משחק מתודי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תוכניות ולשוניות רבות; מקורות עלומים. | ||
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: שגיאות תוכניות ולשוניות רבות; מקורות עלומים. | |
משחק מתודי (Method acting), מכונה גם "השיטה", הוא טכניקת משחק אשר בה השחקנים מנסים לשעתק על הבמה את המצב הרגשי שבו נתונה הדמות שהם מגלמים במאמץ ליצור הופעה מציאותית, כמו בחיים האמיתיים. "השיטה" מתייחסת לסוגת תרגול שלפיה שחקנים שואבים השראה מרגשותיהם, מזיכרונותיהם ומניסיונם כדי לעצב את הדמות שהם מגלמים.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"השיטה" היא ביסודה אסכולה אמריקאית שפיתח והפך לפופולרית הקולנוען והשחקן האמריקאי-יהודי לי סטרסברג ב"אולפן השחקנים" וב"קבוצת התיאטרון" בעיר ניו יורק בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. היא נגזרת משיטת סטניסלבסקי על שמו של קונסטנטין סטניסלבסקי, שהיה חלוץ בפיתוחם של רעיונות דומים בשאיפתו ל"אמת תיאטרלית". הדבר יושם בצוותא עם השחקנים המובילים ברוסיה בד בבד עם הדרכתו, כתיבתו ומשחקו בתיאטרון האומנותי של מוסקבה (שנוסד ב-1897).
בתלמידיו של סטרסברג רבים מן השחקנים המפורסמים ביותר בארצות הברית של המאה העשרים, ובהם פול ניומן, אל פצ'ינו, ג'יימס דין, דסטין הופמן, מרילין מונרו, רוברט דה נירו, סטיב מקווין, מרלון ברנדו ורבים אחרים.
הטכניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם המחשיבים את המשחק המתודי כקשה ללימוד. התפיסה הזאת נובעת – לפחות בחלקה – ממחשבה מוטעית שלפיה מדובר בשיטה "בלבדית". השיטה "The Method" (בניגוד ל"method" ב-m קטנה) מתייחסת על פי רוב להוראתו של לי סטרסברג, אך למעשה לא נקבעו בה מסמרות. סטניסלבסקי בעצמו שינה את שיטתו בתדירות וחלו בה תהפוכות במהלך הקריירה שלו. הרבגוניות וחוסר הבהירות יכולים להופכה לקשה ללימוד כשיטה בלבדית. הקושי נובע חלקית אף מן העובדה שלעיתים צופים מן הצד מאפיינים שיטות משחק כנטולות כל גישה טכנית או ייחודית למשחק, ואולם הרוויה בבתי ספר למשחק, בתוכניות לימודים ובשנים הרבות המוקדשות ללימודים סותרות הנחה זו.
על כל פנים אפשר לטעון בהכללה שהמשחק המתודי משלב עיון זהיר במניעיה הפסיכולוגיים של הדמות ובמידה מסוימת הזדהות אישית עימה, ובוודאי שיעתוק מצבה הרגשי של הדמות בדרך מציאותית. בדרך כלל הדבר יוצר ניגוד לקלישאות, אי-מציאותיות ו"חותמת גומי" כביכול או משחק מופגן. ברוב המקרים הסברה נעשית על אודות הדמות ועל הטבע הגחמני, החמקמק והרגיש של הרגשות המשתלבים יחדיו והופכים את שיטת המשחק לקשה ללימוד.
השיטה משתנה בגרסה המדויקת שמלמדים במאים ומורים רבים הטוענים להפצתם של עקרונות הטכניקה. התהליך יכול לכלול אידאולוגיות ותרגולים שונים כמו "כאילו", "תחליף", "זיכרון רגשי" ו"הכנה".
חלוץ תיאטרון אחר, סנפורד מייזנר, דגל באסכולת משחק שונה, אם כי קרובה, המכונה שיטת מייזנר. מייזנר נפרד מסטרסברג על הרקע של (sense memory או sensory memory) "זיכרון תחושה" או "זיכרון רגשי" – אחד מעקרונות השיטה האמריקאית בת הזמן ההוא. אלו שהתלמדו אצל סטרסברג ניסו לעיתים קרובות לחוות את כל מנעד הרגשות כמו הדמות שהם מגלמים, והשתמשו לעיתים קרובות בניסיון אישי על הבמה כדי להזדהות עם חיי הרגש של הדמות ולהביעם על הבמה. מייזנר סבר כי זהו דבר שכלתני יתר על המידה ודגל בשקיעת עצמנו לתוך הדמות ולהתפתחות חופשית באמצעות ההבנה של מניעיה; דרך התרגילים הוא תכנן לעזור לשחקן להשיג השקעה אמוציונלית בפרץ הרגשות ואז שחרור שלהם כדי שיוכלו להגיב לדמות.
סטלה אדלר, המאמנת שתהילתה באה לה בין היתר מהצלחתם של תלמידיה מרלון ברנדו ורוברט דה נירו וכן מהיותה המורה היחידה מקבוצת התיאטרון שלמדה את טכניקת המשחק בצוותא עם סטניסלבסקי עצמו – נפרדה אף היא מסטרסברג ופיתחה צורת משחק משל עצמה. הטכניקות שלה היו מבוססות על הרעיון שאין האדם חייב להעלות באוב רגשות מעברו, אלא להשתמש במקום זאת בנסיבות נתונות. הטכניקה של אדלר נסמכת על ההתמדה במשימה של רצונות, צרכים ומטרות. הדבר גם גורם להמריץ את השחקן לתור אחר דמיונו עם השימוש ב"כאילו" – כפי שהיא הטיפה לעיתים מזומנות "אנו מה שאנחנו עושים, לא מה שאנחנו אומרים".
מורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו של סטניסלבסקי, ובכללה האוטוביוגפיה שכתב "חיי כאומנות" ושלישיית הספרים שחיבר, מדמה את בית הספר למשחק שלו כאילו היה זה הוא עצמו שמורה בו: "שחקן מתכונן", "בנייתה של דמות", ו"יצירת תפקיד". עבודה זו עוררה השראה בקרב רבים והם נהו אחר הדוגמה שהתווה כשיטת לימוד עיקרית. אפשר למנות בהם את האישים האלה:
- יבגני וכטנגוב, תלמידו של סטניסלבסקי ובן חסותו, שחקן ובמאי.
- אוטה האגן, שחקנית, מחברת הספרים "הכבוד למשחק" ו"אתגר עבור השחקן" (היא הדגישה את ה"הזדהות" וה"תחליף").
- Richard Bolesawski, שחקן ובמאי סרטים.
- סטלה אדלר, שחקנית.
- לי סטרסברג, במאי, שחקן ומפיק.
- רוברט לואיס, מייסד משותף של אולפן השחקנים ומחבר הספר "שיטה – או טירוף?".
- הרברט ברגהוף, מייסד אולפני HB.
- סנפורד מייזנר, שחקן.
- מייקל צ'כוב, שחקן, במאי וסופר. שיטתו במידה רבה היא גישה מבחוץ ובמידת מה יותר "מטפיזית", המסתעפת ומתכנסת בחזרה לסטניסלבסקי במהלכה של הקריירה שלו. מתלמידיו של רודולף שטיינר.
את הטכניקה ממשיכים ללמד בבתי ספר ברחבי העולם, בכללם המכון לתיאטרון ולסרטים של לי סטרסברג בניו יורק ולוס אנג'לס ואולפן השחקנים שבבית הספר לדרמה בניו יורק.
שחקנים המיישמים "משחק מתודי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידוע שהשחקנים הללו השתמשו או משתמשים בשיטת המשחק המתודי כחלק מהטכניקה שלהם:
ספרים על השיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hagen, Uta. Respect for Acting
- Stanislavski Constantin. An Actor Prepares
- Chekhov, Michael. To the Actor
- Strasberg, Lee. A Dream of Passion
- Meisner, Sanford. Sanford Meisner on Acting
- Lewis, Robert. Method or Madness
- Lewis, Robert. Advice to the Players
- Kovens, Ed. The Method Manual for Teachers and Actors
- Garfield, David. The Actor's Studio: A Player's Place
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת המשחק, דף שער בספרייה הלאומית