משתמשת:Khelo42/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואגיניטיס הינה דלקת מדבקת של רירית הנרתיק, שלעיתים מערבת את הפות (איברי מין החיצוניים). דלקת זו גורמת לעיתים קרובות לגירוד, צריבה, גירוי, הפרשות ואי נוחות. היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר לנשים לקבלת טיפול רפואי.[1] הסימפטומים של ואגיניטיס אינם ספיציפים, ולכן, אבחון עצמי או אבחון ע"י רופא בד"כ אינם אמינים ללא אישור של בדיקות מעבדה.

ההנחה הבסיסית היא שדלקת בנרתיק איננה מסוכנת, ולכן הטיפול ההתחלתי הוא בד"כ אמפירי.[2]

ואגיניטיס ברוב המקרים הינה תוצאה של זיהום בנרתיק, אם כי, היא יכולה להיות כתוצאה מאלרגיה, גירוי מגוף זר, ירידה ברמת האסטרוגן ועוד. ואגיניטיס זיהומית יכולה להתבטא ב 3 צורות : קנדידה(פטרייה), ואגינוזיס חיידקי וטריכומוניאזיס (מחלת מין). מצב של זיהומים מעורבים הוא גם כן שכיח.[2][3].

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואגיניטיס יכולה לגרום לגירוד, הפרשה, כאב, צריבה ועוד. התסמינים שונים בהתאם לסוג הדלקת כדלקמן:[4][5]

סוג הפרשה כאב גרד
ואגינוזיס חיידקי ריח רע, הומוגנית, צלולה, לבנה, ריח של דגים אינו תסמין עיקרי אינו תסמין עיקרי
טריכומוניאזיס ירוקה-צהובה, מוקצפת כאב בעת קיום יחסי מין, כאב בנרתיק, קושי/ כאב במתן שתן אניו תסמין עיקרי
ואגיניטיס על רקע קנדידה לבנה, עבה, חסרת ריח צריבה, קושי/כאב במתן שתן, כאב בעת קיום יחסי מין תכוף
ואגיניטיס על רקע הורמונאלי (אטרופית) צהובה, ירוקה, חסרת ריח יובש בנרתיק, כאב בעת קיום יחסי מין נדיר
ואגיניטיס על רקע גירוי/אלרגיה מינימאלית צריבה במגע אקוטי, כאב סביר יותר באלרגיה

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים המזהמים השכיחים בואגיניטיס הם: ואגינוזיס חיידקי, קנדידה וטריכומוניאזיס.[6]

  1. ואגינוזיס חיידקי : הינו הגורם הכי שכיח לואגיניטיס אצל נשים בגיל הפוריות,[2] בכך שעד כ-30% מהנשים מתרחש אצלן. הזיהום החיידקי מופיע כשזן החיידקים הנקרא לקטובצילוס אשר נמצא בנרתיק מתחלף בחיידיקם אנאירוביים, וכתוצאה מכך חלה ירידה במימן על-חמצני וחומצות אורגניות שקיימים בד"כ בנרתיק. הסיבה לואגינוזיס חיידקי אינה מובנת במלואה. יותר מ 50% מהנשים עם ואגינוזיס חיידקי הן א-סימפטומטיות (ללא תסמינים).[6]
  2. קנדידה: נחשבת לגורם השני השכיח לואגיניטיס. ההערכה היא כי 75% מהנשים חוות זיהום בנרתיק על רקע קנדידה, בזמן כלשהו במהלך חיי הפוריות שלהן.[7] בין 80% לכמעט 90% ממקרי הואגיניטיס על רקע קנדידה מקורם מזיהום ע"י קנדידה אלביקנס (C. albicans). שאר המקרים נובעים מזיהום מזנים אחרים של קנדידה כגון: C glabrata, C tropicalis וגם Saccharomyces cerevisiae. [2][8] קנדידה אלביקנס נחשבת לאורגניזם שנמצא בכל מקום, בכך שניתן לבודד אותה מהפלורה הטבעית של הנרתיק אצל כ 20% מהנשים. מצב של ואגיניטיס על רקע קנדידה, יכול להתפתח כאשר אורגניזם הקנדידה אלביקנס צומח ומשגשג יותר מהחיידקים שחיים באופן טבעי בפלורה של הנרתיק. מקרה כזה לעיתים רחוקות, יכול להיות קשור לתופעה מסויימת אשר מפרה את ההגנה הטבעית בפלורה של הנרתיק. מכאן שמקרים אלו כוללים: שימוש באנטיביוטיקה רחבת טווח, שינוי באפיתל הנרתיק עקב הריון או סכרת לא מאוזנת, עלייה מקומית בחום ובלחות כתוצאה מהלבשה תחתונה סינטטית וזיהום HIV. [7][9]
  3. טריכומוניאזיס: Trichomonas vaginalis הינו טפיל אנאירובי, אשר נחשב לגורם השלישי השכיח לואגיניטיס. נמצא כי גורם לואגיניטיס בין 15% עד 30% מהמקרים.[7] טריכומוניאזיס נחשבת למחלת מין. למרות זאת, הדבקה לא דרך יחסי מין הינה אפשרית אך נדירה, עובדה אשר נתמכת ע"י בידוד הטפיל ממושבי האסלות והשרדותו במי ברז, בריכות שחייה ואמבטיות חמות.[10]

הורמונאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירידה ברמת האסטרוגן הקשורה לגיל המעבר או מצב של הנקה ממושכת, גורמת לדילול באפיתל הנרתיק(ירידה בעובי רירית הנרתיק) ומעודדת התפתחות ואגיניטיס אטרופית. במצב כזה, טראומה לרקמת האפיתל המדוללת של הנרתיק מייצרת דלקת וזיהום חיידקי משני, וכתוצאה מכך מופיע כאב בנרתיק עם הפרשות מימיות דקות בד"כ, המלוות לפעמים בדימום.[7]

גירוי/אלרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף זר, אלרגיה או גירוי הינם גורמים שכיחים יותר אצל ילדות, עקב הצבה לא במקום של חבילות נייר טואליט. ואגיניטיס מגוף זר יכולה להופיע גם אצל נשים בגיל הפוריות כתוצאה מטמפון שנשכח , ספוג או כובעון למניעת הריון, דיאפרגמה ואביזרי מין. ואגיניטיס על רקע גירוי או אלרגיה, יכולה להיות כתוצאה משימוש בתחליבי רחצה אינטימיים או דאודורנטים, קצף אמבט, תחבושות היגייניות, נייר טואלט מבושם או צבוע, דוש וגינלי לשטיפה אינטימית, וחשיפה ללטקס מקונדומים.[7][10]

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה קלינית לחולה עם ואגיניטיס חייבת להתחיל בהיסטוריה רפואית ובדיקה גינקולוגית. ההיסטוריה הרפואית כוללת גיל החולה, מצב של הוסת, תיאור ההפרשה (התחלה, צבע, עקביות וצמיגות), כמו-כן המצאות סימפטומים נוספים (גירוי, צריבה, ריח, קושי במתן שתן, כאב בזמן קיום יחסי מין). בנוסף לכך, היסטוריה רפואית חייבת להכיל גם תשאול לגבי הזיהומים האחרונים, שימוש באנטיביוטיקה לאחרונה, שימוש בתרופות, הרגלי היגיינה ושימוש באמצעי מניעה. למרות שהיסטוריה רפואית ובדיקה גינקולוגית נחשבים לכלים חשובים לאבחון, אישור ע"י מעבדה חייב להתבצע בחולה עם הפרשה ואגינלית.[7]
בדיקות המעבדה המתבצעות כחלק שגרתי מתהליך האבחון של הפרשות ואגינליות הן: [6][7][10][11]

  1. The vaginal pool wet mount exam: הינו מבחן חשוב ועיקרי בתהליך אבחון של הפרשות מהנרתיק. לוקחים דגימה של ההפרשה ובעזרת מיקרוסקופ קובעים את הגורם המזהם.
  2. The amine whiff test : תוצאה חיובית במבחן זה היא כאשר נוצר ריח הדגים האופייני לאמינים, בעת שפיכת תמיסת KOH 10% על דגימת ההפרשה. תוצאה חיובית מתקבלת בעד 75% מהחולים עם ואגינוזיס חיידקי. תוצאה חיובית יכולה להתקבל גם בטריכומוניאזיס ואגינלי וגם במספר קטן של חולים עם ואגינוזיס על רקע קנדידה.
  3. בדיקת pH להפרשה ואגינלית: pH נורמאלי של אישה בגיל הפוריות נע בין 4.5-3.5 (מעט חומצי עקב החומצה הלקטית המופרשת ע"י חיידק הלאקטובצילוס). pH ואגינלי מעל 4.5 נחשב לא נורמאלי והוא מופיע ב 81% עד 97% מהמקרים של ואגינוזיס חיידקי. בחולה עם ואגיניטיס על רקע קנדידה הpH נמצא נורמאלי בד"כ.
  4. מבחן Q-tip : מבוצע כאשר יש חשד למחלת מין של צוואר הרחם (mucopurulent cervictis).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואגיניטיס זיהומית :
1) ואגינוזיס חיידקי: מטופלת ע"י תרופות עם פעילות אנטי בקטריאלית, כמו metronidazole, clindamycin. למרות שמחלה זו נחשבת למחלת מין, רוב המחקרים מראים חוסר תועלת במתן טיפול גם לבן זוג.[7][12]

2) טריכומוניאזיס: הטיפול הוא ע"י מתן metronidazole. מכיוון שמחלה זו הינה מחלת מין, יש צורך במתן טיפול גם לבן זוג של החולה.[7]

3) ואגיניטיס על רקע קנדידה: מתן תרופות עם פעילות אנטי פטרייתית דרך הפה, הנרתיק או מריחה חיצונית כמו clotrimazole, miconazole, fluconazole, nystatin ועוד.[7]

ואגיניטיס על רקע הורמונאלי (ואגיניטיס אטרופית):
הטיפול הוא ע"י מתן אסטרוגן מקומי או דרך הפה. [2][7]

טיפול מונע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה צעדים אשר ניתן לנקוט בהן על מנת להוריד את הסיכוי לגירוי בנרתיק כמו: [13]

  • לשטוף את אזור הנרתיק עם מים בלבד ולהימנע משימוש בסבון מבושם, גל רחצה, דאודורנטים או שטיפה פנימית לאזור.
  • להימנע משימוש בקונדומי לטקס, קרמים קוטלי זרע, חומרי סיכה במקרה והם גורמים לגירוי האזור האינטימי.
  • להימנע מלבוש תחתונים או גרביונים צמודים.


פרוביוטיקה:
שימוש בפרוביוטיקה כטיפול מונע בואגינטיס על רקע חיידקי או פטרייתי, הוכח כיעיל במספר מחקרים עם תופעות לוואי נדירות. ההגיון מאחורי שימוש זה, הוא לתקן את ההפרה באיזון הטבעי של הפלורה הואגינלית כתוצאה מואגינוזיס חיידקי או ואגיניטיס על רקע פטרייתי. למרות זאת, הרבה ממחקרים אלו יש להם מגבלות, בכך שלא ניתן להשליך את התוצאות שלהם לכלל האוכלוסיה, כמו, שימוש במדגם קטן, או העובדה שיש מספר זנים של פרוביוטיקה שכל אחד מהם משפיע אחרת. לכן נדרשים עוד ניסויים קליניים על מנת להוכיח באופן משמעותי את הקשר בין פרוביוטיקה למניעת ואגיניטיס[14][15][16][17]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Egan ME, Lipsky MS. Diagnosis of vaginitis. Am Fam Physician. 1999;68(5):1095–104
  2. ^ 1 2 3 4 5 Sobel JD. Vaginitis. N Engel J Med. 1997;337:1896-1903
  3. ^ http://www.nhs.uk/conditions/vaginitis/Pages/Introduction.aspx
  4. ^ Anderson MR, Klink K, Cohrssen A. Evaluation of vaginal complaints. JAMA. 2004;291(11)1368-1379.
  5. ^ Farage MA, Miller KW, Ledger WJ. Determining the cause of vulvovaginal symptoms. Obstetrical & gynecological survey. 2008;63(7):445-464.
  6. ^ 1 2 3 Hainer BL, Gibson MV. Vaginitis: Diagnosis and treatment. American family physician. 2011;83(7):807-815
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Quan M. Vaginitis: Meeting the clinical challenge. Clinical cornerstone. 2000;3:36-47
  8. ^ Spinillo A, Capuzzo E, Gulminetti R, et al. Prevalence of and risk factors for fungal vaginitis caused by non-albicans species. American journal of obstetrics and gynecology. 1991;176:138-141
  9. ^ ] Reef SE, Levine WC, McNeil MM, et al. Treatment options for vulvovaginal candidiasis, 1993. Clinical infectious diseases. 1995;20(suppl 1):S80-S90
  10. ^ 1 2 3 Quan M. Diagnosis and management of infectious vaginitis. Journal of the American board of family practice. 1990;3195-205
  11. ^ ACOG Technical Bulletin No.226. Vaginitis. The international journal of gynecology & obstetrics. 1996;54:293-302
  12. ^ Joesoef MR, Schmid GP, Hillier SL. Bacterial vaginosis: Review of treatment options and potential clinical indications for therapy. Clin Infect Dis. 1999;28(Suppl. 1):557–65
  13. ^ http://www.nhs.uk/Conditions/Thrush/Pages/Prevention.aspx
  14. ^ Bodean O, Munteanu O, Cirstoiu C, et al. Probiotics- a helpful additional therapy for bacterial vaginosis. Journal of medicine and life. 2013;6:434-436.
  15. ^ Falagas ME, Betsi GI, Athanasiou S. Probiotics for prevention of recurrent vulvovaginal candidiasis: a review. Journal of antimicrobial chemotherapy. 2006;58:266-272
  16. ^ Larsson P-G, Brandsborg E, Forsum S, et al. Extended antimicrobial treatment of bacterial vaginosis combined with human lactobacilli to find the best treatment and minimize the risk of relapse. BMC infectious diseases. 2011;11:223
  17. ^ Reid G, Beuerman D, Heninemann C, et al. Probiotic lactobacillus dose required to restore and maintain a normal vaginal flora. FEMS immunology & medical microbiology. 2001;32:37-41