (ברומנית)
  36. ^ Hotărârea CFSN privind instituirea Tribunalului Militar Excepțional (ברומנית)
  37. ^ Nicolae şi Elena Ceauşescu: „Împreună am luptat, să murim împreună!“ (ברומנית)
  38. ^ A man haunted by his Christmas in firing squad (באנגלית)
  39. ^ Comandoul care l-a împuşcat pe Ceauşescu (ברומנית)
  40. ^ Comunicatul privind execuția soților Ceaușescu (ברומנית)
  41. ^ Parlamentarii cred ca Ceausescu a fost un om sarac si cinstit (ברומנית)
  42. ^ Sondaj: Dacă ar trăi, Ceauşescu i-ar spulbera la prezidenţiale pe Ponta, Antonescu sau Ungureanu (ברומנית)
  43. ^ Ceauşescu a ieşit din mormânt (ברומנית)
  44. ^ Nostalgicii regimului comunist s-au adunat, de Crăciun, la mormântul lui Nicolae şi al Elenei Ceauşescu (ברומנית)
  45. ^ Buluc de nostalgici in pelerinaj la mormantul lui Ceausescu (ברומנית)
  46. ^ Nicolae Ceausescu a fost unchiul meu (ברומנית)
  47. ^ Sfârşitul CEAUȘEȘTILOR (ברומנית)
  48. ^ Dictatura lui Nicolae Ceausescu (1965-1989). Geniul Carpatilor (ברומנית)
  49. ^ The Autobiography of Nicolae Ceausescu (באנגלית)
  50. ^ Viata lui Ceausescu: Ucenicul partidului (ברומנית)
  51. ^ Viata lui Ceausescu. Fiul Poporului (ברומנית)
  52. ^ Viața lui Ceaușescu. Tiranul, vol. III (ברומנית)
המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: