משתמש:ארמסטרונג/דניאל קציר (מהנדס)
דניאל קציר (מהנדס) (12 בפברואר 1939 - 4 במרץ 2014) - מהנדס ישראלי שפעל להקמתם של מבנים ברחבי העולם, בעיקר כזרוע של חברת התשתיות "סולל בונה".
קציר נולד בקרית חיים, כבנם הבכור של אהרן ושרה קוריצקי. כבר מגיל צעיר גילה כישרון טכני בלתי מבוטל. לאחר שחרורו משירות החובה בצה"ל, למד הנדסת בניין בטכניון וב-1961 החל לעבוד בחברת סולל בונה.
עד מהרה הבחין הממונה עליו, המהנדס אבשלום לפובסקי בכישוריו, והוא החל לקבל לידיו פרוייקטים משמעותיים לצורך תכנון וביצוע. הפרויקט הגדול הראשון בו היה מעורב היה הקמתה של מסעדת "רונדו" במיתחם מלון "דן כרמל" שבחיפה, שתוכננה על ידי האדריכל שמואל רוזוב. הקמת המבנה המעוגל, שהעניק מבט פנורמי לנוף מפרץ חיפה והר הכרמל, נחשבה לאתגר הנדסי מורכב, גם משום שיציקת בטון מעוגלת, רחבה וכבדה על גבי עמודים כמעט ולא נעשתה קודם לכן בישראל. קציר עמד במבחן בהצלחה, וזכה לשבחים על עבודתו.
בעקבות הצלחתו בחיפה, החל לבצע פרוייקטים גדולים אחרים, ובין השאר ניהל את הקמת מגדל המים בקיסריה פיתוח. בסוף שנות ה-60 מילא תפקיד מפתח בהקמת כנסיית הבשורה בנצרת, שתוכננה על ידי האדריכל האיטלקי ג'ובאני מוציו ושבנייתה הועברה לידי "סולל בונה". גם כאן מדובר היה בהקמת מבנה סבוך שדרש לצקת את הכיפה המורכבת (יציקות בצורת האות M - כשמה של מרים הבתולה - היוצרות תצורת שושן צחור הפוך ה"פורח" כלפי פנים הכנסייה) ולאחר מכן להעלותה לגובה רב ולהניחה על גבי המבנה העיקרי. קציר, שכבר צבר לעצמו מוניטין בתחום של העלאת מבנים יצוקים כבדים לגובה והנחתם על גבי תשתיות בנויות, השלים את המבצע בהצלחה.
בשנת 1968 החלה הקריירה הבינלאומית של קציר. הוא נשלח על ידי "סולל בונה" - שעסקה אז בבניית תשתיות ומבני ציבור במדינות רבות בעולם השלישי - לתכנן ולהקים את בית החולים בוגאנדו בעיר מוואנזה שבטנזניה. הפרויקט נמשך כשלוש שנים, ולאחר השלמתו, נשלח קציר לקפריסין. פעילותו התמקדה בהקמת מבנים בעיר לימסול. עד 1974 הקים את מלון "אמאת'וס ביץ'" בעיר, וכן שני מפעלי מלט גדולים עבור חברת המלט הקפריסאית Cybarko. ב-1974, לאחר שצבא טורקיה פלש לאי בעקבות ניסיון הממשלה לבצע איחוד עם יוון, קבל הנחייה לעזוב את קפריסין ושב ארצה. עם שובו, התמנה כמנהל אזור צפת של "סולל בונה", ובין השאר ניהל את בניית בסיס חיל המודיעין בהר מירון וכן בניית פרוייקט דיור בצפת עצמה.
בשנת 1978 יצא לאיראן, ושם היה אחראי להקמת מלון של רשת "הילטון" בבירה טהרן. עם התמוטטות משטר השאה במדינה, נאלץ קציר לעזוב אותה, ועשה כן באחד המטוסים האחרונים שיצאו מטהרן ארצה. הוא חזר למלא תפקיד בכיר, הפעם במערך הבטיחות של "סולל בונה", אך בשנת 1981 נטל שוב את מקל הנדודים ויצא לחו"ל. בשש השנים הבאות ניהל את הקמת "פארק קריסטל", שכונת יוקרה בקראקס, בירת ונצואלה. בשנת 1987 עבר לגוואטמלה, ולאחר מכן לארה"ב, שם ניהל את הקמתו של מעון לדיור מוגן בשיקגו. ב-1989, עם השלמת הפרוייקט, שב לגוואטמלה, ובה ניהל את סלילתו של כביש מהיר באורך 300 קילומטרים, שחיבר את הבירה גוואטמלה סיטי עם העיר פוארטו באריוס.
חמש שנים לאחר מכן, עם השלמת הפרוייקט, פרש מ"סולל בונה". הוא הצטרף לחברת הבנייה הפרטית "מאליבו", וניהל מטעמה הקמת שכונות מגורים במכסיקו ובגוואטמלה. בתקופה זו התגורר, לסירוגין, במכסיקו סיטי, במיאמי ובסן דייגו. בשנת 2004 שב לישראל ופרש לגימלאות.
ב-4 במרץ 2014 נפטר ממחלה קשה. הוא נקבר בבית העלמין בזכרון יעקב.
בשנת 1962 נשא לאישה את הציירת מיכל קציר. בניו הם יועץ המיחשוב אהוד (אודי) קציר (יליד 1963) והכלכלן איתי קציר (יליד 1968).
