טקס הדלקת המשואות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תזמורת צה"ל יוצרת מגן דוד בטקס הדלקת המשואות לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. החלק האמנותי של המופע כולל תרגילי סדר של דגלני צה"ל היוצרים צורות מורכבות ומגוונות.
השופטת מרים בן-פורת מדליקה משואה בערב יום העצמאות ה-40, 1988
טקס הדלקת המשואות לחגיגות ה-30 למדינת ישראל, בניהולו של יהודה אילן 1978

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ופותח את חגיגות יום העצמאות. הטקס נערך ברחבת הר הרצלהר הרצל שבירושלים), שם נמצא קברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. האישיות המרכזית בו היא יו"ר הכנסת, ונוסף לו נוכחים בטקס שרים, חברי כנסת, הרמטכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל ואישים אחרים. הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 שבטי ישראל, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באמצעים אור-קוליים ופירוטכניים.

הפקה וארגון הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הטקס מפיק מרכז ההסברה. במשך שנים רבות (1958–1983) היה יהודה אילן האחראי על הפקת הטקס; החל משנת 2015 האחראי על הפקת הטקס הוא מנהל מרכז ההסברה מושיק אביב. חלקו הצבאי של הטקס, שהורחב עם ביטול מצעד צה"ל, נוהל במשך שנים רבות (עד לשנת 2016) על ידי אלוף-משנה (במיל') דוד רוקני ובשנת 2017 החליפו סגן-אלוף (במיל') שמעון דרעי.

מדי שנה מוקמים סביב הרחבה בהר הרצל שלושה יציעים זמניים לאורחי הטקס עבור כחמשת אלפים צופים.

בחירת מדליקי המשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות, המסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. בין השנים 1951 ו-1959 משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה. כמה חודשים לפני יום העצמאות מתפרסמת באמצעי התקשורת הזמנה לציבור להציע מועמדים להדלקת המשואות, המייצגים בפועלם את הנושא השנתי של הטקס[1]. ועדה ציבורית בראשה עומד מנהל מרכז ההסברה בוחנת את ההצעות ובוחרת את מדליקי המשואות לאותה שנה הוועדה כוללת 8 או 10 חברים ובהם: נציג יושב ראש ועדת השרים, נציג הכנסת ונציג ראש הממשלה. הדלקת המשואות היא ביטוי להכרת תודה וכבוד למדליקי המשואות. הקריטריונים לבחירת מדליקי המשואות מעוגנים בתקנון בעל תוקף של החלטת ממשלה[2]. על פי תקנון זה מדליקי המשואות חייבים להיות תושבי ישראל (אלא אם יושב ראש ועדת השרים הציע לוועדה מועמד שהוא תושב חוץ). אמות המידה לבחירת מדליקי המשואות כוללות:

  • פיזור גאוגרפי של המועמדים
  • התפלגות על פי גילאים (מנוער עד "ותיקים עתירי מעש")
  • מועמדים חילוניים, דתיים, גברים ונשים
  • בני מיעוטים
  • גיוון בתעסוקות של משפחות המועמדים
  • ייצוג למגזרים חברתיים כגון התיישבות, תעשייה, יישובי פיתוח, יישובי ספר, פעילי חינוך
  • ילידי הארץ וילידי התפוצות
  • רגישות ל"מכאובים לאומיים" כגון השואה, שכול, טרור
  • נציג צה"ל, נציג המיעוטים ונציג הדור הצעיר נכללים באורח קבע ברשימת המועמדים

מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים. את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי-רשמי והחלק החגיגי.

החלק הטקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרועת חצוצרות ליום העצמאות, 1951

תחילת הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל יושב ראש הכנסת

הטקס נפתח בשעה 19:45. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת הקשב המנוגנת על ידי שלושה נגני חצוצרה מתזמורת צה"ל והנפת דגל יו"ר הכנסת.

לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו. את תפקיד מפקד הטקס ממלא קצין מפיקוד העורף אשר מגויס מדי שנה למילואים במיוחד לצורך כך. מאז 1983 ועד 2016 מילא את התפקיד אלוף-משנה דוד רוקני, והחל משנת 2017 ממלא את התפקיד אלוף-משנה (במיל') שמעון דרעי.

תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת תפילת יזכור, בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל. את התפילה, כמו גם את קטע התנ"ך, הקריא עמיקם גורביץ' במשך שנים רבות. בעשור השני של המאה ה-21, מקריאים את תפילת יזכור אישים שונים הקשורים לפעולות צבאיות וביטחוניות שאירעו בחודשים שקדמו למועד הטקס. לאחר מכן בשעה 20:00 בדיוק, מונף דגל ישראל מחצי התורן לראש התורן לקול תרועת הנפת הדגל, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה המלווה בריקוד הקשור עדיין ביום הזיכרון. לאחר מכן מוקראים פסוקי תנ"ך הקשורים בנושא המרכזי ומוצג קטע מוזיקלי נוסף הקשור לכך. בסיום קטע היזכור וקטע התנ"ך עולה יו"ר הכנסת לשאת את דברי ברכתו. זהו הנאום היחיד המושמע בטקס, למעט בשנים מסוימות בהן ראש הממשלה נואם נאום אשר הוקלט מראש (כדוגמת שנת היובל ושנת השישים למדינה). בסיום נאומו מתכבד יו"ר הכנסת להשיא את המשואה המרכזית (אשר אינה נכללת בסך 12 המשואות).

את הטקס הנחו שנים רבות (עד לשנת 2014) הקריינים שמירה אימבר ואריה אורגד. בין השנים 20152022 הנחו את הטקס הקריינים נעמי רביע ויגאל רביד.

מעמד השאת 12 המשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 המשואות מושאות בזו אחר זו על ידי הנציגים הנבחרים. בשנים האחרונות מלווים את מעמד הדלקת המשואות זוג שחקנים אשר מציגים את משיאי המשואות ואת פועלם. בסיום הצגתו קורא משיא המשואה (לעיתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים): "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה-(מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד..." כל משיא מקריא שלושה משפטים המתחילים ב"לכבוד". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". את הדלקת המשואות מלווה תזמורת צה"ל ביחד עם להקות זמר בשיר "אנו נושאים לפידים" ובשירים ישראליים נוספים. בסיום הדלקת כל המשואות מנחי הטקס מכריזים: "גבירותי ורבותי, שתים עשרה משואות כנגד שנים עשר שבטי ישראל!". בשנים האחרונות נוסף קטע עם סיום הדלקת המשואות בו מוזמנים המשיאים לשיר יחד עם להקות הזמר שיר ומוגש להם זר פרחים.

החלק החגיגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגילי הסדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלני צה"ל, משטרה, מג"ב וכבאות בטקס יום העצמאות בהר הרצל.

בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים וכן דגלנים ממשטרת ישראל ומערך הכבאות. מספר הדגלנים המשתתפים בתרגילי הסדר הוא כמספר שנות המדינה באותה השנה. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל המנגנת שירי לכת שונים. במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. במספר מופעים השתלבו ביצירת המבנים קבוצות נוספות כגון ילדי להקות מחול או 120 חיילים נוספים – מצטייני הנשיא לאותה השנה.

בסיום תרגילי הסדר מוצגים שני קטעים נוספים הכוללים שיר או מחרוזת שירים ומופע של ילדי להקת המחול. הקטע הראשון מעלה על נס את הנושא המרכזי לשנה זו, בעוד הקטע השני הוא קטע כללי המעלה על נס את יום העצמאות הישראלי.

מעמד העברת הדגלים הראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרשים ומועברים תוך שברקע נשמעת תרועת העברת הדגלים המנוגנת על ידי תזמורת צה"ל.

סיום הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלים הראשיים, חוליות הדגלנים ומשמר הכנסת מסתדרים בראש חץ והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים, דגלני היחידות ומשמר הכנסת, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשן חוליית הדגלים הראשיים. כל חוליה מצדיעה לעבר הפמליה (לאחר הישמע הפקודה: "לימין, שור!"), ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. לאחר פינוי הרחבה ניגש מפקד הטקס אל יו"ר הכנסת, מצדיע ומודיע לו "אדוני/גברתי/מכובדי, תם הטקס! אדוני/גברתי/מכובדי".

בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור ומופע של להקות מחול. בשנת 2022 הוחלט לעשות שימוש בזיקוקים שקטים, כדי לא לגרום לחץ אצל הלומי קרב עקב קולות הפיצוצים[3].

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 שינתה רחל ינאית בן-צבי, אלמנתו של יצחק בן-צבי, הנשיא השני, את סיום נאומה טרם הדלקת המשואה למילים "לתפארת מדינת ארץ ישראל השלמה"[4].

בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי טורקיה–ישראל.

בשנת 2004 הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות בחרה 11 משיאי משואות והחליטה להשאיר לבחירת הציבור את זהות משיא המשואה הנוספת, באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה[5]. משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות התעוררה על כך ביקורת ציבורית ולבסוף הוחלט לצרף אותו לרשימת משיאי המשואות.

בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי[6]. דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים.

בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד"[7]. באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג שהיה ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי. הדלקת המשואה נעשתה בניגוד לדעת בית דין רבני חב"ד. בצעד שעורר מחלוקת שינה הרב רוזנברג את סיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "ולתפארת מדינת ארץ ישראל". כמו כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'.[8].

ב-18 באפריל 2012, במהלך החזרות לטקס, קרס גשר התאורה שהקיף את הרחבה וכתוצאה מכך נהרגה סגן הילה בצלאלי, דגלנית מחיל הרפואה ונפצעו שבעה חיילים[9]. הוריה של סגן הילה בצלאלי הדליקו בטקס באותה שנה משואה לזכרה, בצוותא עם יושב ראש הכנסת ריבלין. הדגלנים הוצבו במעמד הצגת הדגלים במבנה חסר, לזכרה של בצלאלי.

בשנת 2014 בחרה הוועדה לטקסים וסמלים בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת בנשים בלבד להדליק את המשואות באותה שנה[10]. גם בחלק האומנותי של הטקס הופיעו נשים בלבד[11].

בשנת 2016 נגרמה מבוכה כאשר במהלך תרגילי הסדר יצרו הדגלנים את הסיסמה "עם אחד – מדינה אחת" אשר הזכירה לרבים, כולל לניצולי שואה, את הסיסמה הנאצית "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד" (בגרמנית: Ein Volk, ein Reich, ein Führer)"[12].

בשנת 2018 התעורר ויכוח מתוקשר בין יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לשרה מירי רגב (הליכוד), בשאלת הנואמים בטקס יום העצמאות השבעים. רגב דרשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כפי שנאם בטקס ביום העצמאות החמישים ואילו אדלשטיין התנגד לכך ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם היחיד הוא יו"ר הכנסת וראש הממשלה איננו נוכח בטקס, אף לא בקהל[13][14]. אדלשטיין הודיע שאם ישולב בטקס נאום של ראש הממשלה, הוא ומשמר הכנסת לא יגיעו לטקס[15]. יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג, מתח ביקורת על הפגיעה בממלכתיות וציין שעל אף שהוא מתנגד לשינוי במבנה מעמד הטקס, לאור זה שהכנסת היא הריבון, היה וראש ממשלה ינאם, הרי שהוא עומד על זכותו כחוק לנאום גם כן לאחריו[16]. ב-5 באפריל פורסם כי נשיא הונדורס חואן אורלנדו ארננדס ידליק משואה בטקס. הדבר גרר ביקורת ציבורית על רקע הרג מפגינים בהונדורס, וב-9 באפריל ביטל הנשיא את בואו.

לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות החמישים. ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת, אך לא ינאם[17]. בפועל נאם נתניהו במשך 14 דקות, כמעט כפליים ממי שמוגדר על פי רוב כ"דובר הראשי בטקס"[18][19]. בערב הטקס סירב יושב ראש הכנסת שמשמר הכנסת יקבל את כניסת ראש הממשלה לרחבת הטקס בשל דרישותיו של ראש הממשלה בעניין זה בניגוד לסיכומים המוקדמים בדבר השתתפותו של רה"מ בטקס יובל זה. לפיכך הועלה משמר של צה"ל שאורגן ברגע האחרון מקרב הנוכחים לשם קבלת ראש הממשלה ורק לאחריו עלה משמר הכנסת לקבלת יו"ר הכנסת[20]. שינוי נוסף היה בנוסח המקובל בו פונה מפקד הטקס ליושב ראש הכנסת: בדרך כלל הפנייה היא בתואר "אדוני", למשל "אדוני תם הטקס, אדוני", ואילו בטקס זה פנה הקצין ליושב ראש הכנסת ולראש הממשלה בתואר "מכובדיי".

באפריל 2019 פרסם מבקר המדינה דו"ח אשר העביר ביקורת על שרת התרבות והספורט מירי רגב, וחשף ליקויים בדרך בחירת המועמדים להשיא את המשואות בטקס, כמו גם על חלוקת רובם המכריע של כרטיסי הצופים למקורבים או לפי מפתח פוליטי[21]. גם בשנת 2020, הושמעה בטקס ברכה של ראש הממשלה נתניהו[22]. כך גם בשנת 2021.

בשנת 2019 לא לקח ראש הממשלה נתניהו חלק רשמי בטקס וישב עם רעייתו במושבי האורחים אך לפני נאום יושב ראש הכנסת הוצג סרט ברכה בן 2 דקות מטעמו. הסרט שיבח את הישגיה של ישראל, אך בשל חלקו הבולט והמרכזי של נתניהו בסרטון היו שראו בו סרט תעמולה. לפני סיום הטקס, מיד לאחר שירת ההמנון, עזבו בני הזוג נתניהו את המקום. הכרוז הכריז על צאתם, והטקס נעצר והתעכב במשך מספר דקות בעודם נפרדים משורת הנכבדים והתחדש לאחר מכן.

בשנת 2020, לנוכח התפרצות נגיף הקורונה בישראל ותקנות שעת חירום האוסרות על התכנסות, התקיים הטקס בפעם הראשונה ללא קהל ורובו הוקלט מראש והוכן כמופע טלוויזיוני, ולראשונה לא נערכו בו תרגילי סדר[23]. בשנת 2020, לקראת טקס המשואות, נבחרה חני ליפשיץ, שליחת חב"ד בנפאל, להשיא משואה. כשבוע לאחר מכן ביטלה ליפשיץ את השתתפותה על פי דרישת בית דין רבני חב"ד בנימוק ש"אני בורחת ממחלוקות"[24]. ביטול ההשתתפות עורר סערה בתקשורת[25].

בשנת 2022, בהוראת שר התרבות והספורט חילי טרופר (כחול לבן), לראשונה לא היה בטקס מופע זיקוקין די-נור גדול, כדי לא לגרום לחץ אצל הלומי קרב עקב קולות הפיצוצים. במקומם היה בטקס מופע צנוע יותר של זיקוקים שקטים. תל אביב וערים נוספות אימצו גם הן את ההחלטה ולא השתמשו בזיקוקים, לטובת הלומי קרב, תושבים ותיקים ובעלי חיים[26].

נושאי הטקס ומשיאי המשואות לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה נושא נבחר שמות משיאי המשואות
1951–1959 משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה 1957: הרב צבי יהודה הכהן קוק - נציג הישוב הישן (ירושלים), מרדכי שמיר (הודו - קוצ'ין ממסילת ציון), משה בהר (מצרים - מחנה ישראל), משה וייס (הונגריה - קבוצת יבנה), יחיא סמידי (תימן - מגידו), יעקב מיכלסון (פולין - מגדל העמק), ראובן גמזון (צרפת - הרצליה), ד"ר ראוף צמח (עירק - רמת-גן), הרולד זלצמן (דרום אפריקה - באר-שבע), חיים הפריט (צפון אפריקה - עזתה), אדמונדו ברמק (דרום אמריקה - חיפה), חיים נשפיץ (רוסיה - חיפה).

1959: אריה זיו

1960 100 שנה להולדת הרצל – 12 משיאי משואות, 6 מוותיקי הציונות ועוד 6 מנציגי קהילות העולים
1961 ילידי ה' באייר תש"ח החוגגים בר מצווה בתאריך הטקס[27]
1962 נציגי פועלי הכפיים
1963 שנת הראשונים – נציגי 12 המושבות שנוסדו עד 1891
1964 ההעפלה
1965 17 משואות לציון 17 שנות המדינה, בסימן ההתנדבות לגדודים העבריים, הבריגדה ולוחמי מח"ל
1966 שנה 18 למדינה – בנות ובנים ללוחמי מערכת העצמאות דרור זייגרמן
1967 נציגי הנגב נציגי 11 הנקודות שהתיישבו בנגב בתש"ז והבן הבכור של העיר באר שבע
1968 נציגי יובלות ואירועים ביטחוניים רחל ינאית בן-צבי, אברהם אביגדורוב, חיים הזז, חנה רובינא, פנחס רוזן, יוסף יואל ריבלין
1969 נציגי יישובי הספר
1970 12 בנים ובנות מישובי קו האש
1971 נציגי עולי ברית המועצות ועולי ארצות ערב הוותיקים
1972 נציגי גלויות + 2 'צברים' צעירים
1973 גיבורי ישראל (25 שנה לעצמאות ישראל)
1974 6 נציגי חילות צה"ל ו-6 נציגי יישובי הספר
1975 התנדבות ומופת אישי בסקטור האזרחי מוחסן דגש
1976 צעירים נושאי דגל הקשר עם התפוצות
1977 בני ירושלים, מגיניה ולוחמיה נציג הדורות בירושלים - יעל מיוחס, נציג ארגון ההגנה - ירחמיאל עציון, נציג אצ"ל - יוסף אבני, נציג משמר העם - בן ציון אבני, נציג לח"י - צבי שועמי, נציג הרובע היהודי - משה משעלי, נציג חטיבת עציוני - יעקב סלמן, נציג חטיבת הפלמ"ח - אביה קפלן, נציג חטיבת הצנחנים - עמוס גול, נציג שריון (הראל) - אלדר אבידר, נציג חטיבת ירושלים - יוסי אוחנה וילדה שנולדה בכ"ח באייר - סיגל אלמוג[28]
1978 12 צאצאי לוחמים למען תקומת ישראל (30 שנה לעצמאות ישראל)
1979 חוזה השלום עם מצרים והמשכיות היישוב בארץ ישראל (מדליק נוסף הוא אב ששכל את בנו ונכדו באותה השנה)
1980 אנשי מדע, תעשייה וחקלאות רחל שלון
1981 נציגי המפעל החינוכי בישראל צפניה דרורי, אגנס קלטי
1982 100 שנה להתיישבות לעליה ראשונה – צאצאי המייסדים דוד קורן
1983 גבורת ישראל זיוה ארבל, יעקובה כהן
1984 אחדות ישראל אורי טלמור
1985 פיתוח המדע והטכנולוגיה יונה אושפיז (תעשיינית), צבי צור (כימאי), אברהם קליר
1986 הדמוקרטיה בישראל יוחנן בן-יעקב, ניצן נוריאל
1987 ענפי האמנות בישראל רבקה מרים
1988 40 שנה למדינת ישראל, עקרונות מגילת העצמאות[29] עמנואל רקמן, אילת קרן (קיבוצניקית מהר עמשא, היישוב הצעיר ביותר בישראל באותה שנה), דבורה (דבי) גולן (עולה מארצות הברית), דוד פולנסקי (מלוחמי גטו ורשה), אהרון זיו, הרצל רוזנבלום, מרסל ניניו, מרים בן-פורת, ארז ביטון, סולימאן אלקרינאוי (רופא מרהט), משה ששון
1989 העלייה ההמונית לישראל (40 שנה ל-1949)
1990 שנת הלשון העברית חיים באר, ראובן סיוון
1991 עליה וקליטה אריה קרול, זימנה ברהני
1992 500 שנה לגירוש ספרד יהודה תג'ר
1993 שנת ירושלים חייקה גרוסמן, דוד קאסוטו
1994 איכות הסביבה יוסף תמיר
1995 שנת תיירות השלום יבסיי ויינרוב, רות לפידות
1996 חינוך ותעשייה ישראל גורלניק, רחאב עבד אלחלים, עליזה עמיר-זהר (משואה נוספת הדליק ולדיק קושנירוב, בן 9, שהוריו נרצחו בפיגוע בקו 18 בירושלים)
1997 מאה שנות ציונות פרץ הוכמן
1998 חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל משה מושקוביץ, חנה אבנור, יואלי אור, יוסף עופר (הרש)
1999 הכנסת – סמל הדמוקרטיה והריבונות יוסף בורג, עדנה סולודר, מרדכי קרמניצר
2000 שונים אבל שווים – יחדיו במרקם חברתי תרבותי מגוון טובה אילן, אהרן דוידי, מריומה קליין, דוד רובנר, רות רזניק
2001 שנת ההתנדבות בישראל[30] גיל-עד חריש, חיים רוט
2002 "ילדים ונוער – העתיד והעוצמה של מדינת ישראל"[31] ענבל פיזרו
2003 מאוחדים בלבבות ומשלבים זרועות ג'יהאד חסן, יהודה משי זהב, לורנס גוזלן, אליעזר פארן, יצחק זהבי, יעל מנג'ם, קלרה ביילר, אברהם-שמואל נמיר, יורם שליט, נעמי נלבדיאן, שלום דריי, תומר אדר, רס"ר ברוך דסטה, נטלי גאידוק, רמי ביטון[32]
2004 הספורט ההישגי והעממי בישראל קרן לייבוביץ', מיכל שחר (בתו שלך קהת שור, מאמן הקלעים שנרצח באולימפיאדת מינכן), לי קורזיץ, טאהר אבו ליל (נער בדואי חולה סוכרת אירועים שמארגן פעילויות ספורטיביות בשגב שלום), מרדכי שפיגלר, אסתר רוט-שחמורוב, יעל ארד, אלכס אברבוך, אלי אוחנה, טל ברודי, איאן פרומן, שמעון מזרחי, רלף קליין, רון בולוטין[33]
2005 "צו חיים" – צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף אריה (לובה) אליאב, יחיאל קדישאי, נדיה כהן, פטסי לנדא, אמל נסראלדין, סעדי זיאד, חיליק מגנוס, רותי גיליס, מתוקה בנג'מין וצ'ארלס ברונפמן[34]
2006 פיתוח הנגב והגליל[35] דורון אלמוג, סטף ורטהיימר, אלי אלאלוף, ג'מילה ח'יר ("סבתא ג'מילה"), דורית אלמליח חברת קיבוץ שניר, שמואל בן שלום מירוחם, שרה חתאן ממושב שתולה, רות קפלן מראשונות המתיישבות בחצבה, נטאשה לייאמץ עולה בת 17 השותפה למיזם "חוצה גליל" שמפגיש בני נוער יהודים וערבים בגליל, שאול שאשא, אסתר לוצאטו, זכריה לירז
2007 40 שנה לאיחוד ירושלים נאוה בן-צבי, יהודה דוד, ברכה זיסר, אבינעם מור-חיים, יצחק נבון, אליהו סחרוב, אורי עמדי, שולמית קישיק-כהן
2008 ילדי ישראל רלף גולדמן עם שמואל פאליק, גלילה רון-פדר-עמית עם רוני אקרמן, רוני דואק עם פנינה ניווצג, ד"ר אריקה לנדאו עם זורריש וובה, ד"ר יצחק קדמן עם ניב כספי, הרב יצחק דוד גרוסמן עם תמיר אבוקסיס, אורי יעקובוביץ עם ראובן בנטולילה, סנא אלבז עם פאהום פאהום, הדרה רוזנבלום עם ג'ניה גרישקוב, נפתלי דרעי עם יעל ברזילי, פרופ' פנינה קליין עם אורן אלמוג, ב-סרן אביחי חיון עם סלמון נבואני[36].
2009 מאה שנים לעיר תל אביב שלמה (צ'יץ') להט, הרב אברהם חיים אדלר, לאה מג'רו-מינץ, מנחם (חמי) גוטמן, יאיר רוטלוי, שולה וידריך, יבגניה דודינה, עמיקם גורביץ, יונס יוסף נזריאן, קובי אוז, אורן כהן, מיכל סמדר מירון ואנג'ליקה יואבוב.
2010 "אם תרצו אין זו אגדה"[37] רם בלינקוב, שרה ברוורמן, דליה דורנר, אברהם יצחק, צבי לבנון, יוסי פלדמן, וריקה (שרה) שפכנר, אמנון לביא, וטל-אל פילו, יוסף מטאנס, פרופ' אריאל פלדשטיין, אשר הירש, אירה חייטין[38]
2011 "ערבין זה לזה" – שנת הערבות ההדדית הרב שמעון רוזנברג, עמר בר-לב, מיכאל גולדמן-גלעד, מתתיהו דרובלס, הושע פרידמן בן-שלום, יובי תשומה כ"ץ
2012 מים – מקור החיים[39] רוביק דנילוביץ', אלכס ויז'ניצר, מנחם רבהון, חנה רוזנפלד, הרצל נאור, אורי מורן, משה (מושיק) כהן, אורית סקוטלסקי, שלמה צוויפלר, אסתר אברהם, גיורא שחם[40]
2013 המורשת הלאומית[41] עליאן אלקרינאוי, מאיר בוזגלו, דוד בלומברג,דב צור, מוקי צור, רינו צרור, תמר רוס, רן חדוותי, דני שפירא
2014 "זמן נשים – הישגים ואתגרים"[42] מרים זוהר, עדינה בר שלום, קירה רדינסקי, כרמלה מנשה, הנדיה סולימן, טלי פרץ־כהן מנהלת מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית בגליל ובגולן, גאולה כהן, שחר פאר, פסקל ברקוביץ, מקסין פסברג, מרים פרץ, בליינש זבדיה, אורנה ברביבאי.
2015[43] ישראלים פורצי דרך[44] דני גולד, אהוד שבתאי, אור אסולין, מלכה פיוטרקובסקי, רמי לוי[45], גבי עידן, מרתה וינשטוק-רוזין, אביהו מדינה, סימה שיין, אליס מילר, לוסי אהריש, רפי מהודר, גל לוסקי ודן קורקובסקי[46].
2016[47] גבורה אזרחית[48] רונה רמון, בני הזוג נילי ומויש לוי (תרמו כל אחד כליה לחולים שהם אינם מכירים), ענאן פלאח (תושבת עכו, שנאבקת להעצמת נשים בקהילה הדרוזית), רותם אלישע (בת 18 מרמלה, נבחרה בשל פעילותה החברתית בתחום במאבק בהטרדות מיניות), פייני סוקניק (הקימה מערך סיוע חברתי ומשפטי לנשים חרדיות), יעקב ארנפלד (ניצול שואה בן), גבי ברשישת (סגן מפקד יחידת החילוץ "מגילות" ים המלח)
2017[49] 50 שנים לאיחוד ירושלים אלי עמיר, יעקב חץ, מירי ארנטל, מייקל סטיינהארט, משה חיים הייר, חנה הנקין, אלי מזרחי, אחמד עיד, אורי מלמיליאן, אמנון שעשוע, דינה סמטה, יהורם גאון, ירוס ירושלים סיגוט, דין ארגיל[50].
2018[51] מורשת של חדשנות[52] שלמה ארצי, ישעיהו גביש, נועם גרשוני, מרגלית זינאתי, מוואפק טריף, רות כהנוב, רועי לוי (קצין), מרסל מחלוף, אביעזרי פרנקל, אבשלום קור, זאב רווח, ליא קניג[53]
2019 רק בגלל הרוח[54] בת גלים שער, רחל פרנקל ואיריס יפרח הדליקו יחד (אמהותיהן של שלושת הנערים), ג'ף פינקלשטיין, אל"ם שי סימן-טוב, גיל שלמה, ד"ר הודיה אוליאל, ד"ר הלה הדס, יהודה פוליקר, מארי נחמיאס, מורן סמואל ומנשה זלקה, ד"ר סלמאן זרקא, אבי נשר, מוריס קאהן וכפיר דמרי[55]
2020 חיבורים בחברה הישראלית[56] ציפי שביט, ריינה אביטבול, יסמין מזאוי, עדי אלטשולר, אחמד בלאונה, יעל וילוז'ני, אורי כהן, הישאם איברהים, לורי פלטניק, אל בן שם, גליה רהב, ישראל אלמסי, עידן רייכל[57]
2021 אחווה ישראלית, כי אנשים אחים אנחנו[58] שירה איסקוב, עדי גוזי, שלומי שבת, ד"ר דרור דיקר, נארג'ס אבו יאמן מאהר איבראהים, איתן שנרב, יעיש גיאת, עפרי בוטבול, רס"ן מאור כהן, אייבי מוזס, עדן טפט הבטינש, ציפי הרפנס, גבריאלה שטריגלר לו[59].
2022 יד פוגשת יד אחות אנג'ל אלון, מפקד הימ"מ תת-ניצב ח', קלמן סמואלס, מיקה ואורי בנקי, ד"ר שמחה גִּתְהוֹן, עידן קלימן, יורם יאיר, יעל שרר, מוניר מאדי, עשהאל שבו, הדר כהן, אליזבטה שרסטוק, ריטה יהאן-פרוז[60]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טקס הדלקת המשואות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמי דרום, איך נבחרים להדליק משואה ומדוע יש כל כך הרבה ציניות שאופפת את הטקס המדובר?, באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2010
  2. ^ תיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, החלטה מספר סט/4 של ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים מיום 29.12.2013 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 15.01.2014 ומספרה הוא 1188(סט/4)
  3. ^ לראשונה בטקס המשואות: זיקוקים שקטים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 במאי 2022‏
  4. ^ חגי סגל, "זיכרונות ושופרות: 50 שנה למלחמת ששת הימים", עמ' 77 בגיליון "מקור ראשון", פסח תשע"ז
  5. ^ נבחרו מדליקי המשואות: יעל ארד ואלי אוחנה בפנים, מיקי ברקוביץ' בחוץ, באתר nrg‏, 11 במרץ 2004
  6. ^ דבר יו"ר הכנסת לערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
  7. ^ ג'קי חורי, מחאה למען שחרור גלעד שליט בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-63, באתר הארץ, 10 במאי 2011
  8. ^ יקי אדמקר, רבני חב"ד: מותר למוישי להדליק משואה , באתר בחדרי חרדים, 9 במאי 2011
  9. ^ יאיר אלטמן, האסון בהר הרצל: שמונה בני אדם עוכבו לחקירה, באתר ynet, 18 באפריל 2012
  10. ^ אמיר תיבון‏, נשים בלבד ידליקו את המשואות ביום העצמאות, באתר וואלה!‏, 29 בדצמבר 2013
  11. ^ איתי בלומנטל, מדינת ישראל חוגגת 66 שנות עצמאות, באתר ynet, 5 במאי 2014
  12. ^ כרמלה מנשה, "עם אחד, מדינה אחת" - על טקסיות ומסרים, במקור, באתר רשת ב', 13 במאי 2016; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
    קטע קול הקלטת הקטע מהרדיו: בעקבות 'עם אחד, מדינה אחת' כרמלה מנשה על טקסיות ומסרים, באתר "SoundCloud"
  13. ^ בשנים 1998 (שנת היובל לישראל), 2015-2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  14. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
  15. ^ מורן אזולאי, אדלשטיין לח"כים ולעובדים: אם יהיו שינויים בטקס המשואות, לא ניקח חלק, באתר ynet, 29 במרץ 2018
  16. ^ ח"כ הרצוג: "אם הופכים את טקס הדלקת המשואות לפוליטי, גם אני צריך לנאום", באתר מעריב אונליין, 2 באפריל 2018
  17. ^ איתמר אייכנר, טקס הדלקת המשואות: נתניהו יגיע - אך לא ינאם, באתר ynet, 30 באפריל 2019
  18. ^ ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
  19. ^ סרטונים ספי עובדיה, אדלשטיין מדבר, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 19 באפריל 2018, מתוך המהדורה המרכזית של חדשות עשר - מהדקה ה-18:32
  20. ^ "יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2018-04-26.
  21. ^ טל שניידר, ‏כרטיסים למקורבים וחלוקת תפקידים לא תקינה: דוח מבקר המדינה על התנהלות מירי רגב בטקס המשואות, באתר גלובס, 28 באפריל 2019
  22. ^ גנץ נאם, נתניהו שלח ברכה - ורייכל פרץ בבכי: טקס המשואות 2020, באתר חדשות 13, 28 באפריל 2020
  23. ^ Standart video icon facing left.svg חוגגים 72: טקס הדלקת המשואות | יום העצמאות תש"ף – 2020, בערוץ יוטיוב של כאן 11תאגיד השידור הישראלי
    עידן בנימין, משרד התרבות מסרב לדווח לאן יגיע הכסף שנועד לטקס המשואות, אתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 20 באפריל 2020
  24. ^ איתמר אייכנר, קובי נחשוני ולירון נגלר-כהן, חני ליפשיץ לא תדליק את המשואה: "היו עליה לחצים רבים וקנאה", באתר ynet, 23.4.2020
    יעקב בר-און, ‏”בשם קירוב הלבבות הזה ראיתי כבוד בהשאת המשואה, אבל זה לא הסתייע", באתר מעריב אונליין, 26 באפריל 2020
  25. ^ מדוע חב"ד אסרו על השליחה בנפאל להדליק משואה? תלוי את מי שואלים
    לירון נגלר-אורן, אחיה של חני ליפשיץ:"התעללו בה כי שיתפה פעולה עם טקס ציוני, באתר ynet, 23 באפריל 2020
    אליטוב מגיב: "חב"ד פועלת באיראן כי היא לא מגדרית", אתר col כ"ט בניסן תש"פ.
  26. ^ "שהחגיגה תהיה לכולם": הערים שביטלו את הזיקוקים, אלו שלא - וחלופות הלייזר והאורות
  27. ^ הם ידליקו משואות הבר מצווה, דבר, 14 באפריל 1961
  28. ^ ⁨אירועי יום העצמאות ייפתחו מחר בערב - בתום יום הזכרון י ⁩ | ⁨דבר⁩ | 19 אפריל 1977 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, www.nli.org.il
  29. ^ שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988
  30. ^ רותי סיני, הופסק תקצוב המועצה הלאומית להתנדבות, באתר הארץ, 26 ביוני 2001
  31. ^ בין מדליקי המשואות: בן לקצין שנפל וילד שנפצע בפיגוע, באתר הארץ, 18 באפריל 2002
  32. ^ ישראל חוגגת עצמאות 55, ynet
  33. ^ רמי היפש, נבחרו מדליקי המשואות ביום העצמאות, באתר הארץ, 10 במרץ 2004
  34. ^ דורון שפר, יום העצמאות: אליאב ועזאם מדליקי המשואות, באתר ynet, 11 במאי 2005
  35. ^ רותי סיני,יולי חרומצ'נקו, בין מדליקי המשואות: אלוף במיל' אלמוג ו"סבתא ג'מילה", באתר הארץ, 22 במרץ 2006
  36. ^ כתבי ynet, מדינת ישראל חוגגת 60 שנות עצמאות, ynet, ‏8 במאי 2008
  37. ^ רונן ליבוביץ`, בנימין זאב הרצל יעמוד במרכז חגיגות יום העצמאות השנה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 13 בינואר 2010
  38. ^ ynet, כתבי (2010-04-19). "מדינת ישראל חוגגת 62 שנות עצמאות". Ynet. נבדק ב-2022-05-05.
  39. ^ נבחרו מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות בהר הרצל, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
  40. ^ אסף שטול-טראורינג, נבחרו מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות בהר הרצל, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
  41. ^ לבקשת נתניהו: השנה הבאה - "שנת המורשת הלאומית", באתר וואלה!‏, 18 בדצמבר 2012
  42. ^ נשים בלבד ידליקו את המשואות ביום העצמאות, באתר וואלה!‏, 29 בדצמבר 2013
  43. ^ טקס הדלקת המשואות 2015, בערוץ יוטיוב של משרד התרבות והספורט;
    יום העצמאות ה-67: ישראל חוגגת, חדשות 2, 22 באפריל 2015
  44. ^ הנושא לשנת העצמאות ה-67: ישראלים פורצי דרך, באתר ONE
  45. ^ לילך ויסמן, ‏לתפארת מדינת ישראל: רמי לוי בין מדליקי המשואות ביום העצמאות, באתר גלובס, 8 במרץ 2015
  46. ^ נבחרו מדליקי המשואות ביום העצמאות, בהם אביהו מדינה, לוסי אהריש ומפתח כיפת ברזל, באתר הארץ, 08 במרץ 2015
  47. ^ טקס הדלקת המשואות בהר הרצל - חגיגות עצמאות 68, בערוץ יוטיוב של כאן 11;
    68 שנות עצמאות: ישראל חוגגת, חדשות 2, 11 במאי 2016
  48. ^ יהונתן ליס, נבחרו מדליקי משואות יום העצמאות, בהם רונה רמון ואזרחים שסיכלו פיגועים, באתר הארץ, 07 באפריל 2016
  49. ^ חוגגים עצמאות: ישראל בת 69, חדשות 2, 1 במאי 2017
  50. ^ יהונתן ליס, נבחרו מדליקי המשואות, בהם אורי מלמיליאן, יהורם גאון ומייסד מובילאיי, באתר הארץ, 20 באפריל 2017
  51. ^ "הללויה", רחפנים ודגלנים: הרגעים הגדולים של טקס הדלקת המשואות, באתר ynet, 19 באפריל 2018;
    מאיה הורודניצ'אנו‏, הדגלנים, הזיקוקים ומופע הרחפנים: הרגעים הגדולים מטקס המשואות, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2018
  52. ^ איתמר אייכנר, דני קושמרו ויעל אבקסיס ינחו את טקס הדלקת המשואות השנה, באתר ynet, 31 בינואר 2018
  53. ^ איתי שטרן, זאב רווח וליא קניג ידליקו משואה ביום העצמאות, באתר הארץ, 07 באפריל 2018
  54. ^ יניר קוזין, ‏"רק בגלל הרוח": נבחר נושא חגיגות העצמאות ה-71, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2019
  55. ^ ואלו 16 מדליקות ומדליקי המשואות בטקס הממלכתי בהר הרצל, דבר העובדים בארץ ישראל, ‏2019-05-08
  56. ^ חדשות כיפה, ‏יום העצמאות הבא: חיבורים בחברה הישראלית, באתר כיפה, 06 בנובמבר, 2019 17:28
  57. ^ חדשות כיפה, לתפארת מדינת ישראל: רשימת משיאי המשואות המלאה לשנת 2020, כיפה, ‏16 באפריל 2020
  58. ^ איתמר אייכנר, המנחים, הזמרים והצפי לקהל: כל הפרטים על טקס המשואות, באתר ynet, 24 בפברואר 2021
  59. ^ מערכת tvbee, טקס הדלקת המשואות 2021: כל הפרטים, מאקו, ‏14 באפריל 2021
  60. ^ יום העצמאות 2022: אלה משיאי המשואות בהר הרצל, כיפה, ‏2022-05-01
  61. ^ IA logo.png עותק של הקישור השבור בתאריך 23 באפריל 2021, בארכיון האינטרנט