אברהם מרדכי אלתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אברהם מרדכי אלתר
האדמו"ר מגור
Imrei Emes.jpg
רבי אברהם מרדכי אלתר
חיבורו העיקרי אמרי אמת
תאריך לידה ז' בטבת ה'תרכ"ו
מקום לידה גור, פולין
תאריך פטירה ו' בסיוון תש"ח (בגיל 82)
מקום פטירה ירושלים
מקום קבורה ישיבת שפת אמת, ירושלים
מקום מגורים גור (עד 1940), ירושלים
לוחית זיכרון לרב אברהם מרדכי אלתר ליד ישיבת אמרי אמת בבני ברק
ישיבת אמרי אמת בבני ברק
מימין לשמאל: מאיר אלתר, אברהם מרדכי אלתר, חנוך צבי הכהן לוין, ישראל אלתר

רבי אברהם מרדכי אַלְתֶּר (ז' בטבת ה'תרכ"ו - שבועות תש"ח, 1866 - 1948), היה בנו הבכור של רבי יהודה אריה לייב אלתר, ה"שפת אמת". במשך 43 שנה שימש כאדמו"ר של חסידות גור וכאחד ממנהיגי היהדות החרדית כולה. בימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה, ויש האומדים[1] את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. נודע כתלמיד חכם גדול וכביבליוגרף. בספרייתו שאבדה בשואה היו עשרות אלפי ספרים. מכונה האמרי אמת על שם ספרו שיצא לאור אחר פטירתו[2].

רבי אברהם מרדכי הנהיג את עדתו בין שתי מלחמות העולם, אחת התקופות הקשות ליהדות פולין החרדית שנאבקה בתופעות המודרנה והחילון שחדרו לפולין בעוצמה רבה. הוא פעל לביצור חיי הדת בצד הקמת מוסדות וארגונים חדשים בהתאם לרוח התקופה. היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה של התנועה. גבולות השפעתו חרגו אף מעבר לחסידות גור. לפעילותו במשך שנותיו הארוכות כאדמו"ר יש חלק מרכזי בעיצוב פניה של חסידות גור ושל היהדות החרדית כולה עד היום.

ביקר בארץ ישראל חמש פעמים והתכונן לעלות אליה, אבל נאלץ לחזור בלחץ חסידיו בפולין. בהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית. ב-1940 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מפולין ולעלות לארץ ישראל, ובשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. רבים מצאצאיו ומחסידיו נספו בשואת יהודי פולין.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה גור הסמוכה לוורשה בז' בטבת ה'תרכ"ו (1866) לרבי יהודה לייב אלתר וליוכבד רבקה (קמינר), ונקרא על שם סבו. אבי סבו, רבי יצחק מאיר אלתר, האדמו"ר הראשון מגור, עדיין היה חי והוא שימש כסנדק בברית. כעבור כמה חודשים נפטר רבי יצחק מאיר ורבי יהודה לייב שהיה אז בן 19 החל לכהן כרב העיירה גור ולאחר ארבע שנים גם כאדמו"ר של חסידות גור. אברהם מרדכי גדל בחצר אביו ששכר עבורו מחנכים ומורים מיוחדים שעוד זכו להסתופף בחצרו של רבי מנחם מנדל מקוצק.

בשנת 1881 בהיותו בן 15 נישא לחיה ראדע יהודית, בתו של רבי נח שחור מביאלה. החתונה התקיימה בי"ז באדר א' ואורחים רבים באו לאירוע החשוב. לימים סיפר ידידו, ישראל ארטן על דברי ה"שפת אמת" לבנו תחת החופה: "זכור בני, ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"[3]. אחר חתונתו עבר להתגורר בביאלה כאשר חותנו מפרנס אותו בשנים הראשונות. בתקופה זו היה שקוע בלימוד ובכתיבה. כבר בתקופה זו החל להתפרסם כגדול בתורה, בעל כשרון והתמדה מפליאים. בשנת תרמ"ב (1882) נולד לו בנו הראשון מאיר וכעבור חמש שנים נולד בנו יצחק. לפרנסתו החל לעסוק במסחר במקביל ללימודיו שמילאו את רוב יומו.

במכתב נדיר משנת תרמ"ו (1886) אשר כתב לו אביו ונשלח כתגובה למכתב קודם, ניתן ללמוד על עיסוקיו ועל הלך רוחו באותה תקופה. בדברי ה"שפת אמת" במכתב זה מצויים כמה מאפיינים המגדירים את שיטתו ואת דרכה המיוחדת של חסידות גור, אותה המשיך גם בנו, רבי אברהם מרדכי, כאשר התמנה הוא לאדמו"ר.

"...ואני מבקשך בני אהובי שלא תלך כלל בדאגות רק לשמוח בחלקך. תהילה לאל אשר זכית להיות עוסק בתורה ומצות ולא שם חלקך מיושבי קרנות... ולא נכון לאברך כמוך לילך תמיד בהתבוננות ומחשבות רק לעסוק בתורה ומצות כי הרבה יותר ויותר זוכה האדם על ידי תורה מעל ידי שכלו ורעיונותיו בפרט בימי הנעורים. כפי רוב עסק התורה יטהרו מחשבותיך ולא תדאג רק קוה אל ה' תמיד כי הוא בוראך והוא יעזור לך בוודאי, ותשמור הפשוט של כל מצוה ומצוה ולא לבקש גדולות רק לשמוח בקיום מצות ה' כעל כל הון... ותקח לך מידת הזריזות... שלא לילך בטלית על הכתף ברעיונות רק לזכור בזריזות שהיא מצות הבורא ב"ה. כי ברגע אחד בזריזות יעלה לך יותר מכל אלו החשבונות. רק איזה מינוטין ביום להתבונן ביראת ה'... ובטוח אני שאם תלך בדרך הזה תעלה ותצלח בכל אשר תפנה, וכל מעשיך יהיו לשם שמים, ולא לפרוש מן הציבור, כי כדאי לבטל אף דבר טוב בעבור שיהיה שווה לכל, כי ה' בוחן לבבות וכל התנועות שמבחוץ יצא שכרן בהפסדן; ואשר אמרת שתלך לבית החסידים אם כי אינך מרגיש תועלת - טוב מאוד להיות מעורב עם החסידים..."

פעילותו כאדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז התמונה רבי אברהם מרדכי אלתר, ה"אמרי אמת". לצדו בניו רבי מאיר (שנספה בשואה) ורבי ישראל (לימים האדמו"ר מגור)

בה' בשבט תרס"ה (1905) נפטר ה"שפת אמת" בפתאומיות כשהוא בן 58 שנים. החסידים רצו להכתיר את רבי אברהם מרדכי מיד אך נתקלו בסירוב. כעבור ארבעה חודשים בשבועות של אותה שנה החל לנהל "שולחנות" ולומר דברי תורה לחסידים. הוא סירב לקחת כסף מהחסידים והמשיך להתפרנס ממסחר.

תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לאחת החסידויות הגדולות בפולין, ואולי הגדולה שבהם. על פי אומדנים הגיע מספר החסידים ערב השואה ליותר ממאה אלף. כדי להנהיג את העדה הגדולה ברחבי פולין ובארצות אחרות נעזר רבי אברהם מרדכי באחיו ובבני משפחתו ששימשו כרבנים ובתפקידים נוספים. הוא עודד את חסידיו למעורבות בחיים הציבוריים בתוך הקהילה ומחוצה לה. הקשר עם חסידיו הרבים נשמר גם על ידי אגרות ששלח בעניינים ציבוריים ופרטיים.

בשבתות ובחגים הייתה העיירה גור מתמלאת באלפי חסידים. קו רכבת מיוחד שהעמידה ממשלת פולין המה חסידים שמגמת פניהם הייתה לגור בעיקר ערב החגים ובימים הנוראים[4]. רבי אברהם מרדכי היה ידוע בייחסו המיוחד לבחורים ולילדים רכים אותם טיפח במיוחד ודאג לחינוכם. אחד המשפטים המפורסמים שנאמרו בתקופת הנהגתו היה: "לגור נוסעים כעשרת אלפים חסידים שאוכלים ביום הכיפורים ואינם מניחים תפילין"[5] על חינוך האברכים הצעירים היה מופקד בנו, רבי ישראל אלתר שהיה החוט המקשר בין האדמו"ר לראשי החבורות ("קומנדנטים") בבתי החסידים של גור ברחבי פולין.

הנהגת החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבר הראשון שעשה כאדמו"ר היה להנהיג תפילת שחרית בזמן המתאים לפי ההלכה, ולא כמנהג שהשתרש עוד מימי פשיסחא וקוצק לדחות את התפילה עד לשעה מאוחרת כדי לאפשר הכנה מתאימה. תקנה נוספת שתיקן ונהוגה עד היום היא ההפסקה באמצע התפילה בשבת לצורך לימוד תורה. שינויים אלו לא התקבלו בכל מקום בבת אחת, אך בכוח מנהיגותו הפכו במשך הזמן להרגל. הוא עצמו היה מודע לקושי בקבלת התקנות והבין את הצורך שלא לכפות את שינוי הסדרים באופן מיידי. במכתב משנת תרפ"ו הוא כותב לחסידיו באחת העיירות: "והנני לדרוש ולבקש לבל לגרום זה איזה מחלוקת, כי יודע אני כי לא בכל המקומות יש לנהוג כן ולא כל האנשים".

בשנת תרס"ח פנה בקול קורא לחסידיו גם לאלו "הטרודים רוב היום בפרנסה", לקבוע שיעור גמרא בכל יום בין מנחה למעריב. בפנייתו הוא מבקש "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו בבתי החסידים שום הולך בטל, ואפילו הקובעים עיתים לתורה שעות הרבה בלילה אל יוציאו את עצמם מהכלל בשעה זו". במכתב אחר פנה לחסידיו ש"יקבעו שיעור בלימוד ביום שבת קודש" וביקשם "להודיענו אם מתמלא מבוקשי בכל הנ"ל".

אחד הדברים עליהם הקפיד במיוחד הוא מניעת מחלוקות ומריבות. לחסידיו במכתב משנת תרפ"ט כתב: "באתי הפעם לבקש מכולכם דרישה אחת ששקולה עלי נגד הרבה דרישות ובקשות... והוא האהבה ואחוה ושלום שיהיה ביניכם... כי הכל תלוי באחדות".

אגודת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מרדכי אלתר נודע בגישתו החיובית כלפי התיישבות חרדית בארץ ישראל ובפעולותיו להגשמת מטרה זו, אך התנגד לציונות ולתנועת המזרחי[6]. כבר בשנת תרע"ג (1913) בכינוס אדמו"רי פולין שנערך בעיירה גרבטקה (מחוז ראדום) הביא להחלטה על הקמת יישובים חסידיים בארץ ישראל. בקול קורא שפורסם בשבט תרע"ח (1918) נאמר כי אחת ממטרות אגודת ישראל בפולין תהיה "להשתדל לטובת יישוב ארץ ישראל על ידי פעולות מעשיות" באמצעות הקמת מחלקה מיוחדת לצורך יישוב הארץ ברוח התורה. את הכרוז ניסח רבי יצחק מאיר לוין, חתנו של רבי אברהם מרדכי, שהיה החותם הראשון על הכרוז.

הראשון מבין חמשת ביקוריו בארץ ישראל היה באביב תרפ"א (1921). מטרות הביקור היו הכנות מעשיות להתיישבות חרדית בארץ (ולצורך זה הצטרפו למשלחת אנשי מקצוע בתחום המסחר והתעשייה[7]), חיזוק מעמד החרדים בארץ והשכנת שלום במחלוקות שנתגלעו בקרב הציבור החרדי בארץ[8], כדוגמת המחלוקת בין אנשי הרב קוק ובין ועד העיר האשכנזי. בביקור זה נפגש עם הנציב העליון הרברט סמואל, עם הרב קוק ועם הרב יוסף חיים זוננפלד. את רשמי הביקור ניתן למצוא במכתבו לחסידיו שכתב בז' באייר "מעל הספינה" בדרכו חזרה:

"הנה פחד ורחב ללבי והתענגתי מזיו כבודה... הנני שבע רצון מאוד בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתענג שמה בדרכי היהדות כאשר הורונו אבותינו ואבות אבותינו. ומי אשר חננו השי"ת בהון, יוכל בלי שום ספק למצוא שמה פרנסתו במנוחה שלמה ולשמור היהדות כראוי באין מעצור, אולם גם אלו שאין יכולין ואין חפצין להשתקע בארץ הקודש, דעתי - כדי לעזור לאחיהן בני ישראל החרדים להתיישב שמה - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולהקנות לו שם חבל נחלה, והוא נושא פירות גם בעולם הזה... ולקשט עצמי מקודם עשיתי מיד עם החבורה שבאתי עמה ואיזה מיקירי ירושלים השתתפות על יסוד חברת מניות וקנינו בעיר יפו חלקת אדמה כעשרים אלף אמה לבנות שמה בנינים וחנויות ובמשך שנה יגמרו הבנינים. לכן אקוה ואבקש שממני יראו וכן יעשו, כי הגיעה השעה לעשות דברים ממשיים בפועל, וגדולה מזאת הבאתי בכמה עניינים הצעות נכבדות עבור אגודת שלומי אמוני ישראל שעליהם להוציאם אל הפועל, ונכון שתהיה אסיפה של מועצת גדולי התורה... למען הגדיל עבודת היישוב בארץ הקודש בפעולות ממשיות... בטח כבר ידעתם, כי בוויען על האסיפה של מועצת גדולי התורה החליטו שהאגודה תעסוק בעבודה ממשית בכל המקצועות ביישוב ארץ ישראל, מבלי הבט על התנאים המתחלפים ובאים. וכן היא באמת דעתי, אשר מצוות יישוב ארץ ישראל... איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ..."

אוסף מכתבים ודברים, עמ' 63

. בביקורו זה הראשון רכש קרקע שעליה נבנו מחסנים בשכונת עג'מי ביפו[9]. מאוחר יותר מושכן הנכס, הועמד למכירה פומבית ב־1942, ונקנה בידי אחד החסידים[10].

בהמשך המכתב סיפר על מפגשו עם הנציב העליון ועל ביקוריו בירושלים ובחברון. המכתב פורסם לראשונה ב"דגלנו", ביטאון צעירי אגודת ישראל בפולין[11] ועשה רושם רב. באותה שנה החלה גם הפעילות להקמת העיר בני ברק ורבי אברהם מרדכי עודד את יצחק גרשטנקורן מייסד העיר להמשיך בתוכניותיו על אף הקשיים, והבטיח לעודד את חסידיו שיצטרפו לאגודה שהקים גרשטנקורן[12].

השתתף בכנסייה הגדולה הראשונה ב־1923, ודבריו שם פורשו כגישה מתונה יחסית המעודדת את השלום בעולם היהודי ואף מתירה שיתוף פעולה אפשרי עם תנועת המזרחי[13]. עודד חסידים בעלי יכולת כלכלית לעלות לארץ ישראל[14], ובהשפעתו עלו מאות משפחות מחסידי גור בתקופת העלייה הרביעית. מנגד, פעילות זו שלו ושל אגודת ישראל הביאה להתנגדות מצד האדמו"ר מחב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון שסבר כי אין לשתף פעולה כלל עם התנועה הציונית החילונית. גם האדמו"ר מבעלז הביע התנגדות לעלייה ולהתיישבות בארץ[15], וכן התנגד האדמו"ר ממונקאטש[16].

בשנת תרפ"ד (1924) ביקר פעם נוספת בארץ, והסביר כי "כמו חסיד שמוכרח למדי פעם לבקר את רבו" כך הוא "מוכרח בכל כמה שנים לבקר את האם - ארץ ישראל"[17]. לנסיעה זו הצטרפו גיסו רבי חנוך צבי לוין מבנדין, חתנו יצחק מאיר לוין והאדמו"ר מסוקולוב-קוצק רבי יצחק זליג מורגנשטרן. ביקור זה נמשך כשישה שבועות. הם ביקרו בירושלים, צפת, טבריה[18], חברון, ותל אביב[19] ועודדו את החסידים העולים שנתקלו בקשיי פרנסה. במהלך הביקור רכש יחד עם חסידיו מקרקעין בשכונת קריית שמואל בטבריה[20], ומלוויו השתתפו בסיור במקומה העתידי של בני ברק יחד עם מייסד המקום, יצחק גרשטנקורן[21]. לאחר חזרתו לפולין אמר: "דעתי היא שאם יעלו עכשיו לארץ ישראל כחמש מאות משפחות אמידות מאנשי שלומנו, נכבוש את הארץ בחומר וברוח"[22]. במהלך ביקורו זה ניסה ללא הצלחה לפשר במחלוקת בין הרב קוק והרב זוננפלד[23]

בתקופה זו הוציא איסור כנגד קרן קיימת לישראל[24]. ב־1925 מונה לנשיא תנועת אגודת ישראל[25]

בשנת תרפ"ז (1927) ביקר פעם נוספת בארץ ישראל יחד עם גיסו רבי צבי חנוך לוין. במהלך הביקור ערך את חתונת אחיינו בירושלים[26], וכן ערך ביקור בצפת, מירון[27], חיפה[28] ובבני ברק[29]. במהלך הביקור בירושלים הוציאו נגדו קיצונים פשקוויל[30] בשל קשריו עם הרב קוק. הרב יוסף חיים זוננפלד ואנשי "ועד העיר האשכנזי" שייצגו את סניף אגודת ישראל הירושלמית התנערו מפשקוויל זה[31]. גם בביקורו זה חיזק חסידי גור שנתקלו בקשיי פרנסה. הוא הורה להם לא לעזוב את ארץ ישראל כל זמן שנותר חלק מכספם, מאחר שארץ ישראל נקנית בעקשנות[32].

בשנה זו פרסם פומבי מכתב כנגד המזרחי, שבו ראה סכנה ליהדות[33]. לדברי הרב זאב גולד, שהיה ממנהיגי תנועת המזרחי, האמרי אמת (יחד עם הרב דושינסקי) התנגד להסכם שיתוף פעולה בין תנועת המזרחי לתנועת אגודת ישראל שהתגבש באמצע שנות ה־30, והתנגדות זו, אף שהייתה דעת מיעוט בקרב מועצת גדולי התורה, סיכלה את ההסכם[34]

ב־1928 הצטרף למתנגדים לחברות בכנסת ישראל, וקרא לכל 'ירא וחרד' לפרוש ממנה[35].

בשנת תרצ"ב (1932) ביקר בארץ בפעם הרביעית[36]. בפעם הזו הגיע דרך היבשה, דרך ווינה, קושטא וחיפה. לנסיעה הצטרף בנו רבי ישראל אלתר והיא נמשכה כחמישה שבועות. במהלך ביקורו בירושלים ביקר גם בוועד הלאומי[37] ובבית הרב קוק[38], וכן בחברון[39], בתל אביב[40] ובטבריה[41].

בקיץ 1935 התערערה בריאותו, ובעצת רופאיו החליט לעבור למשך החורף לארץ ישראל החמה[42]. באלול תרצ"ה (1935) הגיע לארץ ישראל בפעם החמישית, כשאליו הצטרפו בניו מאיר וישראל[43] (בנו הלב שמחה התגורר בתקופה זו בארץ). במהלך הנסיעה ביקר במערת המכפלה ובמקום התרחשה קטטה[44] שבה נעצרו כמה מחסידיו, הועמדו לדין[45] ונידונו לקנס[46]. במהלך שהותו הגיש בקשה[47] שהתקבלה לקבלת רישיון ישיבת קבע בארץ[48], ובפסח תרצ"ו (1936) נמנע מלחגוג יום טוב שני של גלויות כיון שראה עצמו כתושב ארץ ישראל. עם זאת לאחר הפסח שב לפולין[49], שם נשאר בלחץ חסידיו ועל רקע התדרדרות המצב הביטחוני בארץ עם פרוץ המרד הערבי הגדול.

בסוף 1937 דווח בעיתונות על תפיסת כנופיית עבריינים שניסתה לחטוף את האמרי אמת למטרת כופר, בזמן ביקורו בעיר לודמיר[50].

בביקוריו בארץ קשר קשרי ידידות עם הרב קוק, אף שלא הסכים עם דרכו. לאחר ביקורו הראשון בארץ, כתב עליו במכתבו המפורסם מהאנייה בז' באייר תרפ"א: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו".

תקופת השואה - מבצע ההצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כיבוש פולין יצא עם בני משפחתו לורשה, במטרה להסתתר בה מהגרמנים שהיו מעוניינים בלכידתו, בהנחה שבעיר הגדולה יקל עליו להתחבא מפניהם. בהפצצה האחרונה לפני כיבוש ורשה נפגע הבית שבו הסתתר הרבי, נהרג אחיינו שהיה גם חתנו, רבי יצחק מאיר אלתר[51], ונפגעה שמיעתו. הגרמנים אכן חיפשו, גם בגור[52] וגם בוורשה את "ה-Wunderrabbi אלתר" (האדמו"ר אלתר). בנו הבכור, רבי מאיר נחשד על ידי הגרמנים כי הוא הרבי ושלחו לו הזמנה לחקירה. הוא הסתתר, ובתגובה חתם הגסטפו את ביתו עד להתערבותו של אדם צ'רניאקוב וחברים נוספים ביודנראט ששכנעו את הגרמנים שאין זה הרבי אותו הם מחפשים. ב-20 בינואר 1940 כתב צ'רניאקוב ביומנו: "הזמנה אל האס-אס יחד עם הרב אלתר, שלא מצאוהו בביתו. את דירתו של אלתר סגרו וחתמו. המשפחה נעלמה". כעבור ארבעה ימים כתב: "נאמר לי שעליו להופיע בין-שבוע ושלא יעשה לו כל רע. כמו כן ליוויתי את הרב אלתר אל האס-אס. יצא בשלום".

אירועים אלו הגבירו את חששם של החסידים כי לנאצים יש עניין מיוחד בתפיסתו של הרבי. הוא נרשם בשם בדוי והועבר מדירה לדירה. במקביל הועברה ידיעה על מצבו לארצות הברית באמצעות מכתב שהעביר ד"ר חיים שושקס שיצא מפולין לארצות הברית. במכתב נאמר כי "נחוץ להציל בהקדם את אדמו"ר שליט"א. זהו פיקוח נפש ממש". מכתב זה גרם לחסידיו בארצות הברית בראשות רבי מנחם מנדל כשר לפעול להצלתו. הם גייסו רבנים (בכללם הרבנים הראשיים לישראל), סנטורים ודיפלומטים שונים כדי לפעול להצלת הרבי. הם הצליחו להעביר עשר ויזות איטלקיות עבור הרבי, אשתו, בניו רבי ישראל ורבי פנחס מנחם, שלושת חתניו (יצחק מאיר לוין, הרב שלמה יוסוקובץ' והרב יצחק אהרון היינה), אחד הנכדים[53] שהתייתם מאביו בהפצצה על ורשה, רופא מלווה, משה פראגר ואדם נוסף שהיה מעורב ביוזמת ההצלה. בנו רבי שמחה בונים היה תושב ארץ ישראל ששהה בפולין בפרוץ המלחמה, ולא נזקק לויזה. בורשה נותרו בנו הבכור רבי מאיר שסירב לעזוב[54], בנותיו, כלותיו ועשרות נכדיו.

למרות ניסיונות לשמור על הדבר בחשאיות, דבר יציאתו התפרסם ומאות חסידים המתינו ליד ביתו וליד תחנת הרכבת. בראש חודש ניסן ת"ש (אפריל 1940) יצא רבי אברהם מרדכי ברכבת מורשה, דרך קרקוב, וינה וטריסט[55], ובחול המועד פסח עלה על אונייה בדרכו לארץ ישראל[56]. ב־3 במאי הגיע לחיפה[57]. על פי דיווחים שהתפרסמו בעיתונות, מבצע ההצלה התבסס על שוחד רב ששולם לאנשי הגסטפו ואנשי ממשל איטלקים[58].

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אמרי אמת" ב"כינוס אזעקה של רבני ישראל להצלתה של יהדות אירופא" בבית הכנסת החורבה בירושלים נובמבר 1942, לאחר שהגיעו ידיעות ראשונות על רצח יהודי פולין (לידו עומד בנו רבי שמחה בונים אלתר)
קברו של ה"אמרי אמת". לצדו קבור בנו הצעיר רבי פנחס מנחם אלתר

לאחר הגיעו לארץ התיישב בדירה בירושלים בסמוך לישיבת שפת אמת. באוגוסט 1940 הרים תרומה למגבית שנועדה לרכישת מטוסי קרב לחיל האוויר הבריטי להגנת ארץ ישראל[59].

בתקופה זו הפך לאחד מנשיאי אגודת ישראל בארץ (יחד עם חתנו יצחק מאיר לוין שהפך לאחד מראשיה), והשתתף בוועידתה ב־1941[60]. ב־1944 פרסם את התנגדותו להשתתפות בבחירות לאספת הנבחרים[61].

בשלהי 1942, לאחר שהחלו להגיע לארץ ישראל השמועות הראשונות על רצח יהודי פולין כונסה ביוזמתו (ובסיוע בנו שמחה בונים) ובשיתוף כנסת ישראל הרבנות הראשית לישראל עצרת זעקה, צום ותפילה בבית הכנסת החורבה בירושלים[62], לה היו שותפים מרבית הרבנים בארץ ישראל. רבי אברהם מרדכי שהיה ראשון הנואמים אמר: "צריך לעורר רחמי שמיים... צריך להתחזק בעצמנו... צריך לקוות להשם יתברך על הישועה השלימה"[63]. על העצרת העיבה היעדרותו של הרב דושינסקי, ממנהיגי אגודת ישראל בארץ, שהחרים את הכינוס וקבע יום צום נפרד, בשל התנגדות עקרונית של אנשי העדה החרדית לשיתוף פעולה עם מוסדות ציונים ועם הרבנות הראשית[64]. הדבר יצר קרע בתנועת אגודת ישראל בארץ, ואף גרר תקרית אלימה בבית כנסת[65].

על הכרזת האו"ם מכ"ט בנובמבר על הקמת מדינה יהודית התבטא במאמר חז"ל לפיהם גאולתם של ישראל באה קמעה קמעא כמו אילת השחר שזורחת מעט מעט[66]. כעבור זמן קצר הרים תרומה לקרן 'ביטחון העם'[67].

בשמונה שנותיו האחרונות בארץ ישראל סבל רבי אברהם מרדכי אלתר מחולשה וממחלות, ובהתנהלותו היום-יומית הסתייע בבניו הרב ישראל והרב שמחה. על זקנותו הקשה אובדן אנשי החסידות ורבים מבני משפחתו שנספו בשואה. נפטר בשבועות תש"ח בעיצומה של מלחמת השחרור. בגלל המלחמה לא ניתן היה לקוברו בבית הקברות בהר הזיתים במערה שרכש שנים קודם לכן, והוא נקבר בקבורה זמנית בחצר ישיבת שפת אמת במרכז העיר ירושלים סמוך לשוק מחנה יהודה[68]. בנו וממלא מקומו, רבי ישראל אלתר, הספידו במילים: "לא היה בדורות האחרונים כמוך, שהכניס כל כך הרבה אמונה בלבות כל כך הרבה המונים"[69]. עשרות שנים לאחר מכן חפץ בנו רבי שמחה בונים אלתר להעביר את קברו ל"מערת גור" בהר הזיתים, אך לבסוף חזר בו[70]. לימים נקבר לצידו בנו הצעיר, רבי פינחס מנחם אלתר.

בצוואתו המקורית שנכתבה בשנת תרצ"ו כתב כי את מקומו צריך למלא אחיו, רבי משה בצלאל אלתר. בשנת תש"א אחר בואו לארץ ישראל הוסיף לצוואתו: "כל זה נכתב קודם השערוריות אולם כאשר פנים חדשות בא אני מוסר ההנהלה לבני מ' ישראל שיחיה"[71].

על שמו המושב בני רא"ם הסמוך לצומת ראם ('מסמיה'), "ישיבת אמרי אמת" בבני ברק וכן רחוב "אמרי אמת" בבית שמש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מרדכי אלתר היו נשוי פעמיים. היה נשוי לבתו של נח שחור מביאלה. בשנת 1922 נפטרה אשתו והוא נישא בשנית (בגיל 56) לאחייניתו פייגה, בתו של הרב יעקב מאיר בידרמן, שילדה לו את בן זקוניו פנחס מנחם כשהוא בן 60. אשתו השנייה תוארה כבעלת נטייה ציונית, מודרנית (חבשה פאה נוכרית במקום שביס[72]), משכילה ודוברת מספר שפות. יוחסו לה השפעה על בעלה בנושא ארץ ישראל ועל התארגנותה של הכשרה מקרב 'בנות אגודת ישראל' בורשה[73].

לרבי אברהם מרדכי היו חמישה בנים וארבע בנות. שלושה מבניו שימשו כאדמו"רים זה אחר זה. האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה אלתר הוא נכדו.

ספרייתו וכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אמרי אמת" התפרסם גם כאיש ספר. בספרייתו היו עשרות אלפי כרכים והוא היה בקיא בהם. רבי שאול משה זילברמן מוויערושוב העיד בשמו שלא היה מכניס אף ספר לספרייה לפני שהיה עובר עליו. ביבליוגרפים מקצועיים התייעצו עמו.

כתבי יד רבים שכתב במשך כחמישים שנה, הוחבאו באדמה בוורשה בפולין בפרוץ המלחמה, אך לא נמצאו עד היום למרות המאמצים והחיפושים הרבים שנערכו במקום. לאחר פטירתו הוציא נכדו, רבי בנימין אלתר ליקוטים מתורתו כפי שרשמו החסידים בסדרת הספרים "אמרי אמת", הכוללת חמישה כרכים על חמישה חומשי תורה ושני כרכים נוספים בעניינים שונים בשם "אמרי אמת - ליקוטים".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם מרדכי סגל ואהרן סורסקי, ראש גולת אריאל תולדות חייו של בעל ה"אמרי אמת"
  • צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", תגים א', תשכ"ט, 94-96
  • אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות - כב, ירושלים תשכ"ו
  • בנימין מינץ, רבינו זצ"ל מגור, תל אביב תש"י 1950
  • משה פראגר , נס ההצלה של הרבי מגור, הוצאת ישורון, 1959
  • דפנה שרייבר, בין חסידות לפוליטיקה, האדמו"ר מגור בעלי האמרי אמת, והמפנה הפוליטי בחסידות פולין. עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 68.
  2. ^ בשם הספר רמוזים ראשי התיבות של שמו אברהם מרדכי, וכן ספרו של אביו שפת אמת. בספר משלי בפרק כ"ב מופיע הפסוק: "להודיעך קשט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשלחיך"
  3. ^ אמרי אמת, לקוטים
  4. ^ בסתר רעם, שם
  5. ^ הכוונה לילדים קטנים שאינם חייבים לצום או להניח תפילין. אם כי יש שהבינו משפט זה באופן אחר (בסתר רעם, שם)
  6. ^ הועד המרכזי להסתדרות המזרחי, תשובה להרבי מגור, הצפירה, 5 באוקטובר 1927
  7. ^ בתפוצות ישראל, דואר היום, 27 בינואר 1921
  8. ^ ירושלים יום-יום, דואר היום, 22 במרץ 1921
  9. ^ ברכה הנהפכת לקללה, דואר היום, 24 באוגוסט 1934
  10. ^ ביתו של הרבי מגור ניצל ברגע האחרון מההעברה לידים זרות, המשקיף, 27 במאי 1942
  11. ^ דגלנו, תרפ"א, חוברת ח
  12. ^ יצחק גרשטנקורן, זכרונותי על בני ברק, ירושלים תש"ג, עמ' נב
  13. ^ הערות קטנות על ענינים גדולים, דואר היום, 25 באוקטובר 1923
  14. ^ יצחק אלפסי, רבי אברהם מרדכי אלתר מגור ויחסו לארץ ישראל, בתוך תפארת שבתפארת, הוצאת סיני, עמ' 215
  15. ^ ראש גולת אריאל, עמ' תכ"ב-תכ"ג
  16. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
  17. ^ ברומרג, האדמו"ר מגור, עמ' קי"א בשם בנו, רבי פנחס מנחם אלתר
  18. ^ טבריה, דואר היום, 25 בפברואר 1924
  19. ^ שירות כתבות "הסולל", הד יפו, דואר היום, 12 בפברואר 1924
  20. ^ האדמורי"ם וחסידיהם מתאחזים, דואר היום, 6 במרץ 1924
  21. ^ עוד על החגיגה בישיבת סלובודקה, הצופה, 27 בדצמבר 1946
  22. ^ ברומרג, האדמו"ר מגור, עמ' קלג
  23. ^ ירושלים יום-יום, דואר היום, 2 במרץ 1924
    שמואל חיים לנדוילרודפי שלום‭...‬, המזרחי, 2 במאי 1924
  24. ^ סיור רבני א"י בעמק ובגליל, דואר היום, 29 בספטמבר 1925
  25. ^ בעולם היהודי, דואר היום, 29 בדצמבר 1925
  26. ^ ז. קוטלר, ה"חתונה הגדולה", דואר היום, 6 ביולי 1927
    ז. קוטלר, חלק ב', דואר היום, 7 ביולי 1927
  27. ^ צפת, דואר היום, 11 ביולי 1927
  28. ^ חיפה, דואר היום, 7 ביולי 1927
  29. ^ מהנעשה ונשמע בא"י, הצפירה, 8 באוגוסט 1927
  30. ^ ירושלים יום-יום, דואר היום, 30 ביוני 1927
  31. ^ מלחמה לחרדים ברבי מגור, דבר, 4 ביולי 1927
    ירושלים יום-יום, דואר היום, 7 ביולי 1927
  32. ^ מה יעץ הרבי מגור לחסידיו, הצפירה, 4 באוגוסט 1927
  33. ^ אוסף מכתבים ודברים, עמ' 43
  34. ^ הרצאת הרב ז. גולד, הצופה, 17 באוגוסט 1939
  35. ^ ניטשה המלחמה נגד "כנסת ישראל", הצפירה, 29 בינואר 1928
  36. ^ הרבי מגור בת"א, דואר היום, 18 בפברואר 1932
    האדמו"ר מגור בעיר הקודש, דואר היום, 2 בפברואר 1932
    הרבי מגור בעתונות הערבית, דבר, 7 בפברואר 1932
  37. ^ דאר, מה מיום, דואר היום, 7 בפברואר 1932
  38. ^ האדמו"ר מגור אצל ראש רבני א"י הגרא"י קוק, דואר היום, 18 בפברואר 1932
  39. ^ הרבי מגור בחברון, דבר, 17 בפברואר 1932
  40. ^ הרבי מגור בת"א, דואר היום, 18 בפברואר 1932
  41. ^ הרבי מגור דרך עפולה, דבר, 2 במרץ 1932
  42. ^ הרבי מגור לירושלים, דבר, 14 באוגוסט 1935
  43. ^ לבוא הרבי מגור, דואר היום, 10 בספטמבר 1935
  44. ^ עלבון האדמור מגור בחברון, דואר היום, 26 בספטמבר 1935
  45. ^ משפט 10 אסירי חברון, דואר היום, 3 באוקטובר 1935
  46. ^ פסק דינם של חסידי גור, דבר, 3 באוקטובר 1935
  47. ^ הרבי מגור ישתקע בארץ, דבר, 3 בדצמבר 1935
  48. ^ הרבי מגור משתקע בארץ, דואר היום, 11 בדצמבר 1935
  49. ^ הרבי מגור לפולניה ולקארלסבאד, דואר היום, 23 באפריל 1936
  50. ^ מזימה לחטוף את הרבי מגור, דבר, 4 בפברואר 1938
  51. ^ הרב יצחק מאיר אלטר, דבר, 6 בדצמבר 1939
  52. ^ בגור הם אף ירו על דחת הכניסה לשער החצר. הדלת עם חורי הכדורים קיימת עד היום בבית הקברות בגור (חסידות גור, הוצאת מכון שם עולם, עמ' 28)
  53. ^ בנימין מנחם אלתר בן חתנו רבי יצחק מאיר אלתר. הוויזה הייתה מיועדת לסבו רבי משה בצלאל אלתר שוויתר עליה בשביל נכדו.
  54. ^ אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 69.
  55. ^ האדמו"ר מגור יגיע בחול המועד או מיד אחרי החג, הצופה, 22 באפריל 1940
  56. ^ על מבצע ההצלה ותחושות הציבור היהודי בפולין בעקבותיו בספרה של אסתר פרבשטיין בסתר רעם, שער ראשון (א. פרבשטיין היא נינתו של ה"אמרי אמת"). ובחוברת הנהגה רבנית בתקופת השואה - חסידות גור, ממנהיג למנהיגות חזון ודרך עד לאחר השואה, הוצאת מכון שם עולם, תשס"ד 2004
  57. ^ האדמו"ר מגור הגיע אתמול לארץ, הצופה, 3 במאי 1940
    (המשך הכתבה), הצופה, 3 במאי 1940
  58. ^ דמים בדמים נגעו, המשקיף, 7 ביוני 1942
  59. ^ תל אביב לקרן המטוסים של ארץ ישראל, דבר, 16 באוגוסט 1940
  60. ^ בועידת "אגודת ישראל' בפתח־תקוה, המשקיף, 4 ביוני 1941
  61. ^ חסידי גור מנהלים תעמולה נגד הבחירות לאסיפת הנבחרים, המשקיף, 23 ביוני 1944
  62. ^ אנו מצפים לדבר הרבנים!, המשקיף, 29 בנובמבר 1942
  63. ^ רבני ארץ-ישראל אל עם ישראל ואל אומות העולם, דבר, 30 בנובמבר 1942
    האדמ"ור מגור קורא לאחדות, המשקיף, 1 בדצמבר 1942
  64. ^ חיים שלם, מנהיגותו של האדמו"ר מסדיגורה-פשמישל לנוכח הידיעות על גורל יהודי אירופה
  65. ^ בעקבות הימים, הצופה, 14 בדצמבר 1942
  66. ^ על פי תלמוד ירושלמי ברכות, א, א. דבר מורי העם, הצופה, 30 בנובמבר 1947
  67. ^ בין התורמים לבטחון העם, המשקיף, 17 בדצמבר 1947
  68. ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
  69. ^ אהרן סורסקי, פאר ישראל, עמ' רסז
  70. ^ חג השבועות - 58 שנים להסתלקות ה´אמרי אמת´: גילויים חדשים על מקום קבורתו, אתר צופר
  71. ^ לשון הצוואה בירחון הפרדס (שנה כ"ב חוברת י"א). בתש"א היה אחיו, רבי משה בצלאל אלתר, עדיין חי.
  72. ^ י. מ. נימן, בחצרות הרביים בפולין, דבר, 4 ביולי 1935
  73. ^ קבוצן של "בנות יעקב", דואר היום, 29 ביולי 1934
  74. ^ ד. א_ג, זכרון לנופלים, הרב ר' מאיר אלטר הי"ד, הצופה, 27 ביוני 1949
  75. ^ כותב המאמר עצמו היה מחסידי גור והכיר את האמרי אמת עוד בפולין קודם השואה