חסידות גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסידות גור
Home of Rebbe in gur.JPG
שורשים, סיווג והנהגה
דת יהדות
זרם יהדות אורתודוקסית
ענף יהדות חרדית
קבוצה תנועת החסידות
מקום ייסוד גורה קלוואריה (פולין) עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1859 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד יצחק מאיר אלתר החידושי הרי"מ
דמויות מרכזיות יהודה אריה ליב אלתר השפת אמת
אברהם מרדכי אלתר האמרי אמת
ישראל אלתר הבית ישראל
שמחה בונים אלתר הלב שמחה
פינחס מנחם אלתר הפני מנחם
אדמו"ר יעקב אריה אלתר
מספר חסידים 50,000 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאולוגיה, טקסטים וטקסים
רעיונות עיקריים החמרה בנושאי אישות וצניעות.
מאפיינים השפעה פוליטית, תקשורתית וחינוכית רבה. סדרת תקנות ונוהגים בנושאי אירועי שמחה, דיור, גשמיות, זוגיות, הפרדה מגדרית ומיניות.
ארגונים ופעילות
מרכז בית מדרש גור עריכת הנתון בוויקינתונים
אזורי פעילות ירושלים, בני ברק, אשדוד, ערד, בית שמש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קיר הנצחה בישיבת שפת אמת בירושלים, העתק של קיר החזית בבית המדרש שבגורה קלוואריה
קבריהם של "חידושי הרי"ם" ונכדו, ה"שפת אמת" בבית עלמין בגורה קלוואריה
האדמו"ר אברהם מרדכי אלתר בחופשה. משמאל לו בנו רבי ישראל אלתר מגור.
(במרכז) האדמו"ר הקודם מגור - רבי פנחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", מימין הרב זלמן ברוך מלמד; משמאל יעקב כץ (כצל'ה), בעת ברכת האילנות בבית אל, בשנת 1990

חסידות גור היא החצר החסידית הגדולה בישראל.[1] החסידות קרויה על שם העיירה גורה קלוואריה הסמוכה לוורשה שבפולין, שבה ישב בסוף ימיו מייסד השושלת, הרב יצחק מאיר אלתר. עד לשואה הייתה פולין למרכזה של החסידות, והיא כללה כ־100,000 חסידים בגוונים שונים. בשואה נפגעה החסידות קשות כאשר רובם של החסידים נרצחו, אך היא הצליחה להשתקם מחדש בישראל, אליה הצליח להמלט האדמו"ר רבי אברהם מרדכי.

חסידות גור מתאפיינת בהשפעה פוליטית, תקשורתית וחינוכית רבה (הבאה לידי ביטוי בעיקר במפלגת אגודת ישראל, בכלי תקשורת חרדים ובחינוך העצמאי), ובסדרת תקנות ונוהגים בנושאי אירועי שמחה, דיור, גשמיות זוגיות, הפרדה מגדרית ומיניות. מאפיינים נוספים של החסידות הם נאמנות ומשמעת לציווי האדמו"ר, פעילות ציבורית רחבה, מוסדות קהילתיים רבים, רווחה כלכלית יחסית ובהמשך החסידות על ידי אדמו"ר אחד, ללא פיצולי משנה המאפיינים חסידויות אחרות. בעבר הכילה החסידות גם אנשי פא"י וחסידים בלבוש מודרני, אך עם השנים התמעטו חסידים אלו וכיום החסידים משויכים ברובם המוחלט לאגודת ישראל ולבושים בלבוש האופייני לחסידות גור. הערך המוביל את החסידות הוא ערך ה'קדושה', שמשמעו החמרה בנושאי אישות וצניעות.

האדמו"ר הנוכחי הוא רבי יעקב אריה אלתר. החסידות מונה למעלה מ-18,000 (נכון ל - 2016) משפחות בעולם, רובן הגדול בישראל ובארצות הברית.[2] בחסידות ישנה קהילת פני מנחם, בהנהגת רבי שאול אלתר, שבהּ למעלה מ-700 משפחות בישראל וכמות דומה מחוץ לה.[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות גור בפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל ה"לב שמחה" עם בנו, האדמו"ר הנוכחי

יסודה של חסידות גור בחסידות פשיסחא שהקים רבי יעקב יצחק מפשיסחה ('היהודי הקדוש'), שהיה תלמידו של החוזה מלובלין, ועוד בחיי רבו החל להנהיג קבוצת חסידים שנחשבה אליטיסטית, בשונה מחסידויות אחרות מאותה תקופה שבהן לא הייתה הבחנה בין אנשים פשוטים לבין בעלי מעמד. לאחר פטירתו של רבי יעקב יצחק מונה תלמידו רבי שמחה בונים מפשיסחה למנהיג העדה. בתקופתו התגברה המחלוקת בין תלמידי החוזה מלובלין לחבורת פשיסחה. לאחר פטירת רבי שמחה בונים הכתירו רוב החסידים, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר, את רבי מנחם מנדל מקוצק לרבם. הוא הקצין בדרך החסידות, ותבע מחסידיו התנתקות מוחלטת מגשמיות , התרחקות מגינוני כבוד ובחתירה לאמת המושלמת.

לאחר פטירתו של הרבי מקוצק בכ"ב בשבט תרי"ט (1859), הכתירו רוב החסידים את רבי יצחק מאיר אלתר לאדמו"רם. הוא הקים את חצרו בעיירה גורא-קלאווריה, הסמוכה למרכז היהודי הגדול באזור וורשה, בה כיהן כרב. עם היכנסו לתפקיד אמר: "רבי שמחה בונים הנהיג אתכם באהבה, רבי מנחם מנדל ביראה ואני אנהיג בתורה". לצד זאת חסידות גור המשיכה להיחשב כמי שמדגישה מחשבה עמקנית וניקיון הלב. תחילת כהונתו של רבי יצחק מאיר נחשבת לייסוד חסידות גור.

בניו של רבי יצחק מאיר נפטרו בחייו. ולאחר פטירתו, בשנת תרכ"ו (1866), הוכתר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, מזקני חסידי פשיסחא וקוצק , כממשיכו. לאחר פטירתו, כעבור שש שנים הוכתר נכדו של רבי יצחק מאיר, רבי יהודה אריה לייב אלתר, בגיל 23. כסבו, בלט גם הוא כלמדן. ספרו שפת אמת הוא אחד מספרי היסוד בעולם החסידות.

לאחר פטירתו בשנת תרס"ה (1905) הוכתר בנו, רבי אברהם מרדכי. הוא מיתן את דרכה של החסידות וביטל מספר הנהגות מתקופת קוצק, כמו תפילת שחרית בשעה מאוחרת, קירב את הצעירים ועוד.

החל משלהי המאה ה־19 התרחבה חסידות גור לממדים גדולים, והייתה לאחת משתי החסידויות הגדולות בפולין (לצד חסידות אלכסנדר). אדמו"רי גור עמדו בראש תנועת החסידות בפולין והשפעתם על הציבור היהודי בפולין הייתה רבה. החסידים ייסדו קהילות במקומות יישוב רבים, התאגדו במפלגות לבחירות למוסדות הקהילה, העמידו נציגים למשרות רבנים ושוחטים ונאבקו כנגד זרמים אחרים, כדוגמת הציונות והמזרחי.[4] ההכוונה לפעולות החסידים הגיעה פעמים רבות מהאדמו"ר או מחצרו. בכמה מקרים שיתפה החסידות פעולה בשדה הפוליטי עם מפלגת המתבוללים.[5][6] גודלה של החסידות סייע לה להגיע להישגים ציבוריים, אולם במקביל היא נקלעה לסכסוכים מקומיים בקהילות,[7] כדוגמת סכסוך ארוך עם חסידות אלכסנדר.[8] חלק מן החסידים היו בעלי הון שכספם חיזק את כוחה של החסידות, כמו גם העובדה שמרכזה היה סמוך לוורשה, שבה הייתה אוכלוסייה יהודית ניכרת. אדמו"רי החסידות עמדו גם בהנהלת כולל ורשה, שסייע ליוצאי פולין ביישוב הישן.[9] כאחד ממקורות הכנסותיה, הפעילה החסידות הגרלת לוטו[10]

בשלהי מלחמת העולם הראשונה ייסדה החסידות את העיתון דאס יודישע ווארט וה'אמרי אמת' קרא לחסידים לתמוך בעיתון.[11] בתקופה זו ייסדה החסידות בתי ספר שבהם נלמדו לימודי חול.[12] המוסד התורני העיקרי של החסידות היה 'המתיבתא' בוורשא, ששימשה כישיבה גבוהה, ובה למדו כמה מאות בחורים מכמה ארצות באירופה. המתיבתא הוקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה ופעלה עד מלחמת העולם השנייה. חלק משמעותי מהלימוד במתיבתא היה הלכתי. בוגריה קיבלו סמיכה לרבנות.[13] המתיבתא לא כללה פנימייה, ותלמידיה היו צריכים לדאוג לעצמם למקום לינה ולחלק מהארוחות. בנוסף ללימודים התורניים, כללה המתיבתא גם שיעור מצומצם של לימודי חול, בעקבות דרישת השלטון הפולני.[14] בנשיאות המתיבתא עמד הרב שלמה יוסקוביץ', חתנו של האמרי אמת, ובראשה עמדו הרב מנחם זמבא והרב מאיר דן פלוצקי.[15]

רבי אברהם מרדכי נמנה עם מקימי אגודת ישראל וכיהן כנשיאה.[16] חתנו, יצחק מאיר לוין, היה מנהיגה הפוליטי. הוא התנגד לציונות אך עודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל ולרכוש בה נכסים. חפץ בעצמו להשתקע בה, וביקר בה חמש פעמים. בביקורים אלה חיזק את חסידיו והורה להם שלא לעזוב את הארץ למרות קשיי פרנסה, כל עוד נותר חלק מכספם. עד ה'תרפ"ח 1928 התיישבו בתל אביב כמה מאות מקרב חסידי גור,[17] ועד ה'תרצ"ח 1938 היו בעיר שבעה בתי כנסת של החסידות ובהם כאלף מתפללים, שהנהיג הרב שאול משה זילברמן.[18] בביקורו האחרון החליט הרב אברהם מרדכי להישאר בארץ, אך לבסוף בלחץ חסידיו חזר לפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מפולין יחד עם קומץ בני משפחה. במהלך שואת יהודי פולין הוכתה החסידות מכה אנושה, ומרבית חסידיה, שחיו בפולין, נספו בה.

בשנותיו האחרונות היה ה'אמרי אמת' חולה. נפטר בחג השבועות תש"ח, כחודש לאחר קום המדינה. בצוואתו הראשונה שנכתבה בשנת ה'תרצ"ו כתב כי אחיו, רבי משה בצלאל אלתר יהיה ממשיך דרכו, אך רבי משה בצלאל נספה בשואה [19] בצוואתו האחרונה שנכתבה לאחר השואה הוא מסר את ההנהגה לבנו הרבי הבית ישראל. וכתב : "כל זה נכתב קודם השערוריות אולם כאשר פנים חדשות בא אני מוסר ההנהגה לבני מ' ישראל שי'"[20]

לצד הגרעין המרכזי של חסידי גור שהיה בקשרים הדוקים עם האדמו"ר, היו חברים בחסידות במעגליה החיצוניים גם חסידים בעלי מחויבות פחותה לחסידות וראשיה. כך לדוגמה למרות התנגדות החסידות לציונות, היו מבין חסידי גור שהיו שותפים לציונות ולתנועת המזרחי, ולא כל חסידי גור הלכו עם כל הלבוש החסידי.

חידוש החסידות בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרעין חסידי גור שעלה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי התיישב בערים ירושלים, תל אביב, בני ברק, פתח תקווה, נתניה וחיפה. שתי ישיבות הוקמו, בירושלים ובתל אביב. חסידי גור היו פעילים בהקמת גני ילדים ובתי ספר בית יעקב לבנות ותלמודי תורה לבנים בירושלים, תל אביב וחיפה, והקימו ארגון בשם 'איחוד חסידי גור' שמרכזו היה בתל אביב.

בהכוונת האדמו"ר, לא השתתפו החסידים בבחירות לאספת הנבחרים ב־1944 ואף ניהלו תעמולה נגד הבחירות.[21] עוד קודם לכן התנגד האדמו"ר לחברות בכנסת ישראל, הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.[22] עם זאת, בין חסידי גור בארץ ישראל היו חברים במזרחי, הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל.

את מקומו של רבי אברהם מרדכי שנפטר סמוך להקמת המדינה מילא בנו, רבי ישראל, על פי צוואתו המתוקנת. הוא שיקם את החסידות לאחר השואה, קירב את חסידי גור שהתרחקו מהחסידות לאחר המלחמה ובמיוחד את הנוער. עם זאת, הנהגתו הייתה תקיפה, בסגנון חסידות קוצק. היה האדמו"ר הבולט במועצת גדולי התורה. תיקן לחסידיו תקנות מחמירות בתחום יחסי אישות וחיי פרישות.

ה'בית ישראל' נפטר בשנת תשל"ז (1977) בלא צאצאים. את מקומו ירש אחיו, רבי שמחה בונים. הוא הנהיג את חסידיו בדרך שונה מאחיו והתמקד בארגון מוסדות החסידות ובתקנות כלכליות לרווחת החסידים, כגון הגבלת ההוצאות עבור חתונות ודיור. היה נשיא מועצת גדולי התורה. לאחר 8 שנים חלה והפסיק לתפקד, ואת החסידות הנהיגו בפועל אחיו רבי פנחס מנחם ובנו רבי יעקב אריה.

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ב (1992) הוכתר אחיו, רבי פנחס מנחם, שכיהן במשך כארבע שנים. לפני מינויו לאדמו"ר היה ראש ישיבת שפת אמת, חבר מועצת גדולי התורה ויושב ראש אגודת ישראל בישראל. כאדמו"ר פעל למען איחוד בין אגודת ישראל החסידית לדגל התורה הליטאית, לאחר שהתפצלו בשנת תשמ"ט (1989).

לאחר פטירתו בשנת תשנ"ו (1996) הוכתר בנו של רבי שמחה בונים, רבי יעקב אריה, האדמו"ר הנוכחי. בתקופת כהונתו הונהגה רפורמה מקיפה בנושא לימוד התורה בישיבות החסידות, כדוגמת מעבר הישיבות של גור מלימוד בעיון (לימוד גמרא בקצב איטי תוך עיסוק נרחב בראשונים ואחרונים) ללימוד בקיאות ( לימוד גפ"ת, גמרא עם רש"י, תוך דגש על ידיעת הש"ס בעל פה ), לימוד משנה ברורה יומי בן שעה בישיבות ורפורמות רבות בישיבות ובחסידות כולה.

פרישת הרב שאול אלתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שאול אלתר
Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – קהילת פני מנחם, הפיצול בחסידות גור

לאחר פטירתו של רבי פנחס מנחם אלתר (ה"פני מנחם") התגלעו חילוקי דעות בין יורשו, בן אחיו רבי יעקב אריה אלתר, לבין בנו של ה"פני מנחם", רבי שאול אלתר שמונה על ידי אביו לראש ישיבת שפת אמת, בפרט בנושא דרך הלימוד. בהוראת האדמו"ר הופסק הלימוד ב"עיון" בישיבות גור ובשנת 2016 נסגרה ישיבת שפת אמת. בשנת 2019 הורה האדמו"ר לוותר גם על לימוד התוספות בלימודי התלמוד, ולהסתפק בלימוד גמרא עם רש"י.[23] במהלך השנים התגבשה סביב רבי שאול אלתר קבוצת חסידים שהיוו מעין אופוזיציה לממסד השולט בחצר, וחלקם נמנעו מלשלוח את ילדיהם למוסדות של חסידות גור.

בסוכות תש"ף (אוקטובר 2019), לאחר שהוחרפה המתיחות בינו ובין האדמו"ר מגור, פרש הרב אלתר באופן רשמי מהחסידות, והקים קהילה נפרדת[24].

בקהילתו של הרב שאול אלתר כמה מאות בתי אב בישראל (נכון ליוני 2021 נעות ההערכות בין 500 ל-700[3]). מוסדות הקהילה כוללים ישיבה גדולה בירושלים בראשות הרב מנחם מנדל שפרן, ישיבה קטנה בשכונת רמות בראשות אחיו, הרב דניאל אלתר,[25] תלמודי תורה בירושלים ובבית שמש, בית מדרש ברחוב יוסף זיו בירושלים,[26] בתי כנסת בבני ברק, אשדוד, חיפה, בית שמש, לונדון, בורו פארק ולייקווד, וכוללי אברכים בבית שמש, אשדוד, ירושלים ובני ברק ובחיפה.[27] הרב אלתר מוסר שיעורים שבועיים בעיון בישיבה הקטנה ובישיבה הגדולה.

קהילות ומוסדות גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז החסידות הוא בירושלים ובה כ-2.100 משפחות של חסידי גור. בתקופת המנדט הבריטי ולאחריה היה בית המדרש של החסידות בישיבת שפת אמת, בשכונת מחנה יהודה. בהמשך עבר בית המדרש לרחוב רלב"ח בשכונת גאולה ובשנת ה'תש"ס (2000) נחנך בית המדרש הגדול בסמוך למתחם שנלר. (שטח ציבורי פתוח מאחורי בית המדרש גודר ונסגר מאחורי שער על אף הבהרת העירייה שהשטח פתוח לציבור 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.[28][29]) החל מעליית ה'אמרי אמת' התגוררו אדמו"רי גור בירושלים, האדמו"ר הנוכחי התגורר בתחילת הנהגתו בבני ברק ועבר לירושלים בשנת ה'תשע"ב 2012. לחסידות מלבד בית המדרש הגדול 12 "שטיבלאך" בחלק משכונות העיר החרדיות. החסידות התרחבה בירושלים גם בעקבות עליית זוגות צעירים מאירופה ומארצות הברית. רב החסידות בעיר היה הרב מאיר זילברשטיין, מחותנו של האדמו"ר הנוכחי, עד לפטירתו ב-ה'תש"ף וכיום הרב חיים בונם שץ מכהן כרב החסידות בירושלים.

בתחילת עליית חסידי גור לארץ ישראל, בשנים ה'תר"פ ה'תר"ץ, 1919-1929, התיישבו חסידים רבים שבאו מפולין בתל אביב. בעיר הוקם סניף לישיבת שפת אמת, ובהמשך תלמוד תורה ("סיני") ובית ספר לבנות ("שרנסקי"). הקהילה התרכזה במרכז תל אביב, וב־1949 הפעילה 7 בתי כנסת בעיר.[30] בסוף שנות ה-70 נפתחה קריית הרי"ם לוין בצפון תל אביב, סביב הישיבה שנחנכה עוד ב-1969.[31]שם יש כיום 3 שטיבלאך, בין ה"שטיבלאך" הבולטים בעיר היו "שטיבל אחד העם" ו"שטיבל הקישון 33". רב הקהילה היה הרב שאול משה זילברמן. עם השנים ועזיבת מרבית החסידים לבני ברק התמעטה הקהילה, והיא מונה מאות בודדות המחולקים שטייבל בר אילן ופיארברג, רבני הקהילות הם הרב משה פנחס זנדר והרב נפתלי פייגנבוים .

בבני ברק ריכוז גדול של החסידות, ובה כ-2,500 משפחות. ל"אמרי אמת" ולבנו ה"לב שמחה" היו מניות בחברת בית ונחלה של יצחק גרשטנקורן וחסידי גור רבים היו ממייסדי העיר. הקהילה התרחבה לאחר שחסידי גור תושבי תל אביב נטשו אותה ועברו בעיקר לבני ברק. כיום יש בעיר 31 "שטיבלאך", בין ה"שטיבלאך" הבולטים של החסידות בעיר, "שטיבל דסלר" ברחוב הרב דסלר של הרב שלמה זילברשטיין (המשתייך לחבורת ה"זעליגיסטן"), "שטיבל רש"י - מלצר" של האדמו"ר הנוכחי (המשתייך לחבורה היריבה, ה"ברוינריסטן") ו"שטיבל משה יוסף" ("זעליגיסטן"). רבני החסידות בעיר היו הרב יחיאל מאיר וינגורט ואחריו הרב שלמה זילברשטיין. כיום משמש בתפקיד בנו של האחרון, הרב אריה זילברשטיין.

גם באשדוד ריכוז גדול של החסידות עם כ-2,600 משפחות. הקהילה נפתחה בשנת תשל"ז (1977), בעקבות החלטת ה"לב שמחה" ומצוקת הדיור במרכזים הקודמים של החסידות. הקהילה נפתחה ברובע ג' ולאחר שנתיים עברה לעיר ישיבת בית ישראל. כעבור 10 שנים נפתחה קהילה גם ברובע ח. כיום יש בעיר 36 בתי חסידים, רב החסידות בעיר הוא הרב שמואל דוד גרוס.

קהילה גדולה נוספת קיימת בערד, עם 31 בתי חסידים והיא מונה כיום כ-1,700 משפחות. הקהילה נוסדה על ידי ה"לב שמחה" בשנת תשמ"א, והחל משנת ה'תשס"ח החל האדמו"ר רבי יעקב אריה אלתר לשלוח להתגורר בעיר כפתרון לבעיות הדיור במרכז הארץ, והקהילה גדלה לממדיה כעום. רב הקהילה הרב מרדכי וולקוביץ.

קהילה נוספת גדולה יש בבית שמש עם 1200 משפחות ו- 19 בתי חסידים.

בנוסף, לחסידות קהילות קטנות יותר, חיפה, חצור הגלילית[32] וקריית גת. קהילות קטנות קיימות בעמנואל, פתח תקווה רחובות וקריית אתא, קהילה נוספת חדשה נוסדה בשנת ה'תשפ"א בדימונה עם כ- 200 משפחות כיום, והמקום הולך ומתרחב. מחוץ לישראל יש ריכוזים בבורו פארק, פלטבוש, מונסי, לייקווד, טורונטו, סטמפורד היל וגולדרס גרין בלונדון, מנצ'סטר, אנטוורפן, ציריך ומלבורן.

לחסידות מוסדות רבים בישראל ומחוצה לה, הכוללים ישיבות קטנות, ישיבות גדולות, כוללים לאברכים, תלמודי תורה ובתי ספר לבנות. ישיבת הדגל של החסידות, ישיבת שפת אמת, נוסדה בשנת תרפ"ה (1925) אך הפכה בעשור השני של המאה ה-21 לישיבה קטנה. כמאה ועשרים מוסדות החינוך של חסידות גור מאוגדים במסגרת "איחוד מוסדות גור", תחת ניהולם של שלמה טייטל ושמואל נרקיס.

לחסידות ארגון בשם 'קרן ורדיגר' שהוקם על ידי הנדיב שלמה ורדיגר מארה"ב המחלק לפני החגים לאלפי משפחות את כל צורכי החגים וביגוד והנעלה. לחסידות קופות צדקה פנימיות בשם "מתן בסתר" של הרב דב דריימן ו"משמחי השבת" הדואג לאוכל לשבת למי שזקוק לכך. כמו כן מפעילה החסידות קרן הלוואות לנישואין "בית ישראל" על מנת להביא פתרון למצוקת הדיור.

ארגוני הרפואה של החסידות הם : ל"הצילם" המטפל בחולים קשים להטיסם לבתי חולים לחו"ל ומשלם את הוצאות הטיפול בהם: ארגון "גור יד אחת" שהוקם בתשפ"ג להכוונת חולים לרופאים ולעסקני הקהילה: ארגון נוסף חסד בשם "רפואה וישועה", המשאיל ציוד רפואי. הארגון מפעיל את פרויקט "הילד המיוחד" המסייע למשפחות שבהן ילדים חריגים במועדוניות בימים שישי ושבת, וכן מחנות בחול המועד ובחופש הגדול:בנוסף קיימת בחסידות ארגון רפואה המסייעת בטיפולי פוריות ובעיות בריאות הנפש בהכוונת רופאים בניהולם של הרבנים יוסף קופרברג ומאיר קיהן. .[33]

ישיבות גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבלה לישיבות של גור נעשית על ידי ועדה מטעם "איחוד מוסדות גור", בהתייעצות עם צוות הישיבה הקטנה או תלמוד התורה של התלמיד ובהתחשבות בהעדפותיו. ההבדלים בין הישיבות ברמתן הלימודית והחינוכית אינם גדולים.

בתחילת שנות ה'תש"ע (2010) נערכה רוויזיה במתכונת הישיבות. תלמידי התלמודי תורה המשיכו ללמוד במסגרת שנקראת "מתיבתא" מגיל 12 עד גיל 14. לישיבה קטנה נכנסו התלמידים בגיל 14 עד גיל 18 (4 כיתות) ולאחר מכן, עברו לישיבה גדולה. בשנת תשע"ז (2017) נקבע כי התלמידים בגילאים 18–20 ילמדו ב"ישיבה גבוהה", ואלה בגיל 20 ומעלה ירוכזו בשתי ישיבות גדולות: "פאר ישראל" ו"מאור ישראל". בשל גיל הנישואין הצעיר הנהוג בחסידות, מרבית הבחורים אינם מגיעים לישיבה גדולה או נמצאים בה תקופה קצרה. כיום (תשפ"ג) יש במסגרת איחוד מוסדות גור 28 ישיבות ו-90 כוללים כאשר בכל שנה נוספים לישיבות כ-700 תלמידים.

הישיבות הגבוהות הן:

  • שפת אמת בירושלים. זוהי הישיבה הראשונה של חסידות גור בארץ ישראל ואחת מהישיבות החסידיות הראשונות בארץ ישראל. הישיבה נוסדה בשנת תרפ"ה על ידי רבי מנחם מנדל כשר ובראשה עמדו רבנים מוכרים כמו יעקב חנוך סנקביץ', פינחס מנחם אלתר, יצחק פלקסר ושאול אלתר. הישיבה חדלה להתקיים כישיבה גדולה ב־2016.
  • 'תפארת משה בצלאל' בשכונת רמות בירושלים על שם רבי משה בצלאל אלתר בן השפת אמת.
  • חידושי הרי"ם בשכונת רמת החייל בתל אביב. הישיבה השנייה של החסידות בארץ ישראל, נוסדה בתרצ"ו על ידי רבי שמחה בונם אלטר בשליחות אביו האמרי אמת, חדלה להתקיים כישיבה גדולה ב־2016, ובקמפוס הישיבה יש כיום 2 ישיבות קטנות.
  • חידושי הרי"ם בבני ברק בראשות הרב שור חתנו של רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר מגור.
  • ישיבת אור שמחה בחיפה. הישיבה הוקמה על ידי הרב אברהם אטלס בשנת 1981, בראשה עמד הרב מנחם מנדל שפרן ועל צוות הר"מים נמנו הרב ישראל בונם שרייבר, הרב שאול אלתר, אחיו הרב יצחק דוד אלתר והרב מאיר דב רכניצר. הישיבה נחשבה לישיבה הלמדנית ביותר של חסידות גור וזכתה לפרסום גם מחוצה לה בשל רמתה הגבוהה. לאחר המעבר לשיטת לימוד הבקיאות וידעת הש"ס על ידי האדמו"ר הנוכחי, נסגרה הישיבה בהוראתו בשנת 2002. הישיבה הקטנה עדיין פעילה אך עברה לירושלים.
  • מאור ישראל בבני ברק. הוקמה על ידי רבי יעקב אריה אלתר, האדמו"ר הנוכחי. ראש הישיבה הוא הרב אביגדור רובינשטיין.
  • 'אמרי אמת' בבני ברק, מנהל הישיבה הרב אליהו חסיד.
  • נזר ישראל בראשון לציון. שכנה לפני כן בתל אביב.
  • בית ישראל באשדוד. בהתחלה שכנה בשכונת זיכרון משה בירושלים ובשנת תשל"ט, עם תחילת התיישבות חסידי גור באשדוד, עברה לשם. ראש הישיבה היה הרב אברהם מרדכי איזבי.
  • ישיבת האחים חנצ'ינסקי באשדוד, בראשות הרב נחמיה אלתר בן האדמו"ר מגור.
  • לב שמחה בערד. הישיבה נפתחה בשנת תשמ"א על ידי קבוצת בחורים מישיבת חידושי הרי"ם, לקראת תחילת התיישבות חסידי גור בעיר.
  • שפתי צדיק בחצור הגלילית, בראשות הרב אשר נייהוז. הישיבה קרויה על שמו של האדמו"ר מפילץ, רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן, נכדו של החידושי הרי"מ.

הישיבות הגדולות הן: "פאר ישראל" בירושלים ו"מאור ישראל" בבני ברק.

הישיבות הקטנות הן: טירת חן, תפארת משה בצלאל ועמק הלכה בירושלים, שפתי צדיק בחצור הגלילית, חידושי הרי"ם בתל אביב, אמרי אמת, מאור ישראל ו'בית נחמיה' בבני ברק, נזר ישראל בראשון לציון, לב שמחה בערד, פני מנחם בבית שמש, 'ישיבת קריית גת' בקריית גת וישיבת האחים חנצ'נסקי ו'בית ישראל' באשדוד. מחוץ לישראל: ישיבה וכולל "לב שמחה" בלונדון וישיבות "בית ישראל" ו"יגדיל תורה" בבורו פארק. כוללים: במסגרת איחוד מוסדות גור יש 90 כוללים ברחבי הארץ, וכן כוללים לחסדים שיצאו לפנסיה. בשנה האחרונה נפתחו מספר כוללים בשם 'חדוותא' בהם כיום מעל 1000 חסידים העובדים לפרנסם, והם מקדישים 3 שעות ביום לידיעת התורה לפני יציאתם לעבודה

מתיבתות: אמרי אמת בירושלים, פני מנחם בבני ברק, מסורת ישראל בחיפה, אור בית שמש בבית שמש, שמחת תורה בתל אביב.


ישיבות שנסגרו:

  • ישיבת "שגב" ביישוב עצמון-שגב. ראש הישיבה היה הרב שמואל אהרן פלדמן, אב"ד בתל אביב. הישיבה לא האריכה ימים ונסגרה בסוף שנות ה-60.
  • ישיבת "מאור יעקב". הוקמה באלול תשנ"ד. הוקמה בעמנואל, משם היא המשיכה לאשדוד, לירושלים ולבני ברק נסגרה בשנת תשנ"ז.
  • ישיבת "ארזים". הוקמה באלול תשנ"ה בבני ברק ונסגרה כעבור שנה. ראש הישיבה היה משה פשנדזה.
  • ישיבת אור שמחה בחיפה. הוקמה באלול תשמ"ב. נסגרה לאחר ביטול לימוד העיון, בשנת תשס"ב.
  • ישיבת קריית הרצוג בבני ברק. ראש הישיבה היה הרב נחום רוטשטיין. אחד מאנשי הצוות היה הרב אברהם שמואל רנד, חתנו של האדמו"ר הנוכחי. ישיבה זו נסגרה בשנת 2011.
  • ישיבת נר ישראל בירושלים ("ישיבה לצעירים"), נוסדה על ידי רבי שמחה בונם שפרנוביץ כישיבה קטנה בשנת הלימודים תשכ"ח. אחר-כך נוספה גם ישיבה גבוהה. הישיבה נסגרה בשנת 2010.
  • הישיבה הגבוהה "לב שמחה" בבורו פארק שבניו יורק. הוקמה בשלהי שנות התשעים. בראשותה עמד הרב יעקב חיים ברוך אברמוביץ.

סמינרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסידות בתי ספר וסמינרים לבנות. בבני ברק, ירושלים, אשדוד, ערד, בית שמש, קריית גת מיועדים הסמינרים בעיקר לבנות מהחסידות. כמחצית מהתלמידות מהסמינר בחצור אינן ממשפחות חסידות גור אלא ממשפחות חרדיות מחוגים אחרים, אולם מתפקד כסמינר של גור עם כל ההקפדות על חיי צניעות של גור.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחסידות גור התפילות מהירות ונעימת התפילה מונוטונית. עובדות אלו נובעות משיטת החסידות, שיסודה בחסידות קוצק, שהדגישה את מידת האמת והתרחקות ממעשים חיצוניים. בשל כך, נחשבת לעיתים חסידות זו כ"קרה".

החסידות מאופיינת בהערצה לאדמו"ר ובאמונה שעל החסידים לקיים את רצונו בדקדקנות וללא עכבות.[34] הדבר בא לידי ביטוי בהפצת דברי האדמו"ר בציבור[21] ולעיתים גם באירועי אלימות, בעקבות תחושת החסידים כי כבודו של האדמו"ר נפגע. בשנת 1935 בוורשה תקפו חסידי גור פעילי אגודת ישראל רבנים שחתמו על כרוז למען קק"ל, כאשר אחד המניעים לפעולה הוסבר בצער שנגרם לאדמו"ר מכך.[35] בשנת 1944 תקפו באלימות חסידי גור בתל אביב את הרב יעקב גוטובסקי ורעייתו,[36] לאחר שהרב נחשד על ידם בכתיבת חוברת בשם 'יקוב הדין את ההר[37]' (חוברת שנכתבה למעשה על ידי אברהם גרין, אחיו של דוד בן-גוריון), שבה הובעה ביקורת גלויה כנגד האדמו"ר מגור על התנגדותו לציונות, גרין הוזמן ל"דין תורה" בפני הרבנות הראשית, וזו קיבלה את עמדתם של חסידי גור וקבעה כי אברהם גרין השמיץ את הרבי מגור ללא הצדקה. ב־1984 הכו חסידי גור ופצעו את חבר הכנסת מנחם פרוש, לאחר שדבריו פורשו כהטלת ספק בכשירותו המנטלית של אדמו"ר החסידות.[38]

החסידות מאופיינת גם ב"גאוות יחידה", בדאגה הדדית בתוך הקהילה ובארגון קהילתי מסודר.

החסידות וראשיה התנגדו לציונות ולמזרחי והיו מזוהים עם אגודת ישראל, אך מנגד תמכו ביישוב ארץ ישראל וברכישת מקרקעין בה. בעקבות תמיכה זו עלו לארץ ישראל קודם למלחמת העולם השנייה מאות משפחות של חסידי גור, שהקימו בה מוסדות קהילתיים של החסידות וסייעו להשתקמות החסידות לאחר השואה. מקצת מחסידי גור הצטרפו לציונות[39] ולתנועת המזרחי והפועל המזרחי, ואף ייסדו להם שטיבלים נפרדים (בפולין) [40]

החל מתקופת האדמו"רות של ה"בית ישראל" מדגישה חסידות גור מאוד את נושא ה"יידישקייט" דהיינו הקפדה מקסימלית על "שמירת הברית" וריחוק מקסימלי מנשים (ראו עוד להלן).

רוב החסידים חברים בשטיבל המונה עשרות ומאות חסידים בני גילם. (בשנים האחרונות השתלבו אברכים צעירים ברוב השטיבלך בבני ברק עם מבוגרים) ברחבי הארץ יש כ-154 שטיבלאך של החסידות.[41] מלבד לתפילה, משמש השטיבל גם כמקום לימוד משותף בשעות הערב לאחר העבודה. נהוג שפעמיים בשנה, בשמחת תורה ובשבת זכור, אוכלים חברי השטיבל יחד את סעודת היום, שנמשכת שעות. הבחורים והאברכים מאורגנים ב"חברה" המתקבצת פעם בשבוע לשיחת בענייני חסידות ובזמנים מיוחדים ל"טרינק", מסיבה שבה עוסקים בענייני חסידות. אצל הבחורים בדרך כלל מנהיג את האספה ה"קומנדאנט" (אחראי). נוהג זה החל כבר בפולין. חלק מה"חברה'ס" התפרסמו, כמו חבורתו של מתתיהו גלמן[42] בפולין או החברה'ס הראשונות בישיבת שפת אמת בירושלים ("זעליגיסטן" ו"ברוינעריסטן"). נוהג זה הלך ונחלש.

בעבר הייתה החסידות מזוהה עם למדנות. חלק מהאדמו"רים וחסידים רבים התפרסמו בכך. תחת מנהיגותו של האדמו"ר הנוכחי פסק הלימוד העיוני-למדני בישיבות של החסידות, ובמקומו מודגשים ההספק הכמותי וזיכרון הלימוד. אדמו"רי גור פועלים בדרך כלל בזריזות במעשיהם (למשל בהליכה ובדיבור). לחסידות מיוחסת פתיחת הישיבה הראשונה בפולין, שלאחריה נפתחו ישיבות נוספות על ידי חסידויות אחרות[43]

בכמה מובנים נחשבת החסידות לפתוחה יחסית. בהוראת ה"אמרי אמת" שפת הדיבור במוסדות היא עברית. רוב החסידים בישראל מדברים ביניהם בעברית וחלקם אינו מבין יידיש. עד לשנת תשמ"ט למדו בנות החסידות בבתי ספר וסמינרים כלליים.[44] לאחר הפילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה הקימה חסידות גור בתי ספר וסמינרים עצמאיים. לבוש הנשים מודרני יחסית לחצרות חסידיות אחרות. מקובלת עבודה במקצועות כמו נדל"ן, מסחר בבורסה והיי-טק ראית חשבון ועוד. עם זאת, תחת מנהיגותו של האדמו"ר הנוכחי, ישנה הקפדה ובקרה על שימוש במחשבים ובאינטרנט.

נכון לראשית המאה ה־21, פועלת לצד האדמו"ר קבוצת פעילי ציבור העוסקים בניהול ענייניה של החסידות במגוון נושאים, כגון: חינוך, צדקה, רפואה, פוליטיקה ועוד. המודל הכלכלי של החסידות מבוסס על 'דמי כוללות', סכום כסף חודשי שמשלם כל חסיד לטובת אחזקת בית האדמו"ר, המועבר באופן קבוצתי באמצעות השטיבל שאליו הוא משתייך ,[45] מוסד הקיים לפחות מתקופת ה'אמרי אמת'.[46] בנוסף נהוג 'רעבישע געלט', סכום כסף שמשלמים החסידים לבית הרבי בעת אירועי שמחה במשפחתם.

תקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמרה בנושאי אישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות גור ידועה בהקפדתה על הפרדה בין המינים במגבלות על היחסים בין בני הזוג ובהקפדה על "שמירת הברית". ההפרדה באוטובוסים החלה במידה רבה בהשפעת חסידי גור.[47]

האדמו"ר החמישי, רבי ישראל אלתר, קבע תקנות מחמירות בנושא היחסים בין הבעל ואשתו (המכונות "תקנות ל"ט", ראשי תיבות: ליל טבילה). התקנות מכונות בחסידות גור "יידישקייט" (תרגום מילולי: יהודיוּת). בין התקנות: חסיד לא ילך או יעמוד לצד אשתו ברחוב העיר ולא ישיח עמה בפומבי; לא יקראו אחד לשני בשמם; יש לקצר ככל הניתן ביחסי אישות; אין לקיימם אלא פעמיים בחודש, אחת מהן בליל הטבילה והשנייה בליל שבת; הימנעות מקיום יחסי אישות מספר חודשים לאחר הלידה; איסור על בני הזוג לגעת זה בזה או ליצור קרבה גופנית שלא לצורך קיום יחסים ואיסור על העברת חפצים מיד ליד בין בני הזוג.

תקנות אלו עוררו התנגדות גם בקרב רבנים, כמו הרב יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר). הוא כתב קונטרס בנושא באמצע שנות ה-60, בעקבות מקרה של בנו של אחד מהאידאולוגים של צעירי אגודת ישראל שהפך לחסיד גור ובעקבות זאת נוצרו בעיות בינו לבין אשתו שלא הסכימה לנהוג לפי התקנות. בעקבות התקנות המחמירות בתחום האישות נמנעו בנות מסמינרים בבני ברק להינשא לבחורים מחסידות גור, ובעיה זו הייתה אחד הגורמים להקמת סמינר מיוחד לבנות החסידות בעיר.

בחודש אב ה'תשכ"ח (1968) שלח הסטייפלר מכתב[48] להרב שמואל הומינר מירושלים בקשר לקונטרס הנ"ל שהודפס בשמו, מהמכתב עולה כי את הקונטרס כתב כאשר חשב שהנהגות אלו חידש הבית ישראל בעצמו, אך התברר לו כי מדובר במסורת של דרכי קדושה ופרישות שהייתה מקובלת בחסידויות קוצק וגור ובממשיכי דרכם בפולין מזה דורות. בתחילת המכתב כותב "הרבה צער וכאב גרם לו הקונטרס שהדפיס", ובהמשך כותב "שהתברר עכשיו שיש חסידים שהנהגם בקדושה מכמה דורות והמה נפגעים מקונטרס זה הרבה וגם אומרים שזה יזיק לשלום בית ח"ו כו' וכו'. לזאת אבקש מאד מכבודו שבאם ירצה מעכ"ת לגנוז את כל הקונטרס מה טוב, ובאם אין דעתו לגנוז עכ"פ יתלוש דף ההקדמה. ובעמוד ז' ימחוק התיבות מאת אחד מגדולי הדור שליט"א"... כידוע הרב הומינר גנז את כל הקונטרסים שהיו עוד בידו וקיבל את ברכתו ותמיכתו של הרבי הבית ישראל מגור.

בשנות השמונים כתב אמנון לוי שקיום התקנות נמצא בנסיגה, ושחסידים בגור אומרים שהן נועדו בעיקר ליחידים שיכולים לעמוד בהן ולא לכלל החסידות.[49] [דרוש מקור] מאחר ואין בסיס לדבריו.

משנת 2012 עלו בכלי התקשורת עדויות שלפיהן אנשי חינוך בחסידות מעודדים צעירים שאינם מקפידים על הכללים הנהוגים בה לקחת תרופות המדכאות את היצר המיני, תוך שיתוף פעולה של פסיכיאטרים.[50]

אירועי שמחות מצומצמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר רבי שמחה בונים תיקן תקנה שלפיה אין לערוך אירועים משפחתיים בהיקף נרחב. לסעודת המצווה מוזמנים בני המשפחה הקרובים בלבד, וכל השאר מוזמנים שלא בזמן הסעודה. התקנה מחייבת את כל משפחות החסידות, גם בעלות יכולת כלכלית. גם כיום נוהגים על פי תקנה זו ותקנות נוספות שנוספו בשנים האחרונות, לצמצם שבתות שבע ברכות, בריתות, ובר מצוות.

מגורים בפריפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר רבי שמחה בונים אלתר יזם הקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה - בחצור הגלילית, בערד ובאשדוד. הוא הכריז על תקנה שלפיה זוגות צעירים בשנים הראשונות לנישואיהם מחויבים לגור בקהילות אלה. אחיו, האדמו"ר רבי פנחס מנחם, יזם הקמת קריות בקריית גת ובעמנואל.

חזות חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר מגור ה"אמרי אמת" (במרכז) לצדו בניו רבי מאיר (שנספה בשואה) ורבי ישראל (לימים האדמו"ר מגור) לובשים הויזען אין די זאקען

חסידי גור ניכרים בכובע הפרווה הגבוה שלהם - ספודיק - אשר נחבש בשבתות בחגים ובשמחות, כמנהג רוב החסידויות יוצאות מרכז פולין, ולא כחסידויות האחרות שאנשיהן חובשים שטריימל - כובע פרווה נמוך ורחב יותר. הם ניכרים גם ב"הויזען אין די זאקען" (בתרגום מיידיש לעברית: מכנסיים בגרביים), גרביים שחורים שהמכנסיים מוכנסים בתוכם בין הקרסול לברך, זאת בניגוד לחצרות אחרות, שחסידיהן הולכים עם מכנסיים רגילים או לובשים מכנסי שלושה-רבעים וגרביים גבוהים, לבוש זה החל בזמן גזירת הלבוש ה'תר"ד ולאחר מאבקו של החידושי הרי"מ כנגד השלטונות הגיעו בשנת ה'תרי"ג (1852) לידי פשרה ולפיה נתנו ליהודים לבחור בין לבוש קצר וגילוח הזקן בו בחרו המתנגדים לחסידות, לבין לבוש ארוך בסגנון רוסי, כובע מצחייה, מכנסיים בתוך המגפיים וגידול זקן בדומה לאיכרים ברוסיה. הציבור החסידי בחר באפשרות זו עם שינויים קלים, וכך התקבע הלבוש החסידי בפולין[51].

כמנהג החסידים במרכז פולין, מכניסים חסידי גור את פאותיהם תחת הכיפה, למעט בעיר ירושלים, שבה מרבית חסידי גור מתהלכים כשפאותיהם גלויות. לחסידות גור גם כיפות ייחודיות, גבוהות מהמקובל במגזר. בימות החול (ובחורים גם בשבתות) חובשים החסידים כיפות כותנה (ולא כיפות קטיפה כמו רוב הציבור החרדי).

ניגוני גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחסידות אוצר של אלפי ניגונים. לחני הניגונים הושפעו גם מסגנון המוזיקה הקלאסית של שופן, מוצרט, פליקס מנדלסון ועוד. חלק מהשירים של החסידות הם בקצב מרש וואלס, ומרבית הניגונים שהתפרסמו בציבור הרחב הם בקצב זה. באופן כללי, ניגוני גור מאופקים לעומת ניגוני שאר החצרות, וזאת בהתאם לשיטתה הדוגלת באי התלהבות חיצונית.

הניגונים מולחנים לרוב לקראת חג השבועות וראש השנה. הם מיועדים למקומות מסוימים בתפילה (כמו לכה דודי, היה עם פיפיות, קדיש ואקדמות), אך מושרים ללא אמירת המילים.

המלחינים המפורסמים בחסידות מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הם יעקב תלמוד, מנדל נוי, מנחם אירנשטיין, לייבל גולדקנופף ובנו צבי גולדקנופף.

מכון ח.מ.י. (חקר מוזיקה יהודית) של החסידות הוציא אוסף בשם "היכל הנגינה" של 1200 הניגונים שהושרו בחגים בין השנים תשט"ו - תשע"א, בהפקת צבי גולדקנופף.

השתייכות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פוליטית חסידות גור שולטת ב"סיעה המרכזית" של אגודת ישראל ובאופן מסורתי מובילה את נציגיה בכנסת. נציגה כיום, יצחק גולדקנופף, מוצב בראש רשימת יהדות התורה, ולאחר מימוש החוק הנורווגי בכנסת העשרים ושלוש נכנס לכהן במקומו נציג הסיעה אליהו חסיד. בעבר כיהנו נציגי חסידות גור כח"כים מטעם אגודת ישראל: יצחק מאיר לוין, זלמן בן-יעקב (ינקלביץ'), יהודה מאיר אברמוביץ, אברהם יוסף שפירא,[52] משה זאב פלדמן, מאיר פרוש,[53] אברהם לייזרזון ויעקב כהן.

לחסידות ייצוג מגזרי ברוב הרשויות המקומיות בישראל שבהן מתגוררים חסידי גור.

אדמו"רי גור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק מאיר אלתר
האדמו"ר המייסד
חידושי הרי"ם
 
 
 
 
חנוך העניך הכהן מאלכסנדר
האדמו"ר ה-2
 
 
 
אברהם מרדכי אלתר
נפטר בחיי אביו
 
 
יהודה אריה ליב אלתר
האדמו"ר ה-3
שפת אמת
 
 
אברהם מרדכי אלתר
האדמו"ר ה-4
אמרי אמת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישראל אלתר
האדמו"ר ה-5
בית ישראל
שמחה בונים אלתר
האדמו"ר ה-6
לב שמחה
פנחס מנחם אלתר
האדמו"ר ה-7
פני מנחם
 
 
 
 
יעקב אריה אלתר
האדמו"ר ה-8
הנוכחי
שאול אלתר
ראש ישיבת שפת אמת בעבר
מנהיג קהילת פני מנחם

חסידים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר, מאיר עיני הגולה פיעטרקוב ה'תרפ"ח
  • מאיר שוורצמן, ואלה תולדות הרבי הראשון מגור, ירושלים תשי"ח 1958.
  • יהודה אריה לייב לוין, מאור הגולה מהדורה חדשה תשע"ו
  • יצחק אלפסי, תפארת שבתפארת בית גור לדורותיו, הוצאת סיני, תל אביב 1993.
  • מאיר שורצמן המאור הגדול , סיפור חייו של אבי שושלת גור בעל חידושי הרי"ם, עברית י. שן, בני ברק 1991.
  • אברהם מרדכי סגל ואהרן סורסקי, ראש גולת אריאל תולדות חייו ופועלו של רבי אברהם מרדכי אלטר מגור בעל "אמרי אמת" 2 כרכים, ירושלים תש"נ.
  • אהרן סורסקי, פאר ישראל, ראשי פרקים במסכת חייו של האדמו"ר הבית ישראל מגור, שלושה כרכים, ירושלים: עמודי האור, תשנ"ח.
  • בן ציון קלוגמן, אור זרוע לצדיק , מתולדות רבי בונם אלתר מגור, 3 חלקים, ה'תשס"א.
  • בערל צישינסקי, ימי מגורי, פרקי זכרונות מימי קדם בגור וחצר הקודש בתפארתה, בני ברק תשע"ז.
  • נאוה וסרמן, מימי לא קראתי לאשתי: זוגיות בחסידות גור, בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר תשע"ו. מבוסס על עבודת דוקטור באוניברסיטת בר-אילן.
  • דפנה שרייבר, 'מלך ישראל': ר' אברהם מרדכי מגור, ה'אמרי אמת', בתוך "הגדולים, אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל", בנימין בראון ונסים לאון (עורכים), הוצאת מכון ון ליר והוצאת מאגנס, ירושלים: 2017
  • דפנה שרייבר, "גבה טורא בינינו: מחלוקת גור–אלכסנדר והשפעתה על חסידות פולין במחצית הראשונה של המאה העשרים", ציון עט (ב) (תשע"ד): 175–199
  • דפנה שרייבר, "בין חסידות לפוליטיקה, האדמו"ר מגור בעל האמרי אמת, והמפנה בחסידות פולין בתקופה שבין שתי המלחמות", עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013.
  • דפנה שרייבר, "רבי ישראל אלטר וגור בישראל: אמונות ערכים ופוליטיקה חסידית 1948--1977", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, מאי 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: משה ויסברג, נחשף: כמה מונה החסידות הגדולה בישראל, באתר בחדרי חרדים, 19 בפברואר 2019
  2. ^ Marcin Wodziński, Historical Atlas of Hasidism, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2018. עמ' 205.
  3. ^ 1 2 כיכר השבת, ‏בנייני האומה יארחו הערב את חסידי הגר"ש אלתר למעמד היסטורי, באתר כיכר השבת, 6 ביוני 2021
  4. ^ יצחק ניסנבוים, סדרי התעמולה שבעל פה, הצפירה, 15 באוגוסט 1918
    הפגנה של חסידי גור בורשה, דבר, 14 במאי 1935
    פורעי "אגודת ישראל", דבר, 22 במאי 1935
    ברכה חבס, אחד ודורו (פרק ראשון, חלק שלישי), דבר, 20 בינואר 1950
  5. ^ בתפוצות ישראל, החרות, 1 באפריל 1914
  6. ^ בר דרורא, מלחמת הבחירות ביהדות הפולנית, דואר היום, 12 במאי 1931
  7. ^ בקהילת ורשא, דבר, 6 בדצמבר 1934
  8. ^ לדוגמה, סכסוך ארוך בעיר מלאווה בשאלת מינוי בנו של הרב ישראל יהושע מקוטנא (שהיה חסיד אלכסנדר) כרב בעיר. הסכסוך נמשך כשלוש שנים, ובעקבותיו סוכל המינוי, הרב יהודה אבידע, הרבי מצ'יחנוב ובני דורו - ר' יהושע'לי מקוטנא, הצופה, 15 ביוני 1956; חסידי אלכסנדר, מכתב אל המערכת, המזרחי, 6 במרץ 1924; כיבוש הרבנות ע"י הפמליא של גור, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
  9. ^ ירושלים, החרות, 23 ביוני 1911
  10. ^ משה כהן, שלושה מכתבי הרצל שאבדו, דבר, 15 ביולי 1941
    מכתב מפתח תקוה, הפועל הצעיר, 8 בנובמבר 1912
    אהרון זאב אשכולי (איו"ב), מהיכי תיתי, דבר, 21 באוגוסט 1940
  11. ^ על הפרק, הצפירה, 5 באפריל 1917
  12. ^ על הפרק, הצפירה, 21 במרץ 1918
  13. ^ חגיגת הוראה גדולה במתיבתא בוורשה, הצפירה, 29 במרץ 1928
  14. ^ משה אביגדור שולוואס, התורה ולימודה בפולין וליטא, בתוך בית ישראל בפולין: מימים ראשונים ועד לימות החורבן, ערך: ישראל היילפרין, ירושלים, תש"ח, אתר 'דעת'
    עדות זרח ורהפטיג, הישיבות בוורשה, בתוך אתר 'זכור' של מכללת ירושלים
    אלבר לונדר, על המתיבתא בורשא ('בית חרושת לרבנים'), מובא בתרגום בפורום 'אוצר החוכמה'
  15. ^ ה"מתיבתא" על אדמת האבות, הצופה, 12 בספטמבר 1940
  16. ^ בר דרורא, הערות קטנות על עניינים גדולים, דואר היום, 25 באוקטובר 1923
  17. ^ יפו ותל אביב, דואר היום, 18 בנובמבר 1928
  18. ^ ארגון בתי הכנסת של חסידי גור בתל-אביב, הצופה, 31 בינואר 1938
  19. ^ לשון הצוואה בירחון הפרדס (שנה כ"ב חוברת י"א).
  20. ^ ראו, אמרי אמת ליקוטים, עמוד 282
  21. ^ 1 2 חסידי גור מנהלים תעמולה נגד הבחירות לאסיפת הנבחרים, המשקיף, 23 ביוני 1944
  22. ^ ניטשה המלחמה נגד "כנסת ישראל", הצפירה, 29 בינואר 1928
  23. ^ ד"ר יהודה יפרח, ‏"הכרוניקה, דצמבר 2019", השילוח 17, דצמבר 2019
  24. ^ גלעד שלמור, הקרע בחסידות גור, 22 בנובמבר 2020, באתר מאקו
  25. ^ הגרד"ח אלתר יעמוד בראש הישיבה של אחיו, כיכר השבת, ‏16 ביולי 2020
  26. ^ בניין בית מדרש, חרדים10
  27. ^ יוסף גרינבוים, בגור הופתעו: בבני ברק נפתח כולל חדש לאברכי קהילת הגר"ש אלתר, באתר חרדים10, כ"א שבט התש"פ
  28. ^ שלומי הלר, שיא החוצפה: בית מדרש של חסידות גור הפך שטח ציבורי לחניה פרטית, ‏26 ביוני 2019
  29. ^ שלומי הלר, מדוע העירייה מאפשרת לבית המדרש של חסידות גור להשתלט על שטח ציבורי?, ‏4 בספטמבר 2019
  30. ^ רשימה של 7 בתי כנסת של החסידות בתל אביב - החזית הדתית המאוחדת, הצופה, 21 בינואר 1949
  31. ^ ישיבה מודרנית לחסידי גור, מעריב, 20 במאי 1969
  32. ^ בר לב ביקר בחצור הגלילית, דבר, 29 בדצמבר 1972
    חסידי גור מקימים קריה בחצור הגלילית, דבר, 30 באוגוסט 1974
    יוסי ביילין, שידוך בין חסידי גור ויוצאי צפון אפריקה, דבר, 5 בספטמבר 1975
    קריית חסידי גור נחנכה במבואות חצור הגלילית, מעריב, 12 באוגוסט 1976
  33. ^ משה ל, קרן הצלת דורות, המרכז לנפגעי כתות בישראל
  34. ^ שלום דובער שניאורסון, אגרות קודש - כרך ג', באתר HebrewBooks, איגרת תשנז, עמ' רצז - ש
  35. ^ פורעי "אגודת ישראל", דבר, 22 במאי 1935
  36. ^ התנפלות על רב שנחשד בהוצאת חוברת נגד הרבי מגור, המשקיף, 26 בינואר 1944
  37. ^ להורדה(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), קובץ PDF
  38. ^ תיאור האירועים מתוך ספרו של אמנון לוי 'החרדים'(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), מובא בבלוג של אורי קציר
  39. ^ מערי פולין, המליץ, 29 באוגוסט 1901
  40. ^ רשכבה"ג בפולין רבי יהודא ליב מגור זצ"ל, השקפה, 27 בינואר 1905
  41. ^ ההגרלות: כמה שטיבלא'ך יש לגור בארץ, באתר בחדרי חרדים.
  42. ^ https://www.hamichlol.org.il/מתתיהו_גלמן
  43. ^ יהודא ליב זלאטניק, לא זו הדרך!, הצפירה, 19 בינואר 1912
  44. ^ בשונה מהחצרות ההונגריות-רומניות, כמו חסידות בעלז וחסידות ויז'ניץ, או החצרות הירושלמיות כמו חסידות קרלין וחסידות בויאן שלמדו בעיקר בבתי ספר חסידיים
  45. ^ דברי הסבר לקבלה בחתימת ה'אמרי אמת'(הקישור אינו פעיל, 9.6.2021), אתר בית המכירות הפומביות 'קדם'
  46. ^ י. מ. נימן, בחצרות הרביים בפולין, דבר, 4 ביולי 1935
  47. ^ תמר רותם, אבירי השולחן הכפול, באתר הארץ, 11 ביוני 2011
  48. ^ ראו 'קדם מכירות פומביות' מכירה 44 פריט 424
  49. ^ אמנון לוי, החרדים, עמודים 127-126
  50. ^ יאיר אטינגר, הרבנים מבקשים, הרופאים רושמים: השוק השחור של רפואת הנפש במגזר החרדי, באתר הארץ, 6 באפריל 2012
    יאיר אטינגר, פרשת התרופות הפסיכיאטריות במגזר החרדי - עדויות נוספות נחשפות, באתר הארץ, 21 באפריל 2012
    ישראל רוזנר, המקור: הסודות השמורים של חסידות גור, באתר של "רשת 13", 29 בנובמבר 2015 (במקור, מאתר "nana10")
  51. ^ מאיר עיני הגולה חלק ב, מלואים והוספות עמוד 82,:עמרם בלוי, ‏"גדולי החסידות וגזרת המלבושים", בתוך: קובץ תורני היכל הבעש"ט, גליון י"ב, ניו יורק תשס"ו, עמ' צ"ו–קכ"ד,
  52. ^ שפירא נבחר על ידי האדמו"ר מגור כנציג "הסיעה המרכזית" אף שבעצמו לא היה חסיד גור.
  53. ^ פרוש אף הוא אינו חסיד גור. ייצג את "הסיעה המרכזית" בבחירות 1996. בבחירות הבאות ייצג את סיעת שלומי אמונים.