חניתה

חֲנִיתָה

מדינה
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	מטה אשר
גובה ממוצע	‎340 מטר
תאריך ייסוד	1938
השתייכות ארגונית	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2024
- אוכלוסייה	793 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	763 תושבי ישראל
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎+0.6% בשנה
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   חֲנִיתָה (למפת הגליל המערבי רגילה)   חֲנִיתָה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום חֲנִיתָה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום חֲנִיתָה 33°05′17″N 35°10′28″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	7 מתוך 10
https://www.hanita.co.il

חֲנִיתָה הוא קיבוץ בגליל המערבי, על גבול לבנון, מצפון-מזרח לשלומי. זהו היישוב ה-18 בין יישובי חומה ומגדל.

היסטוריה

השם חניתה משמר שם יישוב עברי קדום בנחלת שבט אשר, שנשתמר בשם הערבי חִ'רבת חאנותא. חניתא (או חנותה) הייתה יישוב עברי מוכר בתקופת התלמוד (שרידי יישוב קיימים במקום גם מתקופות קדומות יותר). היישוב העברי נזכר בתקופת התלמוד בתוספתא, בתלמוד הירושלמי, במסכת שביעית (ד, ט; "ברייתא דתחומין") ובפסיפס כתובת רחוב, כעיירה יהודית בתחום צור המחויבת בקיום המצוות התלויות בארץ. לאמיתו של דבר נזכרים במקורות אלו שתי עיירות סמוכות בשם זה: חניתא עיליתא וחניתא ארעיתא – היינו העליונה והתחתונה או העילית והתחתית. יישוב הקבע בימינו נמצא במקומה של חניתה עילית. אפשר שהשם מרמז על היותן מקום חניה באזור הסְפר שבין הגליל ללבנון ולסוריה, שכן היישוב שלט על המעבר מרכס סולם צור לעמק הפורה שמתחתיו.

ממצאים ארכאולוגיים

כתובת רחוב מתקופת התלמוד, שבה נזכרת חניתה כעיירה יהודית בתחום צור

כיכר חומה ומגדל בכניסה לחניתה

חניתה, יישוב חומה ומגדל, 1938

העלייה לקרקע של קיבוץ חניתה, 21 במרץ 1938

מוזיאון "חומה ומגדל"

אוסף כלי נשק במוזיאון, 2007

לוחית הנצחה ליוסף סיניגליה באתר חניתה תחתית ביער חניתה

שחזור חומה ומגדל בחניתה תחתית

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום עם העלייה לקרקע בשנת 1938 נמצאו:

• ממצאים מהתקופה הכלכוליתית (4000 לפנה"ס)
• מערות מהתקופה הכנענית התיכונה
• כתובות פיניקיות
• ממצאים מהתקופות ההלניסטית והפרסית
• חורבות כנסייה עתיקה מהתקופה הביזנטית, כולל רצפת פסיפס ששוחזרה
• מערות קבורה מאוירות, שרידי בניינים, בארות ומטבעות

חלק ניכר מממצאים אלו מוצג כיום במוזיאון שבקיבוץ.

רכישת הקרקע

בשנות המרד הערבי הגדול ובהתאם לספר הלבן ממשלת המנדט הבריטי אסרה על רכישת קרקע על ידי יהודים באזורים מסוימים, בהם האזור שבו ממוקם כיום קיבוץ חניתה. יוסף סיניגליה, איש הקרן קיימת לישראל, יחד עם חברו אליעזר וינשל, יזמו את קניית האדמות בגליל הצפוני עבור הקמת יישוב עברי. בעל האדמות, ג'מיל אבו אביאד, עורך דין, חבר מועצת העיר חיפה וסרסור קרקעות סבר כי סיניגליה, בעל חזות איטלקית טיפוסית, הוא נציג הכנסייה, המבקשת לרכוש קרקעות על מנת להקים עליהן מנזר. באמצעות מתווך ערבי מלבנון, הקרקעות הועברו ונרשמו בסופו של דבר על שם קק"ל במשרדי הטאבו בעכו.

וכך מספר יוסף סיניגליה:

בדצמבר 1937 פנו אלי אברהם וינשל ואחיו אליעזר וביקשו שאסייע להם ברכישת שטח של למעלה מ-4,000 דונם המשתרע לאורך גבול לבנון. לאחר התייעצות עם יוסף וייץ וד"ר גרנות התברר שקק"ל מעוניינת בתוכנית אבל אין לה הכסף הדרוש לקניה וגם אין הביטחון בכך שהסוכנות תהיה מוכנה ליטול לידיה את ההוצאות הכרוכות בעליה על הקרקע. הבינונו כי אם לא ניצור מצב שיאלץ קבלת החלטה לא נגיע לגבול הצפון מערבי. הדרכון האיטלקי שהיה בידי באותם הימים איפשר לי להופיע כקונה לא יהודי, ואמנם לאחר גמר פעולת הרכישה התנקמו הכנופיות הערביות במורה הדרך שלי, שהיה ערבי ממוצא לבנוני והרגו אותו.

— רכישת אדמות חניתה

באתר חניתה תחתית יש לוח הנצחה לזכרו של יוסף סיניגליה.

העלייה לקרקע

המרד הערבי הגדול שפרץ בשנת 1936 סיכן את היישובים החדשים והבלתי מוגנים. לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות: מודל "חומה ומגדל" הקמת יישוב מוגן המוקף חומה ובו מגדל שמירה, ביום עבודה אחד. תוכנית החלוקה של ועדת פיל ב-1937 כללה את האזור בשטחה של המדינה היהודית המוצעת. רכישת אדמות חניתה – 5,000 דונם של אדמת טרשים הררית, עוררה מחלוקת בקרב ההנהגה הציונית (נטען כי "יהודים אינם יכולים לחיות מההר" וכן הובע חשש, כי בהיות היישוב התנחלות יהודית מבודדת בלב אזור ערבי, ייפול השטח במדינה הערבית, אם תקום), אולם בסופו של דבר החליט דוד בן-גוריון בתחילת שנת 1938 לאשר את הרכישה. בתחילת פברואר 1938 רכשה קק"ל 14,000 דונם בסביבות חניתה. קבוצת המתנדבים שתכננה להתיישב בחניתה הציעה תוכנית: להקים מחנה במרחק קילומטר מהכביש, ולאחסן בו מזון, מים, תחמושת, ביגוד וכלי עבודה, כהכנה לעלייה לנקודת ההתיישבות הנמצאת בלב אזור של יישובים ערבים. לאחר שהושגה הסכמת הבריטים להקמת היישוב, שוגר מכתב לממשלת לבנון, המודיע על הכוונה להקים "יישוב קטן" סמוך לגבול. תוך זמן קצר נתקבלה תשובה במכתב מאת ראש ממשלת לבנון, בו נאמר: "ממשלת לבנון, נאמנה למדיניותה, תשתדל לשמור על הסדר, להבטיח תנאי ביטחון ראויים...ותעשה ככל יכולתה... [על מנת לשמור] על יחסי שכנות טובים עם המתיישבים מן הצד השני של הגבול".

בבוקר 21 במרץ 1938 הגיעו 400 איש, וביניהם 100 אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. יוסף פיין מדגניה ודוידקה נמרי מאשדות יעקב ניהלו את מבצע העלייה על הקרקע, שבו השתתפו כ־50 משאיות אל האתר מזרחית לכפר הערבי אל-באסה. הם פצחו בפריצת דרך למחנה וסחבו על גבם ועל חמורים וגמלים ל"חניתה תחתית" את כל הציוד הדרוש. לעת ערב עזבו רוב האנשים את המחנה, ורק קבוצת כיבוש בת כ־100 איש בפיקודו של צבי בן יעקב נשארה. העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל, להתיישבות באזור חדש, הררי, עוין וקשה להגנה. העלייה לקרקע זכתה לסיקור עיתונאי נרחב בעיתוני התקופה. מפורסמת התמונה, שצולמה במהלכה, שבה נראה יצחק שדה, חובק משני צדדיו את יגאל אלון ומשה דיין, על גבה כתב חיים ויצמן את המילים הנבואיות "המטה הכללי" (בצרפתית).

בו בלילה הותקפו המתיישבים על ידי ערביי האזור ושניים מהם, יהודה ברנר ויעקב ברגר נהרגו. אחר כך, המשיכו ועבדו, ובתוך חמישה ימים פרצו דרך אל חניתה תחתית. בסך הכול נפלו עשרה אנשים על הגנת המחנה. העבודות נמשכו עד שבתאריך 8 באפריל נפרצה הדרך לבית האבן – משכנה של משפחת אריסים ערבית – במקום שכונה "חניתה עילית", אז עברה הקבוצה לשם והשאירה את חניתה תחתית להיות מחנה אימונים לקורס מ"כים עבור ההגנה.

כיום נמצא באזור חניתה תחתית חניון גדול של הקרן הקיימת ובו שחזור של חומה ומגדל וסלע הנצחה לעשרת הנופלים בחניתה תחתית.

השנים הראשונות

לאחר שישה חודשים במקום הוחלפו פורצי הדרך בקבוצת "שימרון", שתפקידה היה ליצור תשתית ליישוב חקלאי, ומאוחר יותר הצטרפה אליה קבוצת "שגב". כלכלת היישוב התבססה על גידול מטעים וגידולי ירקות, אך בהצלחה מועטה עקב הפיצול הרב של החלקות והמחסור במי השקיה. כמו כן היו ביישוב דיר עיזים, רפת ולול. כדי להרחיב את מקורות ההכנסה ייסדו בקיבוץ יוזמות שונות, שמהן הצליחו שתיים: בית מרגוע ומפעל לייצור כלים לחיתוך מתכת.

היישוב במלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות נותקו שבעת יישובי הגליל המערבי מהשטח שנועד להיות מדינת ישראל ונמצאו בשטח שיועד למדינה ערבית. ערביי האזור שמו את הקיבוץ במצור. ילדי היישוב פונו לחיפה. ביום הכרזת המדינה פרצו הכוחות הלוחמים את המצור והגליל המערבי אוחד עם שאר המדינה (מבצע בן עמי).

מלחמת חרבות ברזל

יומיים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, פונה הקיבוץ ורוב חבריו עברו לקיבוץ עין חרוד. באפריל נפל בקיבוץ כטב"ם שפצע באורח קשה חייל מילואים, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ. בעקבות המלחמה, הועבר מפעל "עדשות חניתה" לכרמיאל, אך נקלע לקשיים כספיים עקב הנזקים והשיבושים שגרמה המלחמה.

כלכלה

חברי הקיבוץ מתפרנסים מחקלאות ותעשייה. לקיבוץ מטעי בננות, אבוקדו, גידולי שדה וגם רפת משותפת עם קיבוץ סער. כמו כן יש בקיבוץ שני מפעלים:

• "אייברי דניסון חניתה" (בעבר "קוטלב חניתה)" מייצר ציפוים מתכתיים על יריעות פלסטיק לתעשיות שונות. במפעל למעלה מ-220 עובדים, שעשירית מהם הם חברי הקיבוץ. בשנת 2016 נמכר המפעל לחברת אייברי דניסון האמריקאית תמורת 75 מיליון דולר.
• "עדשות חניתה" מייצר עדשות מגע ועדשות להשתלה. רוב הייצור מיועד לייצוא. המפעל הוקם סביב שנת 1982. בשנת 2024 העסיק המפעל 150 עובדים.

מוזיאון חניתה

ערך מורחב – מוזיאון חניתה לחומה ומגדל

מוזיאון חניתה נמצא בבית האבן שהיה בחניתה העילית ביום העלייה לשם. שמו הרשמי של המוזיאון הוא "מוזיאון לחומה ומגדל להנצחת הנוטר והשוטר העברי מתקופת המנדט הבריטי". במוזיאון תצוגה של אביזרים ומסמכים מתקופת חומה ומגדל, הנוטרות העברית ותצוגה של ממצאים ארכאולוגיים שנתגלו במקום, בעיקר רצפות פסיפס. בעיקר מפורסם "הפסיפס הגאומטרי" שהוא ייחודי בארץ. במקום מוקרן סרט על העלייה לחניתה.

לקריאה נוספת

• ניצן הורוביץ, הבית בקצה המדינה: חניתה במלחמת שבעה באוקטובר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים, יד יערי ויד טבנקין, 2025.

• משה ברסלבסקי, חניתה, תל אביב: הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים, תרצ"ט 1939.
• מרדכי נאור, "חניתה – ההיאחזות הראשונה בארץ", בתוך: מרדכי נאור, ימי חומה ומגדל 1936–1939, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשמ"ז 1987.
• איתמר בן ברק (עורך), חניתה - ספר היובל, חיפה 1988.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של חניתה
• סיפורו של הקיבוץ באתר מיזם הנגב המערבי והגליל
• חניתה, באתר הרשות לפיתוח הגליל
• מידע על חניתה בקטלוג הספרייה הלאומית
• חניתה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• חניתה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
• שלומית צור, גני הילדים בחניתה סגורים, אבל בקיבוץ מאמינים: "כולם עוד יחזרו", באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2025

היסטוריה

• מידע על אתר חניתה, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
• תמונות שצילם זולטן קלוגר ביום העלייה לקרקע, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
• אלי אשכנזי‏, המחלוקת על שם היער ביישוב שהפך לחזית במערכה: חזרה לנטיעות הראשונות בחניתה, באתר וואלה, 25 בינואר 2024
• נאווה בודק אחירון, קיבוץ חניתה שבגליל המערבי, כבר כמעט תשעה עשורים החומה והמגדל, באתר ערוץ 7, 21 במרץ 2024
• העלייה לקרקע של חניתה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1938
• אבשלום קור, באופן מילולי: קיבוץ חניתה על קו הגבול ממש, גלי צה"ל, 29 ביוני 2025
• יום הולדת שנה לקיבוצים חניתה ואילון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1939
• אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: זמר הפלוגות - העם וחפירות חייו, גלי צה"ל, 31.7.2024
• חגיגות המים בקיבוץ חניתה, יולי 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• בשבילי העבר: חניתה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1968
• הבלתי חשובים עונה 4 | מהפכה בקיבוץ, סרטון בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 32:53)
• עודד מיוחס, בעקבות אלבום התמונות של שרלוטה וגרדה מאיר, בבלוג עונג שבת (עונ"ש), 26 במרץ 2022

מלחמת חרבות ברזל

• שירי לב-ארי, דז'ה וו: "עכשיו אנחנו, ילדי חניתה, שוב על רפסודה", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2023
• שלומית צור, "אנשים יגיעו במיוחד לפה. זה חור מבודד על הר עם נוף שאין בשום מקום", באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2025