משתמש:אברהם יהודה ברסלר/ישראל הלוי קורניק-סבינר
ישראל הלוי קורניק-סבינר היה מלחין ושליח ציבור בחצר חסידות גור.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל הלוי קורניק נולד בערך בשנת 1880 תר"מ בעיירת סובין שהיתה צמודה לקארטשעב ולאטוואצק לאביו חיים שלמד בבחרותו בישיבת מיר שבליטא ושהיה מחשובי חסידי האדמו"ר מבלנדוב (חסידות משושלת בית קוז'ניץ).
היה נו"נ להרה"ק רבי גדליה מז'לחוב.
התגורר בעיירת סובין ששם התגוררו רבים מחסידי בלענדוב. שם למד בתלמוד תורה (חדר) ובבחרותו המשיך את לימודיו בשטיבל.
נהיה חסיד גור לאחר שהאדמו"ר מ"בלנדוב" לפני פטירתו אמר לאביו חיים "וואס האסט די דא צי דריין? פאר קיין גער" ובעברית, "מה יש לך פה לחפש? סע לגור" לאדמו"ר מגור רבי יהודה אריה לייב אלתר מחבר הספר "שפת אמת" בעיירת גורה קלווריה, הנקראת בפי כל גור/גער.
מיד בהגיעו לגיל מצוות לבש מדי יום את ה"דאשיקלעך", שהוא כובע קסקט מהסוג שנהגו ללבוש חסידי גור.
כבר משחר ילדותו ראו בו גדולות בענייני שירה ולמד את תורת הנגינה מפיו של החזן מבלוינה, אולם בעיקר קנה ידיעות מלימוד עצמי והיה רושם וממלא מחברות בתוים.
נשא לאשה את רבקה בת חיים טוביה שיינגרטן שגם היא היתה נכדתו של רבי גדליה מז'לחוב.
התגורר עם זוגתו בעיר לודז' ונולדו להם שמונה ילדים. בניהם: יעקב מאיר,משה מרדכי, בנימין זושא, יהודה אריה לייב, שלמה חנוך, חיים, ובנותיהם: מינדל ובת שבע.
היה לומד ומלמד כל ימיו תורה וחסידות ובזה מצא שעשועים.
היה ידוע בלודז' ובגור בשם כינוי ישראל סבינר על שם עיר הולדתו סובין.
עוד לפני מלאות לו ארבעים שנה ביום כ' אדר תרע"ז התאלמן מאשתו רבקה שנקברה בבית הקברות שבלודז'.
נישא בשנית ומנישואיו השניים נולדה לו בת יחידה אסתר.
היה חסיד נלהב של רבו האדמו"ר מגור רבי יהודה אריה לייב אלתר והיה רגיל ליסוע בקולייקע הידועה (קרון הרכבת הישנה) לשטייטל גער (לעיירת גורה קלווריה) ולאחר הסתלקות רבו בשנת תרס"ה המשיך להסתופף אצל בנו האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר מחבר הספר "אמרי אמת".
לפרנסתו התעסק בהוראה ולימד ביחד עם ידידו הטוב הרב גד (המכונה ר' ג'דל) אייזנר (לימים משגיח רוחני בישיבת חידושי הרי"ם ברמת החיל שבת"א) בתלמוד תורה "דרכי נועם" שבלודז' שהכיל תלמידים מגיל גן ועד בר מצווה.
מלחין, בעל מנגן ושליח ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה בקי ובר סמכא בכל הקשור לתורת הקומפוזיציה. לחניו היו שופעים ויצירותיו בנויות בהדר וגם למי שלא היה שיג ושיח בעולם הצלילים יכל לשמוע שהם לקוחים מעולם אחר. הוא יכל לעשות עם התוים ככל העולה על רוחו – מעלה ומוריד, שוזר וקולע, עד שהוציא מתחת ידיו יצירה משוכללת.
היה אחד משלושת בעלי התפילה העיקריים בבית המדרש בעיירת גור, כששני האחרים אשר נספו בשואה הם יוסף חלמנר הידוע בכינויו יוסלה חנצ'ינר ולייב בן מאיר לנדשטיין הידוע בכינויו לייבל מאיר'ס.
לבית המדרש בגור היה מגיע יחד עם חברי מקהלתו פעמיים בשנה: בימים האחרונים של חג הפסח ובימים האחרונים של חג הסוכות, בהם היה עובר לפני התיבה כשליח ציבור. בכל יצירותיו הקפיד שהלחן לא יעבור על המילים. להיפך, לחניו היו כמו פירוש למילות התפילה, האירו אותן באור חדש ונתנו ביטוי למשמעותו. היה מביא איתו סדרת ניגונים חדשים בכל פעם שהגיע כשהוא מסתייע להשמעתם במקהלת בניו. גם כבעל תפילה דקדק לתת משקל לכל מילה, כשניגונו משמש כהסבר וכפירוש לתפילה.
חסידים שעלו מפולין לארץ ישראל סיפרו שכשהיה מגיע לקטע התפילה שנאמר בסיום כל "הקפה" בשמחת תורה, "שכינה הקדושה בתוכינו" הרגישו החסידים את השכינה בבית המדרש. "יכולנו למשש את האויר" סיפרו.
היה עובר לפני התיבה בשטיבל הגדול דגור שבלודז' שהיה ממוקם ברחוב צגלנינה 16, בשבתות מיוחדות ובעיקר בחג השבועות ובימים הנוראים – לקראתם היה מכין ניגונים מיוחדים כשלצדו חברי המקהלה שהיתה מורכבת בין השאר, מבניו – כולם מחוננים בקולות ערבים ובעלי יכולת ביצוע נפלאה. המתפללים נהנו מהתפילות ומהניגונים שלו גם יחד. היה לו קול טנור נעים ותפילתו היתה ערבה ומלבבת. לניגוניו ציפו בכליון עיניים, הם הצטיינו במלודיקה מקורית עשירה והיו שופעים בשטף כמעיין המתגבר, נבנו בהדר, כהיכלים אדריכליים מפוארים. באיזורים שלמים ברחבי פולין עלתה הפופולריות של ניגוניו אף על הניגונים הרשמיים שהשמיעו בעלי התפילה בשבועות ובימים הנוראים בגור. ניתן היה לומר כי ניגוני גור זרמו למעשה בשני אפיקים, מקבילים ומשלימים זה את זה. האחד מקורו בעיקר בוורשא (קלמן יונה ארליך, יעקב תלמוד, קודמיהם וממשיכיהם) והשני שמקורו בו עצמו.
היה מקרב באמצעות הנגינה בחורים שלא מצאו את מקומם בלימוד ונוצר חשש שיפלטו מהשטיבל לרחוב ובכך דאג להשאיר אותם במסגרת, שר, ניגן איתם, לימדם תוים ועשה כל שביכולתו להעניק להם חום ואהבה ובשבתות היו באים ומתקבצים בביתו בחורים צעירים מחסידות גור שהיו שרים ושמחים איתו. אחד מהבחורים הפך ברבות הימים לפרופסור למוזיקה וסיפר על הקשר שהשפיע עליו רבות.
בשנת תר"ע ניסה כוחו ביצירה ובמשך כשלשים שנה הגיע מספר ניגוניו הנפלאים ללמעלה מחמש מאות.
הלחין מספר ניגונים עבור הת"ת "דרכי נעם", "בית יעקב" וכן לחברת "שומרי שבת" שבלודז'.
ניגוניו היו מושרים בחצרות חסידיות בפולין, כמו בחצר של רבי אהרן מקוז'ניץ.
סיפר משה שיינפלד חתנו של הרב יצחק מאיר לוין (שהיה חתנו של האדמו"ר ה"אמרי אמת") שפעם ביקשו ממנו שילחין שיר לאחד מבתי החסידים וענה בשמחה אתן לכם כמה שירים שאתם צריכים (על אף שכידוע שבד"כ מלחינים מתקמצנים בלמסור שירים הלאה).
היה שולח את תווי שיריו החדשים באופן קבוע לבניו בארץ ישראל ודרכם התפרסמו ניגוני גור החדשים בשטיבלעך בארץ ישראל.
השואה - תקופת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמשה מילדיו מנשואיו הראשונים, חתניו וכלותיו עם צאצאיהם וכן בתו היחידה מנשואיו השניים נהרגו בשואה, והם: בנו משה מרדכי וזוגתו צירל רחל. בנו בנימין זושא וזוגתו רחל בת אליעזר וצירל גוטרמן. בנו הבחור חיים. בתו מינדל. בתו בת שבע. וכן בתו היחידה מנשואיו השניים אסתר.
חיבר לפני תשעה באב את הקומפוזיציה של הקינות לתשעה באב "אוי לו לאב שהגלה את בניו" וגם על הקינה "שאלי שרופה באש" ובזה התבטא צערו על שריפת בתי הכנסת. כך שכב חולה במיטתו והמשיך לשיר כשעיניו זלגו דמעות.
גם בגטו בכל שבת היו נכנסים אליו הבחורים מחסידי גור, המשוררים שלו מלפני המלחמה, ואתם יחד הכין קומפוזיציות חדשות לקראת הימים הנוראים. בכל שנה חיבר קומפוזיציות חדשות לפי הפירוש הפשוט של התפילה: "ונודה לך שיר חדש". הוא החל בקומפוזיציה חדשה על התפילה "שומע קול בכיות" ואמר "כי יגמור אותה בגן עדן". הם שרו ממנגינותיו, ניגונים מלאים ערגה וכיסופים.
ידועה האמרה שאומרים בשמו שאמר בתקופת המלחמה שבאם היה מותר הלכתית, היה מוסיף ברכה לברכות הבוקר "שעשני גערער חסיד" (ובעברית "שעשני חסיד גור").
פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' ג'דל אייזנר סיפר לימים שכששהה עמו לילה לפני פטירתו, היה ביניהם דיבור באידיש:
ישראל. "איך ויל זעך געזייגענען פין דיר" ("אני רוצה להיפרד ממך").
ר' ג'דל. די רעדסט א זוי וי אן אלטע מענטש" ("אתה מדבר כמו אדם זקן")
ישראל ענה לו בניגון. "איך בין נישט אזאנע שוואנץ וי די מיינסט" ("אני לא מטומטם כמו שאתה חושב")
וישראל המשיך בניגון. "ברויט צי עסען, קען איך נישט. חלה האב איך נישט. אין אז מען עסט נישט, שטארבט מען" ("לאכול לחם אינני יכול, חלה אין לי. ואם לא אוכלים אז מתים").
נפטר בגטו לודז' והלוויתו התקיימה בערב סוכות תש"ב 27.09.1939 ולדברי ידידו לייבל בורנשטיין מציריך שהשתתף בהלוויתו, נקבר בבית הקברות שבלודז' בהשתתפות ידידיו שבאו על אף הסכנה שבדבר לחלוק לו את הכבוד האחרון.
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה מבניו עלו לארץ ישראל לפני תחילת מלחמת העולם השניה והם:
בנו יעקב מאיר המכונה "יעקב מאיר סבינר" שנשא לאשה את שרה מרים בתו של חיים שלמה קאם.
בנו יהודה אריה לייב המכונה "לייבל קורניק" שנשא לאשה את מינדל רייזל בתם של אברהם יצחק ושרה רבקה שוינקלשטיין.
בנו שלמה חנוך המכונה "שלמה העינך קורניק" שנשא לאשה את רבקה בתו של צבי טוביה שיינגרטן שהיתה בת דודתו של אמו.
זכה ישראל ששלושת בניו הנ"ל המשיכו להשתייך לחסידות גור ולהסתופף בצל כ"ק אדמו"רי גור בארץ ישראל והקימו דורות חדשים של צאצאים שהולכים בדרך התורה והחסידות לזכרו ולתפארת משפחתו.
קטגוריה:חסידי גור קטגוריה:מלחינים חסידיים קטגוריה:מלחיני מוזיקה חסידית