נבחרת ספרד בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרד
Escudo Selección Española de fútbol.png
מידע כללי
כינוי האדומה, הבחירה
התאחדות ההתאחדות המלכותית לכדורגל ספרדי
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(15 בספטמבר 2016)
11      Decrease2.svg ‎-3‏
 - ניקוד פיפ"א 1,141
 - דרוג שיא 1 (נמדד ביולי 2008)
 - דרוג שפל 25 (נמדד במרץ 1998)
מאמן ז'ולן לופטגי
קפטן איקר קסיאס
מירב השערים דויד וייה (59)
מירב ההופעות איקר קסיאס (166)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
ספרדספרד ספרד 1 - 0 דנמרק דנמרקדנמרק
בילבאו, ספרד; 7 באוקטובר 1921
הניצחון הכי גדול
הרפובליקה הספרדית השנייההרפובליקה הספרדית השנייה ספרד 13 - 0 בולגריה בולגריהבולגריה
מדריד, ספרד; 21 במאי 1933
ההפסד הכי גדול
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית איטליה 7 - 1 ספרד ספרדספרד
אמסטרדם, הולנד; 4 ביוני 1928
אנגליהאנגליה אנגליה 7 - 1 ספרד הרפובליקה הספרדית השנייההרפובליקה הספרדית השנייה
לונדון, אנגליה; 9 בדצמבר 1931
גביע העולם בכדורגל
הופעות 14 (הראשונה ב-1934)
ההישג הטוב ביותר זכייה (פעם אחת) (2010)
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 10 (הראשונה ב-1964)
ההישג הטוב ביותר זכייה (3 פעמים) (1964, 2008, 2012)

נבחרת ספרד בכדורגל לגבריםספרדית: Selección de fútbol de España) היא נבחרת הכדורגל הלאומית של ספרד, המייצגת אותה מאז 1921.

הדירוג הנוכחי של נבחרת ספרד ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-11 בעולם, נכון ל-15 בספטמבר 2016 - ירידה של 3 מקומות לעומת דירוג קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] ביולי 2008, והדירוג הכי נמוך 25 נמדד לראשונה[2] במרץ 1998.

תקופת השיא של נבחרת ספרד כללה זכייה פעמיים ברציפות באליפות אירופה בכדורגל, ב-2008 וב-2012, ובין שני תארים אלה זכתה בגביע העולם בכדורגל, ב-2010. הישג שיא נוסף של נבחרת ספרד היה במסגרת היורו שנערך בספרד ב-1964, כאשר זכתה בגביע לאחר ניצחון 2:1 על נבחרת ברית המועצות במשחק הגמר. ב-1984 העפילה הנבחרת למשחק הגמר, אך הפסידה למארחת צרפת, בתוצאה 2:0 והסתפקה בסגנות. הנבחרת נחלה מספר אכזבות בטורנירים שונים, ביניהן הדחה בדו-קרב בעיטות עונשין במונדיאל 1994, ב-2002 וביורו 1996 והדחה בשלב הבתים במונדיאל 1998, מונדיאל 2014 וביורו 2004.

שרשרת הפסדים זו יצרה לנבחרת הספרדית סטיגמה של נבחרת מפסידנית, שאינה מסוגלת לנצח בשלבי ההכרעה. תדמית זאת השתנתה ביורו 2008, שבו זכתה נבחרת ספרד בשנית באליפות אירופה, תחת הדרכתו של לואיס ארגונס, אחרי ניצחון 1-0 על נבחרת גרמניה בגמר משער של פרננדו טורס. לאחר זכייתה ביורו 2008 עלתה ספרד לראש הדירוג העולמי של פיפ"א, והפכה לנבחרת השישית שמובילה את הדירוג. מגמת השינוי נמשכה גם אל מונדיאל 2010, שבו זכתה לאחר ניצחון 1-0 על הולנד משער של אנדרס אינייסטה בהארכה. ההצלחה נמשכה גם אל יורו 2012 בו זכתה, והפכה להיות הנבחרת הראשונה שזוכה בשלושה טורנירים גדולים ברציפות.

נבחרת ספרד זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת ברצלונה ב-1992, ובמדליית הכסף באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920 ובאולימפיאדת סידני ב-2000.

לזכותה של נבחרת ספרד נרשם גם רצף ההעפלות הגדול ביותר למונדיאל דרך המוקדמות כאשר עד כה עשתה זאת 8 פעמים ברצף מ-1986 ועד 2014 (כל נבחרת אחרת שהייתה קרובה לכך נעצרה בעקבות העפלה אוטומטית כמארחת או כאלופת העולם).

כמו כן, זכתה הנבחרת באליפות העולם לנוער שנערכה בניגריה ב-1999.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המודל האנגלי, ספרד הקימה את התאחדות הכדורגל שלה, ההתאחדות המלכותית לכדורגל ספרדי, בשנת 1909, ואת הליגה המקומית, הליגה הספרדית בכדורגל, בשנת 1928. הבכורה הבינלאומית של ספרד הייתה באולימפיאדת אנטוורפן בשנת 1920, שבה זכתה במדליית הכסף. קודם לכן כללה נבחרת ספרד שחקנים חובבנים וחצי מקצוענים ששיחקו משחקים בינלאומיים לא רשמיים שאורגנו על ידי התאחדות הכדורגל הספרדית. המשחק הביתי הראשון של ספרד היה בשנת 1921 בבילבאו, ובו ניצחה ספרד את בלגיה 0-2.

ספרד היא הנבחרת הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים שניצחה את אנגליה. היא עשתה זאת במשחק ידידות במדריד בשנת 1929 שבו ניצחה 3-4. ספרד לא השתתפה בגביע העולם הראשון שהתקיים ב-1930, אך העפילה למונדיאל 1934 והגיעה עד לרבע הגמר לאחר ניצחון 1-3 על ברזיל בשמינית הגמר. ברבע הגמר סיימה ספרד עם איטליה, האלופה שבדרך, בתיקו 1-1, ובמשחק החוזר הפסידה 1-0 והודחה.

בעקבות מלחמת האזרחים בספרד לא השתתפה הנבחרת במונדיאל 1938, ועקב מלחמת העולם השנייה לא התמודדה במסגרת תחרותית עד מונדיאל 1950.

מונדיאל 1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד שובצה בבית המוקדם עם נבחרות אנגליה, צ'ילה וארצות הברית, כאשר באותו טורניר רק הראשונה בכל בית עלתה לבית הגמר. במשחקה הראשון בטורניר פיגרה ספרד 1-0 מול ארצות הברית עד לדקה ה-75, אך אז כבשה שלושה שערים בתוך עשר דקות וניצחה 1-3. לספרד הבקיע אסטניסלאו באזורה צמד שערים ותלמו סארה הבקיע שער נוסף. במשחקה השני ניצחה ספרד את צ'ילה 0-2 משעריהם של באזורה וסארה ובמשחקה האחרון בבית המוקדם ניצחה ספרד את אנגליה 0-1 משער של סארה, וסיימה ראשונה במאזן מושלם.

מונדיאל 1950 היה היחיד בהיסטוריה שהוכרע בבית גמר בשיטת ליגה ולא במשחק יחיד. ספרד פתחה את משחקיה בבית הגמר בתיקו 2-2 עם אורוגוואי מצמד שערים של באזורה, ובהמשך הובסה 6-1 על ידי ברזיל ואיבדה סיכוי לזכות בתואר. במשחקה האחרון נגד שוודיה הייתה זקוקה ספרד לתיקו כדי לסיים במקום השלישי, אולם היא הפסידה 3-1 וסיימה במקום הרביעי.

אסטניסלאו באזורה סיים את הטורניר כסגן מלך השערים עם 5 כיבושים. תלמו סארה הבקיע ארבעה שערים.

ספרד לא הצליחה להעפיל לשני גביעי העולם הבאים. במוקדמות מונדיאל 1954 היא הפסידה לטורקיה בהגרלה, לאחר שכל אחת מהן ניצחה בביתה את השנייה והמשחק המכריע הנוסף הסתיים בתיקו. במוקדמות מונדיאל 1958 סיימה ספרד שנייה בבית המוקדם אחרי סקוטלנד.

אליפות אירופה 1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות אירופה הראשונה שהתקיימה בשנת 1960 ניצחה ספרד פעמיים את פולין בשמינית הגמר, אך סירבה להגיע לברית המועצות על מנת לשחק נגד נבחרתה ברבע הגמר עקב הנסיבות הפוליטיות בין שתי המדינות. כעבור שנתיים העפילה ספרד למונדיאל 1962, והודחה בשלב הבתים.

כעבור שנתיים נבחרה ספרד לארח את יורו 1964. מאמן הנבחרת חוסה וייאלונגה הוביל אותה לניצחונות על רומניה, צפון אירלנד ואירלנד בדרך לחצי גמר הטורניר. בחצי הגמר ניצחה ספרד את הונגריה, המועמדת המובילה לזכייה, 1-2 בהארכה משעריהם של חסוס מריה פרדה ואמנסיו אמארו. במשחק הגמר ניצחה את ברית המועצות 1-2 לעיני למעלה מ-79,000 צופים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, ביתה של ריאל מדריד. חסוס מריה פרדה ומרסלינו מרטינס הבקיעו את השערים לספרד בגמר. הזכייה הראשונה באליפות אירופה היוותה את הזכייה הראשונה של נבחרת ספרד בתואר משמעותי בזירה הבינלאומית, הישג ששוחזר רק 44 שנים מאוחר יותר.

מונדיאל 1982 ואליפות אירופה 1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הזכייה באליפות אירופה נכנסה ספרד לתקופה ארוכה ושחונה ללא הישגים משמעותיים.

בשנת 1966 העפילה ספרד למונדיאל, אך הודחה כבר בשלב הבתים. כעבור שנתיים כשלה ספרד בניסיון ההגנה על תוארה כאלופת אירופה, כאשר הודחה במוקדמות אליפות אירופה ברבע הגמר על ידי אנגליה. ספרד כשלה בניסיונות ההעפלה שלה גם למונדיאל 1970 וליורו 1972.

במוקדמות מונדיאל 1974 הודחה ספרד בפעם השנייה ברציפות לאחר הפסד במשחק מכריע ליוגוסלביה. במוקדמות יורו 1976 הודחה ספרד בפעם השלישית ברציפות לאחר הפסד ברבע הגמר לגרמניה המערבית. בסך הכל כשלה ספרד להעפיל לחמישה טורנירים משמעותיים ברציפות. רצף הכישלונות תם במונדיאל 1978, שאליו הצליחה ספרד להעפיל, ובו הודחה בשלב הבתים. ספרד הצליחה להעפיל גם ליורו 1980, אך הודחה בשלב הבתים ללא ניצחון.

ספרד נבחרה לארח את גביע העולם, לראשונה בתולדותיה, בשנת 1982. ציפיות גבוהות ליוו את הנבחרת המארחת, אך היא פתחה את שלב הבתים בתוצאת תיקו מאכזבת נגד הונדורס. בהמשך ניצחה ספרד את יוגוסלביה והפסידה לצפון אירלנד, והעפילה לשלב הבא מהמקום השני בבית.

בשלב הבתים השני הפסידה ספרד לגרמניה המערבית, ואיבדה סיכוי להעפיל לחצי הגמר. את משחקיה בטורניר סיימה ספרד בתיקו עם אנגליה, ובסך הכל רשמה טורניר מאכזב למדי.

כעבור שנתיים רשמה ספרד העפלה דרמטית ליורו 1984. במשחקה האחרון בשלב המוקדמות נגד מלטה הייתה זקוקה ספרד לניצחון בהפרש של 11 שערים לפחות על מנת לעלות לטורניר הגמר על חשבון הולנד. לאחר שהובילה 1-3 במחצית המשחק, הבקיעה ספרד תשעה שערים במחצית השנייה כדי לנצח 1-12 ולהעפיל לטורניר הגמר. הטורניר עצמו היה מוצלח עבור הנבחרת הספרדית. היא פתחה אותו בשתי תוצאות תיקו 1-1 נגד רומניה ופורטוגל ובניצחון 0-1 על גרמניה המערבית כדי לעלות מהמקום הראשון בבית משלב הבתים. בחצי הגמר סיימה ספרד בתיקו 1-1 עם דנמרק וניצחה בבעיטות הכרעה 4-5 שהעלו אותה למשחק הגמר מול צרפת. במשחק הגמר הפסידה ספרד 2-0 וסיימה במקום השני, אך היה זה ההישג הטוב ביותר של ספרד מזה עשרים שנה.

1986 עד 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הבאות של נבחרת ספרד היו משופעות בנבחרות חזקות שנטו להרשים בשלבים המוקדמים של התחרויות ולהיכשל ברגעי ההכרעה. דוגמה טובה לכך ניתן היה לראות במונדיאל 1986, שאותו פתחה ספרד דווקא בהפסד לברזיל אך בהמשך ניצחה את צפון אירלנד ואת אלג'יריה, והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הביסה ספרד בתצוגה מצוינת את דנמרק 1-5 מרביעייה של אמיליו בוטרגניו, אולם ברבע הגמר סיימה בתיקו 1-1 עם בלגיה והודחה מהטורניר בבעיטות הכרעה.

כעבור שנתיים העפילה ספרד ליורו 1988, אך הודחה בשלב הבתים.

במונדיאל 1990 פתחה ספרד היטב את הטורניר כאשר סיימה ראשונה בשלב הבתים, אך הודחה בשמינית הגמר על ידי יוגוסלביה לאחר הארכה.

יורו 1992 היה הטורניר המשמעותי האחרון שאליו לא הצליחה ספרד להעפיל.

במונדיאל 1994 הצליחה ספרד להעפיל עד לרבע הגמר, אך הפסידה לאיטליה והודחה.

את יורו 1996 סיימה ספרד ללא הפסד, אך הודחה ברבע הגמר בבעיטות הכרעה על ידי אנגליה.

מונדיאל 1998 נרשם ככישלון עבור ספרד. הנבחרת הודחה כבר בשלב הבתים, לראשונה מזה עשרים שנה, למרות ניצחון 1-6 על בולגריה במחזור הסיום של שלב הבתים.

ביורו 2000 סיימה ספרד במקום הראשון בבית המוקדם לאחר ניצחון דרמטי 3-4 במחזור הסיום על יוגוסלביה. הספרדים פיגרו שלוש פעמים במשחק והפכו פיגור 3-2 בדקה ה-90 לניצחון בתוספת הזמן. ברבע הגמר הודחה ספרד על ידי האלופה שבדרך, צרפת.

מונדיאל 2002 היווה דוגמה נוספת לנבחרת ספרדית מוכשרת, אשר נכשלת ברגעי ההכרעה. ספרד ניצחה בכל משחקיה בשלב הבתים וסיימה ראשונה, כשהיא מבקיעה שלושה שערים בכל משחק. מאזנה של ספרד בשלב הבתים היה שני רק לברזיל. בשמינית הגמר ניצחה ספרד את אירלנד בבעיטות הכרעה וברבע הגמר הודחה על ידי קוריאה הדרומית המפתיעה בבעיטות הכרעה.

יורו 2004 הסתיים בהדחה מוקדמת בשלב הבתים, ובמונדיאל 2006 סיימה ספרד את שלב הבתים במאזן מושלם בפעם השנייה ברציפות אך הודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת צרפת שסיימה במקום השני.

יורו 2008[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורו 2008 היה הטורניר ששבר את בצורת התארים של נבחרת ספרד, והוכיח שהיא מסוגלת לנצח גם בשלבי ההכרעה המאוחרים. ספרד זכתה באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה, ובפעם הראשונה לאחר 44 שנים. ספרד השיגה מאזן מושלם בשלב הבתים כאשר הביסה 1-4 את רוסיה וניצחה 1-2 את שוודיה ואת יוון. בעקבות ניצחונותיה סיימה ספרד במקום הראשון בבית. בשלב רבע הגמר ניצחה ספרד את איטליה 2-4 בבעיטות הכרעה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 0-0. בחצי הגמר ספרד הביסה שוב את רוסיה, הפעם בתוצאה 0-3 משעריהם של צ'אבי, דניאל גוויסה ודויד סילבה. במשחק הגמר ניצחה ספרד את גרמניה 0-1 משער ניצחון של פרננדו טורס בדקה ה-33. דויד וייה סיים כמלך השערים של הטורניר עם ארבעה שערים וצ'אבי נבחר על ידי אופ"א לשחקן המצטיין בטורניר. שחקני נבחרת בולטים נוספים היו השוער איקר קסיאס, קרלס פויול, קרלוס מרצ'נה, ססק פברגאס, אנדרס אינייסטה, מרקוס סנה ופרננדו טורס. מאמן הנבחרת היה לואיס אראגונס.

מונדיאל 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד השתתפה לראשונה בגביע הקונפדרציות בשנת 2009, וניצחה בכל שלושת משחקיה בבית המוקדם. בכך קבעה ספרד שיא של 15 ניצחונות רצופים במשחקים רשמיים והשוותה את שיאה של ברזיל העומד על 35 משחקים רצופים ללא הפסד. הרצף נקטע בהפסד מפתיע לארצות הברית בחצי הגמר, ובסופו של דבר סיימה ספרד במקום השלישי לאחר ניצחון 2-3 בהארכה על דרום אפריקה.

ספרד העפילה למונדיאל 2010 לאחר שניצחה בכל עשרת משחקיה בשלב המוקדמות. את הטורניר פתחה ספרד בהפסד מפתיע 1-0 לנבחרת שווייץ, אך בהמשך גברה על נבחרות הונדורס וצ'ילה, והעפילה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. את כל ארבעת משחקיה בשלב הנוק-אאוט של הטורניר סיימה ספרד בניצחון 1-0: בשמינית הגמר מול פורטוגל, ברבע הגמר מול פרגוואי, בחצי הגמר מול גרמניה ובגמר מול הולנד, משער בהארכה של אנדרס אינייסטה בדקה ה-116.

נבחרת ספרד ברגע הזכייה ביורו 2012

הכובש המצטיין של ספרד במונדיאל זה היה דויד וייה, שעם חמישה שערים בסך הכל חלק את תואר מלך השערים של הטורניר עם שלושה שחקנים נוספים: תומאס מולר, וסלי סניידר ודייגו פורלאן

יורו 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד העפילה ליורו 2012 לאחר שניצחה בכל משחקיה בשלב המוקדמות. את הטורניר פתחה ספרד בתיקו 1-1 מול איטליה ובהמשך גברה בתוצאה 4-0 על אירלנד ובתוצאה 1-0 על קרואטיה. ברבע הגמר ניצחה ספרד בתוצאה 2-0 את צרפת ובחצי הגמר ניצחה בתוצאה 4-2 את פורטוגל לאחר דו-קרב בעיטות עונשין. ספרד זכתה בטורניר לאחר ניצחון בתוצאה 4-0 על איטליה במשחק הגמר של הטורניר. בכך הפכה ספרד לנבחרת הראשונה שזוכה בשלושה טורנירים חשובים ברצף (יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012). בגביע הקונפדרציות 2013 העפילה ספרד למשחק הגמר, בו הפסידה 0:3 לנבחרת ברזיל.

הסמל על מדי הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2012 גילו בספרד שהמגן באמצע הסמל שייך לבית הבורבון הצרפתי במקום זה הספרדי כבר משנת 1981. יום לאחר הפרשיה הציגו מרטין מונטויה וומרקל סוסאיטה את המדים החדשים עם הסמל המתוקן[3].

מונדיאל 2014 ויורו 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרד העפילה למונדיאל 2014 בברזיל מהמקום הראשון בבית המוקדם לאחר שגם בו לא הפסידה באף משחק ואף השיגה ניצחון חוץ יוקרתי בצרפת. בטורניר הגמר שובצה ספרד לבית מוקדם עם נבחרות הולנד, צ'ילה ואוסטרליה. במשחקה הראשון בטורניר הושפלה ספרד על ידי הולנד כאשר הובסה בתוצאה 5-1. תבוסה זו הייתה הקשה ביותר של אלופת עולם מכהנת בגביע העולם וכן התבוסה הגדולה ביותר של ספרד בגביע העולם מאז 1950 (שאף הוא נערך בברזיל). ספרד לא הצליחה להתאושש ממכה כואבת זו והפסידה גם במשחקה השני בטורניר לצ'ילה 2-0, תוצאה שהדיחה אותה מהמשך המשחקים כבר לאחר שני משחקים בלבד בשלב הבתים. בכך הפכה ספרד לאלופת העולם המכהנת החמישית שמודחת כבר בשלב הבתים והראשונה מאז 1950 שמודחת לאחר שני משחקים בלבד. במשחקה האחרון בשלב הבתים, שנערך לפרוטוקול בלבד, ניצחה ספרד את אוסטרליה 0-3.
ביורו 2016 נפרדה ספרד גם מתואר אלופת אירופה, אחרי שתי אליפויות רצופות, לאחר שהודחה בשמינית הגמר על ידי איטליה 2-0. בכך גמלה איטליה לספרד על ההפסד בגמר האליפות הקודמת.

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת השחקנים שזומנו ליורו 2016 (ההופעות והשערים מעודכנים לתאריך ה-4 ביוני 2016)

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
13 שוער דויד דה חאה 7 בנובמבר 1990 7 0 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
1 שוער איקר קסיאס (קפטן) 20 במאי 1981 165 0 פורטוגלפורטוגל פורטו
23 שוער סרחיו ריקו 1 בספטמבר 1993 0 0 ספרדספרד סביליה


15 בלם סרחיו ראמוס 30 במרץ 1986 130 10 ספרדספרד ריאל מדריד
3 בלם ג'רארד פיקה 2 בפברואר 1987 74 4 ספרדספרד ברצלונה
4 בלם מארק ברטרה 15 בינואר 1991 8 0 גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד
17 בלם מיקל סן חוסה 9 בינואר 1989 4 0 ספרדספרד אתלטיק בילבאו
16 מגן ימני חואנפראן 14 באפריל 1985 17 1 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
12 מגן ימני הקטור ביירין 19 במרץ 1995 1 0 אנגליהאנגליה ארסנל
18 מגן שמאלי ז'ורדי אלבה 21 במרץ 1989 40 6 ספרדספרד ברצלונה
2 מגן שמאלי ססאר אספיליקווטה 28 באוגוסט 1989 13 0 אנגליהאנגליה צ'לסי
5 קשר אחורי סרחיו בוסקטס 16 ביולי 1988 83 2 ספרדספרד ברצלונה
14 קשר אחורי טיאגו אלקנטרה 11 באפריל 1991 6 0 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
19 קשר אחורי ברונו סוריאנו 12 ביוני 1984 6 0 ספרדספרד ויאריאל
8 קשר קוקה 8 בינואר 1992 20 0 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
10 קשר ססק פברגאס 4 במאי 1987 102 14 אנגליהאנגליה צ'לסי
6 קשר אנדרס אינייסטה 11 במאי 1984 107 13 ספרדספרד ברצלונה
21 קשר התקפי דויד סילבה 8 בינואר 1986 97 23 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
9 קשר התקפי לוקאס ואסקס 1 ביולי 1991 1 0 ספרדספרד ריאל מדריד
11 חלוץ פדרו רודריגס 28 ביולי 1987 56 17 אנגליהאנגליה צ'לסי
20 חלוץ אריץ אדוריס 11 בפברואר 1981 5 1 ספרדספרד אתלטיק בילבאו
7 חלוץ אלברו מוראטה 23 באוקטובר 1992 6 2 ספרדספרד ריאל מדריד
22 חלוץ נוליטו 15 באוקטובר 1986 5 4 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978 - סיבוב ראשון
  • 1982 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 - רבע גמר
  • 1990 - שמינית גמר
  • 1994 - רבע גמר
  • 1998 - סיבוב ראשון
  • 2002 - רבע גמר
  • 2006 - שמינית גמר
  • 2010 - מקום ראשון
  • 2014 - סיבוב ראשון

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 - פרשה
  • 1964 - מקום ראשון
  • 1968 עד 1976 - לא העפילה
  • 1980 - סיבוב ראשון
  • 1984 - מקום שני
  • 1988 - סיבוב ראשון
  • 1992 - לא העפילה
  • 1996 - רבע גמר
  • 2000 - רבע גמר
  • 2004 - סיבוב ראשון
  • 2008 - מקום ראשון
  • 2012 - מקום ראשון
  • 2016 - שמינית גמר

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 עד 2005 - לא העפילה
  • 2009 - מקום שלישי
  • 2013 - מקום שני

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-14 ביוני 2015. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
מלכי השערים
דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 דויד וייה 2005 - 2014 59 0.61
2 ראול גונזלס 1996 - 2006 44 0.431
3 פרננדו טורס 2003 - 38 0.345
4 פרננדו היירו 1989 - 2002 29 0.326
5 פרננדו מוריינטס 1998 -2007 27 0.574
6 אמיליו בוטרגניו 1984 - 1992 26 0.377
7 אלפרדו די סטפנו 1957 - 1961 23 0.742
דויד סילבה 2006 - 23 0.253
9 חוליו סלינאס 1986 - 1996 22 0.411
10 מיצ'ל 1985 - 1992 21 0.318
שיאני ההופעות
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 איקר קסיאס 2000 - 165 0
2 צ'אבי 2000 - 2014 133 12
3 סרחיו ראמוס 2005 - 130 10
4 אנדוני זוביזרטה 1985 - 1998 126 0
5 צ'אבי אלונסו 2003-2014 114 16
6 פרננדו טורס 2003 - 110 38
7 אנדרס אינייסטה 2006 - 107 13
8 ראול גונזלס 1996 - 2006 102 44
9 ססק פברגאס 2006- 102 14
10 קרלס פויול 2000-2013 100 3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  3. ^ הכתבה באתר וואן