משתמש:Eskimoco/הגדת ששון
הגדת ששון היא הגדה של פסח מאוירת שנכתבה במאה ה-14 (תיארוך יצירתה הוא סביבות שנת 1320) בקטלוניה שבספרד. כתב היד נמצא במוזיאון ישראל ומספרו שם MS 181/041.[1]
ההגדה כוללת פיוטים, תפילות ומדרשים לפסח ולחג השבועות.
כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגדת ששון נקראת על שם הבעלים הקודמים שלו דוד שלמה ששון, ב-1975 ההגדה נמכרה לסותבי'ס ולאחר מכן נרכשה על ידי תורם אנונימי והועברה למדינת ישראל, שם נשתמרה במוזיאון ישראל שבירושלים.
כתב היד נכתב בכתב מרובע וחצי כתב עברי רהוט ספרדי ובסוף ההגדה גם בחצי כתב עברי רהוט פרובנסלי אשכנזי.[2]
בהגדה אין מיניאטורות של סצנות מקראיות בכל עמוד, אלא איורים הקשורים לטקסט המשולבים במילות הפתיחה – אלה לעתים כה גדולות שהן מותירות מקום מועט בלבד לטקסט, מה שמזכיר את הגדת ברצלונה.[1] [3] סגנון האיורים כולל דמויות מוארכות עד גיחוך ועיטורי שדים ומפלצות, יצורי כלאיים ובעלי חיים זעירים, בשילוב יסודות שמקורם במסורת יהודי ספרד ובמסורת יהדות אשכנז.[1]
ההגדה מתוארכת לסביבות 1320 בשל הסגנון הגותי ליניארי שלה (קט'), עם כרונולוגיה שדומה להגדת הזהב. הסגנון, הנפוץ מהרבע השני של המאה ה-14, מאפשר למקם את יצירת ההגדה בתוך שטח כתר אראגון. לסטייליזציה של הדמויות וסוג הגרוטסקות הצביע החוקר בצלאל נרקיס על השפעה צרפתית, בעוד העלווה מציינת השפעה בולונית, בדומה למה שבה לידי ביטוי בדקרטום גרטיאני (אנ'). למרות אופי הנוי, לחלק מהלוחמים המצוירים יש הרלדיקה של כתר אראגון (כפי שניתן לראות בעמודים 20 ו-26).[2]
ביחס לתולדות כתב היד, בהגדה זו ניתן גם לראות את החתימה של צנזור איטלקי בשנת 1687 (עמ' 332), שמעידה שכתב היד הגיע לאיטליה לאחר שבעליו עזב את כתר אראגון.[2]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
ארבעה בנים מתוך הגדת ששון -
שפוך חמתך מתוך הגדת ששון -
הא לחמא עניא מתוך הגדת ששון -
רבן גמליאל מתוך הגדת ששון -
אלעזר בן עזריה מתוך הגדת ששון -
הלכות בדיקת חמץ מתוך הגדת ששון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 הגדות ברצלונה - הפאר היהודי בגותיקה הקטלאנית
- ^ 1 2 3 ברצלו פלאנה, אלבה, La il·lustració dels cicles bíblics en les haggadot catalanes del període gòtic: un estudi iconogràfic pt.2, עמ' 63 - 69, אוניברסיטת ברצלונה, 2018.
- ^ אוולין מ. כהן, Three Sephardic Haggadot and a Possible Missing Link, 1994.