משתמש:Amiton/משה כהן (פלמ"ח)

משה כהן

נולד ב-ט"ו תשרי תרע"ד, 16/10/1913. בן למייסדי כנרת (מושבה). נפל במלחמת השחרור כמפקד הקרב על דגניה ב', ב-י"א אייר תש"ח, 20/5/1948.

בפלמ"ח

היה סגנו של יגאל אלון בפלוגה א' פלמ"ח. השתתף בפעולות פלגות הלילה המיוחדות של וינגייט. לקח חלק בפעולות תגמול, ההעפלה לחופי הארץ, בעליה לקרקע ובהגנה על חניתה, ובהקמת עין גב. בזמן מלחמת העולם השניה השתתף בביצור גבולות הצפון וכניסת כוחות הברית לסוריה שהייתה תחת משטר וישי, ובימי סכנת קרב אל עלמיין ירד לנגב בכדי לעמוד מול כוחות הנאצים של רומל שהתקדמו לעבר ארץ ישראל.

על פי הספר "משפחת הפלמ"ח/ילקוט עלילות וזמר" בעריכת חיים גורי וחיים חפר, את שירו הראשון שפורסם "היא עמדה בחלון", כתב חיים גורי בעקבות המסע השלישי של פלוגה א' פלמ"ח:

"שנת 42'. המסע השלישי של פלוגה א'. המ"פ - יגאל פייקוביץ' (אלון), משה כהן - סמ"פ, נחום שריג - מפקד 'מחלקת גלבוע', יוספלה טבנקין - סגנו ואסף שמחוני - מפקד-כיתה. מסלול המסע; חורשת גינוסר (ערש הפלוגה הראשונה) - קרני-חיטים - עלבון - כפר מנדא (לינה). לאחר-מכן הדיידבה - (זריחה - איזה יופי!) וחזרה דרך יודפת וואדי עמוד (חוויה בלתי רגילה). שם, ליד אחד הסלעים, היה מוטל בכל כובדו להב מחליד של מחרשה. משה כהן הרימו, קשר אותו בחוט 'שפגאט' לתרמיל ונשאו כל הדרך חזרה עד שפת-ים-כנרת. הוא היה איש-אדמה, בן המושבה כנרת, וגם נפל לא הרחק מכפרו, כמפקד הקרב על עמק-הירדן בשנת תש"ח. וכל הזמן היא עמדה בחלון והביטה. לא ברור עד היום מה זה "מפוזמק עד העצם", אבל ברור מה זה "פרטיזן שימושי".

סיפור השיר ומילותיו חקוקים על פסל אותו יצר הפסל יובל לופן, ואשר מוצב בחצר הבית אותו בנה משה כהן ברחוב המייסדים בכנרת מושבה. בראיון שנערך בשנת 2015 עם המשורר חיים גורי במסגרת עמותת "תולדות ישראל", הוא מתאר את הארוע של כנס פלוגה א' של הפלמ"ח בהשתתפות מפקד הפלוגה יגאל אלון וסגנו משה כהן, שנערך בשנת 1941 סביב המדורה בחורשת גינוסר וכן את סיפור המסע השלישי ויצירת השיר "היא עמדה בחלון".

בספרו "גחלי רתמים", של מחבר המנון הפלמ"ח, זרבבל גלעד, מופיע השיר "גחלי רתמים" המספר את סיפור מסע פלוגה א' פלמ"ח למצדה, בו השתתפו ה"משה'ים מכנרת ומעין חרוד":

באנו בשביל היורד מתקוע ורוח קשה קדמה פנינו בחשכה ומיד פשטנו לקושש נטש שיחים וענפים ונשרת אשלים מתלקחים בלהבה. משה מכנרת, שהיה בינינו, מצא בחוש הריח, כנראה, שרשי רתם נפתלים והטילם למדורה. ומשה מעין-חרוד השיב עליהם בענף כמין כנף. עד שנתלהטו וחמם הקיפנו בריח טוב של המדבר. אמר אסף מתל יוסף: עכשיו נעמיד משמר ונוכל לשפת בשקט את הקנקן על האש ונחליף כח, מחר עוד לפנינו דרך רבה. וכך עשינו. חיים, גם הוא מתל-יוסף, היה בוחש את הקפה יפה-יפה ומוזג את המשקה בספלולים ששלף מתרמילו מעשה אשף. ותפשנו שלוה. כאילו שבנו אל קן מבטחים: עגול האור אגד את כולנו לאלמה אחת והותיר מגבנו את ההר השחור ורחשושי בהלה. הכל קבל משמעות חדשה: כמו שיר שנשתכח וחזר ונעור. האור כבה. משה מכנרת אמר לפני שנפלה עלינו תרדמה: גחלי רתמים שומרים חמם בקרבם, אם אתה טומן אותם באדמה. בספרי קדמונים כתוב כך ונודי המדבר מאששים את העבדה. השקמנו כלחוך השור וכבר היינו ערוכים, אבל רפי "התרנגול" מרמות השבים נשתהה להטמין באדמה, עמק, את גחלי הרתמים שם ליד שרידי המדורה, חופר באת האישי והמשה'ים מכנרת ומעין חרוד עוזרים על ידו. הבחורים הטובים ההם שהלכו במלחמה, האמינו במה שהם אומרים ועושים: אולי באמת אותם גחלי רתמים עודם בוערים?

בקרבות עמק הירדן

פיקד ולחם במלחמת השחרור בהקרב על קיבוץ גשר, ובקרב עמק הירדן.

הקרב על גשר

לאחר פלישת כוחות הלגיון הערבי לגשר יצא לעזרת קיבוץ גשר המופצץ והנצור וניהל את הגנתו וכן את המשא-ומתן עם אנשי עבדאללה בדבר הפסקת האש. תפקיד חשוב היה לו בהוצאת הילדים מקיבוץ גשר ובהדיפת האויב שפרץ לשם. ב-28 לאפריל 1948 בלילה הגיעה לקיבוץ גשר כתגבורת מחלקה בפיקודו של משה כהן, והילדים ביחד עם כמה חברות קיבוץ וזקנים, פונו ברגל ובחסות החשיכה לאשדות יעקב (ובהמשך לחיפה). לאחר מכן קיבל משה כהן את הפיקוד הכולל על הגנת גשר. בספר "עמק במערכה" (עמ' 106), מתואר: "למפקד המקום, משה כהן מכנרת מושבה, לא היה כל היסוס לגבי פינוי הבלתי לוחמים. הוא אפילו לא המתין לקבלת אישור". בספר "ימי גשר/סיפורו של קיבוץ גשר במלחמת השחרור" (עמ' 73), מסופר על דיון שנערך בקיבוץ גשר, שלאחריו הוחלט גם על פינוי כל הבחורות מגשר: "ביום חמישי, לפנות ערב, כינס מפקד האיזור, משה כהן, את חברי מזכירות גשר וחברי המטה, והודיע להם בלשון קצרה וברורה: " דעו כי מחר ב- 12 בצהרים יתם האולטימטום, ואז, בלי ספק, יימשכו הקרבות. כל אחד מאתנו צריך להתכונן לכל, וגם לגרוע ביותר. אמנם לא אנו רשאים להחליט על גורל הנקודה, אבל כאחראי למקום רוצה אני לשמוע אם חברי גשר מזדהים עם הוראת הפיקוד".". הדיון המתואר התרחש לאחר שהתקבלה "הודעה על האולטימטום הירדני: אם עד השעה 12 לא יקבלו היהודים את תנאי האולטימטום, תחודש האש עד אשר גשר תימחק כליל מעל אדמת הארץ" (ימי גשר/סיפורו של קיבוץ גשר במלחמת השחרור" (עמ' 80)). עוד נכתב באותו הספר (עמ' 65-66): "מילים מספר על המפקד הקרבי משה כהן שהגיע בראש התגבורת המקווה, הוציא לפועל את פינוי הילדים וקבל את הפיקוד על גשר וסביבתה. ייתכן-אכזרים אנו, ולולא המוות אשר מצאו בקרב הדגניות, לא היו שורות אלו נכתבות כלל, ולא משום כפיות טובה. חשבנו, אם נעבור את הקרבות בשלום ובנצחון, אם יגיעו ימי בניין, הרי ליום אבן הפינה לגשר החדשה יוזמנו כל אלה שהשתתפו עמנו במסירות ויעילות על הגנת המקום. ביניהם, חשבנו יזכה ודאי משה כהן, שכה התחבב עלינו, להיות בראש רשימת הבאים ליום זה; אך הגורל רצה אחרת. משה-אדם מלא תקיפות ועוז, ונפשו פנימה-צנועה ועדינה. וראינו אותו "בקלקלתו" בלטפו ברוך ובלבביות את תלתלי הילדים שיצאו לדרכם בלילה המר ההוא, ועיניו נוצצות מדמעות התרגשות. אבל ראינוהו גם בשעת קרב, פיו קפוץ, ופניו מביעים החלטיות ועקשנות. פקודותיו היו קצרות. כשמישהו ערער, הדגיש: אני המפקד! ולא מילות יוהרה היו אלה. סמכות חשנו בבטאו את המשפט הזה. בואו לגשר היה בעתו. הפיקוד המקומי שלנו שאב את נסיונו רק מימי שלום, או מאותם אינצידנטים שאירעו, ולא היו בעלי אופי קרבי ממש. משה כהן שבא מחזיתות אחרות הביא עמו נסיון קרבי. ולקרב זה על גשר, שלא רבים היו לנו כמוהו, דרוש היה לנו מפקד בעל נסיון וסמכות. ובמעלות אלה ניחן משה כהן. גשר לא תשכח את מגינה ומפקדה בימי הקרב הקצרים והקשים האלה".

הקרב על צמח

לאחר פלישת הכוחות הסוריים לצמח ב 15 למאי פיקד ולחם בקרב על צמח. בספר "עמק במערכה" (עמ' 149) מתואר: "משה כהן בן המושבה כנרת, קיבל על עצמו את הפיקוד על החזית בצמח. כהן מראשוני המ"פים בפלמ"ח, הקים במרוצת אפריל מחלקתה מגוייסת של אנשי היישובים, שבסיסה בטבריה. ב 28 באפריל הוא הצטרף עם אנשיו להגנת גשר, וקיבל את הפיקוד על המקום לימים אחדים. עתה הוא הוזעק לצמח כמפקד הגזרה כולה, והחל מייד עם בואו בהצבה מסודרת של הכוחות המתקבצים". עוד מסופר באותו הספר (עמ' 150): על מהותו של רוב הכוח, ועל דמותו של משה כהן, הלוחם ששורשיו באדמה, אפשר ללמוד מפנייתו אל אהרון שמטרלינג לפני הצהריים, בבקשה שיחליף אותו לזמן מה בפיקודו על הקו, כי: "הפרות שלי הבוקר לא נחלבו, אני מוכרח לחזור הביתה לחלוב". בין התאריכים 15-17 במאי פיקד על גזרת צמח. עוד ב"עמק במערכה" (עמ' 162): "מי שפיקד על כיתות הפל"מ מהמשקים היה משה כהן, שנסך ביטחון באנשים. "הוא היה אדם נמרץ מאוד, גיבור מאוד, בעל אוטוריטה רבה מאוד- והעיקר בעל ידע. הצטרפותו פה לקו נתנה לנו עידוד עצום", סיפר אהרוניק ישראלי בתחקיר המאוחר שיזם". ב-18 למאי 1948 הגיע למשטרת צמח כמפקד מחלקה ביחד עם תגבורת. ב"עמק במערכה" (עמ' 183) מסופר: "המג"ד ברושי התחיל לרכז במשטרה כוח שיבלום את התקדמות הסורים ויפתח בהתקפת נגד, ושיחזר זאת בספר "תולדות גולני עד הירידה לנגב": כשהחלה צמח להישבר ובאה הנסיגה מהכפר, שלחתי את צביקה [לבקוב, הסמג"ד], מתוך כוונה שירד לתחנת המשטרה, יתפוס אותה וירכז בה את הכוחות הנסוגים. בינתיים אשלח אני כוחות חדשים, ובעזרתם הוא ייצא וייקח את צמח מחדש. הוא הגיע למשטרה והודיע לי שהכל בסדר. שלחתי אז שתי כיתות מדגניה ומחלקה של משה כהן".". בספרו "עמק במערכה" (עמ' 26), מתאר מחבר הספר אסף אגין: "הגענו בקפיצות קרב לתחנת המשטרה. דרך הפירצה שבקיר המערבי שלה, זכר להתקפה של לוחמי גדוד 12 ותפיסת המתחם ב 27 אפריל, יצא משה כהן מהמושבה כנרת. הוא אמר להם בפשטות אכזרית: "אתם חייבים לעצור את הסורים כאן. כל כדור שלא תעצרו כאן בגופכם יפגע בילדים בדגניה".". המשך אותו יום, לאחר התקדמות האויב וכיתור משטרת צמח על ידי השריון הסורי מתואר ב"עמק במערכה" (עמ' 188): "משה כהן סירב לוותר על נסיון נוסף לעצור את הסורים, אך השתכנע שכל מה שניתן עוד להציל הוא האנשים, וכל הכוחות נסוגו לכיוון דגניה א'- תחת אש טנקים שקצרה בנסוגים ללא רחמים". סיפור הנסיגה ממשטרת צמח, והויכוח בינו לבין משה כהן, שסירב לסגת, מתואר על ידי אהרוניק ישראלי מכנרת (קבוצה) בראיון שנערך בשנת 2014 במסגרת עמותת "תולדות ישראל".

הקרב על דגניה ב'

לאחר כיבוש משטרת צמח על ידי הסורים והנסיגה מצמח, הטיל משה כהן את פיקוד גזרת דגניה א' על אהרוניק ישראלי מכנרת (קבוצה) ועבר לפקד בעצמו על גזרת דגניה ב'. בספר "אילן ושלח-דרך הקרבות של חטיבת גולני" (עמ' 175) מספר אהרוניק ישראלי: " אז בא משה'לה כהן ומסר לי את פקודתו האחרונה: "אין אפילו מפקד אחד בכל הקו. תהיה אחראי לקטע מדרום לכביש עד הפרדס וזכור-הוסיף-עליך להחזיר ללב האנשים את ההכרה, שאם היה מי שחשב, כי מצמח אפשר לסגת-הרי מכאן אין זזים". זו הייתה הוראתו האחרונה. מכאן עבר לדגניה ב', שם נפל". מתוך "עמק במערכה" (עמ' 192): "כפי שקרה בגשר ב 28 באפריל ובצמח ב 15 למאי, משה כהן התייצב שוב כמפקד הקו. הוא גם היה זה שכיוון את הנסוגים אל העמדות וחילק את הכוחות בין הדגניות". ב- 20 במאי לפנות בוקר התחיל הקרב על הדגניות. בספר "בשער" (עמ' 37) מתאר איש דגניה ב' יצחק קרמר: "למרות שכולנו היינו עייפים מאוד, שרר מצב רוח לא רע. סידרנו תצפית. הופיע משה כהן שחפץ לישון אצלינו. "פולינקה", כמו שקראנו לו, דרש שגם אנו נישן, באומרו: "מי יודע מה יהי מחר". בלילה הכל היה שקט בסביבה. לפנות בוקר יום חמישי 20 במאי 1948: הייתי בתצפית. נדמה היה לי כל הזמן שאני שומע רשרוש בקמה. אחרי שעה 4 הערתי את פולה לתצפית. בו בזמן שמענו יריה קרובה מאוד. משה כהן התעורר מיד, הודיע לנו שזאת היתה יריה קרובה מאוד, עזב אותנו והלך להזהיר את אנשי העמדות. גם אצלינו כולם קמו". בראיון שנערך במסגרת עמותת "תולדות ישראל" בשנת 2014 עם איתן יבזורי מאפיקים, שלחם כמפקד הכיתה שהוצבה בעמדה הצפונית בשער של דגניה ב', הוא מתאר את מהלך הקרב על דגניה ב', ואת נפילתו בקרב של משה כהן בזמן שדילג בין העמדות בשטח החשוף על מנת לבדוק את מצב הכוחות, בבוקר ה- 20 למאי בעת מתקפה סורית משולבת של רגלים וטנקים על דגניה ב'. נפילתו בקרב של משה כהן מתוארת בספר "עמק במערכה" (עמ' 265): " משה כהן נפגע סמוך לעמדה ב', בקטע שהחזיקו אנשי התגבורת מכנרת ומעגן בפיקודו של עמרם רבר. הוא עבר לאורך הקו, הגיע אליהם, ושם גם הגיעו לסופם חייו של החקלאי הלוחם שאמר: " אני לא מתכופף ולא נכנס לאדמה בגלל יריות של ערבים". בספר "הקרב על הדגניות: מפי חברים", שנכתב ופורסם ב- 1948 לאחר סיום הקרבות, מתואר בפירוט לוח הזמנים של גלי ההסתערות של הכוחות הסורים על דגניה ב', ושם (עמ' 30) מתוארת השתלשלות הקרב בבוקר ה- 20 למאי, וגם מצויינת שעת נפילתו המדוייקת של משה כהן: " 08.30 - הטנקים התקדמו לעבר האיזור, ובמרחק 400 מ' השגחנו בחיל-רגלים לצדי הטנקים. פתחנו אש חזקה. הטנקים הוסיפו להתקדם ונעצרו מרחק 250-300 מ' מהגדר ופתחו אש חזקה על האיזור. הגברנו את אשנו לעבר המתקדמים והדפנום שנית. הטנקים התחילו לסגת צפונה מזרחה לצמח. 08.40 - כ. נפצע קשה. במהרה שבק חיים". בספר "הקרב על הדגניות: מפי חברים" (עמ' 35), מספר ד"ר הנדלר, רופא במקלט המרפאה בדגניה ב': "לא אשכח את כ., שרק לפני שבועים התידדתי עמו בגשר. ראיתי אחר כך את ב.א. עומד ע"י גוויתו, המכוסה סדין לבן, ולוחש: "גבור ישראל".".

לאחר נפילתו בקרב של משה כהן, נשלח להחליפו כמפקד דגניה ב' בנימין (ביניה) זרחי מנהלל על ידי משה דיין. הארוע מתואר ב"עמק במערכה" (עמ' 266): "כהן הפצוע נשאר מוטל גוסס בשמש במקום שנפגע. הידיעה על כך הועברה על ידי אנשי שריד והגיעה אל דיין, שמינה תחתיו את ביניה זרחי". בראיון שנערך במסגרת עמותת "תולדות ישראל" בשנת 2010 עם בנימין זרחי, הוא מתאר את קבלת הפיקוד על דגניה ב' לאחר מותו של משה כהן, ואת המשך הקרב וההתקפות הנוספות של הסורים על דגניה ב', עד לנסיגתם הסופית של הסורים בשעת הצהריים של אותו יום.

הספדו של יגאל אלון על משה כהן

אדם, מפקד ורע

הגליל על הריו ועמקיו, על מרחביו ואגמיו, על חנו וקדרותו, שלוותו והסכנות הצפונות בו הטביע חותמו על יושביו וברא טיפוס אדם יהודי חדש, עובד-אדמה שלו ונועז, המוציא לחמו מן הארץ ביגיע כפיו ונוטר את פרי עמלו בנשקו בפני מחבלים. בגליל זה ובאווירה זו נולד, גדל והתחנך דור בני הגליל, דור גא, אמיץ ואוהב עבודה, בן חורין, ישר ונאמן, עצור וסגור במקצת, אולם ער למתרחש בעולמו. משה כהן איש כינרת-המושבה, התברך במזיגה מופלאה של סגולות אלה. דמותו היוותה ומהווה דוגמא ומופת לדור עלומים זה, דור בני הגליל. מאז היה לאיש ועד יומו האחרון היה נאמן לדרכו - ונוסף על עבודתו המפרכת במשקו, היה נענה ללא סייג לתפקידי המגן ולעולם לא ידע הפוגה. נחרט בזכרוני אחד ממעשיו אשר בפשטותו ובחינו משקף הוא את דמותו של משה. בקיץ 1941 זמן קצר לאחר השתתפות פלוגה א' פלמ"ח (משה כיהן בה כסמ"פ) בפלישה לסוריה, יצאה הפלוגה למסע אימונים ממושך בגליל המרכזי, אשר היה מאוכלס בשעתו ערבים בלבד, ומרביתם עוינים לנו. (אגב, מסעות אלה מילאו תפקיד רב בעיצוב דמותו וכשרו של הנוער ושימשו אמצעי הכנה והכרה בשטחים, שטחי החזית בעתיד הקרוב, זה שהביא בעקבותיו את הנצחון) בראש השדרה הארוכה נע משה אשר הכיר את מסתורי הגליל. לאחר מספר ימי מסע מייגעים, כשהפלוגה עשתה דרכה לאיטה על שיפולי אחד ההרים, נעצרה לפתע. משה שהלך בחוד, שח לארץ ונראה כעושה במלאכה חשובה. סקרנות הפלוגה גברה על עייפותה וכל אנשיה הקיפוהו לראות פשר עיסוקו. משה הזדקף ובידיו השריריות והאיתנות מונפת מחרשה ערבית, שנתגלתה לו כשהיא נעוצה עמוק באדמה, עקרה ממקומה והעמיסה על כתפיו החסונות נוסף על ילקוטו הכבד ונשקו ה"טרדני" המוסתר מתחת לבגדיו (ימי מחתרת היו הימים). המשיך לצעוד כבראשונה, כאילו לא נוסף דבר על עמסו. שידולי אנשיו לחלק אתו את המעמסה הושבו ריקם. שכן לא גרס משה זכויות מיוחדות למפקדים (ידע על חובות מיוחדות) משה הוסיף לנוע בראש השדרה כשעל כתפו מתנוססת המחרשה עד שהביאה בשלום למשקו. מקרה פשוט זה משקף את אישיותו של משה. משה בראש היחידה מוביל, נשקו מוצנע כיאה לאיש מחתרת עניו, עומס על גבו את מטענו, מאמן עצמו ואנשיו לקראת מערכה ודאית וגורלית, ובאותה שעה מושרש בקרקע - ומחרשה מיושנת שיכולה להועיל כלשהו, מובלת למשק כסמל מזיגת היצירה והלחימה. בדרך המיוחדת לו ידע לבצע בעת ובעונה אחת את כל המוטל עליו בהגנה מחוץ למשק (עד לערבות הנגב, הגיע לקדם את פניו של רומל) מזה וטיפוח המשק החקלאי מזה וללא כל סתירה בין אלה השניים. היות מפקד תקיף אולם חבר נאמן ואהוב על אנשיו ומפקדיו וסגולותיו אלה לא בלבד שלא היו אצלו מנוגדות זו לזו אלא אף משלימות זו את זו להפליא. כולנו ידענו - כשמשה יוצא למבצע, יעשו הוא ואנשיו את כל האפשרי והדרוש וברוב המקרים ישובו מנצחים, באשר ידיעת-הארץ וידיעת-האדם, ידיעת-מקצועות ותבונות-חיים, אומץ וזהירות העזה ותחבולה וידיעת האויב שימשו יסודות במנהיגותו הצבאית-חברתית של משה. סגולות יקר אלה העמידוהו תמיד בראש עד ליום בו נתן את היקר שיכול איש עבודה והגנה, אוהב חיים ושלום לתת. בשנת מלחמה גורלית זו השקיע את מרבית זמנו ומרצו להגנת הגליל התחתון ובקעות כנרות. וכרגיל עמד בגזרות החמורות ביותר של החזית. עם פלישת הלגיון ולאחר מכן פלישת כוחות סוריה לעבר קבוצת גשר, עין גב, צמח, הדגניות וכנרת התייצב בראש המגינים. בידעו שהנשק אשר ברשות אנשיו דל משיוכל להכריע את שריוני האויב, נקט בעוז-רוח, בדרכי לחימה פלמ"חיות נועזות הפעיל בראש ובראשונה את רוח-אדם, שהאמין בה וסייע להכרעת המערכה לטובתנו. ומשה המפקד -כתמיד דוגמא אישית. מופת ההעזה וההקרבה. מנהיג את אנשיו בקרב ובידיו ממש מפיל חללים בין האויבים. סמוך לנצחון כוחות ההגנה בבקעת-כנרות נפל, צעד בראש, לחם בראש ונפל בראש. נאמן לחינוכו הפלמ"חי הידוע "ראשונים תמיד אנחנו" אכן, נאמן לדרכו היה האיש המפקד והרע משה כהן ז"ל.

יגאל אלון

מתוך הספר 'משה כהן - ט"ו תשרי תרע"ד - י"א אייר תש"ח', (עמ' 44).

רשימת מקורות

אסף אגין, עמק במערכה-המערכה לבלימת הפלישה הערבית בעמק הירדן-מאי 1948, עורך: יהודה יערי, הוצאת טפר, 2021.

אילן ושלח, דרך הקרבות של חטיבת גולני, עורך: בנימין עציוני, הוצאת מערכות, 1951.

בשער: (דגניה ב' בקרבות), הוצאת קיבוץ דגניה ב', 1949.

הקרב על הדגניות: מפי חברים, הוצאת מחלקת התרבות של צבא ההגנה לישראל, 1948.

זרבבל גלעד, גחלי רתמים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980.

ימי גשר, סיפורו של קיבוץ גשר במלחמת השחרור, הוצאת קיבוץ גשר, 1948.

משה כהן - ט"ו תשרי תרע"ד - י"א אייר תש"ח', הוצאת עמק הירדן.

משפחת הפלמ"ח/ילקוט עלילות וזמר, עורכים: חיים גורי וחיים חפר, הוצאת ארגון חברי הפלמ"ח, 1974.

קישורים חיצוניים

*[https://www.palmach.org.il/memorial/fighterpage/?itemId=26332] - משה כהן באתר מוזיאון הפלמ"ח.

*[https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2030] - סיפור השיר "היא עמדה בחלון" באתר זמרשת.

• [1] - ראיון עם חיים גורי ב"תולדות ישראל" ובו תיאור של כנס פלוגה א' פלמ"ח, המסע השלישי והשיר "היא עמדה בחלון".

• [2] - ראיון עם אהרוניק ישראלי בתולדות ישראל", בו מתוארים הקרב בצמח, נסיגת הכוחות ממשטרת צמח, והטלת הפיקוד על דגניה א' על ידי משה כהן.

• [3] - ראיון עם איתן יבזורי ב"תולדות ישראל" ובו תיאור הקרב על דגניה ב' במלחמת השחרור ונפילתו בקרב של משה כהן.

• [4] - ראיון עם בנימין זרחי ב"תולדות ישראל" ובו תיאור קבלת הפיקוד על דגניה ב' ממשה דיין, והמשך הקרב על דגניה ב', לאחר הגעתו בעקבות מותו של משה כהן.