משה מנשהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה מנשהוף
Moshe menasheof.JPG
משה מנשהוף
לידה 1958 (בן 63 בערך)
אספהאן
עיסוק הוגה דעות, סופר ומו"ל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושאי כתיבה פילוסופיה, מדע בדיוני
תקופת הפעילות 1986–היום (כ־35 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה מנשהוף הוא סופר, מתרגם, פילוסוף, ומוציא לאור ישראלי. מחבר ספרים בסוגת המדע הבדיוני שתרגם לעברית את שירתו של ג'לאל א-דין רומי[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מנשהוף נולד באספהאן שבאיראן בשנת 1958. הוא למד בבית הספר "אתהאד" של אליאנס שבעיר הולדתו ועלה לישראל בשנת 1979.

בשנה הראשונה לשהותו בארץ התגורר בקיבוץ. בשנת 1986 סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית שבירושלים. בתקופת לימודיו בירושלים היה בין השאר לתלמידו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ונמנה עם החוג המצומצם שפקד את ביתו מדי מוצאי שבת.

הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בשנת 1986 באוניברסיטה העברית שבירושלים. בתקופת לימודיו בירושלים היה בין השאר לתלמידו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ונמנה עם החוג המצומצם שפקד את ביתו מדי מוצאי שבת.

ב־1994 סיים את לימודי התואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. נושא התזה שלו היה: "יחסם של האיראנים אל היהודים ערב המהפכה האסלאמית באיראן". בלימודי התואר השלישי שב לעסוק בפילוסופיה. נושא עבודת המחקר שלו היה "תפיסה וזיכרון", ובה ניסה להציג תאוריה מקורית, המתארת כיצד אנחנו תופסים ואיך אנחנו זוכרים. בעבודה זו שלא הוגשה[2] ניסה להתמודד עם בעיות שונות מהספרות הפילוסופית הקשורות לנושא זה. בנושאים אלו המשיך לעסוק ואף הציג ביטויים ממחשבותיו בספריו למיניהם, בעיקר בסוגת המדע הבדיוני, עד שבסוף שנת 2016 פרסם את הספר "חלום וזיכרון" . בספר זה ארבע מסות: מסה על התפיסה, מסה על הזיכרון, מסה על השינה ומסה על החלום. נושאים אלו מוסברים בספר בהיקף נרחב וביסודיות. מנשהוף יוצר שפה ייחודית ומציג באמצעותה תאוריה כוללת ומקורית משלו. הוא מסביר את כל הנושאים האלה בספרו בלי להזכיר את הלא-מודע אפילו פעם אחת. במאמר "האם הכרחי להניח את קיום הלא-מודע?" הוא מציג את עמדתו: הנחת הלא-מודע מיותרת ומסבכת, ואפשר להסביר נושאים כמו חלום, זיכרון ואף את הרגשות בלא להיזקק לה.

ב"רגש והרגשה", ספר ההמשך, מציג מנשהוף את התאוריה היסודית והמקיפה שלו על הרגשות וממשיך בכיוון שהתווה הספר "חלום וזיכרון". הוא מתבסס על הנחות יסוד זהות ודן במסגרת תאורטית זהה. במרכזה של תאוריה זו עומדת ההבחנה הקטגוריאלית בין רגש (כגון כעס או פחד) שמוגדר בתור היערכות פיזיולוגית וקוגניטיבית של האדם במצבים הנתפסים בתודעתו כקריטיים. לבין הרגשה (כגון הנאה או סבל) שמוגדרת בתור גורם הכוונה רגשי.

במהלך לימודיו באוניברסיטה יסד, ערך והוציא לאור עיתון ושמו "דנשג'ו"[3] – ביטאון סטודנטים יוצאי איראן בישראל, שפורסם בקרב כל קהילת יוצאי איראן בישראל. בשנים 19861987 כתב ביקורות ספרים אחדות בעיתון "כותרת ראשית". כמו כן עסק בכתיבה עיתונאית במקומון "צומת השרון", ובשנת 2008 ייסד את הוצאת כתב. משנת 2010 הוא עורך את מדור ההגות והפילוסופיה של "יקום תרבות".

מנשהוף הגיש פינות מספר בתוכנית הרדיו של קול ישראל, "רגע של עברית", בהן ביאר מושגים מקוריים משלו:

  • "ערי שמים" – כינוי מהמקורות, שהציע תמורת המונח "חייזרים". הוא השתמש במושג זה בספרו "עמוס – גואל הגורל".
  • "מדע בעיניים" – מושג שהציע בעיקר למקרים, שבהם מצטטים מחקרים מדעיים ומסיקים מסקנות שאינן נובעות מהם

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית. כתיבתו שונה מהכתיבה האקדמית המקובלת ואינה מחקרית. את טעמיו הוא מנמק במאמר "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", שפורסם בשנת 2017. הוא טוען שדרישות הכתיבה האקדמית מעקרות למעשה את היצירתיות, ועל כן הוא דורש לתת לגיטימציה לכתיבה פילוסופית מקורית בצד הכתיבה האקדמית המחקרית. כתיבה כזו מציג מנשהוף בספריו "חלום וזיכרון" ו"רגש והרגשה". עמדותיו המקוריות והביקורתיות מוצגות גם במאמרים: מאמר נגד קיומו של הלא-מודע, מאמר על היצר, מאמר על חופש הבחירה.[4][5]

לשיטתו, מושגים כגון נשמה, נפש או הרוח (מיינד) טעונים בכל מיני משמעויות, ולכן הוא מציע לדון במושג תודעה ובתהליכים תודעתיים אל מול התהליכים הפיזיולוגיים. התאוריה שלו עשויה להתקבל בקרב בעלי עמדות ואמונות פילוסופיות השונות זו מזו – לא משנה אם מדובר במטריאליסטים, המאמינים שרק החומר (substance) קיים, והתודעה המוכרת לנו היא תופעה השייכת אליו; או בבעלי העמדה הדואליסטית, המאמינים שנוסף על הישות החומרית קיימת ישות אחרת שאינה כפופה לחוקי פיזיקה וכימיה, ולפיכך גם אי-אפשר לחקור אותה באמצעים המדעיים האלה.

בהסתמך על האמור לעיל, מודגשת בכתיבתו הפילוסופית של מנשהוף ההבחנה הברורה בין התהליכים הפיזיולוגיים לתהליכים התודעתיים, בצירוף הסבר על ההשפעות ההדדיות ביניהם. אפשר לראות שכתביו מתמקדים בייחוד בדרישה לערוך מחקר מדעי על התהליכים הפיזיולוגיים, אולם בצידה הוא מציב תמרור אזהרה מפני השלכה בלתי מבוקרת של הממצאים המדעיים האלה על התהליכים התודעתיים. במידה זהה מזהיר מנשהוף מפני ערבוב בלתי מבוקר של ממצאים שאינם מדעיים – מחקרים סטטיסטיים המבוססים על תשאול ועל התרשמות מהתנהגות – עם הממצאים המדעיים (כימיה ופיזיקה). על פי ראיית עולם זו שגיבש לעצמו, יצר מנשהוף תאוריות מקוריות ומקיפות על התודעה האנושית בנושאים האלה: תפיסה, זיכרון, שינה, חלום ורגשות.

בספרו "רגש והרגשה" מציג מנשהוף תיאוריה יסודית ומקיפה של רגשות ובמרכזה אבחנה קטגוריאלית בין רגש והרגשה[6]. מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית ועמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", מאמר נגד קיומו של הלא מודע[7], מאמר על היצר, על הרצון וחופש הבחירה ועוד. מנשהוף יצא תאוריות מקוריות ומקיפות של התודעה האנושית. בכתיבתו הפילוסופית הוא דן בנושאים: תפיסה, זיכרון, שינה וחלום. עמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית[8]", מאמר נגד קיומו של הלא מודע[9], מאמר על היצר[10] ועוד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של מנשהוף נפרשׂות על פני מנעד רחב של סוגות ושל נושאים מגוּונים. בתחילה היה רוב יצירותיו פרוזה ספרותית, בעיקר בסוגת המדע הבדיוני. לפי הגדרתו, סיפור מדע בדיוני הוא מעין מעבדה להרצת רעיונות פילוסופיים. בהמשך דרכו התמקד בכתיבה פילוסופית עצמאית, שבאמצעותה הציג את התאוריה הפילוסופית שלו.

הגות ופילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו ההגותיות והפילוסופיות של מנשהוף עוסקות בעיקרן בתחום מוכר: הפילוסופיה של הרוח (philosophy of mind) או פסיכולוגיה פילוסופית. מנשהוף כותב בשפה נהירה, המנגישה לקהל רחב את הנושאים המופשטים והמורכבים שהוא דן בהם. עם זאת, הוא מיטיב לרדת לעומקן של הסוגיות למיניהן ולכסות אספקטים רחבים של הנושאים הללו. הוא מפרק כל נושא עד היסוד ומחבר בחזרה ביסודיות לבנה אחר לבנה, עד ליצירת מבנה מקיף. ככה הוא מצליח לכסות את היבטיו של כל אחד מהנושאים בדרך הטובה ביותר.

ספרי פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2016 יצא לאור ספרו חלום וזיכרון[11], הכולל ארבע מסות: על התפיסה, על הזיכרון, על השינה ועל החלום – בהוצאת "כְּתָב". הספר נכתב בשפה ברורה ונגישה, ועם זאת הוא מיטיב לרדת לעומקם של נבכי ההכרה האנושית. מנשהוף יוצר בספר הזה שפה ייחודית ובאמצעותה מציג תאוריה כוללת, המסבירה את הסוגיות שבתחום ההכרה האנושית ודנה בהן. שפה זו פשוטה ומובנת, אך ניכר שהושקעו מאמצים בלתי מבוטלים ביצירת כל אות וכל מילה שבה. התאוריה המקיפה הזאת נקראת "תאוריית הבדידים" בשל אבני היסוד של התפיסה, המוגרות ומרכיבות את המבנה התאורטי של הספר. אחד העקרונות המנחים השזורים כחוט השני במסות הספר למיניהן הוא התפקוד – אנו חווים, זוכרים, ישנים וחולמים באופן המתאים לתפקוד שלנו ומשרת את הישרדותנו.
  • בשנת 2020 יצא לאור ספרו רגש והרגשה – ספר ההמשך של חלום וזיכרון, המציג תאוריה מקיפה על הרגשות, ובמרכזה הבחנה קטגוריאלית בין רגש להרגשה. רגש (כגון כעס או פחד) מוגדר בתור היערכות פיזיולוגית וקוגניטיבית של האדם במצבים הנתפסים בתודעתו כקריטיים ומחייבים קבלת החלטה אופרטיבית מהירה. הרגשה (כגון הנאה או סבל) מוגדרת בתור גורם הכוונה רגשי, שנועד לדלות אל התודעה תכנים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות. הספר דן ברגשות ובהרגשות בהסתמך על ההנחות התאורטיות שהוצגו בספר הקודם, והוא ממשיך את השפה הייחודית שפותחה בחלום וזיכרון ואף מחזק אותה. לאחר בניית המבנה התאורטי ניגש הספר רגש והרגשה לניתוח מעמיק של כל רגש ורגש – אם זו אהבה או שנאה, כעס או פחד – ובאמצעות הכרת סוגי הרגשות מבהיר את גישתו.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית 2018. במאמר זה מצביע על העדר של פילוסופיות כלליות חדשות במאה שנים האחרונות ותוהה מדוע הפילוסופיה תקועה. מאמר זה פורסם תחת כותרת "ימי הבינוניות"[12].
  • רפלקס ואינסטינקט - הבחנה בין רפלקס, המוגדר כתגובה אוטומטית לאינסטינקט, המוגדר כתגובה אוטונומית, כתב הוצאה לאור, 2019
  • הגורם הבסיסי לשינוי בפילוסופיה של ויטגנשטיין. 2017, במאמר זה מנשהוף מציג את אימת הרגרסיה האינסופית כגורם מהותי לשינוי שחל בפילוסופיה של לודוויג ויטגנשטיין. גרסה אחרת של המאמר פורסם באתר "אלכסון" תחת כותרת "איש היהלום". באותה שנה פורסם התרגום לאנגלית של המאמר: The Basic Cause for the Change in Wittgenstein's Philosophy - The Fear of the Infinite Regression as an Essential Cause for the Change in Ludwig Wittgenstein's Philosophy (2017).
  • האם הכרחי להניח את קיום הלא מודע? (יולי 2017). מאמר זה בא לטעון כי השאלה "אם הלא-מודע קיים?" איננה שאלה נכונה אלא יש לשאול האם הכרחי להניח את קיומה כדי להסביר את המבנה ההכרה האנושית וגם לענות עליה. במאמר הזה מוצג ניסיון להגיע ליסוד הראשוני שהביאה להנחה זו. לטענת המחבר היסוד הראשוני בו נוצר הצורך להניח את הלא-מודע היה בניסיון להתמודד עם השאלה: מדוע אדם זוכר תוכן מסוים זה ברגע זה ולא תכנים אחרים, או מדוע אדם חלם על תוכן זה ולא אחר. לדעתו ההתמודדות עם השאלה הזאת היא שהביאה את פרויד להניח את הלא-מודע. הטענה שמוצגת בהמשך המאמר היא שאין כל הכרח להניח זאת ואף מציב אלטרנטיבה. האלטרנטיבה הזאת מציגה עמדה שבאותה הנקודה הבסיסית איננה מניחה את הלא-מודע ועם זאת מסבירה איך ניתן לענות על שאלה זו ללא הנחת הלא-מודע ואיך להמשיך ולהסביר את כל המבנה של ההכרה האנושית מבלי צורך בהנחה זו. גרסה של המאמר פורסם באלכסון תחת כותרת "לא מודע לא הכרחי" . תרגום המאמר באנגלית " פורסם בשנת 2017.
  • החומר האוניברסלי של אבן גבירול. הרצאה שהשמיע משה מנשהוף באירוע "אבן גבירול – פינת אבן עזרא" של מגזין "יקום תרבות".  החומר האוניברסלי כמוקד הגותו הפילוסופית של שלמה אבן גבירול (הרשב"ג) 1020–1058 אבן גבירול מגדיר את החומר האוניברסלי בקביעה: "שכל הנמצא גם הרוחני וגם הגופני מתקיים בו [...] ואז תראה שכוח הבורא יתעל ויתקדש הוא בכל מה שקיים בו." קביעה זו מובילה למשוואה  "אלוהים = חומר כללי". המשוואה הזאת של אבן גבירול מזכירה כמובן את המשוואה "אלוהים = הטבע" של ברוך שפינוזה (1632-1677), שנחשב להוגה פאנתאיסטי.[13]
  • חופש הרצון – כיוונים חדשים בסוגיית הבחירה החופשית (2020). במאמר זה שואל מנשהוף אם החשיבה המדעית, המסירה מחיצות בזו אחר זו וחושפת לפנינו אופקים נסתרים בהצלחה בלתי מבוטלת – אכן מייתרת למעשה את שאלת חופש הרצון, ובעקבות שאלתו הוא מציב באור חדש את הדיון בחופש הרצון. בדיון זה מתוארים השלבים של תהליך קבלת ההחלטות, המתרחש בתודעה, לצד התופעות הפיזיולוגיות המתרחשות במוח בה בעת. בדרך זו מובהר מה שייך לתחום החקירה המדעית – ומה שייך לתחום התודעה, החורגת מתחום זה. השאלה המרכזית שבה מתמקד המאמר היא: באיזה משלביו של תהליך קבלת ההחלטות יכולה הבחירה החופשית להופיע, וכיצד היא באה לידי ביטוי? אדם מחליט בדרך כלל על פי התכנים הקיימים באותו הרגע בתודעתו. כדי לדון בסוגיית הימצאותו של הרצון החופשי בהחלטה מסוימת, יש לברר תחילה מהו רצון. הרצון הוא כוח המשקלל את הנתונים שבתודעה ומכריע על פיהם. אם נסתכל על החלטה על פי מערך נתוני התודעה ברגע מסוים, נראה שהיא כביכול מחויבת המציאות – אין חופש רצון. אבל אם נסתכל על תהליך מורכב של שרשרת החלטות, המובילה בסופו של דבר להחלטה הסופית וליישומה – אזי אפשר לומר שהרצון חופשי ויכול להשפיע. מאמר זה תורגם לאנגלית
  • על הזיכרון – התאמת הזיכרון לתפקוד האדם בסביבתו (2020). הזיכרון נועד כדי לסייע לאדם לתפקד בסביבתו, והוא מותאם לצרכיו. אנו זקוקים לזיכרון לא רק כדי לדעת מה היה, אלא אף כדי לתפוס ולהבין דברים ולקלוט מידע. בלי זיכרון, לא נוכל למשל לראות או לשמוע. אומנם זיכרונו של האדם מוגבל, אך יש לו יכולות זכירה שאין הוא מודע לקיומן אלא בדיעבד, כשהוא מוציא אותן מן הכוח אל הפועל בנסיבות מסוימות. לעיתים מצליח האדם להתאים את יכולת הזכירה שלו לנסיבות המשתנות, וכשמישהו משתחרר מהצורך לזכור פרטים טכניים – הוא עשוי לגלות בתוכו את האפשרות לזכור באופנים אחרים, שלא היה מודע להם קודם לכן. כך למשל, אישה שאינה יודעת לקרוא אותיות אלא רק מספרים – בונה לעצמה פנקס טלפונים מיוחד, שבו יש רק מספרים ולא שמות. ככה היא מנצלת את יכולת הזכירה שלה באופנים אחרים, שהסביבה יוצרת בעבורה. המאמר מתמצת את התאוריה העומדת ביסוד ספרו של מנשהוף, "חלום וזיכרון" (הוצאת כתב, 2016) – תאוריה שפותחה בספרו הבא, "רגש והרגשה" (הוצאת כתב, 2020), המתבסס על אבני יסוד זהות מבחינה תאורטית. מאמר זה תורגם לאנגלית.
  • זר לא יבין זאת – רשמים ממסע לפולין: "במובן מסוים יש ישראלים שהם מדחיקי שואה. לא, הם אינם מכחישים אותה, חלילה. ברור שהם יודעים ומאמינים שקרתה שואה, הם מכירים ניצולי שואה, לפעמים מקרבה ראשונה. הם כואבים את השואה ומזועזעים ממנה עד עמקי נשמתם. השואה מלווה אותם מדי יום ביומו ובמיוחד כשהם עומדים דום בצפירה ביום השואה, אבל די להם בכך. הם אינם רוצים שהיא תהיה קשורה כל כך לחייהם, הם מעדיפים להסיט את הראש ולא לרצות לראות יותר, להדחיק אותה קצת."..."כל מי שהיה במסע בפולין, ולא משנה מהי עמדתו הפוליטית, מרגיש לנוכח אלה שלא היו  שם כי "זר לא יבין זאת". כן ממש כך. מדוע אני מרגיש שמי שלא היה שם הוא בחזקת זר, וזאת למרות הזיקה החזקה של כולנו אל השואה? מדוע? משום שגם  אני לא הייתי רחוק משימוש בתירוצים הללו לפני שנסעתי לפולין. כדי שהעולם יבין נדרש מאתנו לעשות את הצעד הראשון, ולעומת ההתעלות וההתקרבות אל האמת, הצער, האי נוחות ועוד טענות אחרות בטלים לא רק בשישים אלא בשישה מיליון."[14]
  • ספרות ויצירתיות בעידן הטכנולוגיה העליונה –. הרצאה באירוע בנושא זה שאורגן על ידי "יקום תרבות". "אם תשאלו מה המקום של הספרות והאמנות בעתיד בסולם החשיבות והפופולריות ומה או מי יכריע אם הנדבך של תוכניות בידור ומיסטיקה יובילו או זה של הספרות והאמנות? אומר לכם שלדעתי, כל אחד יכול לחשוב ולהעריך מה יוביל. כל אחד יכול לחשוב ולנחש – ובכל זאת לנסות להשיט את ספינת השערותיו באוקיינוס של העתיד, אשר גלים גבוהים שלו ממש לפנינו. זה מצב שבו אני חושב כי כל אדם רוצה לפחות לדמיין את עצמו כגלשן גלים, הגולש בהנאתו על אותם הגלים – במקום להיכנע לעוצמת אותם הגלים ולתת להם להובילו."[15][16] ·      

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1994 פרסם את ספרו הראשון אופוריה שיצא לאור בהוצאת כנרת. מדובר בספר בסוגת המדע הבדיוני המתאר מציאות אופורית לאחר חתימה על הסכמי פירוק הנשק ויישומם בעולם, המתערערת לפתע.
  • בשנת 2008 פרסם את ספרו השני, הכפיל הווירטואלי שיצא לאור בהוצאת כתב, רומן מדע בדיוני פילוסופי. בספר זה הוא מעמיד את האדם במקום של יוצר ובורא עולם וירטואלי ובו האדם. הספר אף היה מועמד ב-2009 לפרס גפן בקטגוריית ספר המקור[17].
  • בשנת 2011 פרסם במקביל שני ספרים, שניהם יצאו לאור בהוצאת כתב.: עמוס-גואל הגורל, רומן פסיכולוגי, סאגה משפחתית רבת תהפוכות הנפרשת על פני דורות אחדים. ראשיתה, בסיפור חייו של פטרסון היתום שנמשה בילדותו מספינה טרופה, גודל אצל כומר באמריקה ונלווה למטיף אדמס ולצאן מרעיתו שהקימו בשנת 1866 מושבה אמריקנית בסמוך ליפו מתוך אמונה שבכך הם מחישים את הגאולה. עמוס, דור חמישי לַמשפחה והנצר אחרון לה, הוא דמות טראגית, ספק בובת חוטים, ספק ישו מודרני, הנקרעת בין זהויות שונות. סיפור הנע בין יפו העות'מאנית, ירושלים החרדית ותל אביב החופשית של סוף המאה העשרים, שבה מחפש עמוס, גיבור הספר, את ייעודו.
    הבוסר שאכל אבי סבו, הדמויות השזורות בחייו ובעיקר שתי הנשים המושכות אותו לתפישות חיים מנוגדות, המיסטית והרציונלית, הם הרקע למאבק האיתנים המתחולל בנפשו של עמוס. היבריס ואמונה עיוורת חוברים לחיפוש סרק אחר גאולת הגורל, כמו בהתיישבות האמריקנית ביפו כך גם בכת תל אביבית שמרוממת את עמוס ומציבה אותו בראשה. במקביל יצא סיפור המטמון באי ודאות, הוצאת כתב 2011, מחזור שירים סיפוריים והגותיים. בין שני הספרים קיים דיאלוג מובנה. שני הספרים עמוס-גואל הגורל וסיפור המטמון באי הוודאות שפורסמו באותה השנה מתכתבים עם יצירתו של המשורר הצוּפי ג'לאל א-דין רומי. בין "עמוס - גואל הגורל" ו"סיפור המטמון באי ודאות" קיים דיאלוג מובנה, והם מתכתבים גם עם יצירתו של המשורר ג'לאל א-דין רומי
  • בשנת 2014 יצא לאור ספרו האחרים, רומן מדע בדיוני העוסק בעולם פוסט אפוקליפטי ובוחן סוגיות פילוסופיות, גם כן בהוצאת כתב. הוצאת כתב 2014

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2007 תרגם לעברית את ספר השירים של המשורר היהודי יליד איראן נתן שאוליאן (פויאא).
  • שירת רומי – תרגום שירים נבחרים מהספר המת'נווי ופרקים בהגותו של ג'לאל א-דין רוּמי, הוצאת כתב 2013,. כולל מבוא, תרגום חלקים נבחרים מהמת'נווי וכן הערות והארות על השירים המתורגמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירת רומי, פרקים בהגותו של ג'לאל אל-דין רוּמי, ktav.co.il
  2. ^ בכתבה ב"יקום תרבות" הוא עונה על השאלה מדוע לא הגיש אותה. כמו כן, נימוקים בסיסיים לעניין זה אפשר לראות במאמרו "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", שפורסם "בשנת 2017
  3. ^ גיליונות כתב העת. http://ktav.co.il/book.asp?BookID=17
  4. ^ משה מנשהוף, בעידן מדעי כל כך, אסור לשכוח מה המדע לא מסוגל לפתור ולאילו שאלות אין לו תשובה. אלכסון, 27 בספטמבר 2020
  5. ^ באתר אקדמיה
  6. ^ משה מנשהוף, רגש והרגשה, תל אביב: כתב הוצאה לאור, 2020
  7. ^ משה מנשהוף, חלום וזיכרון, תל אביב: כתב הוצאה לאור, 2016
  8. ^ Moshe Menasheof, ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית, כתב הוצאה לאור
  9. ^ Moshe Menasheof, האם הכרחי להניח את קיום הלא-מודע, כתב הוצאה לאור
  10. ^ היצר הוא אחד, היצר הוא אחד, משה מנשהוף, כתב 2019, ktav.co.il
  11. ^ חלום וזיכרון, באתר של הוצאת "כתב"
  12. ^ משה מנשהוף, ימי הבינוניות, אלכסון
  13. ^ החומר האוניברסאלי של אבן גבירול. משה מנשהוף. יקום תרבות, 1 באוקטובר 2011.
  14. ^ זר לא יבין זאת:מחשבות על המסע לפולין. משה מנשהוף, יקום תרבות, 4 יולי, 2014
  15. ^ משה מנשהוף מדבר על התרבות בחברה העתידנית
  16. ^ ספרות ויצירתיות בעידן הטכנולוגיה העליונה משה מנשהוף; 30 יולי, 2015
  17. ^ רשימת המועמדים הסופיים לפרס גפן, שנת 2009