שבועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנשיא רונלד רייגן מושבע לנשיאות בתקופתו השנייה. ניתן לראות שידו האחת מורמת, בעוד ידו השנייה מונחת על התנ"ך.
שבועת שבעת המנהיגים
שבועה. ציור של הצייר הפולני ג'וזף סימלר

שבועה היא התחייבות של אדם, או אישור ואימות של דבר, בדבר הקדוש או יקר לו. לעתים תוך הזכרת שמו של האל בו הוא מאמין, ולעתים תוך הוספת קללה שתחול עליו או על הקרובים אליו אם לא יקיים את דבריו או אם אין אמת בדבריו. המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם (כגון מעגל השבוע), כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה.

בתורה מופיע האירוע בו נשבעו אברהם ואבימלך וכרתו ברית ביניהם, תוך מתן תוקף על ידי הצגת שבע כבשים. אירוע זה התקיים בבאר שבע, ועל שם מעמד שבועה זה נקבע שמו - "באר שבע".

מאז ומתמיד הייתה השבועה מתן תוקף מיוחד להתחייבות או לאמת דבר שבפי האדם. נראה שהרמת היד בשבועה מקורה כבר בזמן העתיק, להורות שנשבעים באל שבשמים, כפי שניתן לראות משבועה נוספת של אברהם ומחזיונו של הנביא דניאל[1].

שבועה בדין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדין הישראלי, בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, רשאי רשם בית המשפט או שופט בית משפט השלום להשביע אדם או לקבל ממנו תצהיר.

אם אדם מוסר תצהיר בשבועה, הרי שנוסח השבועה יהיה: "אני נשבע באלוהים, כי זה שמי וזו חתימתי וכי האמור בתצהירי זה הוא נכון".

אם אדם מוסר תצהיר בהן צדק, הרי שנוסח אמירתו יהיה: "אני מצהיר בהן צדק כי זה שמי וזו חתימתי, וכי האמור בתצהירי זה הוא נכון".

יש לציין כי כיום נדירים מאד המקרים בהם נמסרות שבועות בבית המשפט, וכיום מזהירים את העד כי הנו חשוף לעונשים הקבועים בחוק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ." (בראשית יד כב)
    וראו גם, "וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה:" (דניאל י"ב ז')