משחק הכדורגל בין אנגליה לארצות הברית (מונדיאל 1950)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנגליה נגד ארצות הברית (מונדיאל 1950)
אירוע משחק במסגרת שלב הבתים של מונדיאל 1950
תאריך 29 ביוני 1950
מיקום אצטדיון אינדפנדנסיה, בלו הוריזונטה
שופט איטליהאיטליה גנרוסו דטילו
צופים 10,151(נתון רשמי)
13,000(נתון משוער)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משחק הכדורגל בין נבחרת ארצות הברית לנבחרת אנגליה בכדורגל נערך במסגרת בית 2 בשלב הבתים במונדיאל 1950 בו ניצחה נבחרת ארצות הברית את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:0. על אף ששתי הנבחרות לא עלו בסופו של דבר לשלב הנוק-אאוט (אנגליה סיימה במקום השני בבית וארצות הברית במקום האחרון) המשחק נחשב לאחד הזכורים והמפתיעים בתולדות גביעי העולם בכדורגל לאור הניצחון של נבחרת ארצות הברית שנחשבה לחלשה מאוד באותה עת לעומת נבחרת אנגליה שנחשבה לאחת מהמועמדות לזכייה בגביע[1][2][3]. שער הניצחון לטובת ארצות הברית הובקע בדקה ה-38 על ידי השחקן יליד האיטי ג'ו גייג'נס (אנ').

הרקע למשחק ומהלכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 1950 היה הראשון עבור הנבחרת האנגלית לאחר שהתאחדות הכדורגל האנגלית החרימה את שלושת גביעי העולם שקדמו לו (ב- 1930, 1934, ו-1938) לאור סכסוך שהיה לה עם פיפ"א בנודע שאלת שכר לשחקני כדורגל מקצועיים, סכסוך אשר נפתר ב-1948[4].

שתי הנבחרות נבחרו לשחר יחדיו בבית 2, בו התחרו גם נבחרת צ'ילה ונבחרת ספרד. חוקי התחרות דאז קבעו כי רק הנבחרת שמסיימת במקום הראשון בבית עולה לשלב הנוק-אאוט. תוצאות המשחקים של שתי הנבחרות טרום המשחק ביניהן היו 0–2 לטובת נבחרת אנגליה במשחקה נגד נבחרת צ'ילה והפסד 1–3 של ארצות הברית לנבחרת ספרד.

נבחרת אנגליה הייתה המועמדת המובילה לניצחון למשחק, עם מאזן של 23 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים במשחקיה הבינלאומיים שהתקיימו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בשני משחקיה האחרונים לפני המשחק ניצחה נבחרת אנגליה את נבחרת איטליה בתוצאה 0–4 ואת נבחרת פורטוגל בתוצאה 0–10.

לעומתה, נבחרת ארצות הברית הפסידה בשבעת משחקיה האחרונים טרם המשחק עם מאזן שערים שלילי של 2–45 כולל תבוסות בתוצאות 1–7 לנבחרת איטליה ו-0–11 לנבחרת נורווגיה.

מאמן הנבחרת האנגלית החליט שלא לשנות את ההרכב האנגלי טרם המשחק, והשחקן סטנלי מתיוס, שהיה מבין כוכבי הכדורגל הגדולים של אותה תקופה, לא הוכלל בהרכב של נבחרת אנגליה למשחק וצפה במשחק מהיציע[5].

נבחרת ארצות הברית הורכבה משחקנים חובבניים בעיקר, אשר רובם עבדו בעבודה נוספת. השחקן וולטר באהר (אנ') היה מורה בבית ספר תיכון והשחקן פרנק בורג'י (אנ') היה נהג של רכבי לוויות. שחקנים אחרים היו דוורים ושוטפי כלים במסעדות[6]. שחקן אחר, בני מקלאפין, נאלץ להיעדר מגביע העולם לאחר שלא היה יכול להיעדר מעבודתו האחרת[7]. הנבחרת האמריקאית הספיקה להתאמן בהרכבה הנוכחי רק פעם אחת לפני המשחק, כאשר שלושה משחקניה, ג'ו גייג'נס, ג'ו מקה, אד מק'אילבני, אשר נוספו להרכב הנבחרת ברגע האחרון, כלל לא היו אזרחי ארצות הברית[8].

הן הסגל האמריקאי וכלי התקשורת ניבאו הפסד צורם לנבחרת ארצות כאשר בכתבה בעיתון הדיילי אקספרס נכתב כי "זה יהיה הוגן לתת לנבחרת האמריקאית 3 שערי יתרון לפני תחילת המשחק[9].

על אף שהמחצית הראשונה של המשחק אופיינה בדומיננטיות של האנגלים ניסיונם לכבוש שערים לא נשאו פרי. השער האמריקאי נכבש על ידי השחקן ההאיטי ג'ו גייג'נס בדקה ה-38, תוצאה שנשמרה עד לסוף המשחק.

מהלך המשחק וההכנות אליו מתוארות בספרו של הסופר ג'פרי דאגלס "משחק חייהם" אשר עובד בשנת 2005 לסרט בעל אותו שם (אנ') בכיכובם של השחקנים ג'רארד באטלר ווס בנטלי.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הנבחרות הפסידו במשחקיהם הבאים, אנגליה בתוצאה 0–1 מול נבחרת ספרד וארצות הברית בתוצאה 2–5 מול נבחרת צ'ילה, אנגליה סיימה במקום השני שלא אפשר לה לעלות לשלב הנוק-אאוט. ארצות הברית סיימה במקום הרביעי והאחרון בבית למרות הניצחון. ספרד אשר ניצחה את שתי הנבחרות בבית זה המשיכה עד לבית הגמר בו הגיעה למקום הרביעי. במונדיאל זה ניצחה נבחרת אורוגוואי את נבחרת ברזיל במשחק הגמר הידוע.

המשחק לא סוקר בהרחבה לא בארצות הברית בזמנו ואף לא באנגליה, נטען אף, כי עיתונאים רבים בארצות הברית התקשו להאמין שניצחון 0–1 על נבחרת אנגליה היא אכן התוצאה וחשבו שמדובר בשגיאת כתיב[10], עם זאת שנים מאוחר יותר נמצאו מסמכים ישנים אשר מפריכים את הטענה[11]. בעיתונות האנגלית המשחק לא זכה לכותרות רבות בעיתונים מכיוון שאלו עסקו בעיקר בהפסד של הנבחרת האנגלית בקריקט לנבחרת האינדים המערביים[12].

נבחרת אנגליה ניצחה בסופו של דבר בגביע העולם 16 שנים מאוחר יותר ואילו ארצות הברית לא הצליחה להעפיל לגביע העולם פעם נוספת עד מונדיאל 1990.

שתי הנבחרות שיחקו עוד פעם אחת נגד השנייה פעם נוספת במסגרת משחקי גביע העולם 60 שנים מאוחר יותר, במונדיאל 2010, המשחק הסתיים בתיקו 1-1.

גייג'נס, מבקיע השער ההיסטורי, היה קרוב משפחה של לואי דג'ואה, שהפסיד בבחירות לפרלמנט בהאיטי בשנות ה-50 לרודן פרנסואה דובליה. לאחר שחזר גייג'נס להאיטי בשנת 1953 כל משפחתו הייתה בסכנה. בשנת 1964 נלקח גייג'נס לכלא פורט דימנש שם עונה והוצא להורג. גופתו לא נמצאה מעולם[13].

אף שחקן מבין המשתתפים במשחק לא נותר בחיים, האחרון, וולטאר בהאר האמריקאי, נפטר ב-18 ביוני 2018 בגיל 91[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]