הא לחמא עניא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"הא לחמא עניא", הגדת ברצלונה, המאה ה-14

הָא[1] לַחְמָא עַנְיָא (ארמית: "זהו לחם העוני") היא פסקה בארמית הפותחת את קריאת ההגדה בליל הסדר.

מצה

הפסקה כוללת הקבלה בין המצות שעל השולחן לבין "לחם העוני" שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים, הזמנת כל הרעבים לבוא ולהצטרף לסעודה, ותפילה לגאולה.

הנוסח והפירוש הנפוץ של "הא לחמא עניא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל
כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

בתרגום לעברית
זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
כל הרעב יבוא ויאכל,
כל הצריך יבוא וייפסח (מלשון קורבן פסח).
השנה (אנו) כאן – לשנה הבאה בארץ ישראל,
השנה (אנו) עבדים – לשנה הבאה בני חורין.[2]

מקור הפסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה לקבוע במדויק אימתי נכנסה הפסקה לנוסח ההגדה של פסח. ההגדה הקדומה ביותר שנמצאה היא מתקופת הגאונים, והדרך ללמוד על קדמותם של קטעים שונים בהגדה היא מאזכורים של נוסח ההגדה במקורות חיצוניים מוקדמים ובאמצעות ניתוח אופי הטקסט וסגנונו.

פסקת "הא לחמא עניא" איננה נזכרת באף אחד מהתלמודים או מהמדרשים, והיא החלה להופיע בכתב רק בספרות הגאונים (כגון סדר רב עמרם גאון), דבר המצביע על כך שהפסקה היא מאוחרת יחסית.

ניתוח הטקסט של הפסקה מעלה נתונים סותרים - מצד אחד, בעוד ששאר ההגדה היא בעברית, "הא לחמא עניא" כתובה בארמית, דבר המצביע על כך שזוהי תוספת מאוחרת. מאידך, מעצם אזכורו של קורבן הפסח משמע שמדובר בקטע שנאמר בתקופה שבה עדיין היה מוקרב קורבן הפסח. ואמנם, רבים מהראשונים כותבים כי נוסח "הא לחמא עניא" נתקן בבבל, שם שפת הדיבור הייתה ארמית.

מקומה של הפסקה בהגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הא לחמא עניא בהגדת רוטשילד

בהגדות המודרניות, נדפסת פסקת "הא לחמא עניא" בתור תחילת קריאת ההגדה, לעיתים אחרי פסקת לשם יחוד, ולעיתים, על־פי הרמב"ם, לאחר אמירת המשפט "בבהילו יצאנו ממצרים". אולם, מקומה של הפסקה לא היה מוסכם על כל הראשונים. חלקם, כגון הרשב"א והרב אשר בן חיים ממונתשון לא הזכירוה כלל, וחלקם, כגון הראב"ן והריטב"א כתבו כי איננה חלק מההגדה, אלא נספח מאוחר. ראשונים נוספים כתבו כי יש למזוג את הכוס השנייה לפני "מה נשתנה", ולא לפני "הא לחמא עניא".

טעם אמירת "הא לחמא עניא" בארמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעמים שונים ניתנו לאמירת "הא לחמא עניא" בארמית:

  • "הא לחמא עניא" נועד כהסבר לנשים ולילדים למה מחלקים את המצה כדרכו של עני, ובתקופה שחיברו את הנוסח השפה המדוברת הייתה ארמית לפיכך תיקנו לומר בשפה שהם יבינו.[3].
  • מאחר שמזמינים את כל הרעבים לבוא לאכול, יש חשש שהדבר יראה כאילו מזמינים את המזיקים, אומרים את הפסקה בארמית, שהיא שפה שהמזיקים אינם מבינים[4].
  • כדי שהמלאכים לא ישמעו את עם ישראל מתפארים, ויקטרגו עליהם שאינם ראויים לגאולה, אומרים את הפסקה בארמית, שהיא שפה שהמלאכים אינם מבינים[5].
  • כאזכור לכך שהגלות באה כעונש על אכילת חמץ בפסח, על פי המדרש באיכה רבה[6].

על כל פנים את המשפט האחרון "לשנה הבאה בני חורין" אומרים בעברית, וגם לכך נאמרו מספר טעמים:

  • "כדי שלא יבינו הבבלים ויחשבום למורדים במלכות"[7]
  • שכן אמרו חז"ל[8] "לעולם אל יתפלל אדם בלשון ארמי, שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי", לפיכך אנו מבקשים זאת בלשון הקודש ויעתירו עלינו גם הם לפני השוכן במרומים[9]
  • רבי שמעון בן צמח דוראן פירש שגם המדברים בארמית, אומרים מילים אלו בעברית.

פרשנויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשנות הפשוטה למילים "הא לחמא עניא" מעלה מספר קושיות, דבר שהביא חלק מהראשונים לפרש את המשפט בצורות שונות:

רבי ישעיה די טראני, בפירושו להגדה הקשה כיצד ניתן להזמין "כל דצריך" (=כל הצריך) להצטרף לאכילת זבח הפסח? שתי בעיות בדבר: האחת - זבח הפסח כבר אינו נהוג אלא רק בזמן בית המקדש, והשנייה - גם בזמן בית המקדש היה צריך להשתתף עם חברי הקרבן בעת שחיטתו. לפיכך, סובר הרי"ד שאין לומר משפט זה.

הא מרמז על האות האחרונה שבשם ה' שמרמזת על המלכות שאין לה מעצמה כלום.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ישראל דנדרוביץ, הא לחמא עניא - השפה הארמית בירושלים לשמחה או לעצב?, בתוך: קובץ אור ישראל, גיליון סב - ניסן תשע"א, עמודים: קסח - קפב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש נוסחאות שמנקדים הֵא, ויש לנוסח זה הסבר על פי הקבלה בתורת החסידות; עיין בסידור אדמו"ר הזקן, הגדה של פסח
  2. ^ לפירושים נוספים ראו להלן.
  3. ^ פירוש ההגדה המיוחס לרשב"ם; ראבי"ה, ב, תקכה; ועוד
  4. ^ פירוש ההגדה המיוחס לרש"י; מחזור ויטרי, הלכות פסח, סימן צה
  5. ^ פירוש הריטב"א להגדה
  6. ^ שבולי הלקט ריח, בשם אחיו - בנימין.
  7. ^ כלבו
  8. ^ שבת יב:
  9. ^ ספר הפרדס הגדול לרש"י דף נח ע"ב


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.