חניתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חֲנִיתָה
Hanitalogo.jpg
מחוז הצפון
מועצה אזורית מטה אשר
גובה ממוצע ‎342‏ מטר
תאריך ייסוד 1938
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 739 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.1%‏ בשנה עד סוף 2016
http://www.hanita.co.il

קואורדינטות: 33°05′17″N 35°10′28″E / 33.0881079917711°N 35.1744512175894°E / 33.0881079917711; 35.1744512175894

חֲנִיתָה הוא קיבוץ בגליל המערבי, על גבול לבנון, מצפון-מזרח לשלומי. זהו אחד מיישובי חומה ומגדל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניתה הייתה יישוב יהודי קדום בנחלת שבט אשר. בתקופת התלמוד נזכרת העיירה חנותה (העליונה והתחתונה) בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובפסיפס כתובת רחוב כעיירה יהודית בתחום צור, המחויבת בקיום המצוות התלויות בארץ[2]. מקור שמה הוא על שם יעקב חניתה טמסות. היישוב שלט על המעבר מרכס סולם צור לעמק הפורה שמתחתיו.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת רחוב מתקופת התלמוד, בה נזכרת חניתה כעיירה יהודית בתחום צור
כיכר חומה ומגדל בכניסה לחניתה
חניתה, יישוב חומה ומגדל, 1938
העלייה לקרקע של קיבוץ חניתה 21.3.1938
מוזיאון "חומה ומגדל"
אוסף כלי נשק במוזאון, (2007)
לוחית הנצחה ליוסף סיניגליה באתר חניתה תחתית ביער חניתה
שחזור חומה ומגדל בחניתה תחתית

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום עם העלייה לקרקע בשנת 1938 נמצאו:

חלק ניכר מממצאים אלו מוצג כיום במוזיאון שבקיבוץ.


רכישת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות המרד הערבי הגדול ובהתאם לספר הלבן ממשלת המנדט הבריטי אסרה על רכישת קרקע על ידי יהודים באזורים מסוימים, בהם האזור בו ממוקם היום קיבוץ חניתה. יוסף סיניגליה, איש הקרן קיימת לישראל, יחד עם חברו אליעזר וינשל, יזמו את קניית האדמות בגליל הצפוני עבור הקמת יישוב עברי. בעלי האדמות סברו כי סיניגליה, בעל חזות איטלקית טיפוסית, הוא נציג הכנסייה, המבקשת לרכוש קרקעות על מנת להקים עליהן מנזר. באמצעות מתווך ערבי מלבנון, הקרקעות הועברו ונרשמו בסופו של דבר על שם קק"ל במשרדי הטאבו בעכו.

וכך מספר יוסף סיניגליה:

בדצמבר 1937 פנו אלי אברהם וינשל ואחיו אליעזר וביקשו שאסייע להם ברכישת שטח של למעלה מ-4,000 דונם המשתרע לאורך גבול לבנון. לאחר התייעצות עם יוסף וייץ וד"ר גרנות התברר שקק"ל מעוניינת בתוכנית אבל אין לה הכסף הדרוש לקניה וגם אין הביטחון בכך שהסוכנות תהיה מוכנה ליטול לידיה את ההוצאות הכרוכות בעליה על הקרקע. הבינונו כי אם לא ניצור מצב שיאלץ קבלת החלטה לא נגיע לגבול הצפון מערבי. הדרכון האיטלקי שהיה בידי באותם הימים איפשר לי להופיע כקונה לא יהודי, ואמנם לאחר גמר פעולת הרכישה התנקמו הכנופיות הערביות במורה הדרך שלי, שהיה ערבי ממוצא לבנוני והרגו אותו.

רכישת אדמות חניתה

באתר חניתה תחתית יש לוח הנצחה לזכרו של יוסף סיניגליה.

העלייה לקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 סיכן את היישובים החדשים והבלתי מוגנים. לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות : מודל "חומה ומגדל" הקמת יישוב מוגן המוקף חומה ובו מגדל שמירה, ביום עבודה אחד. רכישת אדמות חניתה - 5,000 דונם של אדמת טרשים הררית, עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הציונית, (נטען כי "יהודים אינם יכולים לחיות מההר" וכן הובע חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי, יפול השטח במדינה הערבית, אם תקום) אולם בסופו של דבר החליט דוד בן-גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את הרכישה[3]. קבוצת המתנדבים שתכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלי עבודה, כהכנה לעלייה לנקודת ההתיישבות הנמצאת בלב אזור של יישובים ערבים.

בבוקרו של ה־21 במרץ 1938 הגיעו 400 איש, וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. יוסף פיין ארגן את מבצע העלייה על הקרקע, שבו השתתפו כ־50 משאיות אל האתר מזרחית לכפר הערבי אל-באסה. הם פצחו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל חמורים וגמלים ל"חניתה תחתית" את כל הציוד הדרוש. לעת ערב עזבו רוב האנשים את המחנה, ורק "פלוגת הכובשים" כ־100 איש בפיקודו של צבי בן יעקב נשארה. העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל, להתיישבות באזור חדש, הררי, עוין וקשה להגנה. העלייה לקרקע זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בעיתוני התקופה. מפורסמת התמונה, שצולמה במהלכה, בה נראה יצחק שדה, חובק משני צדדיו את יגאל אלון ומשה דיין, על גבה כתב חיים ויצמן את המלים הנבואיות "המטה הכללי"(בצרפתית).

בו בלילה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי האזור ושניים מהם, יהודה ברנר ויעקב ברגר נהרגו. אחר כך, המשיכו ועבדו, ובתוך חמישה ימים פרצו דרך אל חניתה תחתית. בסך הכול נפלו עשרה אנשים על הגנת המחנה. העבודות נמשכו עד שבתאריך 8 באפריל נפרצה הדרך לבית האבן - משכנה של משפחת אריסים ערבית - במקום שכונה "חניתה עילית", אז עברה הקבוצה לשם והשאירה את חניתה תחתית להיות מחנה אימונים לקורס מ"כים עבור ההגנה.

כיום נמצא באזור חניתה תחתית חניון גדול של הקרן הקיימת ובו שחזור של חומה ומגדל וסלע הנצחה לעשרת הנופלים בחניתה תחתית.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שישה חודשים במקום הוחלפו פורצי הדרך בקבוצת "שימרון", שתפקידה היה ליצור תשתית ליישוב חקלאי, אליה הצטרפה מאוחר יותר קבוצת "שגב". כלכלת היישוב התבססה על גידול מטעים וגידולי ירקות, אך בהצלחה מועטה עקב הפיצול הרב של החלקות והמחסור במי השקיה. כמו כן היו ביישוב דיר עיזים, רפת ולול. כדי להרחיב את מקורות ההכנסה ייסדו בקיבוץ יוזמות שונות, מהן הצליחו שתיים: בית מרגוע ומפעל לייצור כלים לחיתוך מתכת.

היישוב במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העצמאות נותקו שבעת ישובי הגליל המערבי מהשטח שנועד להיות מדינת ישראל ונמצאו בשטח שיועד למדינה ערבית. ילדי היישוב פונו לחיפה. ביום הכרזת המדינה פרצו הכוחות הלוחמים את המצור והגליל המערבי אוחד עם שאר המדינה (מבצע בן עמי).

הקיבוץ במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות ותעשייה. לקיבוץ מטעי בננות, פרדסים וגידולי שדה. כמו כן יש בקיבוץ שני מפעלים:

  • "קוטלב": מייצר ציפוים מתכתיים על יריעות פלסטיק לתעשיות שונות[4] (אל-סורג היא המשווקת הבלעדית של מוצרי קוטלב בארץ). במפעל למעלה מ-220 עובדים, שעשירית מהם הם חברי הקיבוץ. בשנת 2016 נמכר המפעל לחברת אברי דנישן (אנ') האמריקאית תמורת 75 מיליון דולר.[5]
  • "עדשות חניתה": מייצר עדשות מגע ועדשות להשתלה.[6]

מוזיאון חניתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון חניתה נמצא בבית האבן שהיה בחניתה העילית ביום העלייה לשם. שמו הרשמי של המוזיאון הוא "מוזיאון לחומה ומגדל להנצחת הנוטר והשוטר העברי מתקופת המנדט הבריטי". במוזיאון תצוגה של אביזרים ומסמכים מתקופת חומה ומגדל, הנוטרות העברית ותצוגה של ממצאים ארכאולוגים שנתגלו במקום, בעיקר רצפות פסיפס. בעיקר מפורסם "הפסיפס הגאומטרי" שהוא ייחודי בארץ. במקום מוקרן סרט על העלייה לחניתה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א': "אילו עיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה עלייתה וחנותה תחתייה/ארעייתה ובית כריא וראש מנא ואמון ומזי".
  3. ^ http://www.hanita.co.il/cgi-webaxy/item?13
  4. ^ האתר של Hanita Coatings
  5. ^ גיא ארז, אקזיט בגבול לבנון: קיבוץ חניתה מוכר את מפעל קוטלב ב-75 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 13 בדצמבר 2016
  6. ^ האתר של Hanita Lenses