משתמש:AddMore-III/חילונים הגדרה משוב
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערה כללית ראשונה: זה אמור להיות פרק הגדרה, אך אין בו כל הגדרה. לא ברור מה הקורא אמור להסיק ממנו. מעלים את הציטוט החשוב הקיים בערך, ממקור ממעלה ראשונה, שישמש את האירופאי/אמריקני הממוצע להבין מהו hiloni, ואת העובדה שהחוקרים מקפידים לציין כי השימוש ב"חילוני" במובנו המקובל מטעה.
ביישוב היהודי ובתנועה הציונית בעולם בתקופת העלייה השנייה ואחריה נעשה שימוש במונח "חופשיים" בעל משמעות מקבילה, אך במהלך השנים תפס המונח "חילונים" את מקומו בהוויה הישראלית.-לא רלוונטי בשום צורה לפרק הגדרה.
בפועל, חילונים בישראל הם אלו המגדירים עצמם כ"חילונים", בסקרי הלמ"ס ובסקרים אחרים.-הגדרה מעגלית מדי. הגדרה עצמית כ"חילונים" איננה עומדת בחלל הריק, היא נשענת על האופן האובייקטיבי בו מובן מונח זה, במשמעותו הנפוצה, בחברה בישראל.
אין בחוק של מדינת ישראל הגדרה משפטית למונח, בניגוד לאורח-חיים דתי, שיש לו הגדרה חוקית בחוק לפטור משירות צבאי לנשים דתיות.-מכלל לאו מנסים לבוא לידי הן: אם אין שום הגדרה משפטית, אין טעם לדוש בכך קו"ח לא להביא דוגמא טריוויאלית הנוגעת לדתיות.
ישנו ויכוח וחוסר הסכמה בתחומים אקדמיים רלוונטיים אם ישנה הגדרה אובייקטיבית יותר למונח, ומהי.-למונח "חילוני" יכולות להיות כמה וכמה משמעויות, אך אם מדובר במילה נרדפת לאדם לא-דתי, דווקא ישנה הגדרה פשוטה למדי. אם הכוונה היא לשאלה היא מיהו באמת לא-דתי/חילוני בישראל, וכמה כאלו יש, זו אכן קושיה. בכל מקרה איננו דשים בהגדרות מילוניות אלא בקטגוריה חברתית מובחנת היטב שבה עוסק הערך.
לפי ידידיה שטרן, הערפול בשם ובהגדרה נובע גם מהיות החילונים תופעה חדשה בהיסטוריה של עם ישראל. בתקופות שקדמו לתופעת החילון, פרישה מן המסורת הדתית לוותה בדרך כלל גם בהתנתקות מהעם והקהילה, ותופעות אלו תוארו בדרך כלל בכינויי גנאי - "מומרים", "אפיקורסים" וכדומה. היהודים החילונים המודרניים הם הקבוצה הראשונה בהיסטוריה היהודית שפרשה מקיום המצוות אך רואה עצמה חלק בלתי נפרד מהעם היהודי.[1]-המאמר של שטרן מיותר לחלוטין, הוא עוסק ביחס ההלכה האורתודוקסית למי שאינם מקיימים אורח חיים אורתודוקסי. הוא מכליל כחילונים גם רפורמים וכדומה, שהם אכן "הקבוצה הראשונה שפרשה אך" וכו'. גם "העם היהודי" הוא מונח טעון. מיותר בעליל.
על פי חזקי שהם, חלק מהקושי ליצור הגדרה מדויקת נובע מכך שכאשר אזרחים נשאלים האם הם "דתיים" או "חילונים" למשל, משיבים אלו בהתייחס לרבדים שונים, כמו אמונה, פרקטיקות או קהילה. וכך למשל, משיב עשוי להיות חילוני באמונה אך דתי בפרקטיקות או להפך{{מקור חזקי שהם, עמודים 38-37}}.-קטע זה סביר יחסית, אם כי לא כתוב בצורה ברורה מאוד. אנסה לשלב בגרסתי משהו מעין זה.
מספר מחקרים ביהודים וישראלים בתקופה המודרנית חילקו אותם לארבע קבוצות של הגדרה עצמית לאורך המימד הדתי-חילוני: חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים. חלקם סברו שחלוקה פחות מפורטת איננה אינפורמטיבית דיה לצרכים רבים. עם זאת, רבים הציעו חלוקות משנה נוספות, או ציינו שאין גבולות חדים ומוחלטים בין קבוצות אלו.-אנסח מחדש את מה שכתבתי קודם: אין ספק שהמחקרים משתמשים בקטגוריות הללו (duh), אבל זה נובע מכך שהן כה נפוצות בשיח היום-יומי והשגור. אפשר להתייחס אל החלוקה המרובעת כנתון, ודי להזכירה בפתיח. הפסקה הזו היא אקספוזיציה מגושמת למדי וגם סתומה. הגרסה הקיימת וגרסתי החדשה מבהירים אילו גבולות ומה בעיות ההגדרה; כאן אין דבר מכל זאת ורק ציון ש"אין גבולות חדים ומוחלטים בין קבוצות אלו", שלא קשור לנושא הערך דווקא.
גישות להגדרת החילונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרבית המקרים נמדד שיעור החילונים באוכלוסייה על פי הגדרה עצמית במענה לסקרים, בהם מתבקשים המשיבים לבחור כיצד מגדירים את עצמם מבין ארבע האפשרויות: חרדי / דתי / מסורתי / חילוני (או "לא דתי").-אין צורך באחרים, ו"מרבית המקרים" נראה לי יותר כ"תמיד".
בחלוקת האוכלוסייה באופן זה, על פי סקרים מהעשור השני של המאה ה-21, החילונים הם המגזר הגדול ביהדות ישראל ובמדינת ישראל בכלל. לפי סקרי הלמ"ס בין 2002 ל-2018, בקרב ישראלים יהודים בני 20 ומעלה, שיעור המזדהים כ"חילונים"/"לא דתיים" נע על טווח של 45-41.4%.[2] בסקר מרכז גוטמן ב-2009, 46% מהאוכלוסייה היהודית בישראל הגדירו עצמם כחילונים (43% "לא אנטי-דתיים" ו-3% "אנטי-דתיים").[3] בסקר של מרכז המחקר פיו מ-2016, 49% מהבוגרים שהגדירו עצמם כיהודים, הגדירו עצמם כחילונים.[4]-מהגרסה שלי.
הערה כללית 2: השומאי כבר כתב שברצונו לכתוב את הפרק הזה תוך התבססות על שלוש הגישות שמציג חזקי שהם במאמרו לחלוקתה הנפוצה לפי רמת דתיות של החברה הישראלית. אלא שיש בכך בעיה מובנית, משום שאין אלו גישות הנוגעות לחילונים, אלא לשאלה כיצד נכון לתאר את הסקאלה הדתית בחברה הישראלית. שהם מתייחס במאמרו ללא הרף לקיומם של החילונים כדבר נתון, ואכן מציין שרובם הגדול 'חילונים ממילא', וש"המכנים את עצמם 'חילונים' מתכוונים בעיקר לדחיית המחויבות המלאה להלכה". בגרסתי, ביכרתי ליטול משוהם את הרלוונטי, ולהתמקד בנתונים הקשים יותר (אין הבדל בין חילונים למסורתיים).
עם זאת, ישנן גישות נוספות לחלק את האוכלוסייה ולסמן את הגבול בין החילונים לקבוצות האחרות. אפשרות חלופית היא לא לחלק את החברה היהודית בישראל לארבע קבוצות, אלא לשתיים: "דתיים" ו"חילונים".-בערך כמו הגרסה הקיימת, אם כי אני חושב שהניסוח הנוכחי קולע יותר.
גישה זו מנומקת בכך שבמובנים רבים הגבולות בין הקטגוריות "חילוני" ו"מסורתי" מטושטשים ביותר.-לא מדויק, היא איננה "מנומקת" אלא שפעם לא היה מקובל להתייחס כמעט למסורתיים בפני עצמם. עדיף לציין, כמו בגרסה הקיימת, שאובייקטיבית הגבולות לא קיימים ואז לעבור לפרשנות.
למשל, במקרים רבים אנשים שמגדירים את עצמם "מסורתיים" יהיו בעלי מאפיינים פחות דתיים לעומת אחרים המגדירים את עצמם כ"חילונים", אולם יגדירו את עצמם כך מכיוון שלהגדרות אלו מצטרף מרכיב זהותי תרבותי או עדתי המשפיע על הנכונות של אנשים להזדהות איתן{{מקור חזקי שהם, עמודים 51-43}}.-מעלים לחלוטין את המידע המוצק בגרסה הקיימת: אילו מאפיינים עדתיים? היכן האשכנזים והפוסט-סובייטים לעומת מזרחים? לא אינפורמטיבי וחסר פשר לעומת הקיים.
בחלוקה בינארית זו, ל"דתיים" או "חילונים", המסורתיים (שגם הם אינם מקיימים אורח חיים הלכתי) נספרים יחד עם החילונים,[5] ושיעור החילונים מגיע אז לכ-80%,[6]-גרסה קיימת, המשפטים הבאים הם אינטרפולציה בתוכה
או פחות מכך, אם לא כוללים את כלל המסורתיים בחישוב זה.-ממאמרו של שהם נראה שכוללים, לא ראיתי מקום שאין זה כך.
מכיוון שחלק מהמסורתיים מעידים על עצמם נוטים יותר לחילונים, ואחרים כנוטים יותר לדתיים,-לא ברור אם מדובר בנתון אובייקטיבי קשה על כך שיש הבדלים אמיתיים בתוך הקבוצה, ולא הובא לכך מקור (שכן המקורות כולם מהג. הקיימת). די במשפטים הבאים, כמצוי בערך עתה.
בסקרים רבים מציעים לנשאלים אפשרות מפוצלת("אפשרות מפוצלת" איננו עברית תקנית, די ב"אפשרות") להגדיר עצמם כ"מסורתיים נוטים לחילוניות", או "מסורתיים לא כל כך דתיים": בין 2002 ל-2018, שיעור העונים כך מהמשיבים לסקרי הלמ"ס ירד מ-28.4% ב-2002 ל-22.1% ב-2018.[7]-גרסה קיימת. לסיכום לגבי דיבור הפותח ב'בחלוקה בינארית' ומסתיים כאן: המצוי כרגע עדיף.
גישת ביניים מציעה מודל משולש, ומתארת את החברה היהודית בישראל ככזו שאמנם יש משני צידיה "דתיים" ו"חילונים", אולם גם ככזו ובה זרם מרכזי משמעותי של "מסורתיים" אשר בוחרים באופן אינדיבידואלי אילו פרקטיקות הם מקיימים כדי לשמר את זיקתם ליהדות. כך, בכל פעם שמגדירים באופן שונה את קו הגבול של החילונים מול הקטגוריות הבאות, משתנה שיעורם באוכלוסייה בהתאמה{{מקור חזקי שהם, עמודים 51-46}}.-הופך א פריורי את החילונים למסורתיים, למרות שאינם כאלו והובהר למעלה. שוב, עדיף תיאור מצב קשה על פרשנות.
נוסף על כך, ישנן גישות מצמצמות. כותבים ישראלים ליברלים טוענים שרבים מהמזדהים כחילונים הם דתיים מכדי להיחשב "חילונים אמיתיים", בעוד ששיעור ה"חילונים האמיתיים" להערכתם נמוך משמעותית.[8] רם פרומן, לדוגמה, סבר שלא ניתן להחיל את השם על המתנגדים לביטול החוקים הדתיים המגבילים את האזרח, ולכן קבע שרבע עד שליש מן החילונים הם מסורתיים למעשה.[9] מאחר שמכון גוטמן בודק את כמות ה"לא שומרים מסורת כלל", הבלבול בין ההגדרות גרם לכך, שבמקורות רבים דווח ששיעור החילונים בישראל הוא רק כ-20%, כשיעור ה"לא שומרים כלל" בשנות ה-90.[10][א]-גרסה קיימת. אני מסכים שיש מקום לפרט קצת יותר על עצם הגישה המצמצמת, אך לא הרבה.
גישות אחרות קוראות תיגר על עצם החלוקה הליניארית, השואפת למקם את הציבור היהודי לאורך ציר חילוני–דתי. בין היתר היו שהצביעו על מחקרים שונים שהעלו שבמקרים רבים ניתן להשוות בין שני אנשים כך שבמאפיינים מסוימים יהיה האחר מהם דתי מרעהו, ובמאפיינים אחרים בדיוק ההפך - התוצאה היא אפוא תמונה מורכבת, שבמקרים רבים לא מסתדרת באופן אלגנטי על ציר ספציפי. חלק מהטענות של המחזיקים בגישה זו היא ש"דתי" ו"חילוני" אינם מספיקים כדי לתאר את המורכבות של החברה היהודית בישראל. במקום ציר, היו שניסו לתאר את החברה באופן הוליסטי יותר כ"תרבות יהודית ישראלית" בה מתערבבים יחד עולמות תוכן דתיים וחילוניים המשותפים לכולם במידה מסוימת.{{מקור חזקי שהם, עמודים 42-40, עמודים 57-51}}.-מיותר למדי, מאחר שלא רק שלא עוסק בחילונים, אלא מבטל אותם בכלל. לכל היותר, אפשר לסכם את כל הטקסט העוסק בגישות במשפט-שניים שמבהיר שחוקרים מערערים על כך שהחלוקה הקיימת "מועילה".
- ^ יצחק ברנד וידידיה שטרן, מיהו חילוני? קריאות הלכתיות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ ירון דרוקמן, ערב ראש השנה: יותר מתשעה מיליון חיים בישראל, באתר ynet, 16 בספטמבר 2020.
- ^ אשר אריאן (ראש צוות) ואיילה קיסר-שוגרמן (ניתוח נתונים), יהודים ישראלים - דיוקן: אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל, 2009, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011, עמ' 26
- ^ החלוקה הדתית בחברה הישראלית, מרכז המחקר פיו, 2016
- ^ "'דת', 'חילוניות'" עמ' 45
- ^ "Secular Judaism" עמ' 1, ראו הערות קודמות
- ^ הסקר החברתי 2018: נושא שנתי - מוביליות חברתית עמ' 76, ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2020
- ^ "Reconceptualizing the Culture" עמ' 177–178
"'דת', 'חילוניות'" עמ' 43. - ^ רם פרומן, הדרך החילונית עמ' 122, ראו פרק "לקריאה נוספת"
- ^ אבנר דינור, "לקראת חילוניות" עמ' 31 הערה 8, ראו פרק "לקריאה נוספת"
ראו גם: תומר פרסיקו, ישראל במקום השמיני ברשימת המדינות הכי פחות דתיות בעולם, באתר מינים - הערות קצרות על ענייני דתות, 21 באפריל 2015
שגיאת ציטוט: נראה כי בדף קיימות תבניות "ביאור" אך לא תבנית "ביאורים" להצגתן.