משתמש:דבש פוגלמן/טיוטה
נתמר הלל טרונך סלם (באמהרית: אנט-מר טירונך) היא עולה מאתיופיה, עובדת סוציאלית, ואחת מחוקרי וחוקרות פרשת דם בוועדת נבון[1].
נתמר הדליקה משואה בערב יום העצמאות ה 43 למדינת ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתמר הלל נולדה בשנת 1964 במחוז גונדר שבמדינת אמהרה (צפון אתיופיה) לאם טגן אבבה והאב סלאם (מגשר וסנגור של יהודים בבית המשפט), היא גדלה במשפחה יהודית והייתה השניה מבין תשעה ילדים. בשל ריבוי הבנים במשפחה קיבלה מאמה את השם אנט-מר שפירושו הראשון "תסלח לאמא" ופירושו השני "אמא מתוקה כמו דבש". האזור בו היא ומשפחתה התגוררו בתוך גונדר נקרא ''צדא'' ובאזורם היו יהודים בלבד, באזור המשפחות היו עובדות את האדמה ולכל משפחה היה שטח חקלאי גדול.[2]
בראיון סיפרה נתמר כי הנוצרים שהיו גרים כקילומטר ממנה היו מכנים אותה ואת שכניה "פאלשים". משפחתה המורחבת של נתמר היתה נפגשת תמיד בחגים והיה נהוג שכל הילדים עוזרים למשפחה, תפקידה של נתמר בתור בת היה לעזור לאמה בהבאת מים מהבאר, בישולים, ניקיון וטיפול באחים הקטנים. כבר בגיל חמש הייתה מכינה נתמר אינג'רה, לומדת מאמה איך לבשל ולהכין כלים (אגלגיל) להכנת אוכל ולשמירת תכשיטים, בגדים ועוד.[2]
מאביה למדה לקרוא ולכתוב וכאשר נפתח באזור בית הספר של ארגון אורט נתמר המשיכה בו את לימודיה, תחילה למדו מתחת לעץ וכשסיימה את כיתה ג' בית הספר כבר היה בנוי. הוריה של נתמר התעקשו כי עליה לסיים לימודיה טרם תתחתן, על אף מספר הצעות שקיבלה נתמר מבנים באתיופיה. את כיתה ז' החלה נתמר בבית הספר בעיירה אזזו ושכרה שם דירה עם אחיה. במקום סופרו מקרים רבים של אונס ולכן תמיד הקפידה שלא לצאת מביתה לבד. בבית הספר נאלצה להסתיר את היותה יהודית בשל האנטישמיות ששררה באזור ולעיתים אף התלוותה עם חבריה הנוצרים לכנסייה. [2]
כשמפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי ותפסה את השלטון, היו בעם חילוקי דעות רבים, וקרעים פוליטיים אפילו בקרב משפחות או קבוצות חברים, באותה התקופה הצטרפה נתמר בסתר לארגון המורדים איהאפה (Ehapa)[2].
החיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב - 3 במרץ 1975, שלמה הלל, חבר וועד הישראלי למען יהודי אתיופיה החיל את חוק השבות על ביתא ישראל[3]. בכך נסללה דרך לנתמר הדרך לעלות ארצה. בגיל 17 נתמר עלתה לבדה ארצה והחלה ללמוד בפקולטה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתה עבדה נתמר במכינה לעולים ושם הכירה את בעלה לעתיד ארי (אהרון) הלל (בנו של חבר הכנסת שלמה הלל) שעמד להחליפה במקום העבודה. שש שנים לאחר שעלתה לארץ סיימה נתמר תואר בעבודה סוציאלית ובגיל 35 נישאה לארי הלל.[4]
נתמר עובדת כיועצת בכירה ועובדת סוציאלית במנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער ביחידה הקלינית באגף הפסיכו סוציאלי. ביחידה זו, היא מבצעת איבחונים קליניים, מדריכה עובדים סוציאליים ומלווה צוותים חינוכיים בפנימיות שונות. בעבודתה היא מצאה פתרונות לבעיות הנובעות מפערי התרבות והחינוך, בעיקר בקרב בני נוער. בין השאר, היא מעבירה במרכזי חינוך ברחבי הארץ סדנאות מבוקשות וקורסים על הפחד מהשונה וגזענות. הלל כיהנה בוועדות ציבוריות שונות אשר תפקידן לקדם את העדה האתיופית ולמנוע בעיות של פשיעת נוער בקרב העדה.[5]
כאשר נחשפה פרשת דם היתה נתמר חברה בוועדת נבון שדנה בהשמדת תרומות הדם של אתיופים וצאצאיהם על ידי בנק הדם, בשל הפחד הגזעני שזה הוא אינו 'דם בטוח'.[1]
בערב יום העצמאות ה-43 למדינת ישראל נבחרה נתמר להדליק משואה אותה הקדישה לכל משפחות העולים ולמיזוג וקבלת העדות השונות בארץ ישראל.[6]
ב-1999 חיברה והנחתה נתמר, יחד עם אברהם היימן את "לדבר על הטראומות"; טיפול קבוצתי למען יוצאי אתיופיה.[7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 נתמר הלל, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996, עמוד 30, סעיף 3, עמוד 33-34, סעיף 7, תת-סעיף הפן הציבורי.
- ^ 1 2 3 4 נתמר הלל טרונך סלם, באתר זכרונות מאתיופיה
- ^ הצעת חוק השבות (תיקון מס' 3), התשמ"ז-1987 (הצעת קבוצת חברי הכנסת), באתר הכנסת
- ^ ארכיון מעריב, כתבה: צדיקה כנתמר, באתר www.makorrishon.co.il
- ^ דיון בכנסת - מסגרות הטיפול והתמיכה בבני הנוער חסרי העורף המשפחתי המתגוררים בפנימיות - לרגל יום העובד הסוציאלי הבינלאומי, באתר oknesset.org
- ^ נתמר הלל הדלקת משואה, נבדק ב-2022-04-26
- ^ לדבר על הטראומות : טיפול קבוצתי ליוצאי אתיופיה - רקע, התנסות, תוצאות ומסקנות / הנחו וחיברו נתמר הלל ואברהם היימן ; כתבה וערכה ניבי דיין | הלל, נתמר (היימן, אברהם (פסיכולוג) | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il