קשב לשירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קשב לשירה
נתונים כלליים
מייסדים רפי וייכרט, גיורא לשם, משה דור עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1997–הווה (כ־25 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה הוצאה לאור עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים ספר עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.poetry.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קשב לשירה היא הוצאת ספרים ישראלית המיועדת להוצאת ספרי שירה וספרים על שירה ועל משוררים[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוצאה נוסדה בשנת 1997 בתל אביב על ידי המשורר והמתרגם רפי וייכרט בשותפות עם המשוררים משה דור וגיורא לשם[2]. ההוצאה הוציאה בתחילה בעיקר תרגומים משירת העולם, בהם תרגומים ראשונים לעברית משל המשוררים איוון לאליץ' (אנ'), תומאס טראנסטרומר, תדאוש רוז'ביץ' (אנ') ואליזבת בישופ, וכן תרגומי משוררים צרפתיים (גיום אפולינר, ארתור רמבו ועוד) שהותקנו על ידי משה בן שאול, תרגומים מספרדית של טל ניצן, משוודית של גלית חזן-רוקם ומפולנית של רפי וייכרט ודוד וינפלד (ובמיוחד תרגומי המשוררת הפולנית כלת פרס נובל לספרות, ויסלבה שימבורסקה)[3]. וינפלד שימש גם זמן קצר כעורך בהוצאה.

בהמשך הוציאו בהוצאה מספריהם גם משוררים ישראלים בולטים כטוביה ריבנר[4], אריה סיון[5], רחל חלפי[6], שלמה אביו[7], אורי ברנשטיין, צביקה שטרנפלד, קובי נסים, ענת שרון בלייס[8], קרן קוך ועוד. במשך הזמן הצטרפו למערכת ההוצאה ישראל הר, יעקב הולנדר, עודד פלד[9], רונן סוניס.

ההוצאה מארגנת אירועי קריאת שירה הן בתל אביב והן מחוצה לה.

בין הספרים שיצאו לאור "קשב לשירה" במשך השנים, היו:

בשנת 2004 הוציאה לאור את ספרו של המשורר הנורווגי אולב האוגה "הנהר שמעבר לפיורד", בתרגום סבינה מסג וחנה מאי-סוונדל[10].

בשנת 2008 הוציאה לאור את הספר "קולות מן הים האחר: שירת נשים ערביות בת זמננו", בעריכת עמי אלעד בוסקילה[11].

בשנת 2012 הוציאה לאור את הספר "לידה אחרת" אסוף שירים של המשוררת האיראנית פורוע' פרוח'זאד, בתרגום סיון בלסלב[12]. באותה שנה הוציאה גם ספרו של מרואן מח'ול "ארץ הפסיפלורה העצובה"[13].

בשנת 2015 הוציאה לאור את הספר "מחמוד דרוויש: חמישים שנות שירה", עריכה ותרגום של ראובן שניר[14].

בשנת 2016 הוציאה לאור את הספר "הצלב והורד", מבחר של שירה לטינית מימי הביניים בתרגום עמינדב דיקמן[15]. באותה שנה גם פורסם הספר "בסוף כל המסעות" של המשורר העיראקי פאדל אל-עזאווי[16].

בשנת 2021 הוציאה לאור את הספר "רסיסים יוניים", מחבר של שירים שתרגם מיוונית עמינדב דיקמן[17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארץ, 11 מו"לים קטנים מספרים, מתלוננים, מייחלים, באתר הארץ, 30 במאי 2007
  2. ^ עידו בלאס, רפי וייכרט כבר לא מחפש את עמיחי הבא, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
  3. ^ סבינה מסג, "להפקיע דימוי מן הזמן הממית", באתר הארץ, 7 בפברואר 2005
  4. ^ רות אלמוג, משורר מחפש את לב האבנים ואת נשמת המים, באתר הארץ, 23 בינואר 2003
  5. ^ יוסי פלס, מדוע כמעט לא שומעים על אריה סיון, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
  6. ^ ארז שוייצר, דברים שבשירה | כימהון לראות שמים, באתר הארץ, 9 במרץ 2011
  7. ^ מואיז בן הראש, קולו של משורר מדור שאבד לשירה העברית, באתר הארץ, 26 בפברואר 2006
  8. ^ רן יגיל, "כי קרוב": ענת שרון בלייס מצאה סוף־סוף את הקול שלה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2020
  9. ^ יחזקאל נפשי, סבינה מסג, שירה הבונה למשורר ולקורא חדר לשכון בתוכו, באתר הארץ, 5 ביוני 2006
  10. ^ מאיה בז'רנו, מלה אחת - אבן אחת, באתר הארץ, 25 באפריל 2004
  11. ^ דניאל בהר, מה רב ההוד שאני עוצמת עיני לעומתו, באתר הארץ, 21 בינואר 2008
    הודא הבלאן, דברים - שיר לשבת, באתר "העוקץ", 14 באוגוסט 2015
  12. ^ אלדד פרדו, להכיר לישראלים את המשוררת האיראנית המשפיעה ביותר, באתר הארץ, 22 ביולי 2013
    פורוע' פרוח'זאד, שוב אברך את השמש לשלום, תרגמה: סיון בלסלב, באתר "העוקץ", 8 באפריל 2016
  13. ^ אלי אליהו, אבנים בזרם, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2012
    עַרֲבִי בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֵּן גּוּרְיוֹן - שיר לשבת מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה", באתר "העוקץ", 10 בנובמבר 2012
    ארז שוייצר, בין פיתוי להצלפה, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2012
  14. ^ אמיר בקר, "מקְבָרֵינו תִפְרצוּ דֶרֶך לשַגֵר לַויָן לחָלָל", באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015
    "הוא מגלם את תפקידי האחרון" שיר לשבת מאת מחמוד דרוויש, באתר "העוקץ", 11 באוגוסט 2017
  15. ^ שמעון בוזגלו, "הצלב והוֶּרד": מתה השירה, מתה, באתר הארץ, 6 באפריל 2017
  16. ^ עינה ארדל, תרגום הספר "בסוף כל המסעות" הוא מעשה אמיץ, באתר הארץ, 23 בינואר 2017
  17. ^ יהושבע סמט־שינברג, טוב לי לוּ פֶטֶט פְּלַגְלָג סמוּך לי הייתי שׁומע, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021