לדלג לתוכן

תומר פרסיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומר פרסיקו
פרסיקו בספטמבר 2011
פרסיקו בספטמבר 2011
לידה 7 במאי 1974 (בן 51)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ירושלים
ענף מדעי פילוסופיה של הדת, יהדות
השכלה
מנחה לדוקטורט רון מרגולין עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג יעל יחיאלי
מספר ילדים 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומר פֶּרְסיקוֹ (נולד ב-7 במאי 1974) הוא חוקר ומרצה בתחומי דתות העולם, העידן החדש, היהדות והחברה הישראלית. הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן, ולימד במשך שמונה שנים בחוג למדעי הדתות באוניברסיטת תל אביב. שימש כמרצה אורח במשך שלוש שנים במכון למשפט עברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.[1] שימש כמנהל האקדמי של ארגון "קולות". הוא עמית ב"מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים" של אוניברסיטת רייכמן[2]. כמו כן הוא העורך הראשי של סדרת ספרי 'אתגרי הדמוקרטיה' שיוצאת מטעם מרכז רובינשטיין, אשר הספר שלו על ליברליזם הוא הכרך הראשון בה. הוא פעיל חברתי למען חופש דת ובעל בלוג "לולאת האל", העוסק בנושאים אלה.

פרסיקו נולד וגדל למשפחה חילונית בחיפה, בשכונות נווה שאנן ואחוזה. בגילאים 8–9 התגורר במשך שנתיים עם משפחתו בטורונטו שבקנדה.

למד בבית הספר עירוני ג'. היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים". את שירותו הצבאי עשה בגרעין הנח"ל "אתגר" שישב בעמק יזרעאל. במהלך שירותו הצבאי היה קומונר ב"מחנות העולים" למשך שנה.

בתום שירותו הצבאי נסע עם בני הגרעין שלו לטיול במזרח אסיה. הוא שהה חודשיים בנפאל ושמונה חודשים בהודו. בריאיון לשחר סמוחה בגלובס סיפר:

השינוי הגדול התרחש כשנסעתי להודו אחרי הצבא ... בגלל שאני יסודי אמרתי לעצמי שאני אבדוק את הגורואים ואת דתות המזרח ואוכיח לעצמי שהכול שטויות, וכך אוכל לחזור הביתה שמח וטוב לב - אבל מה שקרה זה שגיליתי שלדעתי, לפחות, לא הכול שטויות. עשיתי שם קורס ויפאסנה וגיליתי הרבה דברים על עצמי ועל הקשר שלי עם העולם. אפשר לומר שבכמה שנים הראשונות לפאזה הרוחנית שלי הייתי די בודהיסט ובעשור האחרון התקרבתי למסורת אבותיי.[3]

פרסיקו חזר וטייל בהודו, שם למד את המסורות הדתיות המקומיות, ובסך הכל שהה בתת-היבשת ההודית כשנתיים מחייו. לאחר שובו ב-1997 מהודו סיים תואר ראשון בהצטיינות בחוג לפילוסופיה ובהצטיינות יתרה בתוכנית למצטיינים באוניברסיטת חיפה. אחר-כך סיים תואר שני בהצטיינות בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית (2004-2000). נושא עבודת התזה שלו היה "החזרה – מודל של התפתחות מיסטית: כפי שמודגם על פי הגותם של מייסטר אקהרט והראי"ה קוק". המנחה שלו היה פרופסור גדליהו (גי) סטרומזה. בשנים 2006–2008 למד לצורך קבלת תעודת הוראה במכון הרטמן בירושלים.

בשנים 2010–2013 כתב דוקטורט בהנחיית פרופ' רון מרגולין, במסגרת התוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב. כותרת החיבור: "מדיטציה יהודית: התפתחותה של תרגולת רוחנית מודרנית ביהדות זמננו." המחקר בודק מה נלמד היום תחת הכותרת של "מדיטציה יהודית", מאבחן את מקורות ההשפעה השונים שתרמו לתופעה (הקבלה, החסידות וכן דתות המזרח) ומנתח את התופעה מבחינה פנומנולוגית וסוציולוגית. בשנת 2016 יצא לאור ספרו, בשם זהה, המבוסס על הדוקטורט שלו.

פרסיקו עבד שלוש שנים כמורה לתנ"ך ותרבות ישראל בחטיבת הביניים של בית הספר הריאלי העברי חיפה. כמו כן העביר קורסים ב"מכון אבשלום", ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה ובאמצע העשור השני של המאה ה-21, הוא מלמד בישיבה החילונית בירושלים. החל משנת 2010 הוא מרצה בבית הספר לפילוסופיה שבאוניברסיטת תל אביב על נושאי תרבות העידן החדש והופעותיה ביהדות זמננו. בשנת 2015 מונה למנהל התוכניות האקדמיות בעלמא בית לתרבות עברית.[4]

מ-2005 עד 2011 כתב טור קבוע בערוץ הניו אייג' של nrg מעריב, וכמו כן תרם מאמרים לעיתונים כגון "הארץ" ו"מקור ראשון". בשנת 2006 פתח את הבלוג "לולאת האל – החוויה הדתית לסוגיה", בו הוא מרכז את כל מאמריו. בשנת 2010 פתח בלוג נוסף בשם "מינים". המאמרים עוסקים בעיקר ברוחניות, העידן החדש ובדת היהודית. ד"ר יהודה מירסקי כתב עליו באתר Jewish Ideas Daily: "הבלוג של... תומר פרסיקו, הפך אותו לאחד מהמבקרים המעניינים בצורה מתמדת של החיים הדתיים בישראל."[5]

ב-2016 שימש כמנהל האקדמי של בית המדרש עלמא בתל אביב.

פרסיקו כתב בצורה ביקורתית על המורה הרוחני שי טובלי ועל הארגון אותו הקים, ראיין אחד מחסידיו של טובלי והצביע על כך שלתנועתו של טובלי מאפיינים של כת. בעקבות הדברים הגיש טובלי תביעה נגד פרסיקו, אך חזר בו מאוחר יותר.[6]

בשנת 2023, עם הקמתו של "מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים" באוניברסיטת רייכמן, הצטרף אליו פרסיקו כחוקר ומרצה. המכון עוסק בחקר החברה הישראלית, ובפרט בסוגיות משפטיות בה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסיקו נשוי ליעל יחיאלי, פעילה פמיניסטית ואקטיביסטית חברתית, מייסדת ומובילת מיזם 5050 לשותפות ולשוויון מגדרי, ואב לשני בנים. מתגורר בירושלים. אחיו אורן פרסיקו הוא עיתונאי, כתב "העין השביעית".[7]

הספר סוקר זרמים מרכזיים במסורת המדיטטטיבית היהודית לדורותיה, ומנתח את התמורה התרבותית המתייחסת לחיפוש הנוכחי אחרי חיי דת פנימיים. הוא בוחן הן את הפרקטיקות המדיטטיביות של יהודים בעבר, והן את תורותיהם המדיטטיביות של שבעה מנהיגים דתיים יהודיים שפעלו מאז תחילת המאה העשרים ועד ימינו. הספר מראה כיצד תהליכים של "הפנמה של הפולחן הדתי" הנם חלק מתזוזות עומק של התרבות המערבית, אשר בשדה הדת מתממשים כהתמקדות בתהליכים פסיכולוגיים ובחוויות נפשיות, וראיית תהליכים אלה כמוקד העיקרי של המעשה הדתי. חלקו הראשון של הספר מוקדש למסורות המדיטטיביות השונות ששימשו יהודים כדרך להגיע למגע אינטימי עם האלוהות מאז ימי בית שני ועד החסידות. מדובר בסקירה המחקרית הראשונה של הזרמים המדיטטיביים העיקריים ביהדות, ואלו מנותחים בהתאם לטיפולוגיה המסמנת הבדלים באופי התרגול וכן בחוויה המיסטית המסוימת אליה הוא נועד להוביל. בחלקו השני הספר מתמקד בשבעה מנהיגים רוחניים יהודיים בני זמננו המלמדים מדיטציה: האדמו"ר מפיאסצנה, מנחם אקשטיין, אריה קפלן, זלמן שחטר-שלומי, ישראל יצחק בזנסון, ארז משה דורון ויצחק גינזבורג. ניתוח שיטותיהם המדיטטיביות נעשה על רקע המסורות המדיטטיביות מן העבר, תוך בחינת מידות ההמשכיות והחידוש.

  • אדם בצלם אלוהים - הרעיון ששינה את העולם ואת היהדות, תל אביב: הוצאת ידיעות ספרים, תשפ"א 2021[9] גרסה אנגלית: In God's Image - How Western Civilization Was Shaped by a Revolutionary Idea, בהוצאת New York University Press (אנ'), ‏2025.[10]

הספר מציג היסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של הציוויליזציה המערבית באמצעות הרעיון המקראי של בריאת כל בני האדם בצלם אלוהים. פרסיקו מתחקה אחר התפתחות האינדיבידואליזם, החירות, המצפון, השוויון והחילוניות, כתלויים בבסיסם ברעיון זה. הספר עומד על המקום המרכזי שתופסת האבולוציה של הפרט - בני האדם כיצורים אוטונומיים משמעותיים - בציוויליזציה המערבית, ומוצא שהיא נמצאת בלב המודרניות, הסדר הליברלי, ואף תהליך החילון. פרסיקו מתחקה אחר מקורותיו של 'צלם אלוהים' בתרבות העברית של המקרא, השפעתו על הנצרות, השינוי שהביא למעמד האישה, חלקו במחאות הראשונות נגד מוסד העבדות, תפקידו היסודי בהתפתחות שיח זכויות האדם, חשיבותו כבסיס לחופש המצפון ועקרון הפרדת הדת מהמדינה, מרכזיותו בגיבוש תפיסת החירות המודרנית, ולבסוף, באופן אירוני, מקומו בקידום תהליך החילון. הספר מנסה לענות על שאלת הצלחתו של המערב להפוך להגמוניה עולמית, כאשר התשובה שניתנת נעוצה באינדיבידואליזם המערבי, שבעצמו נשען על רעיון הבריאה בצלם. פרסיקו מראה כיצד הענקת חשיבות עליונה לחיי הפרט הובילה לתפיסה המערבית של חירות, אשר בתורה הובילה לשגשוג חסר התקדים של הסדר הליברלי.

מבוא קצר לליברליזם. פרסיקו מתחקה אחר שורשיו של הליברליזם מאז סוף ימי הביניים ומבאר את עקרונותיו המרכזיים. מכאן הוא פונה ומנסה להסביר את משבר הליברליזם, שאותו הוא מפרש כמשבר זהות. על פי פרסיקו ליברליזם הוא "תפיסה פוליטית המחזיקה בעמדה, שקיימים ממדים בחייו של הפרט שזכאים להגנה מיוחדת ולמימוש חופשי ("זכויות"), שחירותו מותנית במימושם האוטונומי, ואשר מבקשת להגביל את כוחו של השלטון להתערב בממדים אלה. ההיגיון הליברלי מחזיק בשוויון מהותי בין כל בני האדם, ועל כן אותן זכויות נחשבות אוניברסליות, וכל אדם עומד כשווה לפני החוק." (עמ' 14) פרסיקו טוען כי בעוד הליברליזם הפך למסגרת הפוליטית ההגמונית מאז נפילת הגוש הקומוניסטי בראשית שנות התשעים, הוא נקלע כיום למשבר ונתון תחת מתקפה קשה בכל העולם, בעיקר מתנועות פופוליסטיות ימניות, שמאל רדיקלי אנטי-ליברלי ופונדמנטליזם דתי. הספר מסביר כיצד משבר הזהות מתרחב וכיצד יריבי הליברליזם היום מנצלים אותו ומנסים לתת לו מענה. לבסוף הוא מנתח את משבר הליברליזם בישראל ומציע נתיבים אפשריים ליציאה ממנו. הספר מכר אלפי עותקים.[12]

פרסיקו פרסם מאמר בכתב העת 'תכלת' ובו הוא טוען שככל הנראה הרבי מלובביץ' ראה בעצמו המשיח וכך גם חסידיו ראו בו.[13][3] במאמר ב"הארץ" הסביר פרסיקו כי נוער הגבעות, בהשפעת הרב יצחק גינזבורג, חותר להתנהגות אותנטית, ומאמין שהיא מקרבת אותו לאלוהים. אחד מביטוייה הוא פעולה אלימה מתוך נקמה.[14]

פרסיקו עוסק במחקריו בהקצנה בציונות הדתית. הוא כתב על טרור יהודי,[15] על הכהניזם של איתמר בן גביר,[16] (שניהם בהארץ), על תפיסת העולם של בצלאל סמוטריץ' ושל איתמר בן גביר כשני סוגים של פונדמנטליזם יהודי בכתב העת תלם[17] ועל תהליך ה"כהניזציה" של הציונות הדתית, אותו הוא מקשר לעליית החרד"ל (בכתב העת דעות).[18]

פרסיקו מרבה לעסוק בליברליזם ובמשבריו. הוא כתב על משבר הליברליזם חברה הישראלית במאמר שיצא בספר "#יהודיתדמוקרטית",[19] וכן מזווית נוספת בהארץ[20] ועל משבר הליברליזם כמשבר זהות בכתב העת אופקים[21] כן כתב על שורשי הליברליזם, אותם הוא מוצא ברעיון הבריאה בצלם אלוהים. מלבד ספר שהקדיש לנושא, הוא כתב על כך גם במאמר בכתב העת אופקים.[22]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממאמריו:

על ספריו

על ליברליזם - שורשיו, עקרונותיו, משבריו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד תומר פרסיקו, יש לאן ללכת | דעה, באתר הארץ, 7 במאי 2019
  2. ^ תומר פרסיקו, המפתח לגאולה: להבין שאין לנו שכל ולוותר על עצמאות מחשבתית, באתר "שקוף", 18 בדצמבר 2024
  3. ^ 1 2 שחר סמוחה, ‏בודהיזם, יהדות ורוחניות: תומר פרסיקו 'מציל את אלוהים', באתר גלובס, 6 בספטמבר 2012
  4. ^ ד"ר תומר פרסיקו באתר של עלמא בית לתרבות עברית
  5. ^ יהודה מירסקי, "מזל דלי בציון", באתר jewishideasdaily.com‏, 17 במאי 2012
  6. ^ גיא גרימלנד, לא מפנים את הלחי השנייה: הבלוגרים הישראלים מסרבים להיכנע לתביעות, באתר TheMarker‏, 18 ביולי 2011
  7. ^ אורן פרסיקו, מהותו של ניהול דיון במדינה דמוקרטית, באתר העין השביעית, 10 ביולי 2013
  8. ^ אתר למנויים בלבד מאיר בר מימון, מהי מדיטציה יהודית?, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2016
  9. ^ גב הספר באתר ספריית נהריה
  10. ^ אדם בצלם אלוהים, הוצאת אוניברסיטת ניו יורק
  11. ^ ליברליזם, באתר הוצאת NZZ Libro
  12. ^ המספר מצוין בצילום עטיפת הספר באתר עברית
  13. ^ תומר פרסיקו, "המשיח האבוד של חב"ד", באתר תכלת 36, קיץ התשס"ט / 2009
  14. ^ אתר למנויים בלבד תומר פרסיקו, הקשר בין ברוך גולדשטיין, הקבלה של חב"ד והרומנטיקה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2014
  15. ^ אתר למנויים בלבד תומר פרסיקו, 40 שנה של טרור יהודי, באתר הארץ, 10 בינואר 2019
  16. ^ אתר למנויים בלבד תומר פרסיקו, האם בן גביר הוא כהניזם לכל המשפחה?, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2022
  17. ^ הפתרון שסמוטריץ' מקדם יגרום לאפרטהייד להחוויר, תלם, 22 בינואר 2023
  18. ^ שבירת הטאבו – ציונות דתית כהניסטית, דעות, ספטמבר 2023
  19. ^ משבר הליברליזם כמשבר זהות, בתוך: אריאל פיקאר ויעל גוראון (עורכים), "#יהודיתדמוקרטית: יוצרים שביל זהב ישראלי", הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 105-76
  20. ^ אתר למנויים בלבד תומר פרסיקו, לנסח ממלכתיות חדשה, באתר הארץ, 4 באפריל 2023
  21. ^ האדם מחפש זהות, אופקים, גיליון 2, 7 בפברואר 2023
  22. ^ כל בני האדם, אופקים, גיליון 3, 11 בספטמבר 2023