ניקולאה צ'אושסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
Disambig RTL.svg המונח "צ'אושסקו" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צ'אושסקו (פירושונים).
נִיקוֹלָאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ
23 בינואר 1918; סקורניצ'שט, מחוז אולט, רומניה - 25 בדצמבר 1989; טרגובישטה, מחוז דמבוביצה, רומניה (בגיל 71)
Crop-Nicolae Ceaucescu 1978.jpg
שם בשפת המקור Nicolae Ceauşescu (רומנית)
IPA:‏ /ni.ko.ˈla.e ʧa.u.ˈʃes.ku/
מדינה רומניה
מקום קבורה בית הקברות גנצ'אה Ghencea, בוקרשט, רומניה
מפלגה המפלגה הקומוניסטית הרומנית
נשיא רומניה ה-6
תקופת כהונה 9 בדצמבר 196722 בדצמבר 1989 (22 שנים)
הקודם בתפקיד גאורגה גאורגיו-דז'
הבא בתפקיד יון איליאסקו

נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּרומנית: ; אלפבית פונטי בינלאומי: (nikoˈla.e t͡ʃe̯a.uˈʃesku)‏; 23 בינואר[1] 191825 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, שליט רומניה הקומוניסטית לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ב-1965 ועד פרוץ המהפכה הרומנית והוצאתו להורג, יחד עם רעייתו, אלנה צ'אושסקו, בשנת 1989.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו נולד למשפחת איכרים, בכפר סקורניצ'שט (Scorniceşti), במחוז אולט, בחבל ולאכיה. הוא נולד ב-23 בינואר, אך נרשם בספרים רק לאחר שלושה ימים, ב-26 בינואר. שמו, ניקולאה, ניתן לו על ידי סנדקו, ניקולאה אלכסנדרו. אביו, אנדרוצה, היה איכר, בן למשפחת רועי צאן ששימש זמן מה כראש הכפר. אימו, אלכסנדרינה, הייתה בת למשפחה של קצין בצבאו של טודור ולדימירסקו. למשפחה היו שלושה הקטרים של אדמה חקלאית ומספר בהמות והאב גם עבד לעתים כחייט. האם לא ידעה קרוא וכתוב, אך הייתה מקובלת בכפר. לניקולאה היו חמישה אחים (האח השישי, קונסטנטין, מת בגיל חמש) ושלוש אחיות - האחות הבכורה הייתה ניקולינה, שנולדה ב-1914 והייתה הראשונה שעזבה את הבית ועברה לבוקרשט בחיפוש אחר עבודה. ניקולאה למד ארבע כיתות יסוד ועבד ברעיית כבשים. בגיל 11, בסיום בית הספר היסודי, נשלח להיות שוליה של סנדלר בבוקרשט, שם התגורר אצל אחותו, ניקולינה[2].

הפעילות במפלגה הקומוניסטית המחתרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית (הלא-חוקית באותה תקופה), ובשנת 1933 נעצר לראשונה באשמת הסתה במהלך שביתה. בשנת 1934 נעצר שלוש פעמים, על איסוף חתימות למען שחרור חברי מפלגה שנעצרו ופעולות דומות. צ'אושסקו היה קצר קומה, מגמגם מעט וכשהתקשה בדיבור רגלו הימנית נטתה לרעוד - השוטרים חמלו עליו ושחררו אותו לאחר מעצר קצר. לאחר מעצרים קצרים אלה, עבר לפעילות מחתרתית עד שנעצר בשנת 1936 ונידון לשנתיים מאסר בבית הסוהר דופטאנה. בשנת 1939 פגש את אלנה פטרסקו, קומוניסטית ותיקה שהשפיעה עליו רבות. בשנת 1940 נעצר מחדש ונכלא, ובשנת 1943 הועבר למחנה הריכוז בטרגו ז'יו, שם היה חברו לתא של גאורגה גאורגיו-דז'. צ'אושסקו קיבל ממפלגתו הצבעת גינוי והערה בגלל חוסר זהירותו במפגשיו עם אהובתו, אלנה, בבתים קונספירטיביים.

ניקולאה צ'אושסקו בעת מעצרו בינואר 1936, בטרגובישטה

העלייה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה צ'אושסקו לתפקיד מזכיר איגוד הנוער הקומוניסטי (UTC). בשנת 1947, עם עליית הקומוניסטים לשלטון, התמנה לתפקיד שר החקלאות ומאוחר יותר, סגן שר ממונה על הכוחות המזוינים. ב-23 בדצמבר נישאו בני הזוג צ'אושסקו (אלנה הייתה בחודש השביעי)[3]. בתקופה זו נולדו גם ילדי הזוג צ'אושסקו, ולנטין (1948), זויה (1949) וניקו (1951). בשנת 1952, לאחר שקבוצת בית הסוהר התגברה על קבוצת מוסקבה ואנה פאוקר סולקה מתפקידיה (מאבקי כוח במסגרת המפלגה הקומוניסטית), נכנס צ'אושסקו לוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הרומנית, השם הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית באותה תקופה. בשנת 1954 התמנה לחבר מלא בלשכה הפוליטית ובהדרגה קיבל מעמד של מספר שניים בשלטון הקומוניסטי. שלושה ימים לאחר מותו של גאורגה גאורגיו דז', במרץ 1965, התמנה צ'אושסקו למזכיר הכללי של מפלגת השלטון, מפלגת העמל הרומנית (Partidul Muncitoresc Român), שתחת הנהגתו חזרה לשם המפלגה הקומוניסטית הרומנית (Partidul Comunist Român). צ'אושסקו שינה גם את שם המדינה מרפובליקה עממית רומנית (Republica Populară Română) לרפובליקה סוציאליסטית רומנית (Republica Socialistă România). בשנת 1967 היה צ'אושסקו לנשיא מועצת השרים של רומניה (מקביל לראש ממשלה) ובשנת 1974 לקח לעצמו גם את תפקיד נשיא המדינה.

כצפוי ממנהיג קומוניסטי, ניקולאה צ'אושסקו היה אתאיסט, אך אמו הייתה אדוקה בדתה, וכשמתה, השתתף הבן בטקס דתי שנערך על ידי כומר ואף הורה על בניית כנסייה על שמה בכפר.

מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת השוק המשותף של מדינות הגוש הקומוניסטי יועד לרומניה תפקיד של ספקית תוצרת חקלאית. רומניה לא השלימה עם ההחלטה הזאת והחליטה להשקיע בתיעוש ובמיוחד בפיתוח התעשייה הכבדה. ההשקעות הכבדות שנדרשו נעשו על חשבון רווחת בני העם הרומני, והתוצאה הייתה ירידה ברמת החיים של האוכלוסייה. כדי להתגבר על הגרעונות פנתה רומניה של צ'אושסקו אל המערב בבקשת הלוואות, והמשיכה במדיניות מכירת המיעוטים שלה, פדיון יהודי רומניה ופדיון בני המיעוט הגרמני ברומניה – היתרי הגירה תמורת מטבע זר. לצורך פיתוח הפרויקטים התעשייתיים לקחה רומניה הלוואות גדולות בשוקי הכספים של המערב וחובות החוץ שלה צמחו מ-1,2 מיליארד דולר אמריקאי ב-1971 ל-9,5 מיליארד ב-1981.

תחת הנהגת צ'אושסקו נקטה רומניה קו עצמאי במדיניות החוץ שלה, קו מתבדל לעומת יתר ארצות הגוש הקומוניסטי. היא לא השתתפה בפלישה לצ'כוסלובקיה ואף מתחה ביקורת על צעד זה; היא לא ניתקה את יחסיה עם ישראל לאחר מלחמת ששת הימים; והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס.

ארמון הפרלמנט, שנבנה בתקופת צ'אושסקו בפיקוח צמוד שלו

מדיניות זו הפכה את רומניה למדינה מקובלת על המערב ולגורם בפוליטיקה העולמית. מעמד זה בא לידי ביטוי במהלכי תיווך של ממשל צ'אושסקו, שתרמו לקיום ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת בירושלים בשנת 1977. כדי לא לתת תירוצים לברית המועצות לפלוש לרומניה כפי שפלשה לצ'כוסלובקיה, וגם מסיבות פנימיות אחרות, הקפיד משטרו של צ'אושסקו על שלטון קומוניסטי אדוק יותר מכל מדינה קומוניסטית אחרת באירופה. בתחילת הנהגתו זכה לאהדה עממית הודות לעמדתו העצמאית בגוש הקומוניסטי, אך בהמשך, הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על בניית ארמון הפרלמנט – כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה.

בתקופת צ'אושסקו נחפרה תעלת דנובה-הים השחור, בניית ארמון הפרלמנט עמדה בפני סיום, בוצע חלק גדול מתעלת דנובה-בוקרשט. צ'אושסקו סבר שחובות החוץ של רומניה פוגמים בעצמאותה, לכן החליט לעשות מאמץ לפרוע את החובות. משטר צנע, שהוטל על רומניה, גרם למחסור רב במוצרים שונים ואפילו בחשמל, אך רומניה שילמה את חובותיה והמשימה הושלמה כחצי שנה לפני הפלת צ'אושסקו.

גינוי קודמו וטיהור מורשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס המפלגה הקומוניסטית הרומנית ב-1968 בהנהגת צ'אושסקו גונו שיטות ההנהגה והדיכוי של גאורגה גאורגיו-דז' וטוהרו רבים מהמורשעים בתקופתו ובהם לוקרציו פטרשקנו, שהוצא להורג ואנה פאוקר שהודחה ומתה. בהזדמנות זו הודחו מנהיגים קומוניסטים מתחרים, דוגמת אלכסנדרו דרגיץ', שהיו קשורים בחקירות ובביום המשפטים בתקופת גאורגיו-דז'.

נפילת המשטר וההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הליברלית שהפעיל מיכאיל גורבצ'וב לא השפיעה על הקו של צ'אושסקו, והוא המשיך במדיניות הדיכוי של האזרחים ברומניה. אזרחי רומניה ראו בעיניים כלות כיצד משתנים המשטרים במדינות הסובבות אותם ורק אצלם דבר לא משתנה. בשנת 1989 אירעה בטימישוארה תקרית שהציתה את ראשית המרד נגד השלטון. צ'אושסקו ועוזריו ניסו להכניע את המורדים בעזרת כוחות הביטחון וגיוס פועלים מיישובים אחרים ושילוחם נגד המורדים. מהלכיהם לא צלחו, והמהפכה הרומנית, שהחלה בטימישוארה, התפשטה על פני רומניה והגיעה לבוקרשט. המשטר ארגן כינוס תומכים המוני בבוקרשט, אך בשעה שצ'אושסקו נאם בפניהם, התחילו המהומות שהלכו וגברו. צ'אושסקו ורעייתו נמלטו בעזרת מסוק ומכונית. לאחר הגעתם למכון מחקר חקלאי בפאתי טרגובישטה הם נעצרו על ידי כוחות המשטרה הרומנית, הובאו בפני בית דין מאולתר, והואשמו בשחיתות ובפשעים נגד העם הרומני. היה זה משפט בזק (כל ההליך נמשך כשעתיים) ולא הוצגו בו ראיות כלל. ב-25 בדצמבר 1989 הם נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.

ניקולאה צ'אושסקו עם רעייתו והוריו

אחרי מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות של צ'אושסקו בקרב הרומנים גדלה מאוד אחרי מותו, אולי מתוך געגועים לעבר ואולי בגלל אכזבה מהמנהיגים הנוכחיים. בסקר שנערך באפריל 2014 ענו הרומנים שאם צ'אושסקו היה חי, הם היו שוקלים בחיוב הצבעה עבורו לתפקיד נשיא המדינה[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים:

  1. ^ Ceauşescu, între legendă şi adevăr: data naşterii şi alegerea numelui de botez (ברומנית)
  2. ^ Copilaria lui Nicolae Ceausescu (ברומנית)
  3. ^ Biografie (ברומנית)
  4. ^ Sondaj: Dacă ar trăi, Ceauşescu i-ar spulbera la prezidenţiale pe Ponta, Antonescu sau Ungureanu (ברומנית)