טקס הדלקת המשואות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תזמורת צה"ל יוצרת מגן דוד בטקס הדלקת המשואות לכבוד יום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. החלק האמנותי של המופע כולל תרגילי סדר של דגלני צה"ל היוצרים צורות מורכבות ומגוונות.
השופטת מרים בן-פורת מדליקה משואה בערב יום העצמאות ה-40, 1988
טקס הדלקת המשואות לחגיגות ה-30 למדינת ישראל, בניהולו של יהודה אילן 1978

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הרשמי שנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה ופותח את חגיגות יום העצמאות. הטקס נערך ברחבת הר הרצל, בה נמצא קברו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בהר הרצל בירושלים, והאישיות המרכזית בו היא יו"ר הכנסת. בנוסף לו נוכחים בטקס שרים, חברי כנסת, הרמטכ"ל, אנשי סגל דיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל, ואישים אחרים. מדי שנה מוקמים סביב הרחבה שלושה יציעים זמניים לאורחי הטקס עבור כחמשת אלפים צופים.

הטקס, שמועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים, נועד לשוות ליום זה אווירה מכובדת וחגיגית, ולצורך כך מקשטים את חלקת הקבר בתפאורה הכוללת את סמלי 12 השבטים, ומשתמשים בתאורה צבעונית, באמצעים אורקוליים ופירוטכניים. את הטקס מפיק מרכז ההסברה, הכפוף החל משנת 2013 למשרד התרבות והספורט. מפקד הטקס בין השנים 19832016 היה אלוף משנה במיל' דוד רוקני, ובשנת 2017 החליפו סא"ל במיל' שמעון דרעי.

בחירת מדליקי המשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות, המסמלות את 12 השבטים. בכל שנה עוסק הטקס בנושא מרכזי אחר, כפי שנבחר על ידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים[1]. כמה חודשים לפני יום העצמאות מתפרסמת באמצעי התקשורת הזמנה לציבור להציע מועמדים להדלקת המשואות, המייצגים בפועלם את הנושא השנתי של הטקס. ועדה ציבורית בראשה עומד מנהל מרכז ההסברה בוחנת את ההצעות ובוחרת את מדליקי המשואות לאותה שנה הוועדה כוללת 8 או 10 חברים ובהם: נציג יושב ראש ועדת השרים, נציג הכנסת ונציג ראש הממשלה. הדלקת המשואות היא ביטוי להכרת תודה וכבוד למדליקי המשואות. הקריטריונים לבחירת מדליקי המשואות מעוגנים בתקנון בעל תוקף של החלטת ממשלה[2]. על פי תקנון זה מדליקי המשואות חייבים להיות תושבי ישראל (אלא אם יושב ראש ועדת השרים הציע לוועדה מועמד שהוא תושב חוץ). אמות המידה לבחירת מדליקי המשואות כוללות:

  • פיזור גאוגרפי של המועמדים
  • התפלגות על פי גילאים (מנוער עד "ותיקים עתירי מעש")
  • מועמדים חילוניים, דתיים, גברים ונשים.
  • בני מיעוטים
  • גיוון בתעסוקות של משפחות המועמדים
  • ייצוג למגזרים חברתיים כגון התיישבות, תעשייה, יישובי פיתוח, יישובי ספר, פעילי חינוך,
  • ילידי הארץ וילידי התפוצות.
  • רגישות ל"מכאובים לאומיים" כגון השואה, שכול, טרור.
  • נציג צה"ל, נציג המיעוטים ונציג הדור הצעיר ייכללו באורח קבע ברשימת המועמדים.

מהלך הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטקס תבנית קבועה, אבל במהלך הטקס מוכנסים מדי פעם בפעם שינויים, כך שייתכן שהתיאור להלן אינו מדויק.

את הטקס ניתן לחלק לשניים: החלק הטקסי-רשמי והחלק החגיגי.

החלק הטקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרועת חצוצרות ליום העצמאות, 1951
תחילת הטקס

את הטקס הנחו שנים רבות הקריינים שמירה אימבר ואריה אורגד. משנת 2015 מנחים את הטקס מנחים שונים ובהם נעמי רביע ויגאל רביד. הטקס נפתח בשעה 19:45. תחילה נכנס משמר הכנסת לרחבת הטקס כדי לקבל את פני פמליית יושב ראש הכנסת. כניסת פמלייתו של יושב ראש הכנסת מתבצעת לקול תרועת הקשב המנוגנת על ידי שלושה נגני חצוצרה מתזמורת צה"ל והנפת דגל יו"ר הכנסת.

דגל יושב-ראש הכנסת

לאחר שהפמליה מתיישבת במקומה, מגיע מפקד הטקס (תפקיד שאותו מילא מאז 1983 ועד 2016 אלוף משנה דוד רוקני, אשר גויס מדי שנה למילואים במיוחד לצורך כך. החל משנת 2017 ממלא את התפקיד סא"ל במיל' שמעון דרעי) ומבקש את רשות יו"ר הכנסת להמשיך בטקס. כשניתן האישור תופס משמר הכנסת את מקומו.

תחילת הטקס בתרועת אבל והקראת תפילת יזכור, בנוסח מיוחד לחללי מערכות ישראל. את התפילה, כמו גם את קטע התנ"ך, הקריא עמיקם גורביץ במשך שנים רבות. בעשור השני של שנות האלפיים, מקריאים את תפילת יזכור אישים שונים הקשורים לפעולות צבאיות וביטחוניות שאירעו בחודשים שקדמו למועד הטקס. לאחר מכן, בשעה 20:00 בדיוק, מונף דגל ישראל מחצי התורן לראש התורן לקול תרועת הנפת הדגל, דבר המסמל את המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות. לאחר הנפת הדגל מושר לרוב שיר נוגה המלווה בריקוד הקשור עדיין ביום הזיכרון. לאחר מכן מוקראים פסוקי תנ"ך הקשורים בנושא המרכזי ומוצג קטע מוזיקלי נוסף הקשור לכך. בסיום קטע היזכור וקטע התנ"ך עולה יו"ר הכנסת לשאת את דברי ברכתו. זהו הנאום היחיד המושמע בטקס, למעט בשנים מסוימות בהן ראש הממשלה נואם נאום אשר הוקלט מראש (כדוגמת שנת היובל ושנת השישים למדינה). בסיום נאומו מתכבד יו"ר הכנסת להשיא את המשואה המרכזית (אשר אינה נכללת בסך 12 המשואות).

מעמד השאת 12 המשואות

12 המשואות מושאות בזו אחר זו על ידי הנציגים הנבחרים. בשנים האחרונות מלווים את מעמד הדלקת המשואות זוג שחקנים אשר מציגים את משיאי המשואות ואת פועלם. בסיום הצגתו קורא משיא המשואה (לעיתים, משואה מודלקת על ידי שני אנשים): "אני פלוני, יליד (מקום הולדתו) בן אלמוני ואלמונית, מתכבד להשיא משואה זו של יום העצמאות ה-(מספר שנות קיום המדינה) של מדינת ישראל לכבוד..." כל משיא מקריא שלושה משפטים המתחילים ב"לכבוד". הנאום מסתיים במילים "ולתפארת מדינת ישראל!". את הדלקת המשואות מלווה תזמורת צה"ל ביחד עם להקות זמר בשיר "אנו נושאים לפידים" ובשירים ישראליים נוספים. בסיום הדלקת כל המשואות מנחי הטקס מכריזים: "גבירותי ורבותי, שתים עשרה משואות כנגד שנים עשר שבטי ישראל!". בשנים האחרונות נוסף קטע עם סיום הדלקת המשואות בו מוזמנים המשיאים לשיר יחד עם להקות הזמר שיר ומוגש להם זר פרחים.

החלק החגיגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגילי הסדר

בתום הדלקת המשואות נערכים תרגילי סדר, על ידי חוליית דגלנים המורכבת מכוח משותף של חיילי צה"ל מהחילות השונים וכן דגלנים ממשטרת ישראל ומערך הכבאות. מספר הדגלנים המשתתפים בתרגילי הסדר הוא כמספר שנות המדינה באותה השנה. מפקד הטקס מצעיד את חוליית הדגלנים לרחבת הטקס, בליווי תזמורת צה"ל המנגנת שירי לכת שונים. במהלך תרגילי הסדר הדגלנים יוצרים מבנים מרשימים בתיאום ודיוק רב, המסמלים דברים שונים וקשורים ברובם לנושא הטקס המרכזי. בין היתר הם יוצרים מגן דוד, אותיות או ספרות המסמלות את מספר שנות קיום המדינה ואת מנורת שבעת הקנים. במספר מופעים השתלבו ביצירת המבנים קבוצות נוספות כגון ילדי להקות מחול או 120 חיילים נוספים - מצטייני הנשיא לאותה השנה.

בסיום תרגילי הסדר מוצגים שני קטעים נוספים הכוללים שיר או מחרוזת שירים ומופע של ילדי להקת המחול. הקטע הראשון מעלה על נס את הנושא המרכזי לשנה זו, בעוד הקטע השני הוא קטע כללי המעלה על נס את יום העצמאות הישראלי.

מעמד העברת הדגלים הראשיים

בתום תרגילי הסדר נערך טקס שבו מועברים דגל המדינה הראשי ודגל צבא הגנה לישראל הראשי, למשמרת לאחד מזרועות, פיקודי, או אגפי צה"ל, מהיחידה ששמרה עליהם בשנה הקודמת. חוליות הדגלים הראשיים נכנסות בליווי קצבי של מתופפי תזמורת צה"ל, ומסתדרות כאשר דגלני היחידה שמקבלת ודגלני היחידה שמוסרת את הדגלים נערכים זה מול זה. הדגלנים הראשיים מתייצבים זה מול זה, הדגלים נפרסים ומועברים תוך שברקע נשמעת תרועת העברת הדגלים המנוגנת על ידי תזמורת צה"ל.

סיום הטקס

בסיום מעמד העברת הדגל, חוליות הדגלים הראשיים, חוליות הדגלנים ומשמר הכנסת מסתדרים בראש חץ והכל שרים את התקווה. לאחר שירת ההמנון, עוברים חוליות הדגלים הראשיים, דגלני היחידות ומשמר הכנסת, לפקודת מפקד הטקס ולנגינת מרש צה"ל, בשדרת מסע, אחת אחת אל מול פמליית הכבוד כאשר בראשן חוליית הדגלים הראשיים. כל חולייה מצדיעה לעבר הפמלייה (לאחר הישמע הפקודה: "לימין, שור!"), ומפנה את הרחבה. את מצעד ההצדעה נועל נגד היחידה. לאחר פינוי הרחבה ניגש מפקד הטקס אל יו"ר הכנסת, מצדיע ומודיע לו "אדוני/גברתי, תם הטקס!".

בתום הטקס, שר לרוב זמר מפורסם שיר סיום. נערכים מופע זיקוקין די-נור ומופע של להקות מחול.

אירועים מעוררי מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס זה בא לשדר אחדות והרמוניה, אך לעיתים המציאות מורכבת יותר. בטקס של שנת 2003 נמנתה עם משיאי המשואות נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים "הדסה". נלבנדיאן רצתה להזכיר את רצח העם הארמני בטקס, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת, כדי שלא לפגוע ביחסי ישראל-טורקיה.

בשנת 2004, הוחלט שהטקס ייערך בסימן הישגי הספורט הישראלי. הוועדה לבחירת משיאי המשואות, בחרה משיאי 11 משואות, ואת זהות משיא המשואה הנוספת הוחלט להשאיר לבחירת הציבור באמצעות מסרונים (SMS). שיטת בחירה זו עוררה ביקורת על הוועדה. הציבור בחר באלי אוחנה להדליק את המשואה[3]. משהתברר שמיקי ברקוביץ' אינו בין משיאי המשואות, שוב התעוררה ביקורת ציבורית. לבסוף הוחלט לצרף את ברקוביץ' לרשימת משיאי המשואות.

בשנת 2005 נערך הטקס בעיצומו של המאבק סביב תוכנית ההתנתקות. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שהיה ממתנגדי התוכנית נשא במחאה נאום בעל אופי פוליטי[4]. דבר זה הקים עליו ביקורת על כך שהוא מנצל את הבימה שניתנה לו מתוקף תפקידו בטקס ממלכתי לצרכים פוליטיים.

בשנת 2011, במהלך טקס יום העצמאות ה-63, התפרצו לבמה המרכזית יואל שליט, אחיו של גלעד שליט וחברתו יערה וינקלר בצעקות "גלעד עדיין חי". שוטרים פינו אותם מהבמה. בין הצועקים היו גם כמה פעילי ארגון "מטה החברים של גלעד"[5]. באותו טקס הדליק משואה הרב שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג ניצול מתקפת הטרור בבית חב"ד במומבאי ובצעד שעורר מחלוקת שינה מסיום נוסח הדלקת המשואה המקובל ואמר "לתפארת מדינת ארץ ישראל", וכמו כן הזכיר את עניין משיחיותו של הרבי מלובביץ'.[6].

ב-18 באפריל 2012, במהלך החזרות לטקס, נהרגה סגן הילה בצלאלי[7], דגלנית מחיל הרפואה ונפצעו שבעה חיילים, כתוצאה מקריסת גשר התאורה שהקיף את הרחבה[8]. הוריה של סגן הילה בצלאלי, הדליקו בטקס באותה שנה משואה לזכרה, בצוותא עם יושב ראש הכנסת ריבלין.

בשנת 2014 הוועדה לטקסים וסמלים בראשות שרת התרבות והספורט לימור לבנת בחרה נשים בלבד להדליק משואות[9]. גם בחלק האומנותי של הטקס הופיעו נשים בלבד.

בשנת 2016 נגרמה מבוכה כאשר במהלך תרגילי הסדר יצרו הדגלנים את הסיסמה "עם אחד - מדינה אחת" אשר הזכירה לרבים, כולל לניצולי שואה, את הסיסמה הנאצית "עם אחד, רייך אחד, מנהיג אחד" (בגרמנית: Ein Volk, ein Reich, ein Führer)"[10].

בשנת 2018 פרצה מחלוקת עזה בין יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, לשרה מירי רגב, בשאלת הנואמים בטקס ביום העצמאות השבעים. רגב דרשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כפי שנאם בטקס ביום העצמאות החמישים. ואילו אדלשטיין התנגד לכך ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם היחיד הוא יו"ר הכנסת וראש הממשלה איננו נוכח בטקס אף לא בקהל[11][12]. אדלשטיין הודיע שאם ישולב בטקס נאום של ראש הממשלה, הוא ומשמר הכנסת לא יגיעו לטקס[13]. יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג מתח ביקורת על הפגיעה בממלכתיות וציין שעל אף שהוא מתנגד לשינוי במבנה מעמד הטקס, לאור זה שהכנסת היא הריבון, היה וראש ממשלה ינאם, הרי שהוא עומד על זכותו כחוק לנאום גם כן לאחריו[14]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות החמישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת[15]. בפועל נאם נתניהו במשך 14 דקות, כמעט כפליים ממי שמוגדר על פי רוב כ"דובר הראשי בטקס"[16][17]. בערב הטקס סירב יושב ראש הכנסת שמשמר הכנסת יקבל את כניסת ראש הממשלה לרחבת הטקס בשל דרישותיו של ראש הממשלה בעניין זה בניגוד לסיכומים המוקדמים בדבר השתתפותו של רה"מ בטקס יובל זה. לפיכך הועלה משמר של צה"ל שאורגן ברגע האחרון מקרב הנוכחים לשם קבלת ראש הממשלה ורק לאחריו עלה משמר הכנסת לקבלת יו"ר הכנסת[18].

היסטוריה וטקסים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדמויות הבולטות אשר תרם בעיצוב טקס הדלקת המשואות והגה חלק מהאירועים שהפכו למסורת היה יהודה אילן אשר היה המפיק והמנהל הראשי של הטקס במשך 25 שנה, משנת 1958 עד שנת 1983. טקס הדלקת המשואות המרכזי בהר הרצל מהווה השראה לטקסי יום עצמאות מקומיים רבים הנערכים ברחבי ישראל, אשר גם בהם מודלקות משואות.

נושאי הטקס לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה נושא נבחר ומדליקי המשואות
1951-1959 משיאי המשואות היו נציגי הגלויות והעדות השונות מכל אזורי המדינה
1960 100 שנה להולדת הרצל - 12 משיאי משואות, 6 מוותיקי הציונות ועוד 6 מנציגי קהילות העולים
1961 ילידי ה' באייר תש"ח החוגגים בר מצווה בתאריך הטקס[19]
1962 נציגי פועלי הכפיים
1963 שנת הראשונים - נציגי 12 המושבות שנוסדו עד 1891
1964 ההעפלה
1965 17 משואות לציון 17 שנות המדינה, בסימן ההתנדבות לגדודים העבריים, הבריגדה ולוחמי מח"ל
1966 שנה 18 למדינה - בנות ובנים ללוחמי מערכת העצמאות הדליקו משואות בטקס זה
1967 נציגי 11 הנקודות שהתיישבו בנגב בתש"ז והבן הבכור של העיר באר שבע
1968 נציגי יובלות ואירועים ביטחוניים
1969 נציגי יישובי הספר
1970 12 בנים ובנות מישובי קו האש
1971 נציגי עולי ברית המועצות ועולי ארצות ערב הוותיקים
1972 נציגי גלויות + 2 'צברים' צעירים
1973 גיבורי ישראל (25 שנה לעצמאות ישראל)
1974 6 נציגי חילות צה"ל ו-6 נציגי יישובי הספר
1975 התנדבות ומופת אישי בסקטור האזרחי
1976 צעירים נושאי דגל הקשר עם התפוצות
1977 בני ירושלים, מגיניה ולוחמיה.
1978 12 צאצאי לוחמים למען תקומת ישראל (30 שנה לעצמאות ישראל)
1979 חוזה השלום עם מצרים והמשכיות היישוב בארץ ישראל (מדליק נוסף הוא אב ששכל את בנו ונכדו באותה השנה)
1980 אנשי מדע, תעשייה וחקלאות
1981 נציגי המפעל החינוכי בישראל
1982 100 שנה להתיישבות לעליה ראשונה - צאצאי המייסדים.
1983 גבורת ישראל
1984 אחדות ישראל
1985 פיתוח המדע והטכנולוגיה
1986 הדמוקרטיה בישראל
1987 ענפי האמנות בישראל
1988 40 שנה למדינת ישראל, מדליקי המשואות היו ילדים ישראלים עולים וותיקים
1989 העלייה ההמונית לישראל (40 שנה ל-1949)
1990 שנת הלשון העברית
1991 עליה וקליטה
1992 500 שנה לגירוש ספרד
1993 שנת ירושלים
1994 איכות הסביבה
1995 שנת תיירות השלום
1996 חינוך ותעשייה (משואה נוספת הדליק ולדיק קושנירוב, בן 9, שהוריו נרצחו בפיגוע בקו 18 בירושלים)
1997 מאה שנות ציונות
1998
1999
2000 שונים אבל שווים - יחדיו במרקם חברתי תרבותי מגוון
2001
2002
2003 מאוחדים בלבבות ומשלבים זרועות
2004 הספורט ההישגי והעממי בישראל
2005 "צו חיים" - צו השעה לקירוב לבבות לגורל אחד ועתיד משותף
2006 פיתוח הנגב והגליל
2007 40 שנה לאיחוד ירושלים
2008 ילדי ישראל
2009 מאה שנים לעיר תל אביב
2010 "אם תרצו אין זו אגדה"
2011 "ערבין זה לזה" - שנת הערבות ההדדית
2012 מים - מקור החיים
2013 המורשת הלאומית
2014 "זמן נשים - הישגים ואתגרים"
2015 ישראלים פורצי דרך[20]
2016 גבורה אזרחית[21]
2017 50 שנים לאיחוד ירושלים[22]
2018 מורשת של חדשנות[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טקס הדלקת המשואות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמי דרום, איך נבחרים להדליק משואה ומדוע יש כל כך הרבה ציניות שאופפת את הטקס המדובר?, באתר TheMarker‏, 17 באפריל 2010
  2. ^ תיקון התקנון לבחירת מדליקי המשואות בטקס ערב יום העצמאות, החלטה מספר סט/4 של ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים מיום 29.12.2013 אשר צורפה לפרוטוקול החלטות הממשלה וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 15.01.2014 ומספרה הוא 1188(סט/4)
  3. ^ נבחרו מדליקי המשואות: יעל ארד ואלי אוחנה בפנים, מיקי ברקוביץ' בחוץ, באתר nrg‏, 11 במרץ 2004
  4. ^ דבר יו"ר הכנסת לערב יום העצמאות ה-57, התשס"ה, באתר הכנסת
  5. ^ ג'קי חורי, מחאה למען שחרור גלעד שליט בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-63, באתר הארץ, 10 במאי 2011
  6. ^ יקי אדמקר, רבני חב"ד: מותר למוישי להדליק משואה , באתר בחדרי חרדים, 9 במאי 2011
  7. ^ קורות החיים של הילה בצלאלי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  8. ^ יאיר אלטמן, האסון בהר הרצל: שמונה בני אדם עוכבו לחקירה, באתר ynet, 18 באפריל 2012
  9. ^ קטע קול בני טוקר, "הדרת גברים" בטקס הדלקת המשואות, באתר ערוץ 7, 25 במרץ 2014
  10. ^ כרמלה מנשה, "עם אחד, מדינה אחת" - על טקסיות ומסרים, במקור, באתר רשת ב', 13 במאי 2016; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
    קטע קול הקלטת הקטע מהרדיו: בעקבות 'עם אחד, מדינה אחת' כרמלה מנשה על טקסיות ומסרים, באתר "SoundCloud"
  11. ^ בשנים 1998 (שנת היובל לישראל), 2015-2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
  12. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר ערוץ עשר, 2 באפריל 2018
  13. ^ מורן אזולאי, אדלשטיין לח"כים ולעובדים: אם יהיו שינויים בטקס המשואות, לא ניקח חלק, באתר ynet, 29 במרץ 2018
  14. ^ ח"כ הרצוג: "אם הופכים את טקס הדלקת המשואות לפוליטי, גם אני צריך לנאום", באתר מעריב השבוע, 2 באפריל 2018
  15. ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
  16. ^ ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
  17. ^ סרטונים ספי עובדיה, אדלשטיין מדבר, באתר ערוץ עשר, 19 באפריל 2018, מתוך המהדורה המרכזית של חדשות עשר - מהדקה ה-18:32
  18. ^ "יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים" - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. בדיקה אחרונה ב-26 באפריל 2018. 
  19. ^ הם ידליקו משואות הבר מצווה, דבר, 14 באפריל 1961
  20. ^ טקס הדלקת המשואות 2015, בערוץ יוטיוב של משרד התרבות והספורט;
    יום העצמאות ה-67: ישראל חוגגת, חדשות 2, 22 באפריל 2015
  21. ^ טקס הדלקת המשואות בהר הרצל - חגיגות עצמאות 68, בערוץ יוטיוב של כאן 11;
    68 שנות עצמאות: ישראל חוגגת, חדשות 2, 11 במאי 2016
  22. ^ טקס הדלקת המשואות, באתר ערוץ 7, 1 במאי 2017;
    חוגגים עצמאות: ישראל בת 69‎, חדשות 2, 1 במאי 2017
  23. ^ "הללויה", רחפנים ודגלנים: הרגעים הגדולים של טקס הדלקת המשואות, באתר ynet, 19 באפריל 2018;
    מאיה הורודניצ'אנו‏, הדגלנים, הזיקוקים ומופע הרחפנים: הרגעים הגדולים מטקס המשואות, באתר וואלה! NEWS‏, 19 באפריל 2018