משה מנשהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה מנשהוף
משה מנשהוף
משה מנשהוף
לידה 1958 (בן 64 בערך)
אספהאן, המדינה האימפריאלית של איראן
עיסוק הוגה דעות, סופר ומו"ל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושאי כתיבה פילוסופיה, מדע בדיוני
תקופת הפעילות 1986–הווה (כ־36 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה מנשהוף (נולד ב־1958) הוא סופר, מתרגם, פילוסוף, ומוציא לאור ישראלי. מחבר ספרים בסוגת המדע הבדיוני שתרגם לעברית את שירתו של ג'לאל א-דין רומי.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה מנשהוף נולד באספהאן שבאיראן. למד בבית הספר "אתהאד" של אליאנס שבעיר הולדתו ועלה לישראל בשנת 1979, לאחר שירות חובה בצבא איראן כחובש.

בשנה הראשונה לשהותו בארץ התגורר בקיבוץ. בשנת 1986 סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית שבירושלים. בתקופת לימודיו בירושלים היה בין השאר לתלמידו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ונמנה עם החוג המצומצם שפקד את ביתו מדי מוצאי שבת.

ב־1994 סיים את לימודי התואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. נושא התזה שלו היה: "יחסם של האיראנים אל היהודים ערב המהפכה האסלאמית באיראן". בלימודי התואר השלישי שב לעסוק בפילוסופיה. נושא עבודת המחקר שלו היה "תפיסה וזיכרון", ובה ניסה להציג תאוריה מקורית, המתארת כיצד אנחנו תופסים ואיך אנחנו זוכרים. בעבודה זו שלא הוגשה[2] ניסה להתמודד עם בעיות שונות מהספרות הפילוסופית הקשורות לנושא זה. בנושאים אלו המשיך לעסוק ואף הציג ביטויים ממחשבותיו בספריו למיניהם, בעיקר בסוגת המדע הבדיוני, עד שבסוף שנת 2016 פרסם את הספר "חלום וזיכרון". בספר זה ארבע מסות: מסה על התפיסה, מסה על הזיכרון, מסה על השינה ומסה על החלום. נושאים אלו מוסברים בספר בהיקף נרחב וביסודיות. מנשהוף יוצר שפה ייחודית ומציג באמצעותה תאוריה כוללת ומקורית משלו. הוא מסביר את כל הנושאים האלה בספרו בלי להזכיר את הלא-מודע אפילו פעם אחת. במאמר "האם הכרחי להניח את קיום הלא-מודע?" הוא מציג את עמדתו: הנחת הלא-מודע מיותרת ומסבכת, ואפשר להסביר נושאים כמו חלום, זיכרון ואף את הרגשות בלא להיזקק לה.

ב"רגש והרגשה", ספר ההמשך, מציג מנשהוף את התאוריה היסודית והמקיפה שלו על הרגשות וממשיך בכיוון שהתווה הספר "חלום וזיכרון". הוא מתבסס על הנחות יסוד זהות ודן במסגרת תאורטית זהה. במרכזה של תאוריה זו עומדת ההבחנה הקטגוריאלית בין רגש (כגון כעס או פחד) שמוגדר בתור היערכות פיזיולוגית וקוגניטיבית של האדם במצבים הנתפסים בתודעתו כקריטיים. לבין הרגשה (כגון הנאה או סבל) שמוגדרת בתור גורם הכוונה רגשי.

במהלך לימודיו באוניברסיטה יסד, ערך והוציא לאור עיתון ושמו "דנשג'ו"[3] – ביטאון סטודנטים יוצאי איראן בישראל, שפורסם בקרב כל קהילת יוצאי איראן בישראל. בשנים 19861987 כתב ביקורות ספרים אחדות בעיתון "כותרת ראשית". כמו כן עסק בכתיבה עיתונאית במקומון "צומת השרון", ובשנת 2008 ייסד את הוצאת כתב. משנת 2010 הוא עורך את מדור ההגות והפילוסופיה של "יקום תרבות".

מנשהוף הגיש פינות מספר בתוכנית הרדיו של קול ישראל, "רגע של עברית", בהן ביאר מושגים מקוריים משלו:

  • "ערי שמים" – כינוי מהמקורות, שהציע תמורת המונח "חייזרים". הוא השתמש במושג זה בספרו "עמוס – גואל הגורל".
  • "מדע בעיניים" – מושג שהציע בעיקר למקרים, שבהם מצטטים מחקרים מדעיים ומסיקים מסקנות שאינן נובעות מהם

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשהוף נשוי לדבורה, אב לשלושה ומתגורר בתל אביב. המשורר אמיר מנשהוף הוא בנו.

השקפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית. כתיבתו שונה מהכתיבה האקדמית המקובלת ואינה מחקרית. את טעמיו הוא מנמק במאמר "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", שפורסם בשנת 2017. הוא טוען שדרישות הכתיבה האקדמית מעקרות למעשה את היצירתיות, ועל כן הוא דורש לתת לגיטימציה לכתיבה פילוסופית מקורית בצד הכתיבה האקדמית המחקרית. כתיבה כזו מציג מנשהוף בספריו "חלום וזיכרון" ו"רגש והרגשה". עמדותיו המקוריות והביקורתיות מוצגות גם במאמרים: מאמר נגד קיומו של הלא-מודע, מאמר על היצר, מאמר על חופש הבחירה.[4][5]

לשיטתו, מושגים כגון נשמה, נפש או הרוח (מיינד) טעונים בכל מיני משמעויות, ולכן הוא מציע לדון במושג תודעה ובתהליכים תודעתיים אל מול התהליכים הפיזיולוגיים. התאוריה שלו עשויה להתקבל בקרב בעלי עמדות ואמונות פילוסופיות השונות זו מזו – לא משנה אם מדובר במטריאליסטים, המאמינים שרק החומר (substance) קיים, והתודעה המוכרת לנו היא תופעה השייכת אליו; או בבעלי העמדה הדואליסטית, המאמינים שנוסף על הישות החומרית קיימת ישות אחרת שאינה כפופה לחוקי פיזיקה וכימיה, ולפיכך גם אי-אפשר לחקור אותה באמצעים המדעיים האלה.

בהסתמך על האמור לעיל, מודגשת בכתיבתו הפילוסופית של מנשהוף ההבחנה הברורה בין התהליכים הפיזיולוגיים לתהליכים התודעתיים, בצירוף הסבר על ההשפעות ההדדיות ביניהם. אפשר לראות שכתביו מתמקדים בייחוד בדרישה לערוך מחקר מדעי על התהליכים הפיזיולוגיים, אולם בצידה הוא מציב תמרור אזהרה מפני השלכה בלתי מבוקרת של הממצאים המדעיים האלה על התהליכים התודעתיים. במידה זהה מזהיר מנשהוף מפני ערבוב בלתי מבוקר של ממצאים שאינם מדעיים – מחקרים סטטיסטיים המבוססים על תשאול ועל התרשמות מהתנהגות – עם הממצאים המדעיים (כימיה ופיזיקה). על פי ראיית עולם זו שגיבש לעצמו, יצר מנשהוף תאוריות מקוריות ומקיפות על התודעה האנושית בנושאים האלה: תפיסה, זיכרון, שינה, חלום ורגשות.

בספרו "רגש והרגשה" מציג מנשהוף תיאוריה יסודית ומקיפה של רגשות ובמרכזה הבחנה קטגוריאלית בין רגש והרגשה.[6] מנשהוף דוגל בכתיבה פילוסופית יצירתית ועמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", מאמר נגד קיומו של הלא מודע,[7] מאמר על היצר, על הרצון וחופש הבחירה ועוד. מנשהוף יצא תאוריות מקוריות ומקיפות של התודעה האנושית. בכתיבתו הפילוסופית הוא דן בנושאים: תפיסה, זיכרון, שינה וחלום. עמדותיו המקורית והביקורתיות מוצגות גם במאמרים שונים, ביניהם "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית[8]", מאמר נגד קיומו של הלא מודע,[9] מאמר על היצר[10] ועוד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של מנשהוף נפרשׂות על פני מנעד רחב של סוגות ושל נושאים מגוּונים. בתחילה היה רוב יצירותיו פרוזה ספרותית, בעיקר בסוגת המדע הבדיוני. לפי הגדרתו, סיפור מדע בדיוני הוא מעין מעבדה להרצת רעיונות פילוסופיים. בהמשך דרכו התמקד בכתיבה פילוסופית עצמאית, שבאמצעותה הציג את התאוריה הפילוסופית שלו.

הגות ופילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו ההגותיות והפילוסופיות של מנשהוף עוסקות בעיקרן בתחום מוכר: הפילוסופיה של הרוח (philosophy of mind) או פסיכולוגיה פילוסופית. מנשהוף כותב בשפה נהירה, המנגישה לקהל רחב את הנושאים המופשטים והמורכבים שהוא דן בהם. עם זאת, הוא מיטיב לרדת לעומקן של הסוגיות למיניהן ולכסות אספקטים רחבים של הנושאים הללו. הוא מפרק כל נושא עד היסוד ומחבר בחזרה ביסודיות לבנה אחר לבנה, עד ליצירת מבנה מקיף. ככה הוא מצליח לכסות את היבטיו של כל אחד מהנושאים בדרך הטובה ביותר.

ספרי פילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2016 יצא לאור ספרו חלום וזיכרון,[11] הכולל ארבע מסות: על התפיסה, על הזיכרון, על השינה ועל החלום – בהוצאת "כְּתָב". הספר נכתב בשפה ברורה ונגישה, ועם זאת הוא מיטיב לרדת לעומקם של נבכי ההכרה האנושית. מנשהוף יוצר בספר הזה שפה ייחודית ובאמצעותה מציג תאוריה כוללת, המסבירה את הסוגיות שבתחום ההכרה האנושית ודנה בהן. שפה זו פשוטה ומובנת, אך ניכר שהושקעו מאמצים בלתי מבוטלים ביצירת כל אות וכל מילה שבה. התאוריה המקיפה הזאת נקראת "תאוריית הבדידים" בשל אבני היסוד של התפיסה, המוגרות ומרכיבות את המבנה התאורטי של הספר. אחד העקרונות המנחים השזורים כחוט השני במסות הספר למיניהן הוא התפקוד – אנו חווים, זוכרים, ישנים וחולמים באופן המתאים לתפקוד שלנו ומשרת את הישרדותנו.
  • בשנת 2020 יצא לאור ספרו רגש והרגשה – ספר ההמשך של חלום וזיכרון, המציג תאוריה מקיפה על הרגשות, ובמרכזה הבחנה קטגוריאלית בין רגש להרגשה. רגש (כגון כעס או פחד) מוגדר בתור היערכות פיזיולוגית וקוגניטיבית של האדם במצבים הנתפסים בתודעתו כקריטיים ומחייבים קבלת החלטה אופרטיבית מהירה. הרגשה (כגון הנאה או סבל) מוגדרת בתור גורם הכוונה רגשי, שנועד לדלות אל התודעה תכנים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות. הספר דן ברגשות ובהרגשות בהסתמך על ההנחות התאורטיות שהוצגו בספר הקודם, והוא ממשיך את השפה הייחודית שפותחה בחלום וזיכרון ואף מחזק אותה. לאחר בניית המבנה התאורטי ניגש הספר רגש והרגשה לניתוח מעמיק של כל רגש ורגש – אם זו אהבה או שנאה, כעס או פחד – ובאמצעות הכרת סוגי הרגשות מבהיר את גישתו.

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1994 פרסם את ספרו הראשון אופוריה שיצא לאור בהוצאת כנרת. מדובר בספר בסוגת המדע הבדיוני המתאר מציאות אופורית הקשורה לישראל לאחר חתימה על הסכמי פירוק הנשק ויישומם בעולם, המתערערת לפתע .[12]
  • בשנת 2008 פרסם את ספרו השני, הכפיל הווירטואלי שיצא לאור בהוצאת כתב, רומן מדע בדיוני פילוסופי. בספר זה הוא מעמיד את האדם במקום של יוצר ובורא עולם וירטואלי ובו האדם. הספר אף היה מועמד ב-2009 לפרס גפן בקטגוריית ספר המקור.[13]
  • בשנת 2011 פרסם במקביל שני ספרים, שניהם יצאו לאור בהוצאת כתב.: עמוס-גואל הגורל, רומן פסיכולוגי, סאגה משפחתית רבת תהפוכות הנפרשת על פני דורות אחדים. ראשיתה, בסיפור חייו של פטרסון היתום שנמשה בילדותו מספינה טרופה, גודל אצל כומר באמריקה ונלווה למטיף אדמס ולצאן מרעיתו שהקימו בשנת 1866 מושבה אמריקנית בסמוך ליפו מתוך אמונה שבכך הם מחישים את הגאולה. עמוס, דור חמישי לַמשפחה והנצר אחרון לה, הוא דמות טראגית, ספק בובת חוטים, ספק ישו מודרני, הנקרעת בין זהויות שונות. סיפור הנע בין יפו העות'מאנית, ירושלים החרדית ותל אביב החופשית של סוף המאה העשרים, שבה מחפש עמוס, גיבור הספר, את ייעודו.
    הבוסר שאכל אבי סבו, הדמויות השזורות בחייו ובעיקר שתי הנשים המושכות אותו לתפישות חיים מנוגדות, המיסטית והרציונלית, הם הרקע למאבק האיתנים המתחולל בנפשו של עמוס. היבריס ואמונה עיוורת חוברים לחיפוש סרק אחר גאולת הגורל, כמו בהתיישבות האמריקנית ביפו כך גם בכת תל אביבית שמרוממת את עמוס ומציבה אותו בראשה. במקביל יצא סיפור המטמון באי ודאות, הוצאת כתב 2011, מחזור שירים סיפוריים והגותיים. בין שני הספרים קיים דיאלוג מובנה. שני הספרים עמוס-גואל הגורל וסיפור המטמון באי הוודאות שפורסמו באותה השנה מתכתבים עם יצירתו של המשורר הצוּפי ג'לאל א-דין רומי. בין "עמוס - גואל הגורל" ו"סיפור המטמון באי ודאות" קיים דיאלוג מובנה, והם מתכתבים גם עם יצירתו של המשורר ג'לאל א-דין רומי
  • בשנת 2014 יצא לאור ספרו האחרים, רומן מדע בדיוני העוסק בעולם פוסט אפוקליפטי ובוחן סוגיות פילוסופיות, גם כן בהוצאת כתב. הוצאת כתב 2014

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2007 תרגם לעברית את ספר השירים של המשורר היהודי יליד איראן נתן שאוליאן (פויאא).
  • שירת רומי – תרגום שירים נבחרים מהספר המת'נווי ופרקים בהגותו של ג'לאל א-דין רוּמי, הוצאת כתב 2013,. כולל מבוא, תרגום חלקים נבחרים מהמת'נווי וכן הערות והארות על השירים המתורגמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שירת רומי, פרקים בהגותו של ג'לאל אל-דין רוּמי, ktav.co.il
  2. ^ בכתבה ב"יקום תרבות" הוא עונה על השאלה מדוע לא הגיש אותה. כמו כן, נימוקים בסיסיים לעניין זה אפשר לראות במאמרו "ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית", שפורסם "בשנת 2017
  3. ^ גיליונות כתב העת. (הקישור אינו פעיל, 15.7.2021)http://ktav.co.il/book.asp?BookID=17
  4. ^ משה מנשהוף, בעידן מדעי כל כך, אסור לשכוח מה המדע לא מסוגל לפתור ולאילו שאלות אין לו תשובה. אלכסון, 27 בספטמבר 2020
  5. ^ באתר אקדמיה
  6. ^ משה מנשהוף, רגש והרגשה, תל אביב: כתב הוצאה לאור, 2020
  7. ^ משה מנשהוף, חלום וזיכרון, תל אביב: כתב הוצאה לאור, 2016
  8. ^ Moshe Menasheof, ימי הביניים של החשיבה החופשית והיצירתית, כתב הוצאה לאור
  9. ^ Moshe Menasheof, האם הכרחי להניח את קיום הלא-מודע, כתב הוצאה לאור
  10. ^ היצר הוא אחד, היצר הוא אחד, משה מנשהוף, כתב 2019, ktav.co.il(הקישור אינו פעיל, 15.7.2021)
  11. ^ חלום וזיכרון | משה מנשהוף, Ktav (באנגלית)
  12. ^ ראיון עם משה מנשהוף לרגל צאת ספרו הראשון "אופוריה" בידיעות (תל אביב) 1994
  13. ^ רשימת המועמדים הסופיים לפרס גפן, שנת 2009(הקישור אינו פעיל, 15.7.2021)