משתמש:אלדד/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיינדזיז'ץ פודלסקי (פולנית: Międzyrzec Podlaski, לטינית: Meserici, גרמנית: Meseritz, יידיש: מעזעריטש) היא עיר במחוז ביאלה פודלסקה (פולנית: Powiat bialski) שבפרובינציית לובלין (פולנית: Województwo lubelskie), פולין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיינדזיז'ץ פודלסקי הוכרה רשמית כעיר בשנת 1477. החל במאה ה-16 חייתה בה אוכלוסייה יהודית גדולה. בשנת 1795 נכבשה העיר על ידי אוסטריה. היא הייתה חלק מדוכסות ורשה מ-1809 עד 1815, ואז הפכה לחלק מפולין הקונגרסאית. ב-1867 הוצבה העיר בדרכה של מסילת הרכבת של פולין.

בסוף שנות השלושים של המאה העשרים מנו היהודים כשלושה רבעים מתושבי העיר - כ-12,000 איש. בסוף ספטמבר 1939 כבש הצבא האדום את העיר, אולם בתחילת אוקטובר מסרה ברית המועצות את העיר לגרמניה כחלק מן ההסכם בין היטלר לסטלין. בעקבות הסגרתה של העיר לגרמנים, כ-2000 מיהודיה עזבו את העיר ועברו לתחום הכיבוש הסובייטי. הגרמנים הקימו בעיר גטו (ראו: גטו מיינדזיז'ץ פודלסקי) ובו הוחזקו כ-17,000 יהודים. ב-17 ביולי 1943 חוסל הגטו: כ-160-200 תושביו האחרונים נורו, והעיר הוכרזה רשמית כנקייה מיהודים. פחות מאחוז אחד מן האוכלוסייה היהודית בעיר שרדו את הכיבוש הנאצי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 הצטרף שוורדנדזה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. לאחר שנתיים כמדריך בקומסומול הוא התקדם בדרגות עד שהפך, בשנת 1959, לחבר בסובייט העליון של גאורגיה (უზენაესი საბჭო). בשנת 1965 מונה לשר האחראי על הסדר הציבורי, בדרגת גנרל במשטרה. הוא נודע כמי שנלחם בעוז נגד השחיתות שהייתה נפוצה ברפובליקה. הוא פיטר ואסר אלפי פקידים. במקרה אחד דווח כי קרא לפקידים הבכירים להרים את ידיהם כדי לראות את שעוניהם. הוא הורה להם להחזיר באופן מיידי את כל השעונים שנרכשו ביוקר בשוק השחור. למרות זאת, הוא מעולם לא הצליח למחות כליל את השחיתות. מאוחר יותר, בשנת 1980, הוא מצא לנכון לשוב ולהצהיר כי: הכלכלה וההתפתחות הסוציאלית תלויים ב"מאבק בלתי מתפשר נגד תופעות שליליות כמו לקיחת כסף, שוחד, מעילה בנכסי הסוציאליסטים, כוונות לצבירת רכוש פרטי, גניבה וסטייה אחרת מהנורמות של המוסריות הקומוניסטית".

שערוריית שחיתות בשנת 1972 אילצה את ואסיל מז'אבנדזה, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הגאורגית, לפרוש. נפילתו זורזה על ידי שוורדנדזה, שהיה המועמד הטבעי להחליפו. שוורדנדזה, בתקופתו כמזכיר הראשון, המשיך לתקוף את השחיתות, והתמודד בצורה נחושה עם בדךנים. בשנת 1977, חלק מהטיאטוא הסובייטי הנרחב של נושא זכויות האדם, ממשלתו אסרה מספר בדלנים גאורגים בולטים, על בסיס של פעילות אנטי-סובייטית. ביניהם נכללו, הבדלנים המובילים: מירב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה, שלימים יהיה לנשיא הראשון של הרפובליקה של גאורגיה, שנבחר באופן דמוקרטי.

הקו הנוקשה של שוורדנדזה כנגד השחיתות תפס מהר את תשומת ליבם של הפקידים הסובייטים. בשנת 1976, הוא הצטרף לועדה המרכזית (Центральный комитет, הגוף האחראי על מדיניות המפלגה במפלגות קומוניסטיות) של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובשנת 1978 הוא קודם לדרגת מועמד (ללא זכות הצבעה) לפוליטבירו הסובייטי. מעמדו נותר מעורפל במשך מספר שנים, אף על פי שזכה למוניטין בשל צניעותו האישית, התנזר מענידת עיטורי כבוד ונסע לעבודתו בתחבורה ציבורית כשיכל להשתמש בלמוזינות שסופקו לחברי הפוליטבירו. בשנת 1985, נתגלעה הזדמנות לחזור לתפקיד פעיל, כאשר שר החוץ הסובייטי, אנדריי גרומיקו, התפטר. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, שליט ברית המועצות דאש, מיכאיל גורבצ'וב, מינה אותו לתפקיד, כשהוא מייצב את סביבתו ברפורמטורים צעירים.

לאחר מכן משחק, [ממלא] אדוארד שוורדנדזה, תפקיד חשוב בדטאנט, שסימן את סוף המלחמה הקרה. לזכותו נזקפה העזרה בגיבוש דוקטורינת סינטרה (Доктрина Синатры), [1] שאיפשרה למדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה "לעשות את זה בדרכן" ("do it their way"), לנהל מדיניות חוץ עצמאית, במקום הריסון, שהיה נהוג, לכל הליכה במסלול נפרד. כאשר החלה הדמוקרטיזציה והמהפכה לחלחל למזרח אירופה, הוא דחה את הפצרותיהם של המנהיגים הקומוניסטים המזרח אירופאיים להתערבות רוסית, וסלל את הדרך לטרנספורמציה דמוקרטית, שקטה בדרך כלל, של המדינות. הוא הודיע לחסידי הקו הנוקשה כי "זה הזמן להבין כי אף לא הסוציאליזם, ולא החברות, ולא האדיבות (בין שכנים), ולא הכבוד, יכולים להיווצר בכידונים, טנקים ודם". למרות זאת, מתינותו תורגמה על ידי חלק מהלאומנים הקומוניסטים הרוסים כבגידה, והביא לאנטגוניזם של דמויות רבות עוצמה במוסקבה.

במהלך שנות ה-80, ככל שהמשבר בברית המועצות העמיק, התגלעו חילוקי דעות מדיניים, בין גורבצ'וב ושוורדנדזה. גורבצ'וב נלחם לשמר את הממשלה הסוציאליסטית ואת אחדותה של ברית המועצות, ואילו שוורדנדזה צידד בליברליזציה כלכלית ופוליטית נוספת. הוא התפטר מתפקידו בדצמבר 1990 כמחאה על מדיניותו של גורבצ'וב, כשהוא מעביר אזהרה דרמטית לפרלמנט הסובייטי: "הרפורמות חוסלו והוחבאו בשיחים. דיקטטורה מגיעה". מספר חודשים לאחר מכן, תחזיותיו השחורות התממשו בחלקן, כאשר הפיכת נפל של קומוניסטים חסידי הקו הנוקשה , זירזה את נפילת ברית המועצות. בנובמבר 1991, חזר שוורדנדזה לתפקידו, כשר החוץ הסובייטי, לזמן קצר. הוא התפטר עם התפרקות ברית המועצות מספר חודשים לאחר מכן. באותה שנה הוטבל גורבצ'וב לכנסיה הגאורגית האורתודוכסית אפוסטלית. [2]

[[שיחת משתמש:אלדד#סנקט פטרבורג שבירה]]

המשך עבודה.

  1. ^ הכינוי האנגדוטי שבו השתמש מיכאיל גורבצ'וב בכדי לתאר את המדיניות שאיפשרה למדינות ברית ורשה השכנות להגדיר את מדיניות החוץ שלהן בעצמן. השם נזכר בשירו של פרנק סינטרה, "הדרך שלי" ("My Way")
  2. ^ קולסו פאל, "Political construction sites :nation-building in Russia and the post-Soviet states" עמ' 70 ISBN 0813337526