שבועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנשיא רונלד רייגן מושבע לנשיאות בתקופתו השנייה. ניתן לראות שידו האחת מורמת, בעוד ידו השנייה מונחת על התנ"ך.
שבועת שבעת המנהיגים

שבועה היא הצהרה של אדם על דברי אמת, במסגרתה מתחייב הנשבע בשם האל כי כל טענותיו אמת[1].

על מנת שהשבועה תהיה בבחינת כלי משפטי יעיל לבירור האמת, על הנשבע להאמין הן בקיום האל והן ביכולת האל להענישו אם ישבע לשקר.

המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם (כגון מעגל השבוע), כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה.

בתורה מופיע האירוע בו נשבעו אברהם ואבימלך וכרתו ברית ביניהם, תוך מתן תוקף על ידי הצגת שבע כבשים. אירוע זה התקיים בבאר שבע, ועל שם מעמד שבועה זה נקבע שמו - "באר שבע".

מאז ומתמיד הייתה השבועה מתן תוקף מיוחד להתחייבות או לאמת דבר שבפי האדם. נראה שהרמת היד בשבועה מקורה כבר בזמן העתיק, להורות שנשבעים באל שבשמים, כפי שניתן לראות משבועה נוספת של אברהם ומחזיונו של הנביא דניאל[2].

שבועה בדין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלשלות מעמד השבועה ככלי משפטי בדין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועה שימשה מקדמת דנא כאחד מהכלים החזקים, הנתונים בידי בית הדין, לחקר האמת.

כיום ניכרת מגמה להימנע משימוש במנגנון השבועה במערכת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים בישראל[3], ולהעדיף קבלת תצהיר.

הוכחה לצמצום השימוש בשבועה היא חקיקת חוק לתיקון דיני ראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש"ם-1980 (להלן: "החוק"), שביטל את השימוש בשבועה בבתי המשפט, והותיר זאת למקרים בהם סבור השופט, תוך הפעלת שיקול דעתו, כי הדבר עשוי לסייע לגילוי האמת. בדברי ההסבר להצעת החוק[4] הוסבר כי הסיבה לירידת קרנה של השבועה היא שאנשים המדקדקים במצוות התורה ומאמינים בחומרת השבועה לא עושים בה שימוש, ומוצאים לה תחליף על ידי הצהרה ב"הן צדק". מנגד, מי שעושה שימוש בשבועה הוא דווקא הציבור שלא מאמין בחומרתה, ובכך בעצם מוחמצת מטרת השבועה ככלי משפטי.

סיבה נוספת לצמצום השימוש בכלי השבועה ככלי משפטי בבתי הדין הרבניים היא חומרתה הרבה והפורענות שעלולה להיגרם אם תוכן השבועה שקרי[5].

השבועה בחוק הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 19 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971,[6] מקנה סמכות לבית המשפט או שופט בית משפט השלום, בכל עניין שאין לגביו הוראה על כך בחיקוק אחר, להשביע אדם או לקבל ממנו תצהיר במספר מקרים:

  1.  הדבר נדרש לבית משפט או לעניין אחר בישראל, או לבית משפט או לרישום מסמך מחוץ לישראל;
  2.  האדם חייב שבועה או תצהיר;
  3.  האדם רוצה למסור הודעה בשבועה או בתצהיר;
  4.  האדם רוצה לערוך בפניו מסמך שעריכתו מחייבת שבועה או תצהיר.

סעיף 5 לחוק דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה)[7] מקנה לבעל הדין זכות לסרב להישבע מטעמי דת או מצפון. במקרה זה יוכל להישבע בהן צדק. הסעיף קובע חריג, לפיו מקום שבית משפט משוכנע שהסירוב לשבועה אינו בתום לב, לא יהא רשאי העד שלא להישבע. נוסח השבועה שנקבע בסעיף 5 הוא: "אני נשבע באלוהים, כי עדותי בבית משפט זה היא עדות אמת, האמת כולה, והאמת בלבד".

כיום נדירים מאד המקרים בהם נמסרות שבועות בבית המשפט, וכיום מזהירים את העד כי הוא חשוף לעונשים הקבועים בחוק[8].

שבועה ככלי דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועה מורכבת משלושה יסודות מהותיים[9]:

  1. התחייבות לומר אמת;
  2.  פנייה לאלוהים לשמש ערובה להתחייבות;
  3.  הפקרת עצמו לענישה ודאית באם יכזב.

אלמנטים מס' 2 ו-3 הם בעלי גוון דתי מובהק, המבוססים על האמונה כי קיימת ישות עליונה המופקדת על הסדרת העולם באופן מוסרי.

ניתן לראות כמה היבטים אפשריים להיות השבועה כלי דתי:

האחד, הליך בו מזמנים את האל באופן מודע כדי שישפוט, ואם הנשבע נמצא משקר, על האל להענישו. בזאת משתקפת הנכחת האל בהליך השפיטה[10].

דבר השפיטה והענשה נלמד מהביטוי "כה יעשה"[11] ובביטוי "עד ה'"[12] בהם אנו מבקשים להנכיח את האל בהליך השפיטה.

השני, בקשה להשוואה בין אמיתות תוכן העדות לבין אמיתות מציאות וחיות האל. הדבר נלמד מהביטוי: " חי ה'[13] ", קרי, הצהרה שאם הנשבע מוסר דברי כזב, הרי שמטיל הוא דופי הן במציאות האל והן בהיות האל חי וקיים.

השלישי, בשבועה בשמו של האל, הנשבע מביע את אמונתו באל ודבקותו בו, שנאמר: "אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ[14]"

הרביעי, השבועה מהווה מעשה בית דין במסגרתה האל מעניש את הנשבע אם נמצא משקר.

דיני שומרים[15] מורים כי במקרה ש"יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם: אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל  הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ...כִי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ".

המכילתא[16] למדה מהמילים: "ונקרב בעל הבית אל האלוהים" שהנשבע פונה לאל, בדומה לפניה לאל באמצעות האורים ותומים על ידי הכהן לבירור שאלות. משמע, הנשבע מודע לכך שאם ימצא משקר, הרי שייענש על ידי האל.  ניתן אפוא לראות קשר בין השבועה לבין האורים ותומים, ובכך לראות בשבועה כלי לבירור אלוהי בידי בית הדין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גליה סמו, [www.mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13690 שבועה], מקראנט, 2005
  2. ^ "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ." (בראשית יד כב)
    וראו גם, "וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה:" (דניאל י"ב ז')
  3. ^ נתן חי, השבועה בבית הדין הרבני-בין חזון למציאות, משפטי ארץ, ב, עמ' 459, תשס"ה
  4. ^ הצעת חוק לתיקון דיני ראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש"ם-1980, ה"ח 1471, 327.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ט, עמוד א'
  6. ^ פקודת הראיות, תשל"א-1971, באתר "נבו"
  7. ^ חוק לתיקון דיני ראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), תש"ם-1980
  8. ^ מור חזן, דיני ראיות - שבועה, (טרם פורסם)
  9. ^ משה שטרנברג, על שבועת עדים: טבעה, טעמה ותכליתה, הד המשפט, א, עמ' 357, תשי"ז-ח
  10. ^ בנימין קלמנזון, [www.otniel.org/show.asp?id=22201 שבועת מודה במקצת], ישיבת עתניאל
  11. ^ ספר שמואל א', פרק ג', פסוק י"ז
  12. ^ ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק ה'
  13. ^ ספר ירמיהו, פרק ד', פסוק ב'
  14. ^ ספר דברים, פרק י', פסוק כ'.
  15. ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ו'-י"ב
  16. ^ מכילתא דרבי ישמעאל, נזיקין, טו (מהדורת הורוביץ-רבין 298–302