ג'לאל א-דין רומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'לאל א-דין רומי

מולאנה ג'לאל א-דין מוחמד בלח'י או ג'לאל א-דין מחמט רוּמי (פרסית: مولانا جلال الدین محمد رومی, טורקית: Mevlânâ Celâleddin Mehmed Rumi‏ ‏,30 בספטמבר 1207 - 17 בדצמבר 1273), ידוע גם כמולאנה, מולאבי, מאוולנה - "מורנו" או "רבנו" בערבית ובפרסית, או מוולנה - "מורנו" בטורקית), היה משורר, משפטן, ותאולוג פרסי סופי.

רומי נולד בבלח' (אז עיר במחוז ח'וראסאן בפרס, כיום חלק מאפגניסטן) ונפטר בקוניהטורקיה של היום). מקום הולדתו ושפתו מצביעים על המורשת הפרסית שלו. הוא כתב את שיריו בפרסית ויצירותיו נקראות בכל מקום בו דוברים שפה זו. הוא חי את רוב ימיו ויצר את רוב יצירתו תחת סולטנות רום הסלג'וקית. אף על פי כן, הוא ידוע מאוד במדינות רבות – איראן, טורקיה, אפגניסטן, פקיסטן והודו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר המונגולים כבשו את אסיה המרכזית, אביו (בהאא אלדין וולד, מלומד פופולרי) יצא לקוניה שבאנטוליה, אחד מהמחוזות המערביים של האימפריה הסלג'וקית. בדרך לאנטוליה הוא פגש את עטאר, משורר מיסטי פרסי מפורסם. לפגישה זו הייתה השפעה גדולה על מחשבתו של רומי, שהיה בן שמונה עשרה. רומי נשלח לדמשק ולחלב על מנת לרכוש השכלה דתית. אביו נעשה לראש מדרסה (בית ספר דתי) וכשאביו מת, רומי ירש אותו בגיל 25. הוא הוכשר בתורות דתיות ומיסטיות בידי סייד בורהאן א-דין, אך הייתה זו פגישתו עם הדרוויש שמס א-דין תבריז ב-1244 ששינתה את חייו לחלוטין. אהבתו את שמס וצערו על מותו מצאו את ביטוים במוזיקה, ריקוד ושירה לירית, ב"דיוואן-י שמס-י תבריז". אלכסנדר פייגין, בתרגומו 'הדיוואן', מציין שאין לדעת עד לאן אהבתם של רומי ושמס הרחיקה ("מה היה מאחורי הפרגוד? לעולם לא נדע"), וייתכן שהשניים אף היו נאהבים. שמס הנווד נאלץ לעזוב לאחר איומים חוזרים ונשנים על חייו מצד תלמידיו של רומי. לאחר התאבלות ממושכת על היעדרו חזר שמס אך נרצח כנראה על ידי תלמידיו של רומי.[1]

רומי בילה את רוב חייו באנטוליה ושם גם סיים את יצירת המופת שלו. הוא מת ב-17 בדצמבר 1273 בקוניה, עיר שהייתה בשליטתם של הטורקים הסלג'וקים, ונקבר על יד אביו. היה לו תפקיד חשוב בהעברת אנטוליה הנוצרית-אורתודוקסית לאסלאם.

תורותיו של רומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי של הגותו, כמו זה של מיסטיקנים ומשוררים סופים אחרים בספרות הפרסית, הוא מושג התווחיד (אחדות), וההתאחדות עם האהוב (השורש) שממנו הוא נקרע והופרד, ורצונו ותשוקתו לאיחוד מחדש.

יצירות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו העיקרי של רומי הוא המת'נוי-י מענוי ("חרוזים רוחניים", בפרסית مثنوی معنوی), קובץ שירה בן שישה כרכים שסופים רבים רואים כשני בדרגתו רק לקוראן. למעשה, המת'נוי מכונה לעתים "הקוראן הפרסי" או "הקוראן הסופי". חיבורו הגדול האחר הוא הדיואן-י שמס-י תבריזי (הדיואן לכבוד שמס מתבריז (נפטר בשנת 1247) - על שם חברו, הדרוויש שמס), בן כ-40,000 פסוקים. שתי היצירות נחשבות כחשובות ביותר בספרות הפרסית. יש הטוענים כי שמס נרצח בידי תלמידים של רומי שקנאו בו על קרבתו למורם.

פיהי מה פיה (בפרסית فیه ما فیه) מורכב מנאומים של רומי בנושאים שונים. רומי עצמו לא כתב אותם, אלא הם נכתבו על ידי בנו או אחד מתלמידיו.

מג'אליס-י סבעה ("שבע ישיבות", בפרסית مجالس سبعه) מכיל שבע דרשות שניתנו באירועים שונים.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותו של רומי מרחיקה הרבה מעבר לאזור הגאוגרפי שבה הוא פעל. דוברים של השפה הפרסית באיראן, אפגניסטן וטג'יקיסטן רואים בו את אחד מהמשוררים הקלאסיים החשובים ביותר, וכהשפעה על משוררים במהלך ההיסטוריה. הייתה לו גם השפעה רבה על הספרות הטורקית. השירה שלו מהווה בסיס למוזיקה קלאסית איראנית ואפגאנית. עבור מערביים רבים, תורותיו הן ההקדמה הטובה ביותר לסופיות. המשורר הלאומי הפאקיסטאני, מוחמד איקבל (1877 - 1938) גם הושפע מיצירותיו של רומי וראה בו את מורו הרוחני.

כתביו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההארה, תרגם מאנגלית גיל רון שמע, רימון-חיים אחרים, 2001.
  • הדיוואן- אוסף שירי שמשי טיבריז, תרגם מפרסית אלכסנדר פייגין, עולם קטן, 2005.
  • שיר אחד, תרגם מאנגלית גיל רון שמע, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2007.
  • ריקוד האהבה לאלוהים, הוצאת חדקרן, 2012.
  • שירת רומי: שירים מהמת’נווי ופרקים בהגותו של ג’לאל אל-דין רומי, תרגום, מבוא והערות: משה מנשהוף, הוצאת כתב, 2013.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיפאק צ'ופרה, אלוהים - סיפור של התגלות, הוצאת מודן, 2013, עמ' 124-152

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]