ערך מומלץ

שגיאת כתיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שגיאות כתיב על שלט, שבו אויתה למשל המילה "כל" באיות "קול".
פרסום חוצות מטעם משרד התחבורה, ובו שגיאת כתיב הנובעת מהיכרות לקויה עם כללי הכתיב המלא: את המילים "מחויבים" ו"מחויבות" יש לאיית ביו"ד אחת, ולא כפי שהן מופיעות בשלט; אמנם יש כלל הקובע כי יש להכפיל יו"ד עיצורית המופיעה באמצע מילה, אך כלל זה אינו חל כאשר אות זו מופיעה לאחר אם קריאה.
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

שגיאת כתיב היא שימוש ברצף סימנים של כתב שנועד לייצג מילה או צירוף לשוני, השונה באיותו מהכתיב התקני בשפה, ולכן מהווה שגיאה. חלק משגיאות הכתיב מקורן בשוני בין צליל המילה ובין האופן שבו היא נכתבת. זה המצב במקרים בהם הכתיב של אותיות או של צירופים שונה בעוד הצליל שלהם זהה, כאשר יש הכפלה או השתקה של אותיות, או כאשר רצף התווים זהה למילה מוכרת או מקובלת, אך משילובו במשפט ברור כי הכותב כיוון למילה שונה. יש להבחין בין שגיאות כתיב לשגיאות תחביריות, בהן המילים מאויתות נכון, אך בחירתן, סידורן במשפט או הטייתן שגויים.

שגיאות כתיב עלולות לנבוע ממספר גורמים, כגון פירוש שגוי של צליל המילה, בלבול בין מילים שונות שצלילן זהה, קושי בכתיבת מילים ארוכות ומורכבות, קשיי תעתיק, וציפיות תלויות שפה (במיוחד אצל אנשים שלמדו לכתוב בשפה מסוימת בגיל מאוחר). הכתיב הנכון של מילים וכללי הכתיב הנכון נלמדים בדרך כלל בכיתות היסוד, וריבוי שגיאות כתיב לא-מכוונות אצל אדם בוגר שאינו סובל מליקוי ספציפי בכתיבה נחשב בדרך כלל כעדות להשכלה חסרה או לקויה.

במקרים מסוימים עשויה שגיאת כתיב לגרום גם לשינוי במשמעותה של מילה. כך, למשל, השם הפרטי "שבתי" נחשב ביהדות לשם חיובי (והוא אף מופיע בתנ"ך), בעוד השם "שבתאי" נחשב למזוהה עם האל הרומי סטורן ולשם של רוח רעה.

גורמי שגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים התלויים במילים ספציפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילים מסוימות מועדות יותר לשגיאות כתיב מאחרות. עם הגורמים המובילים לנפוצות של שגיאות במילה מסוימת נמנים:

  • נדירות השימוש במילה - מילים נדירות מעצם טבען מוכרות פחות לכותב ועל כן יש סיכוי גדול יותר לטעות בכתיבתן. קבוצה מיוחדת של מילים נדירות היא אלה השאולות משפות אחרות, ואשר השימוש בהן מועט.
  • שגיאות כתיב מופיעות בשכיחות גבוהה, גם אצל אנשים הממעטים לטעות, במילים הומופוניות (מילים שנשמעות זהות אך נכתבות באורח שונה), למשל החמישייה קרה-קרא-כרע-כרה-קרע. בכתיבה מהירה עלול המוח להשתמש בתצורות מוכרות ולהתבלבל בטעות בין תצורות שונות. העלייה בשכיחותן של שגיאות אלו בשנים האחרונות נובעת מכך שבודקי איות מילוניים אינם מסוגלים לזהותן. שגיאה נפוצה במיוחד בעברית היא שימוש לא נכון ב"עם" וב"אם".[1] חשוב לדעת, כי לרוב הכותב ידע לתקן בעצמו את שגיאותיו, ושגיאות אלה עשויות להיעלם לקראת סיום כיתה ו' .
  • מילים ארוכות עשויות לסבול משגיאות כתיב רבות יותר בגלל הקושי לזכור את כל המילה בבת אחת.
  • מילים ממקור הזר לשפה - מילים המתורגמות משפות אחרות, במיוחד שמות, בנויות לפי כללים הזרים לשפה ועל כן עלולים לעורר יותר שגיאות כתיב. לעתים, שמות עוברים תעתיק מוטעה משפת המקור לשפה אחרת על סמך דרך כתיבת השם בשפת המקור, ולא על פי דרך הגייתה בשפת המקור. יש המתייחסים לשגיאה מעין זאת כשגיאת כתיב. דוגמאות לכך: שמו של מייקל קרייטון (Michael Crichton), תועתק בטעות כ"מייקל קריצ'טון", הסופר פאולו קואליו, ששם משפחתו מאוית "קואלו", הסופר ז'ורז'י אמאדו, ששמו הפרטי מאוית בדרך כלל "ז'ורז'," ושמו של הסופר האיטלקי איטלו זבבו (Italo Svevo), שבתרגום הראשון לספרו, שנעשה מאנגלית (ולא משפת המקור, איטלקית), נכתב שמו "סבבו", מה שגרם לשמו להיכתב כך בכל תרגומיו הבאים. עם זאת, כאשר ההגייה המקורית של המילה תואמת לכמה דקדוקים שונים בעברית אזי (בדרך כלל) כל צורות התעתיק תקניות - כמו במקרה של "טורקיה" (שניתן לכתבה גם כ"תורכיה") - ואז אף אחת מהן אינה שגיאת כתיב.

גורמים התלויים בשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות שונות יש שכיחויות שונות של אפשרויות לטעות בכתיב. אנגלית היא שפה המועדת מאוד לשגיאות כתיב בגלל מספר התנועות הרב שבה ובגלל המספר הגדול של צירופי אותיות הנשמעים באופן זהה או כמעט זהה. גם בעברית, בפרט בהגייה הישראלית העכשווית, יש אפשרויות רבות לשגיאות כתיב עקב היעלמותם של מספר צלילים מהשפה והידמות הצליל של אותיות מסוימות לצליל של אותיות אחרות. בגרמנית, לעומת זאת, יש פחות שגיאות כתיב, משום שקיים בשפה מנגנון פיקוח אינטנסיבי הדואג להתאמה בין הפונטיקה לכתיב.

הגורמים לשגיאות כתיב בשפה כוללים:

  • אותיות או צירופי אותיות שונות הנשמעות דומה;
  • אורך המילים בשפה. ככל שהמילים ארוכות יותר, כך צפויות להופיע יותר שגיאות כתיב;
  • הימצאות יוצאים מן הכלל - אותיות שנכתבות אך אינן נהגות או שנהגות בדרך אחרת משהן נכתבות.

במשלבי שפה מסוימים נהוג להשתמש בחוקי כתיב שונים מן המקובל. למשל, בהודעות דואר אלקטרוני ובמסרים מידיים הנכתבים באנגלית מקובל להחליף את המילה "You" באות "U" או את המילית "are" באות "R".

היו שמתחו ביקורת על האקדמיה ללשון העברית על שאינה מטפלת ברצינות מספקת בדקדוק ובכתיב של העברית ושהיא פועלת על פי גישות מיושנות. על פי טענות אלו, לעתים קרובות משבשים את השפה העברית בשל היעדר תקנון מספק וחוקים לשוניים נוקשים כתוצאה מהמדיניות הלשונית בישראל[2]. השיבושים הרבים בשפה הם אחד הטיעונים שהעלו תומכי ליטון העברית - מעבר לכתיבת עברית באותיות לטיניות.

גורמים התלויים באדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב של ילדה בת חמש עם שגיאות כתיב האופייניות לגילאי לימוד הכתיבה
מודל כתיבת המילה, שקושי באחד השלבים בו עלול לגרום לשגיאות כתיב רבות

שגיאות הכתיב נובעות מאי זכירת הכתיב הנכון של מילים או מאי ידיעת הכללים שעל פיהם נקבע הכתיב הנכון. הן מופיעות בראש ובראשונה אצל ילדים בשלבי לימוד הכתיבה הראשונים ואצל הלומדים שפה חדשה. שכיחות של שגיאות כתיב בשפה זרה תלויה בדמיון של השפה הזרה לשפת האם של הלומד. כך, למשל, התברר שדוברי רוסית כותבים בעברית בפחות שגיאות כתיב מדוברי אנגלית מכיוון שהכתיב העברי דומה יותר לרוסי מאשר לאנגלי. לעומת זאת, במשימות שבהן התבקשו נבחנים להחליט האם להציב את ה"א הידיעה, דוברי האנגלית עשו הרבה פחות שגיאות מפני שבאנגלית, בניגוד לרוסית, קיימת מערכת מיידעת[3] (שגיאות אלו נחשבות לשגיאות דקדוקיות ולא לשגיאות כתיב).

שגיאות כתיב בשפת האם מצטמצמות בדרך כלל עם עליית הגיל של הילד והחשיפה למספר מילים רב יותר. החוקרת דורית רביד ביצעה מחקר בו הציגה לילדים שונים בכיתות ב', ד' ו-ו' מילות תפל המבוססות על משקלים ובניינים אמתיים וכוללות רמזים מורפו-פונולוגיים המקובלים בשפה העברית. ההצלחה בכתיבה הנכונה על פי רמזים אלו בקרב תלמידי כיתה ב' הייתה 55 אחוזים, מעט מאוד יחסית להצלחה בקרב תלמידי כיתות ד' (69.1%) וכיתות ו' (71.8%). תוצאות אלו הביאו את רביד להסיק כי כיתות ב' עד ד' הן החשובות ביותר בהקניית הכתיב הנכון[4].

בימינו התפתחות יכולות הכתיב היא אחד הנושאים הנחקרים ביותר בתחום רכישת הלשון אצל ילדים ובני נוער בגילאי בית הספר. ממחקרים אלו עולה המסקנה כי עד גיל 20, פחות או יותר, נמשכת רכישת הלשון ה"טבעית", ובתוכה הכתיב. מן הסתם, גם לימודי כתיב במסגרת בתי הספר עוזרים במידה זו או אחרת לתלמידיהם לרכישת הכתיב התקני.

פרופסור דורית רביד בדקה את מידת הידע של הכתיב העברי אצל תלמידי כיתות א'-ו'. היא מצאה במחקרה כי עם העלייה בגיל בכיתות בית הספר היסודי, פוחתות שגיאות הכתיב. בנוסף, כבר ילדים צעירים, בכיתה א', נעזרים בידע מורפו-פונולוגי כדי לאיית נכון (ידע מורפו-פונולוגי הוא ידע המשלב ידע מורפולוגי, על כללי השפה העברית, יחד עם ידע פונולוגי, שמיעתי). נוסף על כך, נמצא כי הרמזים המורפולוגיים (תפקיד של אות שורש לעומת אות פונקציה) הביאו להצלחה רבה יותר של הנבדקים במחקר מאשר הרמזים המורפו-פונולוגיים (חילופי פוצץ/חוכך, תנועות מונמכות). כמו כן, הפן הסמנטי-פונקציונאלי (תפקיד הצורנים: אות שורש/אות פונקציה) של המורפולוגיה שיפר את האיות יותר מאשר הפן הצורני-פונולוגי (מבנה הצלילי של הצורנים: חילופי בּ/ו,ב, כּ/ח,כ, פּ/פ), ואותיות השורש ההומופוניות היו קשות יותר לאיות מאשר אותן אותיות בתפקיד אותיות פונקציה. הקטגוריה במחקר בה התקשו בעיקר הנבדקים במחקר הייתה סימון או אי-סימון האות י' (בגין העדר הרמז המורפולגי). עוד נמצא כי קל יותר לאיית את ה-י' חסרת הרמז המורופולוגי במקומה (למשל, ליפול, ניגש) מאשר בהיעדרה (למשל, לספור, מגרש). הממצאים כולם מורים על חשיבותם של גורמים מורפולוגיים ומורפו-פונולוגיים בהתפתחות ידע הכתיב בעברית.

דוגמאות לגורמים מורפולוגיים:

אותיות הומופוניות - נשמעות בצורה זהה, כמו: ת-ט', ב-ו', ח-כ', ק-כ'.

הכתיב הנכון של השורש, למשל: טע"ה לעומת תע"ה, עק"ב לעומת עכ"ב.

אותיות שורש המייצגות עיצורים, למשל האותיות כת"ב במילים: מכתב, כתובת, תכתיב, נכתב, התכתב; או האותיות שק"ר במילים: שיקר, שֶקֶר, שקרן.

אותיות שורש המייצגות תנועות, כמו האות א' בשורש כל"א במילים כמו כלא, הכליא.

אותיות פונקציה - בעלות תפקיד של צורני תוספת (תפקידים תחביריים - האותיות מש"ה וכל"ב, תפקידים דקדוקיים כמו סימון מין, גוף, מספר וזמן ותפקידים מילוניים כמו סימון משקלים, בניינים וסופיות). לדוגמה במילה ולכשבמסעדותיכם יש שלוש אותיות המסמנות את השורש סע"ד, יש שלושה צורני תוספת מלפני השורש - ו' החיבור, צורן בן שלוש אותיות המציין זמן - "לכש" והאות ב' המציינת מילת יחס, ויש שני צורני תוספת אחרי השורש - ות לסימון רבות, יכם לסימון שייכות לרבים זכר.

דוגמאות לגורמים מורפו-פונולוגיים:

חילופי פוצץ/חוכך - חילופי הפוצצים בּּּ,כּ,פּ בחוככים ו/ב,כ/ח,פ. לדוגמה ב' בשורש סב"ל בזוג מילים: סֶבֶל/סַבַּל או ב' היחס בזוג המילים: בְּעברית/וּבְעברית.

מיקום העיצור במילה: בראש המילה רווחת ההגייה הפוצצת, בסוף המילה רווחת ההגייה החוככת, למשל הגיית הב' במילים בֶּגד/מכתב.

תנועות נמוכות - מתקשרות עם אותיות המייצגות עיצורים שנהגו בעבר בהגייה גרונית, כמו א', ה', ע', ח'. למשל הגיית המילים מֶלֶך ומֶלַח - זו הכתובה ב- ח' מתקשרת לשינוי פונולוגי במילה מן התנועה e לתנועה a, שהיא נמוכה יותר מבחינת המצג הלשון בפה. למשל ההבדל בין אורֵחַ לעורֵךְ הוא בקיום התנועה הנמוכה בסמוך לאות המייצגת עיצור גרוני.

ישנם ילדים שאצלם המקור לשגיאות הכתיב הוא ליקוי באחד ממרכיבי תהליך הכתיבה. ילדים אלו מאובחנים כבעלי דיסגרפיה ויש צורך בהוראה מתקנת על מנת לסייע להם להתגבר על שגיאות הכתיב. פעולת הכתיבה כרוכה בתהליך קוגניטיבי מורכב ורב-שלבים, שבראשו ההמרה פונמית-גרפמית הכולל שלבים רבים כמו כך שפגיעות שונות בתהליך זה מולידות דיסגרפיות שונות, וטיב הדיסגרפיה נקבע על ידי השלב המסוים בתהליך זה אשר בו חלה הפגיעה. לפיכך, כל דיסגרפיה מתבטאת בסוג שונה של טעויות במהלך הכתיבה. לדוגמה: פגיעה במסלול הלקסיקלי עלולה לגרום לדיסגרפיית שטח, העשויה להתבטא בטעויות רגולריזציה (כמו כתיבת "רוש" במקום "ראש"); פגיעה במסלול הסב-לקסיקלי עלולה לגרום לדיסגרפיה פונולוגית, העשויה להתבטא באי-יכולת לכתוב מילים לא מוכרות; פגיעה בבאפר הגרפמי-פונמי עלולה לגרום לדיסגרפיית נגלקט, העשויה להתבטא בהשמטת אותיות או החלפתן בתחילת מילים או בסופן ועוד. בנוסף, ילדים המתקשים בלמידה באופן כללי, למשל בעלי קצב אטי של למידה או הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות יתקשו יותר בלימוד כתיב נכון.

שגיאות כתיב יכולות להופיע בעקבות גורמים נוספים כגון:

  • פגיעה מוחית- במקרה זה השגיאות יכולות להופיע גם אם לפני הפגיעה האדם כתב ללא שגיאות. תופעה זו נקראת "דיסגרפיה נרכשת" (בשונה מ"דיסגרפיה התפתחותית").
  • קשיים במוטוריקה עדינה- הילד משקיע מאמץ רב בתכנון ועיצוב האותיות עד שלא נשארת לו אנרגיה לאיית נכון (קושי זה יכול להתבטא בתחומים נוספים בחיי הילד כגון קשירת שרוכים, הקלדה במחשב ועוד).
  • קשיי קשב וריכוז הגורמים לילד להיסח הדעת בעת הכתיבה וכתוצאה מכך לשגיאות כתיב. שגיאות כתיב עקב קושי זה יתאפיינו בחוסר עקביות בשגיאות.
  • קשיים בתכלול בין חושי ויזו-מוטורי. הילד מתקשה להשתמש בשני חושים במקביל. כגון: סיכום שיעור שבו התלמיד נדרש גם להקשיב וגם לעבד את המילה לכתיבה. 
  • קשיים רגשיים: ציות לחוקים. ישנם ילדים שהתנהגותם מרדנית, ולכן הם אינם מצייתים לחוקי הכתיב.  

בעידן המודרני כשהאדם מרבה לכתוב סמסים והודעות וואטס-אפ ניתן לראות שגיאות רבות הנובעות מכמה סיבות: החשיבה מהירה יותר מהביצוע ולכן נראה שיכול אותיות כמו "מדספת" במקום "מדפסת". החלפה בין אותיות קרובות במקלדת הכתיבה. חוסר תשומת לב לכתיבה ושליחה מידית.

סוגים של שגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות כתיב בשפה כלשהי קיימות רק כאשר יש באותה שפה כתיב תקני שהשגיאה חורגת ממנו. כללי כתיב תקני אלו עשויים להיות תוצר פעולתו של גורם רשמי או רשמי למחצה, נורמה שהתגבשה לפי נוהג, או קבלת גורמים מסוימים — לדוגמה, מילונים — כמכתיבי תקן. במקרים מסוימים משתרשים שגיאת כתיב או שיבוש בשפה, לעתים עד כדי כך שהם נלמדים בבתי־ספר כצורה הנכונה, וזוכים לאישור על ידי הגורמים הקובעים את תקני האיות, אף כי במקרים לא מעטים השימוש בשיבוש שהוכשר מקובל רק בהקשרים מסוימים. כך, לדוגמה, המילה ain’t באנגלית, שמקורה בשיבוש לשוני לונדוני מן המאה ה-18, אינה נחשבת שגיאה בציטוט ישיר של אדם המדבר אנגלית במשלב נמוך, אך תיחשב לשגיאה בהקשר פורמלי. מקרים דומים ניתן למצוא במספר רב של ביטויי עגה (סלנג). במקרים אחרים חל שינוי במעמדה של שגיאה כתוצאה מיוזמה של גוף מכתיב תקן, והכתיב שנחשב תקין קודם לכן עשוי להיחשב שגוי על פי התקן החדש.

אותיות בעלות צליל זהה או דומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות כתיב רבות נובעות מקיומן של אותיות הנהגות באופן דומה או זהה. במקרים רבים נובעת הבעיה מכך שאותיות או צירופי אותיות שצלילם היה שונה הפכו דומות זו לזו עם הזמן, וטשטוש ההבדל מוביל לשגיאות כתיב. בעברית, נובעת הבעיה במקרים רבים מעיצורים שונים שההבדל ביניהם היטשטש. באנגלית נעוץ מקורן של שגיאות רבות בבלבול בין תנועות הנשמעות דומות מאוד, אך נכתבות באופן שונה. כך, לדוגמה, המילים site ו-sight נכתבות באופן שונה, אך צלילן זהה, בגלל השינוי באופן הגייתה של sight. בשפות כמו ספרדית או גרמנית יש קשר הדוק בין אופן הגיית המילה וכתיבתה. כך, לדוגמה, דובר השפה הגרמנית לא יתקשה באיות מילה מורכבת כמו Gemütlichkeit מהגייתה. מקרים של בלבול יש בעיקר במקרים של תצורת איות חריגה (למשל במילה Ekstase, המאויתת ב-ks ולא ב-x, כנהוג בדרך כלל בגרמנית).

בשפה העברית מקובלת חלוקת העיצורים על פי מקום חיתוכם בחלל הפה:

  • גרוניות - העיצורים האחר"ע
  • שפתיות - העיצורים בומ"פ
  • חכיות - העיצורים גיכ"ק
  • שיניות שורקות - העיצורים זסשש"צ
  • לשוניים מכתשיים - דטלנ"ת

משום אותה הקרבה שבין משפחות העיצורים הזו אנו עדים לתופעה של מילים נרדפות אשר מקורן בחילופי אותיות בתוך משפחות העיצורים השונות. לדוגמה: גמע/ גמא, ערו/ ערם.

בתוך משפחות העיצורים ישנם אותיות הומופוניות, בעלות צליל זהה ומשום קרבתן האחת לשנייה ישנה נטייה בקרב תלמידים בשלב רכישת השפה שלא להבדיל ביניהם.

כמה דוגמאות לשגיאות כתיב הנובעות מדמיון בצליל בין האותיות בעברית:

שלט בו הוחלפו בטעות האותיות כ' ו-ת' באותיות ק' ו-ט' במילה "כורתים"
המלה "השכרה" נכתבה בשלוש שגיאות כתיב, אל"ף במקום ה"א, סמ"ך במקום שי"ן, קו"ף במקום כ"ף. גם המלה "unix" נכתבה בשגיאת כתיב
  • א'-ה'-ע': העיצור שמסמלת האות עי"ן הוא עיצור גרוני, אל"ף היא עיצור גלוטאלי, ואילו ה"א היא לרוב עיצור חוכך סדקי בו מוציאים אוויר רב. דוברים רבים מתקשים בהגייה של הבדלים אלה - את העי"ן מבטאים לרוב כאל"ף; ובין אל"ף לה"א נותר הבדל מסוים בהגייה, אך גם הוא מיטשטש והולך. היעדר בידול פונטי בין העיצורים גורם לבלבול. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "מאולה" במקום "מעולה", "מאילה" במקום "מעילה" ו"שגיעות כתיב" במקום "שגיאות כתיב".
  • ח'-כ' רפה (ללא דגש קל או דגש חזק): בעבר הייתה ההגייה של האות חי"ת גרונית, אך כיום הוגים אותה רוב דוברי השפה כמו כ"ף רפה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "ממלחה" במקום "ממלכה" ו"חיוח" במקום "חיוך". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות חי"ת שורשית מאשר כ"ף שורשית)[5]
  • ק'-כּ' דגושה - בעבר נהגו האותיות באופן שונה (האות קו"ף נהגתה גרונית), אך כיום הגייתן זהה, ומפני שהאות ק נהגית תמיד כעיצור פוצץ והאות כ לא לרוב כותבים ק במקום כ ולא להפך. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "קוס" במקום "כוס" ו"כפה" במקום "קפה".
  • ת'-ט': בעבר נהגו האותיות באופן שונה, אך כיום הגייתן זהה. דוגמאות לשגיאות מסוג זה: "השחטה" במקום "השחתה" ו"חתיבה" במקום "חטיבה". (ישנה הצלחה רבה יותר באיות תי"ו שורשית מאשר ט' שורשית)[5]
  • ס'-ש' שמאלית (שׂין): הגיית שׂין שמאלית התלכדה עם הגיית סמ"ך כבר בימי המקרא. הבלבול בין האותיות נפוץ למדי, ולרוב נוטים השוגים לכתוב סמ"ך במקום שׂי"ן. דוגמאות: "סמחה" במקום "שמחה", "מפסעה" במקום "מפשעה", "סמול" במקום "שמאל" או "תשרוקת" במקום "תסרוקת". במקרים מסוימים היטשטשו ההבדלים, ושתי תצורות הכתיב תקינות. לדוגמה: שרטוט וסרטוט, שריטה וסריטה או משור ומסור.
  • ו'-ב' רפה: סוג נדיר יחסית של שגיאות. לרוב כותבים ב' במקום ו' ולא להפך. (ישנה הצלחה רבה יותר באיות ו"ו שורשית מאשר בי"ת שורשית)[5].

דוגמאות לשגיאות כתיב הנובעות מצליל דומה כשהאותיות נחתכות בחלל הפה באותו אופן:

  • ד'-ת: כיוון ששני עיצורים אלו הם לשוניים מכתשיים ניתן לראות שגיאות כמו "מתפסת" במקום "מדפסת".
  • פ' רפה - ב' רפה: כיוון ששני עיצורים אלה נחתכים בשפה ההבדל הוא דק וניתן לראות שגיאות כמו "ספתא" במקום "סבתא", "רפקה" במקום "רבקה".

דוגמאות של שגיאות כתיב באנגלית הנובעות מאותיות או צירופי אותיות שצלילם זהה:

  • ee נשמעת לעתים כ-ea
  • u נשמעת לעתים כמו oo
  • s נשמעת לעתים כ-z
  • g נשמעת לעתים כ-j
  • c נשמעת לעתים כ-k
  • ph נשמעת לעתים כ-f
  • ight נשמעת לעתים קרובות זהה ל-ite
  • tion נשמעת ונהגת תמיד כ-shn

אותיות "שותקות" או מוכפלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשפות רבות יש אותיות או צירופי אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות בדיבור, או הכפלות של אותיות ללא שינוי בולט בהגייה. תכונה זו בולטת בשפה הצרפתית ונפוצה מאוד גם באנגלית, אך כמעט ואינה קיימת בשפות כגון ספרדית, איטלקית וגרמנית. אותיות מעין אלה נשמטות באופן טבעי אצל מי שאינם מכירים את הכתיב הנכון. שגיאות נפוצות מסוג זה באנגלית הן, למשל, השמטת האות k במילה knight, האות g במילה gnome, האות k במלה knowledge, או האות b במילה lamb. בעברית, מושמטת לעתים א' שותקת הנמצאת באמצע מילה, למשל במילה "ראשות" בצירוף: "ראשות הממשלה". וכן האות שׂ' השנייה במילה "יששכר" אינה נשמעת.

במילים בהן מוכפלת אות, עלולה ההכפלה להישמט (comon במקום common). במקרים אחרים עלולה להיווצר שגיאת כתיב כתוצאה מהכפלת ’פיצוי‘ של אות שאינה צריכה להיות מוכפלת (comming במקום coming). שגיאות הנובעות מהכפלה של אותיות מתרחשות גם בגרמנית (Kenntniss במקום Kenntnis), אך הן נפוצות פחות מכיוון שאותיות מוכפלות נהגות בדרך כלל באופן שונה מאותיות שאינן מוכפלות.

איות חריג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות כתיב רבות מתרחשות במילים שאינן מאויתות בדרך המקובלת ליצירת אותו צליל בשפה. דוגמאות לכך הן אותיות הנכתבות אך אינן נשמעות ואותיות הנהגות באופן שונה מהגייתן השכיחה. במקרים רבים מדובר במילים שמקורן בשפות אחרות, המשמרות את כללי האיות וההגייה של שפות אלה. מילים מעין אלה נפוצות מאוד בשפה האנגלית, שקיבלה מילים רבות משפות אחרות המשתמשות באלפבית הלטיני (בעיקר מצרפתית). כך, למשל, המילה lieutenant הנהגית 'לוּטננט', ולכן עלולה לסבול מהאיות השגוי lutenant. דוגמה אחרת היא מילים המאויתות באמצעות האותיות gh, כגון thought או sleigh.

שגיאות מסוג זה נדירות בעברית, משום שאין בה מקרים רבים של מילים המאויתות באופן חריג. עם זאת, שני מקרים הנופלים תחת קטגוריה זו הן מילים מושאלות מארמית, המסתיימות באות א' (אבא, קמעא), ומילים המנוקדות בפתח גנובה, כגון תפוּחַ; שני המקרים הם כר פורה לשגיאות כתיב ('אבה' במקום 'אבא', 'תפואח' במקום 'תפוח').

שגיאות של צירוף או פירוק מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות כתיב רבות נובעות מחלוקה לא נכונה של מילים - כתיבת מילה אחת כשתיים או שתי מילים כאחת. שגיאה מעין זו באנגלית היא כתיבת "ofcourse" במקום of course‏[6]. שגיאות כאלה נפוצות גם בגרמנית, שבה במקרים רבים נכתב צירוף סמיכות כחיבור של שתי מילים, וקיימים כללים הקובעים מתי יצטרפו שתי מילים לאחת. בעברית נפוצה כתיבה של מילה אחת כשתי מילים בעקבות הפרדת אותיות השימוש מהמילה אליה הן מצורפות - לדוגמה, "כשה למדתי", "לה מקום", "שה היה" או "מי כולם" (במקום "מכולם"). טעויות אלה נפוצות משום שבשפות רבות אחרות (בהן רוב השפות האירופיות) ממלאות מילות-יחס נפרדות את תפקידן של אותיות השימוש.

שימוש בכתיב נכון בהקשר שגוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני שלטי רחוב ברחוב יפתח שבשכונת בקעה בירושלים. בשניהם השם בעברית מנוקד באופן שגוי - בשלט הימני יש דגש מיותר באות פ"א, ובשלט השמאלי חסר דגש באות תי"ו. השם באנגלית כתוב בשתי דרכים: בשלט הימני בתעתיק מעברית ובשלט השמאלי - כמקובל בתרגום התנ"ך לאנגלית.

במקרים מסוימים מכירה השפה במספר אופני כתיבה נכונים של מילה, אך מגבילה את השימוש בכל צורת כתיבה להקשר מסוים. בין השאר, אין זה מקובל שבאותו טקסט ישמשו צורות כתיב שונות לאותה מילה. שמות, למשל, נכתבים במקרים רבים במספר צורות, אך שימוש באופני כתיבה שונים באותו טקסט ייחשב כשגיאת כתיב, וכך גם כתיבת אותו שם רחוב בכתיב שונה בשלטים שונים[7].

שגיאות הנובעות משיבושי דיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמיון בהגיית עיצורים שונים מביא לעתים לשגיאות בהגייה, המובילות בתורן לשגיאות כתיב. כך, לדוגמה, "ספתא" במקום "סבתא" (דמיון בין שני עיצורים סותמים שפתיים), ו"אגדח" במקום "אקדח" (דמיון בין שני עיצורים סותמים אחוריים). בשפות שבהן נהוגים מספר עיצורים בזה אחר זה (כגון גרמנית) יש נטייה להיעלמות אחד העיצורים בדיבור, וכתוצאה מכך - לשגיאה בכתיב (hälst במקום hältst וכדומה).

קיצורים או שיבושים בשפה המדוברת מובילים אף הם לשגיאות כתיב, בהם ביטויים כמו "צא בחוץ" במקום "צא החוצה" ו"אחורי זה" במקום "אחרי זה". באנגלית ניתן לראות זאת, למשל, בקיצורים wanna ו-gonna במקום want to ו-going to.

אחת מן השגיאות הנפוצות ביותר בשפה העברית היא החלפה של האות הראשונה בפעלים בגוף ראשון בזמן עתיד מ-א' ל-י', לדוגמה: "אני ישמע" במקום "אני אשמע". שגיאה זו נובעת ככל הנראה מהחיבור בדיבור בין ההברה "ני" במילה "אני", להברה "א" בפועל שבא אחריה, היוצר צליל שדומה לצלילה של האות י'.

סוג נוסף של שיבוש דיבור שיכול לגרום לשגיאות כתיב הוא הוספת צליל שבכלל לא קיים במילה, למשל, "אוקטומבר" במקום "אוקטובר", "הורכחה" במקום "הוכחה".

החלפה בין מילים שנהגות באופן דומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים יכולה להיות החלפה של מילה במילה אחרת שקיימת באוצר הלשוני של השפה והיגויה דומה. טעות זו נעשית כיוון שהאדם כבר נתקל בעבר באיות אך משבצו באופן מוטעה. למשל החלפה של המילים "מיתה" ו"מיטה" אחת בשנייה. לעתים קשה לברר לאיזו משמעות התכוון הכותב למשל כאשר הוא כותב ש"המיתה הייתה רכה", האם הוא מתכוון לכך שהמזרן היה רך או שהאדם נפטר בשיבה טובה. עוד דוגמה מודרנית היא הבלבול המצוי בטלפונים סלולריים ויומנים אלקטרוניים בין התרעה (על אירוע ביומן) לבין התראה, שאין לה קשר ליומן פגישות.

שגיאות דקדוקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטה לקויה בכללי הדקדוק, כגון כללי הטיית הפעלים, עלולה להביא לאיות שגוי של מילה. כמו כן שליטה לקויה בשורשים מסוימים עשויה לגרום לשיבוש בהרכבת מילים. למשל חוסר שליטה בשורש ב.ק.ש יכולה להתבטא בכתיבה באופן שגוי של המילה ביקש, בכתיבתה באות ו': "ויקש".

כתיב מנוקד וכתיב מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט ברחוב בוגרשוב, שבו שם הרחוב מנוקד, אך חסר בו דגש קל בתחילת השם "בוגרשוב"

בעברית נהוגים שני סוגים של כתיב תקני:

הוספת ניקוד בהברה שנכתבה בכתיב מלא היא שגיאת כתיב. הבלבול בין כתיב מלא לכתיב חסר אף מביא להשמטת אותיות י' או ו' שהן חלק מהכתיב היסודי (המנוקד) של המילה.

אף שפעמים רבות חריגה מכללי הכתיב חסר הניקוד נובעת מחוסר היכרות עם כללים אלה או משגיאת כתיב אקראית, לא תמיד זה המצב. כללי הכתיב חסר הניקוד עדיין נמצאים בתהליך גיבוש ומשתנים לעתים, ולכן טקסט שנכתב לפי גרסה קודמת של הכללים עלול להיראות שגוי בעיני קורא המקפיד על הכללים העכשוויים. כמו כן, יש החולקים על אחדות מהחלטות האקדמיה ללשון העברית בתחום זה, וכותבים במודע שלא לפי הכללים.

כתיב מנוקד נמצא בשימוש מצומצם בקרב כותבי עברית, וכלליו אינם מוכרים למרביתם. לפיכך פעמים רבות כאשר טקסט מנוקד נכתב על ידי מי שאינו מומחה, נופלות בו שגיאות.

תקנון כתיב והחלטה מהו הכתיב הנכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להגדיר כתיב מסוים כ"שגיאת כתיב" אם ישנו גוף המפקח על הלשון וקובע מהו הכתיב התקני. לכן, ככל שלשפה ישנם חוקי כתיב מפותחים יותר, יש בה יותר מילים שאפשר לאייתן לא נכון. שגיאות כתיב נפוצות, בעיקר במילים המאויתות באורח לא-סטנדרטי, עשויות להתקבל בשלב מסוים ככתיב תקין על ידי הגוף המפקח על השפה. במקרה של שפה המדוברת במספר אזורים נבדלים, יכול להיווצר כתיב שונה בכל אחד מהאזורים (כמו ההבדלים בכתיב בין אנגלית בריטית לאנגלית אמריקנית).

בזמנים שבהם לא היו גופים המפקחים על השפה, כל כתיב היה נחשב לתקני. בימינו, לעומת זאת, בשפות רבות מוגדרת לכל מילה צורה אחת או מספר קטן של צורות תקניות. כתיבה בצורה שונה מהצורה התקנית נחשבת לשגיאת כתיב, גם אם הקורא מסוגל להבין את כוונת הכותב. הכתיב התקני נקבע בידי גוף ממלכתי האחראי על השפה, או בידי מילונאים וגורמים אקדמיים הנחשבים כבעלי סמכות בעניין. מסיבה זו, רק מערכת תקנון מפותחת מאפשרת את קיומן של שגיאות כתיב.

כדי להקטין את מספר השגיאות, נערכת במקרים מסוימים רפורמת כתיב בשפה. מונח זה מתייחס לשינוי מהיר ומקיף בכתיב, בעיקר כזה שמכתיב הגוף האחראי על השפה. בצרפתית, לדוגמה, התקבלה בשנת 1990 רפורמת כתיב מקיפה, שנועדה להקטין את מספר יוצאי הדופן ולהפוך את השפה לפשוטה יותר לכתיבה. הרפורמה אושרה באופן רשמי בצרפת, בבלגיה ובמדינת קוויבק שבקנדה. המדינות דוברות הגרמנית הסכימו על רפורמה משותפת בשנת 1996, שנועדה אף היא לפשט את הכתיב.

במקרים קיצוניים יותר נעשו ניסיונות ליצור שפה מתוכננת אידאלית, שלא יהיו בה חריגים והכתיב בה יתאים בצורה מוחלטת לפונטיקה. השפה המפורסמת ביותר מסוג זה היא אספרנטו (אף כי מניעת שגיאות כתיב לא הייתה מטרתה העיקרית).

דרכים למניעת שגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראת כתיב נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגיאות כתיב נתפסות כסמל לבוּרוּת ולחוסר חינוך. טקסט הכתוב בשגיאות כתיב נותן רושם שכותבו איננו אדם משכיל. להבעת זלזול בטקסט הכתוב בשגיאות גסות משמש הביטוי (שמקורו ביידיש) "נח בשבע שגיאות", שמקורו כנראה בכך שנח היא מילה קצרה שאי אפשר (או קשה מאוד) לאייתה בשבע שגיאות. תפיסה זו אינה מדעית משום שלעתים שגיאות הכתיב נובעות מליקויי למידה ואינם מעידות בהכרח על רמת האינטליגנציה של הכותב. הוכחה לכך הם האנשים המחוננים הכותבים בשגיאות כתיב. בנוסף, שגיאות כתיב מקשות על הקריאה, לפחות בחלק מהמקרים. עם זאת, ישנם המפחיתים בחומרת הימצאותן של שגיאות כתיב בטקסט כתוב. גישות אלה כלפי חומרת הימצאותן של שגיאות הכתיב משפיעות לעתים על השאלה כיצד להתמודד עם שגיאות כתיב אצל תלמידים, אולם הן אינן שיקול בלעדי.

אנשי החינוך חלוקים בשאלה האם להשקיע מאמצים ישירים בהתמודדות עם שגיאות כתיב, ואם כן - אלו אמצעים. על פי גישה אחת, יש חשיבות לעיסוק בפעילויות ישירות שנועדו ללמוד כתיב נכון של מילים. מנגד, ישנם הטוענים שעדיף להשקיע את הזמן בעידוד הקריאה ולימודים אחרים, כי הילד ילמד לבד עם הזמן את האיות הנכון של המילים. במאה ה-19, היה נהוג בהוראת העברית לתרגל את התלמידים בכתיב של אוצר מילים גדול מאוד של 10000 ויותר מילים בבית הספר היסודי, במתכונת של כ-12 מילים חדשות ליום. בתחילת המאה ה-20 הוחלט לבטל את לימוד הכתיב בנפרד, מפאת היותו טכני וחסר עניין, והטיפול בשגיאות כתיב הוכלל במקצועות הלשון והספרות[8]. בהמשך, הוחזר מקצוע הכתיב לתוכנית הלימודים, אך לקראת סוף המאה ה-20 מקצוע הכתיב נדחק שוב אל השוליים.

האמצעים שבהם משתמשים אלו שמחשיבים את הטיפול הישיר בשגיאות הכתיב לחשוב ורצוי כוללים לרוב הכתבות, שלקראתן התלמיד צריך לשנן מספר מילים וחוברות תרגול כתיב בהן מבצע התלמיד משימות שונות סביב רשימות מילים שיש בהן סיכוי גבוה לשגיאות כתיב. כך גם נעשה לעתים בלימוד שפות זרות. ישנם מורים המורידים ניקוד על שגיאות כתיב במבחנים סטנדרטיים.

נוהג נפוץ בארצות הברית (שכמעט לא קיים בישראל) הוא תחרויות איות, שבהן מתחרים התלמידים על תואר המאיית הטוב ביותר. בארצות הברית יש אף תחרות איות לאומית המתקיימת מדי שנה.

שאלה נוספת היא האם לתקן שגיאות כתיב אצל תלמידים, שלא במסגרת לימוד הכתיב, ואם כן - למי ומתי. בגיל הצעיר מקובל שלא להעיר על שגיאות כתיב. ההערכה היא שכדאי לעודד כל כתיבה בגיל צעיר, ושהערות על שגיאות כתיב יגרמו יותר נזק מתועלת בכך שימאיסו את הכתיבה על הילד. בגילאים יותר מבוגרים, יש הטוענים שיש לתקן שגיאות כדי למנוע הישנותן, ויש הטוענים שהכתיבה התקנית מתפתחת עם הגיל ואין לתקנהּ. לעתים עולה הטענה שכדאי לעזור לכותב לשים לב לשגיאותיו ולתקנן בעצמו.

נירה אלטלף, מנהלת המרכז להוראה דיפרנציאלית ומכון ליט"ף, מציינת במאמרה כי תיקון שגיאות כתיב על ידי מורים או הורים אינו גומל את הילדים מכתיבה בשגיאות. ילדים לומדים לכתוב נכון על ידי שיפור הזיכרון החזותי ומיקוד תשומת הלב בזכירת האופן בו כתובות המילים. כמו כן, מומלץ להקדיש זמן ללימוד שיטתי של "משפחות מילים", כלומר, לימוד המנגנון של יצירת מילים משורשים [מקלט - ק.ל.ט]. ישנה חשיבות רבה ללימוד דקדוק ותחביר כיוון שיש לפתח את הזיכרון החזותי של כתיבת המילים בשל ריבוי היוצאים מן הכלל בעברית. מאידך, היא מסתייגת מהאמירה כי ילדים שקוראים הרבה, יכתבו עם פחות שגיאות. ילדים יכולים לקרוא היטב והרבה, ובכל זאת לכתוב בצורה משובשת ובשגיאות כתיב איומות. הסיבה העיקרית לכך היא שפעולת הכתיבה מצריכה כישורים ויכולות שונות מפעולת הקריאה. (ילד יכול לקרוא היטב את המילים, ולא לזכור איך כותבים אותן. אם לא יכוונו אותו לזכור את האופן בו המילים כתובות  - הוא גם לא יידע לכתוב אותן בצורה מדויקת)[9].

במאמרה של מוריה טלמור בנושא שגיאות כתיב מודגשת החשיבות הרבה שיש לכך שתיקון השגיאות יהיה באחריותו של הכותב, לכן עליו לזהות בעצמו את השגיאות, לבדוק איך לתקן ולתקנן בעצמו.

יש חוקרים, כגון ד"ר צביה ולדן, הטוענים שזהו תפקידם של מורים שהוכשרו לכך בלבד, ושההורים לא צריכים להתערב בכתיב של ילדיהם. וזאת בשל העובדה כי ישנן שני סוגים של שגיאות כתיב, שגיאות המאפיינות שלבי התפתחות וייעלמו עם השנים, ולעומתם שגיאות "קשות" יותר, שלא יעלמו עם השנים המעידות כי הכותב מתבסס על אסטרטגיה חלקית בלבד או לא מתבסס על אסטרטגיה כלל וכותב מתוך ניחוש. ההבחנה בין שני סוגי שגיאות אלו דורשת ידע וניסיון רב, שלרוב ההורים אין ולא יכול להיות. ולפיכך ד"ר ולדן מציעה שרק מורים יתערבו בזמן ובאופן שיבטיחו שהילד ימשיך לכתוב, ולא יפחד ליטול סיכון הכרוך בלמידה. ילד כזה יהיה בעל סיכויים גדולים יותר להגיע ללמידה משמעותית[10]. ולדן במאמרה "מתי, כמה, למה ואיך לתקן- אלה הן תשובות אפשריות (1994) מעלה כי בחשיבה על שגיאות כתיב של ילדים אין לתאר כתיב כשגוי או תיקני, אלא כיוצרי או מוסכם. כתיב יוצרני הוא כתיב המבוסס על השערות של הכותב ואיננו שרירותי. כלומר, אם ניתן למצוא איזו שהיא חוקיות בכתיב, או לחלופין ניתן לקבל מן הילד הסבר אודותיו, ניתן יהיה לתאר את הכתיב כיוצרני. להסבר ייחשב כל קישור של המילה הבודדת למילה אחרת, או למערכת כלשהי בשפה.

יש חוקרים המנסים לאמוד את הגורמים החינוכיים לשגיאות הכתיב ולברר איך, אם בכלל, יכולות הכתיב של אדם מושפעות מגורמים דידקטיים פורמליים - כלומר הסביבה החינוכית[11].

בניגוד לדעות הרווחות בעולם המחקר ד"ר ציפי מאק סוברת שקריאה מרובה והכתבות אינן תורמות לצמצום שגיאות כתיב. לשיטתה יש להתמקד בתיקון המילה כמילה ולא לראות דווקא את הטעות באות ובצליל, לכן היא פיתחה מתודה שלמה העובדת ברובד המילה השלמה, דרך אגב היא מטילה את האחריות על תיקון שגיאות הכתיב על כתפי המורה לחינוך המיוחד ולא המורה ללשון כמתבקש.

עריכה לשונית והגהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל קדושתם הדתית, ספרי התנ"ך הגיעו לנוסח סופי לפני מאות שנים ולא נערכו מאז. מדענים שהעוסקים בביקורת נוסח המקרא בודקים את גלגוליו של התנ"ך, ובין השאר את שינויי הכתיב בנוסחים שונים. חוקרים מודרניים טוענים ששגיאות כתיב במקרא גרמו לתופעת הקרי וכתיב, שבה הוגים את המילים בצורה שונה מהדרך שבה הן כתובות.

בתהליך ההוצאה לאור של ספרים ויצירות כתובות אחרות עוברת היצירה, בדרך כלל, עריכה לשונית והגהה. בשני שלבים אלה הטקסט עובר קריאה קפדנית כדי לסלק ממנו שגיאות כתיב והקלדה. בהוצאות הגדולות כל טקסט עובר מספר הגהות, אך עם זאת יכולות להיות טעויות שלא יתוקנו. הועלו טענות שהמגיהים והעורכים הלשוניים בעיתונים ובמקומונים בישראל לא מבצעים את עבודתם כראוי בשל שחיקת שכרם וקיצוץ בתקנים, מה שגורם לשגיאות כתיב רבות בעיתונים. בין הדוגמאות שהובאו לכך מהעיתונים המרכזיים בישראל הן "השחיטות", "צלב כרס" ו"המחשב שווק חיים"[12]. בניגוד לעבר, שבו היו נפוצות שגיאות כתיב לכתיב שאיננו קיים, בעקבות הכנסת בודקי איות אוטומטיים לפעולה רוב שגיאות הכתיב הן כאלה שבהן מופיע כתיב לא נכון שיש לו משמעות אחרת מהקשר המשפט, מפני שבודקי איות פשוטים אינם מאתרים שגיאות מסוג זה. באנציקלופדיות, ספרים מתורגמים וכו' ניתן להוציא מספר כרכים. מלבד עדכונים, ניתן לתקן בהם גם טעויות כתיב.

כלים ממוחשבים לטיפול בשגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הקורא טקסט ובו שגיאות כתיב מסוגל בדרך כלל להתגבר עליהן (לפחות כל עוד אינן גסות במיוחד). כדי שמחשב יתגבר על שגיאות כתיב בקלט הניתן לו, נדרש טיפול מיוחד, ולכך משמשות דרכים אחדות.

ידע מילוני ולשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת איות במעבד התמלילים של אופן אופיס כוללת הצעות לתיקון השגיאה

כלים המשמשים להקלדה נרחבת של טקסטים, כגון מעבד תמלילים ותוכנת דואר אלקטרוני, מצוידים לעתים במילון, שבאמצעותו הם בודקים את הטקסט המוקלד, כדי לזהות מילים שאינן נכללות במילון, ולסמנן כדורשות תיקון, לעתים תוך מתן הצעות לתיקון השגיאה. ניתן להעשיר את אוצר המילים של המילון, במילים שאינן מוכרות למילון אך המשתמש רואה אותן כתקינות. בנוסף לאוצר המילים, מצויד המילון ביכולת לשונית, המאפשרת גם זיהוי הטיות שונות של המילה, כגון הטיה מיחיד לרבים, הוספת אותיות השימוש וכדומה. כלי זה מזהה לא רק שגיאות כתיב, אלא גם טעויות דפוס. כלי כזה מסייע היטב להפחתת שגיאות הכתיב, אך אינו מושלם, ובפרט אינו מסמן שגיאת כתיב במקרה שהמילה השגויה היא מילה תקנית במשמעות אחרת (לדוגמה, בכתיבת המילה "המון" כ"אמון" היא לא תסומן כשגויה מכיוון שהמילה "אמון" גם היא תקינה).

כלי יעיל נוסף הן התוכנות לניבוי מילים אשר מנבאות את המילה אשר עומדת להיכתב לאחר הקלדת האות הראשונה,על ידי הכרת הסגנון האישי של המשתמש ועל ידי בחירת מילים נפוצות. המשתמש בוחר מילה מבוקשת מתוך חלון חיזוי אשר נותן מילים אפשריות ע"פ האות הראשונה או שתי האותיות הראשונות. כמו כן, ניתן ללמד את המחשב מילים ,כך לדוגמה בעת כתיבת עבודה בפילוסופיה ניתן ניתן להכניס לתוכנה אוצר מילים מחומר הלימוד כדי להקל על פעולת הכתיבה בהמשך[13].

קול ההמון

מנוע החיפוש גוגל מייצג את קול ההמון[14], וכאשר מחפשים בו מילה בעלת מספר מצומצם של תוצאות (או ללא תוצאות כלל), ששינוי בה מניב תוצאות רבות, נכתבת בראש דף התוצאות שאלה האם הכוונה היא למילה המציעה את מספר התוצאות הרב יותר. לדוגמה, למי שכותב "קיבוש" מתקבלת השאלה: "האם התכוונת ל:כיבוש" (תוך הצגת כל המופעים של "קיבוש", והתעלמות מהאפשרות שהכוונה הייתה דווקא "קיבוץ" - שגיאת הקלדה שסבירותה נמוכה יותר). פעמים רבות, ובפרט כאשר מחפשים מחרוזת בת יותר ממילה אחת, הצעתו של גוגל מתגברת על שגיאות כתיב. עם זאת, ככלי לתיקון שגיאות כתיב, שיטה זו אינה מושלמת:

  • לעתים יציע גוגל תיקון לאיות תקין שאינו נפוץ: למשל במקרה של המילה "משכנתה" מוצגת שאלה המפנה ל"משכנתא". קבלת הצעה זו תיתן לשואל תוצאות חיפוש רבות, ובכך היא משרתת את מטרתו של גוגל, אך אינה מעידה על שגיאת כתיב.
  • כאשר שגיאת הכתיב נפוצה באינטרנט, גוגל אינו רואה בה שגיאת כתיב. כך, למשל, אין כל הסתייגות מחיפוש "זאולוגיה", כתיב שגוי של המילה "זואולוגיה".

אלגוריתם לזיהוי שגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגוריתמים פונטיים מייצגים מילה באמצעות צורת ההגייה שלהם. בעזרת אלגוריתמים ממשפחה זאת ניתן לזהות ולתקן שגיאות כתיב והקלדה על ידי השוואה למאגר של מילים חוקיות.

שימוש במחשבים ניידים כעזר להפחתת שגיאות כתיב

במחקרן של פרטשמן, עדן ושמיר מאוניברסיטת בר-אילן, נמצא שמספר שגיאות הכתיב של תלמידי חינוך מיוחד שלמדו עם מחשבים ניידים במהלך השנה ירד באופן מובהק בין תחילת המחקר לסיומו. לעומתם, בקרב תלמידים שלא למדו עם מחשבים ניידים לא חל שינוי מובהק ואף נצפתה מגמת עלייה לא מובהקת במספר שגיאות הכתיב.

שימוש מכוון בשגיאות כתיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיקר בחירות נגד הליכוד. הטענה שבסטיקר היא, שהמפלגה אינה דואגת מספיק לחינוך של ילדי ישראל, והשימוש בשגיאות כתיב ממחיש את התוצאות של חינוך לקוי.
שלט בזכרון יעקב עם שגיאות כתיב מכוונות

בדרך כלל נוצרות שגיאות כתיב, כמתבקש משמן, כתוצאה משגיאה, אולם לעתים נעשה שימוש מכוון בשגיאות כתיב להעברת מסר מסוים.

בשל היותן של שגיאות הכתיב סמל לבורות, רבים משתמשים בשגיאות כתיב כלעג לקבוצות חסרות השכלה. כדוגמה ניתן להביא את הביטוי שולת!!!1 הנפוץ בשפת האינטרנט. הביטוי הנ"ל הוא איות מיוחד של המילה "שולט", שמשמעה בסלנג הוא "נהדר". בביטוי זה משתמשים בעיקר כביטוי לעג ל"פקצות" ודומיהן, ולעתים כהוספת נימה מבודחת לכתיבה. ביטוי זה בא גם מצד הקבוצה הנ"ל עצמה, כמעין התרסה כנגד הממסד והכרה בחוסר ההשכלה האקדמית שלהן, כמו השורה "בא לי לצעוק, אני פרחה!" בשיר הפרחה.

לעתים נעשה שימוש מודע בכתיב לא-תקני כדי להעביר מסר או כדי למשוך את העין. לדוגמה, בפרסומות כתובות משתמשים לפעמים בשגיאות כתיב כדי לחקות טקסט שנכתב ברישול או בזריזות, כמו הודעת טקסט, הודעת דואר אלקטרוני או טוקבק. בכתיב לא תקני נעשה לעתים שימוש כדי "לחקות" בכתב מבטא זר או לא תקני של דמות ביצירה ספרותית או אחרת (ראו "שגיאות כתיב בספרות", להלן).

שימוש אחר בשגיאות כתיב הוא שימוש אירוני בכתיבה שגויה בעת הדיון בשגיאות כתיב עצמן, כמעין התייחסות עצמית הומוריסטית. "שגיעוט קטיב" (גם "שגיעות קטיב") הוא ביטוי נפוץ בעגה שמשמעותו "שגיאות כתיב", המבוסס על עקרון ההתייחסות העצמית. בביטוי זה יש מידה של זלזול כלפיהן. אפשר לכתוב אותו גם כ"שגיעות קטיו" או "שגיעוט קטיו", אך צורות אלה מקובלות פחות.

על אותו העיקרון מתבסס המשפט הפרדוקסלי "במשפת זה יש שלוש שגיעות". הכשל הלוגי נובע מכך שבמשפט זה ישנן שתי שגיאות כתיב, אך אם אינו נכון הרי הוא בעצמו שגיאה - כך שיש בו שלוש שגיאות; במקרה שיש בו שלוש שגיאות - הוא נכון, ולכן אינו שגיאה, וחוזר חלילה.

להקת התעויוט, אשר ליוותה את הזמר אביב גפן בתחילת דרכו, בחרה בכוונה תחילה שם שגוי זה שהוא התייחסות הומוריסטית לטעויות בכתיבת המילה "הטעויות" עצמה עם טעויות כתיב (בדומה לביטוי "שגיעוט קטיב").

בשמן של קבוצות הבייסבול האמריקאיות "Chicago White Sox" וה-"Boston Red Sox" המילה Sox היא שיבוש מכוון של המילה Socks שמשמעותה גרביים.

שגיאות הכתיב בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשגיאות הכתיב יש חלק חשוב ביצירתו של י"ל גורדון "קוצו של יוד"[15]. הפואמה מספרת על גבר שהסכים להתיר את אשתו מעגינותה וכתב לה גט. הספינה בה הפליג האיש נטרפה וגורלו לא נודע, אך מסמך הגט שרד. אף על פי כן, שגיאת כתיב במסמך הרלוונטי (החסרת האות יו"ד מהמילה "הילל") מנעה מן הרבנים לאשרו. יצירה זו עושה שימוש בתפיסה המקובלת של שגיאות הכתיב כדבר שולי ולא משמעותי כדי למתוח ביקורת על הרבנים ועל המסורת היהודית[16].
  • בסדרת ספרי הארי פוטר מוזכרים עטים מאייתים שמאפשרים לכתוב ללא שגיאות כתיב, אולם כשכוחם נחלש הכותב בהם כותב שגיאות כתיב בעל כורחו.
  • בסיפורו של הסופר דניאל קיז "פרחים לאלג'רנון" יש לשגיאות הכתיב חלק מהותי בעלילה. הסיפור, שנכתב כיומן של הגיבור, מתאר את התפתחותו האינטלקטואלית של אדם בעל פיגור שכלי, בעקבות ניתוח מוח. ההתקדמות מתגלה בין השאר על פי מספר שגיאות הכתיב של הגיבור, מספר שקטן ככל שהגיבור "משכיל".

כיצד לעזור לילדים לתקן שגיאותיהם (מתוך מאמרה של חנה צימרמן 'לתקן או לא לתקן - זאת השאלה') ביחס לשאלה אם לתקן או לא לתקן שגיאות כתיב של ילדים, יש להעלות שני מסרים סותרים. מחד, ניסיון הצגת הילד כמוכשר ומצליח, ללא שגיאות. מאידך, זהירות מבלימת יצירתיות הילד ומכתיבתו. לכן יש להוציא את האחריות לתיקון השגיאות מידיו של הקורא, ולהעבירה לידיו של הכותב. בנוסף, יש להתייחס לטקסט הכתוב עם שגיאות כאל שלב שבדרך לטקסט טוב יותר. על כן, יש לשבח את הכותב על מה שראוי לשבח, לאו דווקא בתחום האיות. יש להפנות תשומת לבו לכך שקימות שגיאות בטקסט שכתב ולהסביר לו שהוא מסוגל למוצאם ולתקנן בעצמו. כאן, יש לומר, סביר להניח שרוב השגיאות יתוקנו. שגיאות שנשארו יטופלו על ידי כך שיסב הקורו תשומת לבו של הכותב למילים בהם ישנן שגיאות וינחה אותו לקוראן בשנית ולנסות לגלות השגיאות בעצמו. על הכותב להשוות מול מילה דומה הכתובה נכון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמדר ברזילי, כך או קח. מילון עזר למניעת שגיאות כתיב, הוצאת המחברת, 2003.
  • חנה צימרמן, לתקן או לא לתקן- זאת השאלה?, מחשבות כתובות, הוצאת משרד החינוך, 1993.
  • צפורה מאק, נתיב הכתיב. שגיאות כתיב, אבחון, דרכי מניעה וטיפול, סדר אות, 1993
  • רביד, דורית, 2011. כותבים מורפו (פונו)לוגיה: הפסיכולינגוויסטיקה של הכתיב העברי. בתוך ע' קורת וד' ארם (עורכות) אוריינות ושפה: יחסי גומלין, דו לשוניות וקשיים. ירושלים: מאגנס, 190-210
  • ולדן, צביה (1994). מתי, כמה, למה ואיך לתקן- אלה הן תשובות אפשריות. מחשבות כתובות, 9, 6-10
  • Bourassa, D., & Treiman, R. (2009). Linguistic foundations of spelling development. In D. Wyse, R. Andrews, & J. Hoffman (Eds.), Routledge international handbook of English, language and literacy teaching (pp. 182–192). London: Routledge.
  • Gillis, S. & D. Ravid. 2006. Typological effects on spelling development: a crosslinguistic study of Hebrew and Dutch. Journal of Child Language, 33 (3), 621-659
  • Kessler, B., & Treiman, R. (2003). Is English spelling chaotic? Misconceptions concerning its irregularity. Reading Psychology, 24, 267-289.
  • Ravid, D. 2005. Hebrew orthography and literacy. In R.M. Joshi & P.G. Aaron (Eds.), Handbook of orthography and literacy. Mahwah, NJ: Erlbaum, 339-363.
  • Ravid, D. 2012. Spelling morphology: the psycholinguistics of Hebrew spelling. New York: Springer.
  • Ravid, D. & S. Haimowitz. 2006. The vowel path: Learning about vowel representation in written Hebrew. Written Language and Literacy, 9 (1), 67-93

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ריקי קליין שדה קטגוריזציה של שגיאות כתיב אצל ילדים בכיתות ג-ה בישראל 
  2. ^ משה אטר, "הכתב, הכתיב והאקדמיה", הרצאה ביום עיון של קרן הלשון העברית, 1984
  3. ^ ברכה לב, מחקר השוואתי בשגיאות הכתיבה של לומדי עברית ששפות אמם רוסית או אנגלית, חלקת לשון: כתב-עת למחקרים בבלשנות השימושית, בטיפוח החינוך הלשוני ובאוריינות, 1998
  4. ^ דורית רביד, התגבשות תפיסתה של מערכת הכתב העברית אצל תלמידי בית הספר היסודי: מודל תאורטי ובדיקות אמפיריות, מתוך לקט המאמרים "ספר רפאל ניר"
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 דורית רביד, תפיסת הכתיב העברי אצל הילד בישראל, מגמות
  6. ^ מופעים של ofcourse. במנוע החיפוש גוגל
  7. ^ חלי חזק, שגיאות כתיב בשלטים עירוניים באתר ynet
  8. ^ אנציקלופדיה חינוכית, כרך ב', 617-616
  9. ^ אלטלף נירה, אל תתקנו להם שגיאות כתיב - למדו אותם לכתוב, מכון מופ"ת
  10. ^ צביה ולדן, על אוריינות, הוריינות ומוריינות, פנים - כתב עת לתרבות, חברה וחינוך, גיליון 16 - מרץ 2001
  11. ^ אילנה אילון, "שגיאות כתיב בהכתבה אצל ילדים בבית הספר היסודי", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, 1992
  12. ^ ניב ליליאן, "המחשב שָוַוק חיים", באתר העין השביעית, 1 ביולי 2006
  13. ^ חגית בראון-רובין וסיגל וקס, IJOT: The Israeli Journal of Occupational Therapy /כתב עת ישראלי לריפוי בעיסוק., כרך 14, חוברת 2 (2005 מאי), pp. H102-H103
  14. ^ סקירה כללית מלאה על דף התוצאות בגוגל עזרה
  15. ^ מילים לפואמה "על קוצו של יוד" באתר פרויקט בן יהודה
  16. ^ מקורו של הביטוי "קוצו של יו"ד" בגמרא: "ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן: פשיטא אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד" (תלמוד בבלי, מנחות, ל"ד, א). הביטוי "על קוצו של יו"ד" משמעו התעקשות על דברים שוליים.


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg