משה ישראל
| לידה |
1670 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1740 (בגיל 70 בערך) אלכסנדריה, מצרים |
| תקופת הפעילות |
?–1740 |
| רבותיו |
אברהם בן דוד יצחקי |
| תלמידיו |
ידידיה שמואל טאריקה |
| צאצאים | |
  | |
הרב משה ישראל (ה'ת"ל, 1670 - ה'ת"ק, 1740) היה מחכמי צפת וירושלים במאה ה-18, שד"ר ומחבר שו"ת "משאת משה". תקופה מסוימת היה רבה של קהילת יהודי רודוס. אבי משפחת ישראל, שבניה כיהנו כרבנים ברודוס ובארץ ישראל במשך כמאתיים שנה, שנים עשר דורות דור אחר דור, עד ערב מלחמת העולם השנייה.
קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים, בשנת ת"ל (1670) בקירוב. אשתו, חנה, הייתה בתו של ר' משה בן יצחק בן חביב, מרבני סלוניקי (יש שהחליפוהו בטעות עם המהר"ם בן חביב בעל "כפות תמרים")[1]
למד אצל רבי אברהם יצחקי, מחבר שו"ת "זרע אברהם".
בשנת ה'ת"ע (1710) יצא למסע בצפון אפריקה כשד"ר בשליחות אנשי צפת. במפגשיו עם הקהילות המקומיות נזקק לענות לשאלותיהן בהלכה, ותשובותיו, שחלקן נושאות תאריך וציון המקום בו נכתבו, מאפשרות לשחזר את קורותיו. לאחר שלוש שנות מסע, בהן היה באלג'יר ומרוקו (שם פגש גם את רבי חיים בן עטר), עשה את דרכו בחזרה ארצה. אך כשחנה ברודוס התבקש על ידי יהודי המקום לכהן כרב הקהילה ושהה שם שלוש עשרה שנה ברציפות. מתקופה זו נשתמרו תשובות רבות שלו וגם מספר דרשות.
מסתבר שאנשי רודוס השביעו אותו שלא יעזוב אותם במשך תקופה מסוימת. בשנת ה'תפ"א התבקש על ידי מנהלי קופת ארץ ישראל בקושטא לצאת בשמם לשליחות נוספת באירופה, כדי לשכנע את מנהיגי הקהילות להטיל מס שבועי לטובת היישוב היהודי בארץ ישראל. רבי משה ישראל, שגם היה מאוכזב מהתנהגותם הדתית והמוסרית של אנשי רודוס, התייעץ עם חכמי קושטא האם הוא יכול להתיר את שבועתו, והללו תמכו בכך והתירו לו לצאת למסע נוסף. מסע זה נמשך ארבע שנים (ה'תפ"ז-ה'תצ"א), ובסיומו שהה מספר חודשים בפירארה, שם התמסר ללימוד תורה באכסנייתו של עשיר שהחזיק ספרייה גדולה אשר הייתה לעזר רב לרבי משה ישראל. לאחר מכן חזר לרודוס למספר שנים נוספות, עד ה'תצ"ו לפחות.
בשנת ה'תצ"ח כבר היה באלכסנדריה, ושם נפטר בשנת ה'ת"ק.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שו"ת משאת משה. שני כרכים ראשונים נדפסו על ידי המחבר בקושטא ה'תצ"ד וה'תצ"ה. את הכרך השלישי הוציא לאור בנו, רבי אברהם ישראל, בשנת ה'תק"ב.
- אפי משה, ספר דרשותיו, נספח לספרו של בנו אדרת אליהו, ליוורנו, ה'תקפ"ח
בתשובותיו התכתבויות עם חכמים בולטים בדורו, כגון המשנה למלך והמחנה אפרים. פסקי ההלכה שלו מצוטטים רבות אצל הבאים אחריו, כגון בתשובות החיד"א ורבי דוד פארדו, ועד לאזכורים רבים בכתבי הרב עובדיה יוסף.
משפחתו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו הרב חיים אברהם ישראל שימש אף הוא כשד"ר באיטליה ובארצות אשכנז. וכיהן כרב באלכסנדריה וליוורנו, ובסוף ימיו רבה של אנקונה. מחבר ספר אמרות טהורות ובית אברהם (פירושים על הטור).
בנו רבי אליהו ישראל, שימש אף הוא כשד"ר ורבה של אלכסנדריה. חברו של החיד"א. מחבר שו"ת מחנה ישראל, עוגת אליהו וקול אליהו ואדרת אליהו. בנו רבי יצחק ישראל.
בתו נישאה לרב מרדכי קריספין, מחבר דברי מרדכי ומאמר מרדכי (חידושים על התלמוד).
אחד הידועים מתלמידיו הוא רבי שמואל ידידיה טאריקה, מחבר ספרי שו"ת ודרשות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם יערי, ר' משה ישראל ושליחותו למען ארץ ישראל, סיני כה עמ' קמט-קסג.
- מרדכי בר חיים אנג'יל, ר' משה ישראל, רבה של רודוס, בתוך: שבט ועם חלק ז (תשל"ג) עמודים 103–107.
- איתמר מצגר, מבוא לספר כסא אליהו בהוצאת מכון טוב מצרים, עמ' 1–3.
- סימון מרכוס, תולדות הרבנים למשפחת ישראל מרודוס, הוצ' ראובן מס, ירושלים תרצ"ה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משה ישראל (1680-1740), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על הטעות העירו במבוא לכסא אליהו מהדו' מכון טוב מצרים, הערה 5, ובארזי הלבנון - אנציקלופדיה לגאוני ספרד חלק שני עמ' 1600.