משתמש:האזרח דרור/פשיעה בחברה הערבית בישראל
פשיעה בחברה הערבית בישראל נוגעת לפשיעה ואלימות בחברה הערבית בישראל. כ- 22% מאוכלוסיית ישראל הם אזרחים ערבים. כ 84% מהם מוסלמים, כ- 8% נוצרים ו-כ-8% הם דרוזים. האוכלוסייה הערבית היא צעירה יחסית - הגיל החציוני בה הוא 22 (לעומת 30 בקרב היהודים). [1]
בשנים האחרונות יש עליה ברמת המודעות לפשיעה בחברה הערבית - הן ביחס למעורבות ערבים בארגוני פשע העוסקים בהברחות סמים, גביית דמי חסות, פשיעה חקלאית (כדוגמת גנבה שוד או פגיעה בבעלי חיים, יבולים וציוד חקלאי), ומעשי רצח, הן ביחס לרצח על חילול כבוד המשפחה והן ביחס לאלימות פלילית ופשיעה ערבית הפוגעת במיוחד באזרחים ערבים. גופים העוסקים בזכויות אדם ובפשיעה חוששים כי פשיעה זו תחלחל גם לחברה הישראלית כולה.
בתחילת שנות האלפיים נעשה מהלך להתמודדות עם ארגוני פשיעה בחברה היהודית באמצעות פעילות של המשטרה בשיתוף פעולה עם גורמי אכיפה נוספים שבעקבותיו נחלשו מאד ארגוני הפשיעה היהודיים. פעילות הפשיעה בתחומים שונים כמו סחיטה באיומים עברה ליישובים ערביים שבהם פעילות המשטרה נמוכה יותר והאכיפה יעילה פחות.
לפי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת משנת 2010, משטרת ישראל שהיא הגוף המרכזי לנתונים על פשיעה בישראל סרבה לחעביר מידע לכנסת בנושא על רקע רגישות הנושא. [1]
ארגוני פשע ערבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו"ח שהוכן בשנת 2019 באגף החקירות והמודיעין של המשטרה, טוען כי כי שבעה ארגוני פשיעה חשובים פועלים במגזר הערבי בישראל. הדבר כולל חמישה ארגונים ושתי כנופיות. הגופים ניצלו את הוואקום שיצרה "פרשת 512" שבה הופללו מרבית ראשי ארגוני הפשע בישראל. הדו"ח הוא ראשון מסוגו. [2]
לפי המשטרה, ארגוני הפשיעה הערבים בישראל כוללים את ארגון משפחת חרירי, אבו-לטיף מהצפון, עראר, כראג'ה וג'ארושי. שתי כנופיות פשע הן אבו אל-קיעאן, ואל-ערייש. [2] הארגונים לפי סדר חשיבות שמייחסת להם המשטרה:
- ארגון משפחת חרירי פועל בצפון ישראל. הארגון נחשב לגדול ביותר וגם למלוכד מאוד, בין היתר בגלל שרוב חבריו הם בני משפחה מדרגה ראשונה ושנייה. הארגון עוסק בעיקר בהלבנת הון, הלוואות בשוק האפור, גביית דמי חסות, סחר באממצעי לחימה וסחר בסמים.[2]
- ארגון אבו-לטיף פועל בחיפה והצפון. עיקר פעילותו היא בתחום הברחות סמים. לפי הדו"ח חברי הארגון מייבאים סמים מגבולות לבנון, סוריה וירדן באמצעות בלדרים. כמו כן נכתב כי לחברי הארגון יש גישה לאמצעי לחימה רבים שנמצאים בשימוש בצה"ל, כמו רובי M-16, רימוני רסס, רימוני הלם ומטעני חבלה. הארגון עוסק גם בהלבנת הון, במספר דרכים, בהם צ'יינג'ים, הפצת דלק וסחר ברכבי יוקרה. לפי הדו"ח לארגון יש יכולת חדירה למוסדות השלטון.[2]
- ארגון הפשיעה עראר פועל באזור ג'לג'וליה והשרון. על פי ד"וח המשטרה הארגון מתמחה בעסקאות נשק, סחר בסמים והונאות בתחום הרכב.[2]
- ארגון משפחת כראג'ה פועל באזור באקה אל-גרבייה, ג'ת וחריש ובמחוז חוף. תחומי הפעילות של הארגון לפי המשטרה הם סחיטה באיומים, הלבנת הון והשתלטות על קרקעות.[2]
- ארגון משפחת ג'ארושי פועל בעיקר באזור רמלה. על פי המשטרה הארגון מתמקד בעיקר בתחום הסמים, באמצעות שימוש באמצעי לחימה. הארגון היה בעבר מעורב יותר במעשי הפשיעה באזור המרכז, בעיקר בסחיטה באיומים, אולם בשנים האחרונות הוא הוריד פרופיל וחלק מאנשיו פנו לעבודות חוקיות. עם זאת, הארגון נחשב עדיין לגורם חשוב, שמשתף פעולה מספר ארגוני פשיעה יהודיים.[2]
- כנופיית אבו-אל-קיעאן פועלת במחוז הדרומי של משטרת ישראל ומתמחה בסחר בסמים, סחר באמל"ח, מעשי שוד של תחנות דלק והתפרצות לעסקים. [2]
- כנופיית אל-ערייש פועלת באזור אום אל-פחם, ומתמחה במתן הלוואות, גבייה אלימה של חובות ושימוש באמצעי לחימה.[2]
רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערבים מעורבים בעבירות רצח וקורבנות רצח יותר מאשר חלקם באוכלוסיה. דבר זה נובע ממספר גורמים - התחזקות של ארגוני פשע מאורגן, הברחות של כלי נשק והמצאות של כלי נשק רבים ללא פיקוח בחברה הערבית, רציחות נקמה בין משפחות פשע, רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה", פחד או חוסר רצון של משפחות הקורבנות או של עדים לחשוף מידע על הרוצחים, קושי או חוסר עניין של משטרת ישראל או גורמים בממשלה לעסוק בנושא.
לפי נתונים של המשרד לביטחון פנים, ערבים היו מעורבים ב-67% ממעשי הרצח וב-70% מניסיונות הרצח בישראל בשנת 2011. [3]
לפי יוזמת אברהם בשנת 2021 נרצחו כ-126 ערבים ישראלים על רקע אלימות ופשיעה. בשנת 2022 נרצחו 116 ערבים בהקשר זה. 69 מקורבנות הרצח, 59.4%, היו בני 30 ומטה. 7 קורבנות היו מתחת לגיל 16, כשהקורבן הצעיר ביותר היה פארס הייב בן השנתיים מנצרת. ב- 87% הקורבן נהרג באמצעות כלי נשק חם. מתוך 116 הקורבנות, 13 הן נשים. [4]
בחלק מהמקרים פני הרוצח גלויות, והרצח מבוצע בצורה פומבית - במרחבים ציבוריים. דוגמה לכך הוא רוצח שירה בצעיר בזמן חתונה בטייבה בשנת 2021 הרג צעיר ופצע 5 אחרים. [5] דבר זה מעיד על רמה נמוכה של הרתעה של רשויות החוק וכי הרוצחים מעריכים כי הם לא יתפסו או לא יענשו. מאפיין נוסף המעיד על בטחון הרוצחים הוא ירי על עיתונאים ואנשי ממשל.
רצח ירי ואיומים על עיתונאים ואנשי ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2012 נורו יריות לעבר ביתו של העיתונאי לוטפי עיסא בכפר קאסם למחרת ובצע ירי לעבר מערכת אתר "פאנט" בטייבה [6]
ביוני 2021 נורו 50 כדורים לעבר ביתוש של העיתונאי נידאל אגבאריה מאתר "בלדתנא" באום אל פחם בזמן שהוא ומשפחות שהו בבית. [7] באותו חודש בוצע ירי ונזרק מטען חבלה אל עבר ביתו של כתב ynet חסן שעלאן בטייבה. בעקבות הירי דיווחו עיתונאים ערבים רבים כי יש עליה באלימות נגדם.לדוגמה העיתונאי ריאד חאג׳ יחיא מטייבה קיבל איומים על חייו בעקבות כתבה שפרסם. [8]
בספטבמר 2022 חוסל העיתונאי נידאל אגבאריה. אגבאריה סיקר את מקרי הירי והרצח באום אל-פחם ובאזור ואדי ערה וכתב על המעצרים של משפחות הפשע ששולטות בעיר אום אל-פחם. לפני מותו מתח ביקורת חריפה כלפי מה שתאר כאוזלת ידה של המשטרה מול עליית של מקרי הירי באזור המשולש, ובמיוחד באום אל-פחם.[9]
בעקבות הרצח נחשף כי עיתונאים רבים בחברה הערבית חשופים לאיומי אלימות על רקע ביקורת שלהם על ארגוני פשיעה או על ראשי ערים. [10]
באפריל 2023 נרצח אדיר גאנם, צעיר בן 16 שעבד כמבאטח עבור ראש עיריית טייבה. הוא היה לוחם צה"ל בעברו ונורה למוות על-ידי אלמונים מחוץ לביתו של ראש העיר. [11]
רצח על חילול כבוד המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי נתונים שהוצגו בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי לקראת היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים, בשנים 2016–2020 נרצחו בישראל 122 נשים. כ-40% מהן (48 נשים) נרצחו על ידי בני זוגן או בידי בני זוג לשעבר.
בשנת 2020 נרצחו 26 נשים: 15 נשים ערביות ו-11 נשים יהודיות. פרוש הדבר כי שיעור הנשים הערביות שנרצחו, גבוה במאות אחוזים לעומת חלקם של הערבים באוכלוסיה. הדו"ח גילה גם שבמקרה של נרצחות ערביות, כמחצית (7 מ-15 נרצחות) נרצחו בידי חשוד שזהותו אינה ידועה למשטרה. בשליש מאירועי הרצח של נשים ערביות (5 אירועי רצח) החשוד ברצח היה בן זוג של הנרצחת.[12]
הנתונים משנים מוקדמות יותר שנויים במחלוקת ומוערכים בכמה עשרות נשים בשנה. ארגונים כמו ארגון אל-פנאר, עמותת "נשים נגד אלימות" בנצרת פועלות כדי להעלות את המודעות לנושא בנסיון למגר אותו.
גביית דמי חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2021 נפתחו במשטרת ישראל 105 תיקי סחיטת דמי חסות: 39% מהם במחוז צפון, 18% מהם במחוז חוף ו-15% מהם במחוז דרום. על פי הנתונים, ארגוני הפשיעה בישראל עוסקים בסחיטה באיומים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה. כאמור בשנים האחרונות חלק משמעותי מגביית דמי חסות עבד לידי ארגוני פשיעה ערבים.
יחד עם זאת כיום אי-אפשר לפלח את נתוני סחיטת דמי החסות לפי קבוצות אוכלוסייה (או לפי פרמטרים נוספים). ועל כן לא ניתן לדעת כמה מהאירועים נעשים בידי ערבים וכמה נעשים בידי יהודים. בחברה הערבית, סחיטת דמי חסות מאפיינת בעיקר ארגוני פשיעה.[13] כאשר מקורם של כ–30% מאירועי הירי בחברה הערבית קשורים בעבירות "פרוטקשן" או בערבית "ח'אווה". הכנסות של ארגוני הפשיעה מסחיטת דמי חסות בשנה מגיע לכ-2 מיליארד שקל. כאשר גביית דמי החסות נעשית בכל אזור שיש בו פיתוח עסקי-מסחרי בעיקר בערים מתפתחות.
ארגוני הפשיעה הערבים בצפון הם בעיקר בכפר טובא־זנגריה שבו מתנהל מאבק ישיר מול ראשי ארגוני הפשיעה ביישוב, שאחראים לסחיטת דמי החסות באזור הצפון. הקושי למגר את התופעה נובע מחוסר ראיות.[14]
סחיטת דמי החסות על ידי כנופיות פשע מאורגן בישראל נעשית במסווה של חברות שמירה המעסיקות מארגני שמירה עבריינים, כך למעשה סחיטת דמי החסות נעשית בכסות של גוף חוקי המנפיקות לבעלי העסקים נסחטים חשבוניות כדין, עניין המקשה את הוכחת עבירת הסחיטה באיומים. העבריינים גובים את הכסף מבעלי העסקים תוך איומים על חייהם ורכושם. "חברות השמירה" העברייניות מחלקות ביניהן את האזורים הגאוגרפים שבהם גובים את דמי החסות.[15] כך לדוגמה נחשפה בשנת 2017 פרשת סחיטת דמי חסות בצפון מהקרן הקיימת לישראל (קק"ל), עבור שירותי שמירה באתר "אגמון החולה", שירותים שלא סופקו בפועל. [16]
העמדה לדין ותיקים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחוז הערבים בקרב העומדים לדין בישראל עלה מ-28.8% בשנת 2000 ל-34.5% בשנת 2020. [17]
הממוצע שנתי של תיקים שנפתחו במשטרת ישראל ביו 2017 עד 2022 לכל 1,000 תושבים בישובים יהודים עמד על 28. הנתון לגבי ישובים ערבים היה דומה - 29. הנתון היה גבוה במיוחד בישובים מעורבים - 41. הנתונים הם קירוב לאוכלוסיה עצמה שכן הם מתייחסים למגזר הרשות שבה מתגורר החשוד, אשר עשוי להיות שונה ממגזרו של החשוד עצמו. [17] ייתכנו הבדלים ניכרים בין ישובים ערבים שונים. לדוגמה ב-עין קנייא נפתחו 10 תיקים ל-1000 תושבים (נמוך מהממוצע הארצי) לעומת ג'סר א-זרקא שבה נפתחו 80 תיקים. שונות זו קיימת גם בקרב ישובים יהודים לדוגמה בגבעת שמואל נפתחו 16 תיקים לעומת דימונה בה נפתחו 51 תיקים. [17]
תאונות דרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיעור המעורבות וההיפגעות של ערבים בישראל בתאונות הדרכים עולה על יצוגם באוכלוסייה, הן במידת המעורבות והן בחומרת הפגיעה. דבר זה השתקף לדגומה בנתונים שהוצאו בפני וועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא הבטיחות בדרכים בשנת 2002 [18]
לפי הנתונים נהגים צעירים ערבים מעורבים פי 2 בתאונות דרכים חמורות, לעומת סך כל האוכלוסייה. לפי הוועדה הדבר נובע בעיקר מכך שהם מתחילים לנהוג בגיל צעיר יחסית, ונוהגים בכלי רכב כבדים יותר שחומרת פגיעתם גדולה.[18]
נכון לשנת 2002, חלקם של נהגי הרכב הערבים בקרב ההרוגים בתאונות דרכים גדול בכ-60% ביחס לנהגים היהודים. [18] חלק מהדבר נובע מכך שנהגים מקצועיים רבים כמו נהגי משאיות אוטובסים או מוניות הם ערבים. 37% מסך ההרוגים במגזר הערבי הם נהגים, לעומת 23% במגזר היהודי.[18] הולכי רגל ערבים בגילאי 4-0 מהווים 50% מהנפגעים באופן חמור בתאונות דרכים (הרוגים ופצועים קשה) למרות שהם מהווים רק 29% משכבת גיל זו בישראל.[18]
לפי הוועדה הסיבות ליותר מעורבות כפוגעים ונפגעים בתאונות דרכים נובעת ממספר סיבות בהן תשתיות ירודות, חוסר מודעות לדרכים למניעת תאונות, חוסר בחינוך לבטיחות וטיפול מקצועי לקוי בנהגים הצעירים ונהגי רכב כבד. לפי יצחק אשל, שכיהן כמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, תרבות הנהיגה של נהגים ערבים בעייתית וגורמת לעודף תאונות.[18]
פעילות אזרחית ומחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון יוזמות אברהם מקיים את מיזם "קהילות בטוחות" שנועד לקם שירותי אכיפה ושיטור הוגנים ומועילים עבור האזרחים הערבים בישראל, באמצעות שינוי יסודי באופן השיטור כלפיהם, רכישת אמון ולגיטימציה מצדם והגברת נכונותם לשיתוף פעולה. [1]
אמהות למען החיים היא קבוצת אימהות ומשפחות שכולות שהחליטו לפעול יחד למאבק בתופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית בישראל. [2]
פידא שחאדה, היא חברת מועצת העיר לוד ורכזת קואליציית "נשים נגד נשק" שפועלת בנושא. [3] [4]
לאחר הירי והרצח בחתונה בשנת 2021 החלה מחאה בקרב ערבים ויהודים ברשתות החברתיות. תחת ההשטאג "חיי ערבים חשובים" Arab_lives_matter. לפי עורך הדין אמל עוראבי מעמותת סיכוי המחאה נועדה להפעיל לחץ על ממשלת ישראל למגר את מקרי הרצח בחברה הערבית, והיא נולדה בעקבות התפיסה לפיה הממשלה מרבה במילים אך ממעטת במעשים בנושא.[19]
במאי 2023, במחאה על רצח 80 קורבנות ערבים מתחילת השנה, יצאו שיירות רכבים של ערבים למחאות מהגליל עד לירושלים. חלק מהערבים ביקרו את המחאה וטענו כי נדרשים צעדי מחאה חריפים יותר כמו חסימת כבישים ראשיים. [20]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יניב רונן, נתונים על הפשיעה בחברה הערבית בישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2010
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 אלי סניוןר, רשימת השבעה: אלו גופי הפשע הגדולים במגזר הערבי, ynet, 06.08.19
- ^ עומרי אפרים, הפשיעה: 'ערבים מעורבים ב-67% ממעשי הרצח', באתר ynet, 15 בינואר 2012
- ^ אלימות ופשיעה בחברה הערבית: סיכום 2022, יוזמת אברהם
- ^ רצח בחתונה בטייבה: אלמוני ירה למוות בצעיר ופצע חמישה חוגגים ynet, 21.09.21
- ^ חסן שעלאן, ירי לבית עיתונאי ערבי: "אסור לעבור בשתיקה", ynet 20.09.12
- ^ תוך שבוע: ירי נוסף על ביתו של עיתונאי ערבי, ynet, 09.06.21
- ^ לא רק חסן שעלאן: עיתונאים ערבים מדווחים על עלייה באלימות נגדם, הארץ, 21 ביוני 2021
- ^ מישל מכול, רצח באום אל-פחם: עיתונאי מוכר בחברה הערבית נורה למוות, ישראל היום, 4/9/2022
- ^ דיאא חאג׳ יחיא, צרור יריות קטע את השידור: הכירו את העבודה הכי מסוכנת בישראל, דה מרקר, 07 באוקטובר 2022
- ^ אדיר נרצח בשבוע הראשון לעבודה אצל ראש העיר. בן גביר: "שב"כ נכנס לחקירה", ynet 21.04.23
- ^ ג'רי אלמו קפיטל, ריכוז נתונים על אלימות במשפחה בדגש על אלימות כלפי נשים
- ^ נורית יכימוביץ-כהן, סחיטת דמי חסות, באתר הכנסת
- ^
יהושע בריינר, "כולם מפחדים, אתה רוצה שמחר יירו על היקרים לך?", באתר הארץ, 31 במרץ 2021
- ^ אלי אשכנזי, בכיר בפרקליטות: עם החקיקה הקיימת לא ניתן למגר את תופעת גביית דמי החסות, באתר וואלה!, 13 ביולי 2021
- ^ לוי-וינריב, אלה (2017-02-19). "קק"ל שילמה מיליוני שקלים דמי חסות למשפחת פשע בצפון". Globes. נבדק ב-2022-05-31.
- ^ 1 2 3 רוני הרשקוביץ ורמי שוורץ, לקט נתונים על פשיעה בישראל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2023
- ^ 1 2 3 4 5 6 נהגים ערבים מעורבים יותר בתאונות דרכים חמורות, ynet, 18.07.02
- ^ נינה פוקס, חסן שעלאן "חיי ערבים חשובים": מחאה נרחבת אחרי הרצח בחתונה, ynet, 21.09.21
- ^ חסן שעלאן, שיירות מחאה נגד הטיפול בפשיעה בחברה הערבית בדרכן לירושלים: "הממשלה מזלזלת בדמנו" ynet, 21.05.23
