רצח על חילול כבוד המשפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רצח על רקע חילול כבוד המשפחהערבית: جرائم الشرف أو القتل بدعوى الشرف) הוא רצח של אדם על ידי בני משפחתו, וזאת עקב האמונה של מבצעי הרצח כי הקורבן פגע בכבודה של משפחתם. רצח מסוג זה נפוץ בעיקר בחברות מוסלמיות במזרח התיכון, אולם קיימים מקרי רצח על רקע זה גם במקומות אחרים בעולם.[1] רוב הקורבנות של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה הן נשים ורוב המבצעים הם גברים. לפי הגדרות מסוימות גם גברים המנהלים יחסים הומוסקסואלים עלולים להיות קורבנות.[2] בנוסף נרצחים גם תינוקות שעצם הולדתם מזכיר כי חולל כבוד המשפחה, בין אם אלו ילדים שנולדו לנשים לא נשואות או שנולדו כתוצאה ממערכת יחסים מחוץ לנישואים.[דרוש מקור]


מאפיינים והגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה לרצח על רקע חילול כבוד המשפחה היא הגדרה סוציולוגית, לא משפטית, ולעתים עצם השימוש במושג מעורר מחלוקת בעולם ובישראל.[3][4] ישנן טענות כי המושג מבטא גזענות, קסנופוביה, וכי הוא מזיק לאוכלוסיות מוסלמיות ובמיוחד לנשים מוסלמיות; מצד שני נטען כי הנזק נגרם משימוש לא נכון במושג, וכי המושג עצמו חיוני כיוון שהוא מתאר תופעה הנבדלת במאפייניה הסוציולוגיים מתופעות אחרות של אלימות כלפי נשים ורצח נשים.[5][6][7]

בתמליל של נציגי ארגון משמר זכויות האדם בישיבת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם בשנת 2001 "פשע כבוד" הוגדר כ"מעשה של אלימות, בדרך כלל רצח, המבוצע על ידי גבר כנגד אישה בת משפחתו, וזאת מתוך תפיסה לפיה האישה פגעה בכבוד המשפחה".[8] ארגון האומות המאוחדות לקידום שוויון מגדרי ולהעצמת נשים ממליץ כי התייחסות לרצח על רקע חילול "כבוד" המשפחה תיעשה בצירוף ביטויים כגון "המתקרא כבוד המשפחה" או "so called honor crime," וזאת על מנת להדגיש כי המעשה אינו באמת מעלה את כבוד המשפחה. עוד ממליץ הארגון כי בהגדרה של פשע מסוג זה יכללו שלושה אלמנטים בסיסיים: (1) שליטה או רצון לשליטה על התנהגות של נשים; (2) תחושת בושה של גברים הנובעת מתוך אובדן השליטה או האמונה בדבר אובדן השליטה של הגברים באישה; (3) מעורבות של הקהילה או של המשפחה בהגברת תחושת הבושה.[9] הגדרות אחרות אחרות כוללות קורבנות שאינם נשים.[10][11]

האנתרופולוגית הנורווגית אוני וויקאן קובעת מאפיינים נוספים המבחינים רצח על רקע כבוד המשפחה ממקרים אחרים, כגון רצח הנעשה מחמת הזעם, או מתוך קנאה. לפי וויקאן במקרה של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, המשפחה היא ש"מזמינה" את הרצח והרוצח הוא רק כלי. הרוצח לא פועל מתוך רגש אלא מתוך תחושת חובה. במקרים רבים הרוצח אינו מעוניין בחובה זו. עצם הרצח מחזיר את הכבוד למשפחה ואף מגדיל את כבודה, מאחר שהמשפחה מראה שהיא לא מוכנה להשפלת כבודה, אפילו במחיר הקרבת אחד מחבריה. במקרים מסוימים, כפי שלא חשוב מי הרוצח, לא חשוב מי עומד לדין.[12] בתימן ילדים יכולים לעמוד לדין במקום אב או דוד, שהרי האשמה היא משפחתית, בדיוק כמו הכבוד.[דרוש מקור] מחקרים אחרים המדגישים את ההבדל בין רצח על רקע חילול כבוד המשפחה לבין צורות אלימות אחרות כלפי נשים, מדגישים כי במקרים אלה נפוצה יותר אלימות מצד אחים, בנים, וגיסים של הקורבן.[13]

העילות לרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רציחות על רקע חילול כבוד המשפחה מתבצעות על מגוון רחב של סיבות לכך שקרובי משפחה של הנרצחת אינם מרוצים מהתנהגותה. במקרים רבים נשים הנרצחות על רקע זה מואשמות על ידי משפחתן בקיום יחסי מין אסורים, כמו ניאוף של אשה נשואה, קשר מיני מחוץ לנישואין ונישואין עם בן דת אחרת[14] אולם, מחקר בירדן הראה ש-80% מהנשים שנרצחו על רקע כבוד המשפחה היו בתולות. ממצא זה ממחיש את הטענה כי במקרים רבים נשים נרצחות על בסיס חשד בלבד.[15] יודגש כי רצח על רקע כבוד המשפחה יכול להיות קשור בחשדות שאינם קשורים ביחסי מין, אלא נובעים באופן כללי יותר מתחושה של פגיעה בסמכות של בני משפחה, או חשד בהתנהגות שאינה הולמת.[16]

היקף התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות הקרן לאוכלוסייה של האומות המאוחדות, עד כ-5,000 נשים נרצחות מדי שנה ברחבי העולם על רקע חילול כבוד המשפחה. אמדנים אחרים מדברים על מספרים גדולים בהרבה - למעלה מ-20,000 בשנה.[17] התופעה מתרחשת בעיקר במדינות מוסלמיות במערב אסיה, בצפון אפריקה וגם בחלקים מדרום אסיה, כאשר בפקיסטן מוערך מספר הרציחות ביותר מ-1,000 בכל שנה. מדינות שדיווחו לאומות המאוחדות על רצח על רקע כבוד המשפחה כוללות את בנגלדש, ברזיל, אקוודור, מצרים, הודו, ישראל, איטליה, ירדן, מרוקו, פקיסטן, שוודיה, טורקיה, אוגנדה והממלכה המאוחדת.[18] בירדן מדובר על 25-50 רציחות מדי שנה.[19] על פי דיווחים, ישנה בירדן עלייה במספר מקרי הרצח על חילול כבוד במשפחה. הטענה היא שמתוך כמאה מקרי רצח בירדן, שליש מהם הם מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה, וכעשרים עד ארבעים נשים נרצחות בשנה על רקע זה. בלבנון חוקרים מעריכים כי אישה אחת בחודש נרצחת על רקע חילול כבוד המשפחה. שיעור רציחות דומה נרשם ברשות הפלסטינית.[20]

כמו כן, על אף שמעשים מסוג זה נפוצים במיוחד בחברות מוסלמיות, ישנם מקרים גם בחברות שאינן מוסלמיות. כך למשל, אוני וויקאן טוענת כי מקרים של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה דווחו גם בקהילה היהודית בתימן.[21]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ימי המנדט הבריטי היו רציחות על רקע חילול כבוד המשפחה עניין רווח. אב בית דין במשפט של רוצח על רקע כבוד המשפחה אמר ש"כשבא לארץ היו משפטים כאלה מרובים ביותר כמעט שניים בכל שבוע"[22]. בשנת 1959 הרוב הגדול של מקרי הרצח בישראל היו על רקע רומנטי או של חילול כבוד המשפחה[23].

בישראל רצח על על רקע חילול כבוד המשפחה מיוחס בעיקר למקרי רצח באוכלוסייה המוסלמית.[24] עם זאת היו מספר מקרים של יהודים שרצחו על רקע חילול כבוד המשפחה[25].

מספר הנשים שנרצחו על רקע חילול כבוד המשפחה בישראל נתון במחלוקת. גדעון קרסל דיווח כי בין השנים 1973-1977 התרחשו 63 מקרי רצח מסוג זה. מונה דהש, דוברת ארגון אל-פנאר העריכה כי כ-40 נשים נרצחות על רקע של חילול כבוד המשפחה בכל שנה. עמותת "נשים נגד אלימות" בנצרת טוענת כי בשנת 2001 בלבד התרחשו 54 מקרים בישראל. המספרים הנמסרים על ידי המשטרה נמוכים בהרבה.[26]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשעים בשם הכבוד בכלל, ורצח בשם חילול כבוד המשפחה בפרט, ידועים בהיסטוריה של תרבויות רבות בעולם. בהיסטוריה האירופאית ידוע כי ברומא העתיקה הייתה שמורה לאבות הבית הזכות להמית נשים שאינן נשואות אך פעילות מינית.[27] זכויות מסוג זה ידועות גם בהיסטוריה של ימי הביניים באירופה, ובהלכה היהודית[דרוש מקור]. בהיסטוריה של אנגליה ידוע המקרה של קתרין הווארד, אשתו החמישית של הנרי השמיני, שראשה נערף לאחר שהואשמה בניאוף ובבגידה במלך. בתרבויות מסוימות בדרום אמריקה הייתה הלכה דומה. כך למשל, בתרבות האינקה ניתן היה להרעיב למוות נשים שהואשמו בבגידה בגבריהם. בחוק האצטקי ניתנה לגברים הזכות להמית בסקילה או בחנק נשים שנאפו.[28]

המזרח הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברות התרבותיות במזרח הקדום ייחסו ערך רב לבתולי האישה, מבחינה ממונית ומבחינה מוסרית. הבתולים היוו הוכחה לצניעותה המינית של האישה והיו סמל לטוהר ומוסר.

מפרשת תמר ויהודה אפשר לראות כי דינה של כלה שזנתה (בזמן שהייתה אלמנה ושומרת יבם) היה מסור להחלטה בידי חמיה:

"וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר: זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף."[29]

חוקים דומים היו קיימים בחוק האשורי והחיתי.

חצי האי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקוראן העונש על יחסי מין אסורים זהה לגבר ולאישה: מוות אם האישה נשואה, ומאה מלקות אם שניהם אינם נשואים. יש צורך בארבעה עדים, אם כי בעל יכול להעיד לבדו. הולכי רכיל שמוציאים שם רע ללא עדים מוענשים בשמונים מלקות.

"הזונֶ‏ה והזונָ‏ה והלקיתם אחד משניהם מאה מלקות, ולא תחוסו עליהם באשר לדת האלהים.. ואסור הוא למאמינים: ואלה אשר יוציאו שם רע, על הנשים הצנועות ולא יביאו ארבעה עדים, והלקיתם אותם שמונים מלקות, ולא תקבלו מהם עדות לעולם, ואלה הם פושעים.. ואשר יוציאו שם רע על נשותיהם ולא יהיו להם עדים, בלתי הם לבדם, והייתה עדות איש מהם ארבע עדויות בשבועת אלהים, כי הוא מן הדוברים אמת."[30]

בחברה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבוד המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני סוגי כבוד בחברה הערבית:

  • שרף - כבודו האישי של האדם, העולה ויורד בהתאם להתנהגותו.
  • ערץ' - כבוד התלוי בהתנהגותן המינית של בנות המשפחה. סטייה, או חשד לסטייה, מקוד-ההתנהגות המינית המקובל, גורר פגיעה בכבוד קרוביה מצד האב, שהרי זו משפחת המוצא של האישה ובה למדה את נורמות הצניעות.

כדי לשקם את 'כבוד המשפחה' האישה צריכה ל"תקן" את התנהגותה המינית על ידי נישואין, ובמקרה שזה אינו אפשרי, על האישה להיענש. עונשה של האישה תלוי בשאלה עד כמה נפגע כבוד המשפחה. רק כאשר יש אישום פומבי מצד מי שכבודו נפגע, יגיעו לרצח. לא מדובר רק בהתנהגות נורמטיבית. לאישום ולרצח יש בדרך כלל מניע אישי ואף פוליטי.

הרוצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מחלקים את הרוצחים על פי קרבת משפחה, הקבוצה הגדולה ביותר היא אחי האישה והקבוצה השנייה בגודלה היא אביה. לאחר מכן מגיעים אחי האב ובניהם. הבעלים המתקיפים את נשותיהם הם בדרך כלל קרובי משפחה.

באמצעות הרצח מראה משפחת האב (משפחת המוצא) את שליטתה בבת ומשיבה את כבודה האבוד. גם במקרה של ניאוף, תהיה זו משפחת המוצא שכבודה יפגע, והיא זו שתהיה חייבת להעניש את האישה על מנת להשיבו.

התייחסות השלטונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות ערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות מוסלמיות רבות קיימים סעיפים בחוק העונשין אשר מקלים או פוטרים מעונש רוצחים על רקע חילול כבוד במשפחה.

סעיף 340 לחוק העונשין הירדני קובע כי "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו 'נואפות' והורג, פוצע או פוגע בהם, פטור מעונש". בנוסף ממשיך החוק, "אדם אשר גילה את אשתו או אחת מקרובות משפחתו עם אחר במצב של "ניאוף" והורג, פוצע או פוגע בהם זכאי להפחתת עונשו". חוקים דומים קיימים בבחריין, מצרים, כווית, לבנון, מרוקו, עומאן, סוריה ואיחוד האמירויות הערביות. בפועל, במקרים רבים בירדן העונש אינו עולה על שלושה חודשי מאסר.

על פי דיווחים, ישנה עליה במספר מקרי הרצח על חילול כבוד במשפחה בירדן. הטענה היא שמתוך כמאה מקרי רצח בירדן, שליש מהם הם מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה, וכעשרים עד ארבעים נשים נרצחות בשנה על רקע זה. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לשנות את סעיפי החוק, אולם ניסיון זה נכשל בשנת 2000 עקב התנגדות ציבורית עזה.

בלבנון חוקרים מעריכים כי אישה אחת בחודש נרצחת על רקע חילול כבוד במשפחה. החוק במדינה שונה וכיום רוצח על רקע חילול כבוד במשפחה אינו זכאי לחנינה מיידית. אולם החוק עדיין מאפשר הקלה בעונש על רצח מסוג זה.

בשנים האחרונות קמו מספר תנועות בעולם הערבי שיצאו נגד מוסד זה. במצרים נושאת הדגל של המאבק היא הפמיניסטית נוואל סעדאווי, ובישראל הקימה מנאר חסן את ארגון 'אל-פנאר' הנלחם בתופעה. ב-2011 חתם מחמוד עבאס, יושב ראש הרשות הפלסטינית על צו המורה כי רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ייחשב כפשע לכל דבר ומבצעיו לא יזכו להקלה.[31]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק בישראל אינו מכיר ב'הגנה על כבוד המשפחה' כצידוק ראוי לרצח. אולם, ישנן טענות באקדמיה ומחוצה לה כי בפועל רשויות אכיפת החוק מגלות הבנה כלפי התופעה. על פי מנאר חסן, במקום להבטיח את ביטחונן של נשים ולאכוף את החוק, המשטרה נהגה במקרים רבים להפעיל 'נכבדים' כדי לפשר בין האישה ומשפחתה. במקרים מסוימים המשטרה שלחה נערות לחסותם של שיח'ים, או החזירה אותן לבתיהן. במקרים מסוימים נערות נרצחו אחרי שפנו למשטרה והתלוננו שהן בסכנת חיים, לעתים אחרי שהמשטרה קיבלה התחייבות מצד המשפחה והחזירה את הנערה לביתה.[32] טענות דומות הושמעו גם על ידי חוקרים ואישים אחרים.[33]

השופט מיכה לינדנשטראוס קבע בפסק-דין[34] כי:

"...לא יעלה על הדעת כי בשיטת המשפט בישראל נכיר בעניין של שמירה על כבוד משפחה כגורם מקל, העשוי להביא לכך שמקרים מהסוג שבפנינו לא יוכרו כמקרי רצח אלא כהריגה בלבד. קביעה כזו תהיה משום התרת דם ומתן הכשר לכל אחד לרצוח כאשר "כבוד משפחתו" נפגע.... בית המשפט בישראל, לא הכיר בטענת ההגנה על "כבוד המשפחה" כטענת הגנה בתיקי רצח שבהם קופחו חייהם של קורבנות חפים ואומללים".

שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן כתב כי:[35]

"מובן הוא כי באיזון זה מנהגים אלימים, כגון נקמת דם, רצח "על רקע כבוד המשפחה" וכדומה, יוצאים אל מחוץ ל"מגרש" הרב תרבותי. אין שום דרך לקבל מנהג תרבותי הנוקט דרך של אלימות קשה. יש להילחם מלחמת חורמה במנהגים אלימים מעין אלו. אנו מחויבים לשמור על אמות מידה מוסריות בסיסיות, ובראשן קדושת החיים ושלמות הגוף. מנהג תרבותי שיש בו פגיעה בערכי יסוד בסיסיים אלו אינו מקובל בחברה ליברלית רב תרבותית..., ויש לנהוג כלפיו בגישה של אפס סובלנות... אסור לתת לגישה הרב תרבותית לגבור על ערכים ליברלים בסיסים, ואין מקום לשמר ערכים שאינם הולמים זכויות אדם בסיסיות ובראשם את קדושת החיים ושלמות הגוף... מכל מקום, במקרה שלפנינו, הגישה הינה ברורה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין כל מקום לקבל את התנהגותו של המערער כחלק מנוהג תרבותי מסוים. התנהגות שכזו ראויה לכל גינוי ודורשת מאסר ממושך ומרתיע, וזאת על מנת שידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות ולפגוע בקדושת החיים, כי הוא ישלם על כך בחרותו".

שופטת בית המפשט העליון עדנה ארבל כתבה (והשופטים מרים נאור וניל הנדל הסכימו) כי:[36]

"לא אחת נכתב בבית משפט זה בגנות מנהגים אלימים כגון "נקמת דם" ו"רצח בגין חילול כבוד המשפחה". מנהגים אלה יש לשרש מן היסוד. אל לה לחברה לגלות ולו שמץ של טולרנטיות כלפי מסורות ומנהגים אשר רומסים את הערכים הבסיסיים ביותר בכל חברה אנושית באשר היא – ערכי קדושת החיים ושלמות הגוף. על מערכת המשפט, במסגרת הדין הפלילי, לפעול במלוא כוחה ועוצמתה נגד גילויי אלימות המבוצעים על רקע תרבותי ופוגעים בזכויות אדם ובענייננו זכויות נשים עליהן מחויבת להגן כל חברה ליברלית... בהקשר זה יאמר כי מקום שעסקינן בעבירה של נטילת חיים, אין בשום אופן לקבל את הטענה שתכתיב תרבותי גורע מרמת האשמה המוסרית של הנאשם במידה המצדיקה הקלה בעונשו... על אף מרכזיותה של התרבות בחיי חברה והיותה מאפיין המכונן את אישיות חבריה ומשפיע על מעשיהם והתנהגותם, ברוב המכריע של המקרים, אין בכוחן של טענות הנשענות על תרבות להפחית מן האשמה המוסרית של מבצע עבירה שתוצאתה קיפוח חיי אדם. על מערכת המשפט לשדר מסר ברור ומרתיע, המוקיע מעשים אומללים שכאלה הגורמים למותם של קורבנות, כשהם בעיקר נשים, חפים מכל פשע".

בשנת 2010 יזם ח"כ אחמד טיבי הצעת חוק נגד כינוי מעשי רצח כאלו 'רצח לשם כבוד המשפחה' והסביר כי מעשי רצח אינם מביאים, ואינם צריכים להביא, כבוד. משרד המשפטים לא תמך בהצעת החוק.[37]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Report of the Special Rapporteur on extra-judicial summary or arbitrary executions, UN Doc. E/CN.4/2000/3, 25 January 2000, para. 78.
  2. ^ Graeme Reid, "The Double Threat for Gay Men in Syria", The Washington Post, April 25 2014
  3. ^ ראג'אא נאטור, רצח הכבוד, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2012
  4. ^ ראו דברי חברי הכנסת מיכל רוזין וחמד עמאר, דברי מנכ"לית עמותת "נשים נגד אלימות" עאידה תומא סלימאן, דברי יועצת ראש הממשלה לקידום מעמד האישה ורד סוויד פאר, ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, 3 בנובמבר 2014.
  5. ^ Rochelle L. Terman, "To Specify or Single Out: Should we Use the Term 'Honor Killing'?", Muslim World Journal of Human Rights, 2010, Vol. 7.1.
  6. ^ ארגון האומות המאוחדות לקידום שוויון מגדרי ולהעצמת נשים, Defining “honour”crimes and “honour” killings
  7. ^ יהונתן ליס, משרד המשפטים הפיל את הצעת ח"כ טיבי לאסור שימוש בביטויים חיוביים לתיאור רצח, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
  8. ^ משמר זכויות האדם, Item 12 - Integration of the human rights of women and the gender perspective: Violence Against Women and "Honor" Crimes: Human Rights Watch Oral Intervention at the 57th Session of the UN Commission on Human Rights, ‏5 באפריל 2001 (באנגלית)
  9. ^ ארגון האומות המאוחדות לקידום שוויון מגדרי ולהעצמת נשים, Defining “honour”crimes and “honour” killings
  10. ^ Sibel Hurtas, Honor killings haunt Turkey's gay community, ‏8 במאי 2014 (באנגלית)
  11. ^ David McConnell, American Honor Killings: Desire and Rage Among Men, Akashic Books, 2013.
  12. ^ Phyllis Chesler, "Are Honor Killings Simply Domestic Violence?", Middle East Quarterly, Spring 2009, 61-69.
  13. ^ James Brandon and Salam Hafez, Crimes of the Community: Honour-Based Violence in the UK, pp. 27, ‏2008
  14. ^ ראו למשל ע"פ 5305/07 וChapter 3: Ending Violence against Women and Girls, Box 20, UNPFA site
  15. ^ Axess Magazine, Prof. Unni Wikan, The honour culture
  16. ^ James Brandon and Salam Hafez, Crimes of the Community: Honour-Based Violence in the UK, pp. 28-36, ‏2008
  17. ^ רוברט פיסק, The crimewave that shames the world, האינדיפנדנט, 7 בספטמבר 2010
  18. ^ האומות המאוחדות, A/57/169. דו"ח למזכ"ל האו"ם בישיבה ה-57 לקידום מעמד האישה: נייר עבודה לקראת הסרת האיום של פשעים נגד נשים המבוצעים בשם הכבוד (עמ' 11), פסקה 28, ‏2 ביולי 2002
  19. ^ Chapter 3: Ending Violence against Women and Girls, UNFPA site
  20. ^ אליאור לוי, רצח נשים פלסטיניות מעורר גל מחאה ברשות, באתר ynet, 2 באוגוסט 2012
  21. ^ Unni Wikan, In Honor of Fadime: Murder and Shame, Chicago:Chicago University Press, pp. 87
  22. ^ ירושלים - רוצח אחותו נדון לעשר שנים, דבר, 21 בדצמבר 1939
  23. ^ נחמיאס:עבריינות הנוער הגיעה למימדים מדאיגים, דבר, 5 באפריל 1960
  24. ^ אבירם זינו, מעריב, רצח על רקע "חילול כבוד המשפחה": איך זה עדיין קורה בישראל?, ‏28 באוקטובר 2014
  25. ^ זכי אליהו נדון למאסר עולם על רצח בתו, דבר, 16 בספטמבר 1957 ו7 בני משפחת רנה דלי חשודים ברצח הצעירה, דבר, 5 בפברואר 1964
  26. ^ שרה סקחפי, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה (עמ' 16), עמוד 6, ‏2008-2009
  27. ^ Matthew A. Goldstein, "The biological roots of heat-of-passion crimes and honour killings," Politics and the Life Sciences 21,2 (2002): 28-37.
  28. ^ משרד המשפטים הקנדיPreliminary Examination of so-called "Honour Killings" in Canada (באנגלית)
  29. ^ ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ד
  30. ^ הקוראן בתרגומו של יוסף ריבלין, פרשת האור (אלנור), ב'-ו'
  31. ^ החמרת הענישה ברש"פ על רצח בשל חילול כבוד המשפחה, באתר ממרי
  32. ^ מנאר חסן, הפוליטיקה של הכבוד: הפטריארכיה, המדינה ורצח נשים בשם כבוד המשפחה, בתוך: מין מגדר פוליטיקה. סדרת קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999
  33. ^ סמי סמוחה, ערבים ויהודים במדינה יהודית ודמוקרטית: התנערות רב־צדדית מאחריות ציבורית? (עמ' 25), עמוד 540
  34. ^ ת"פ (חיפה) 217/95. מדינת ישראל נגד עמאר חסון, בבית המשפט המחוזי בחיפה (3.3.98)
  35. ^ ע"פ 10358/08 (בית המשפט העליון). איסמעיל אזברגה נגד מדינת ישראל. 16 במרץ 2010.
  36. ^ ע"פ 1421/10 (בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים). פלוני נגד מדינת ישראל. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 12.01.2010 בת"פ 5239-02-09 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ע' גרוסקופף. 11 בספטמבר 2011.
  37. ^ יהונתן ליס, משרד המשפטים הפיל את הצעת ח"כ טיבי לאסור שימוש בביטויים חיוביים לתיאור רצח, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010