משתמש:The Gargoyle King/משפחת אדמס (סדרת טלוויזיה, 1992)

משפחת אדמס
The Addams Family

הפקה	2009 ניסיונות הרצה בשיקגו 2010 תיאטראות ברודוויי 2011 סיור בצפון אמריקה 2012 סאו פאולו 2013 סיור בארצות הברית/אסיה סידני בואנוס איירס מרציג 2014 ברמן טוקיו פראג מקסיקו 2015 שיקגו 2016 טירנה 2017 קובנה סיור בבריטניה מדריד סנטו דומינגו 2018 הולנד פולין 2019 ליובליאנה קייב 2020 מלטה
כתיבה	מרשל בריקמן ריק אליס
מילות השירים	אנדרו ליפה
מבוסס על	דמויות מאת צ'ארלס אדמס
מוזיקה	אנדרו ליפה
סוגה	קומדיה שחורה דרמה רומנטיקה על-טבעי
הצגת בכורה	2009 - ניסיונות הרצה בשיקגו
מספר מערכות	2
שפה	אנגלית

משפחת אדמס (באנגלית: The Addams Family) הוא מחזמר מסוגת קומדיה שחורה עם מילים ולחן מאת המוזיקאי אנדרו ליפה ותסריט מאת מרשל בריקמן וריק אליס. המחזמר מבוסס על דמויות מרצועות קומיקס באותו השם מאת המאייר צ'ארלס אדמס, המגוללות את סיפורה של משפחת אדמס, המהווה פארודיה על המשפחה האמרקאית הטיפוסית הנורמטיבית, אך שבמקום לדגול בערכים הבורגניים ולקדש את הפוליטיקלי קורקט, בני המשפחה מעדיפים לדגול בערכים הגותיים, בגרוטסקה ובמקאבריות. למרות שנעשו כבר עיבודים קולנועיים וטלוויזיונים למשפחה, עיבודם של מרשל בריקמן, ריק אליס ואנדרו ליפה הוא הראשון להביא את סיפורם של משפחת אדמס לבמה.

לאחר ניסיון הרצה בשיקגו, 2009, המחזמר עלה לראשונה על תיאטראות ברודוויי באפריל 2010, וצוות השחקנים המקורי של ההפקה בברודווי כלל את השחקן נייתן ליין כגומז אדמס ואת ביבי ניווירת' כאשתו, מורטישה. ההפקה המקורית בברודוויי נסגרה ב-31 בדצמבר 2011.

בספטמבר 2011, הפקת המחזמר יצאה לסיור לאומי בצפון אמריקה וכלל תיקונים ושינויים מינוריים בעלילתו. הפקת הסיור זכתה בפרס ליגת הדרמה ובפרס דרמה דסק. כמו כן, ההפקה בשיקגו זכתה בפרס ג'ף, והיה מועמד לפרסים נוספות.

בכורת המחזמר בבריטניה הוכרזה ב-5 בספטמבר 2016, והועלתה לראשונה בתיאטרון פסטיבל אדינבורו שבאדינבורו באפריל 2017, זמן קצר לפני שהפקת המחזמר יצאה לסיור הלאומי בבריטניה.

פיתוח

בשנת 2007, הודיעו מפיקי המחזמר כי הם השיגו את הזכויות מטעם קרן טי וצ'רלס אדמס ליצירת עיבוד מוזיקלי עבור תיאטראות ברודוויי על משפחת אדימס, ושהם מצפים שבכורת המחזמר תתקיים בשנת 2009–2010. המחזמר מהווה את הפעם הראשונה שיצירות הקומיקס של צ'ארלס אדימס קיבלו רישיון לשמש כבסיס להפקה בימתית. המפיקים הראשיים של המחזמר היו סטיוארט אוקן, רוי פורמן וויואק טיואר. על פי הדיווחים, קרן אדמס שמרה על השליטה בתכני ההפקה והתעקשה שבמקום לבסס את העלילה על פי סדרות הטלוויזיה או סרטי הלייב-אקשן, על צוות ההפקה לכתוב למחזמר עלילה מקורית שתתבסס על רצועות הקומיקס המקוריים.

מרשל בריקמן וריק אליס עסקו בכתיבת התסריט, כאשר אנדרו ליפה הלחין את המוזיקה. ג'וליאן קראוץ' ופלים מקדרמוט ביימו עיצבו את התפאורה, והכוריאוגרף סרחיו טרוחיו היה אחראי על הכוריאוגרפיה. בריאיון, קראוץ' הסביר כי במהלך דיון סיעור המוחות שהתנהל סביב רעיונות למראה הכללי של המחזמר, הוא ומקדרמוט שאבו השראה מדמותו של הדוד פסטר לשם השראה, ושאלו את עצמם: "אם פסטר היה מתכוון להעלות מופע בברודוויי, איזה סוג של מופע ברודוויי הוא היה יוצר?" השותפים תיארו את התוצאה כ"מקצב מעודן של הגותיקה במהלך המאה ה-19."

לאחר הרצת הניסיון בשיקגו, השירים Clandango",‏ "Passionate and True",‏ "At Seven", ו-"Second Banana הוחלפו בשירים "When You're an Addams",‏ "Where Did We Go Wrong?",‏ "Morticia",‏ ו-"Just Around the Corner", והשירים "One Normal Night", ‏"Full Disclosure, Part 2"‏, "Crazier Than You", ‏"Move Toward the Darkness", ו-"Tango De Amor" נכתבו מחדש.

עלילת המחזמר

גרסת ההפקה המקורית בברודוויי

מערכה I

המחזמר נפתח במהלך הכינוס השנתי של כל בני משפחת אדמס לדורותיהם בבית הקברות על מנת לחגוג את היותם בני משפחת אדמס ("When You're an Addams"). לפני תום הכינוס, דוד פסטר עוצר את חזרתם של האבות הקדמונים של משפחת אדמס לקבריהם במטרר לגייס את עזרתם. פסטר מסביר לאבות הקדמונים כי וונסדיי, תחת מחאה, הזמינה את בן-זוגה החדש והנורמלי, לוקאס ביינק, ואת הוריו, מל ואליס, לארוחת ערב בבית המשפחה. במקביל, בזמן שהיא מענה את פאגסלי באמצעות מכשיר עינויים, וונסדיי מתוודה שהאהבה מושכת אותה לדרך חדשה ("Pulled"), ובינתיים, מורטישיה וגומז מודאגים מהשינויים בדרכיה ("?Where Did We Go Wrong").

כאשר משפחת ביינק מגיעה לבית משפחת אדמס, וונסדיי ולוקאס מורים למשפחותיהם לנהוג כרגיל על מנת שכולם יוכלו ליהנות מארוחת ערב פשוטה ("One Normal Night"). אבל ברגע שלרץ' מבשר על בואה של משפחת ביינק, המתחים מתגברים. מל מעוניין להרוס את הבית העתיק, אליס מתחילה לשיר שירים שמחים באקראי, פאגסלי, פסטר וסבתא לא מצליחים לנהוג בצורה נורמלית, ווונסדיי, לאחר שלבשה שמלות שחורות במשך שמונה עשרה שנה, מופיעה בשמלה צהובה בהירה. בהמשך, מתגלה כי לוקאס ווונסדיי הפגישו את משפחותיהם על מנת להודיע ​​על נישואיהם. גומז ומל חולקים משקה בו מל מתוודע לברניס, דיונון המחמד הענק של המשפחה, ואליס מודה בפני מורטישיה שנישואיה למל נהיו חסרי תשוקה. בסערת רגשות, מורטישיה דוחה את בקשתו של גומז לריקוד טנגו, ומשאירה אותו לבד ומדוכא ("Morticia"). בינתיים, פאגסלי חושש שחיי האהבה של וונסדיי ישימו קץ לתקופה בה היא עינתה אותו, וגונב שיקוי מסבתא אחרי שהיא חושפת שהשיקוי יציף על פני השטח את טבעו האפל של שותה השיקוי, מתוך כדי להשקות בו את וונסדיי במהלך ארוחת הערב ("?What If").

בארוחת הערב משוחק "המשחק", בו כל אדם בשולחן מתוודה על סוד איש ("Full Disclosure"). גומז מרגיז את מורטישיה בכך שמשווה אותה בטעות לעז, בעוד דוד פסטר מודה שהוא מאוהב בירח. כתוצאה מבלבול בין המנות, אליס שותה את השיקוי ומול כולם מכריזה על נישואיה חסרי האהבה למל, אותם היא מתארת כ"אומללים וחסרי מזל" ("Waiting"). בעוד מל המושפל, מנסה לעזוב עם משפחתו, וונסדיי מכריזה על נישואיה ללוקאס יתחתנו. תוהו ובוהו נוצר בין שתי המשפחות, ובניסיון לעזור, דוד פסטר מורה לאבות הקדמונים ליצור סערה פתאומית ונוראית, שתלכוד את כולם בבית למשך הלילה ("Full Disclosure – Part 2").

מערכה II

במהלך הסערה, וונסדיי מנסה לעזוב, למורת רוחו של לוקאס שמעוניין להישאר ולגשר בין המשפחת שלהם, מה שמוביל את הזוג לריב הראשון שלהם. מאוחר יותר מורטישיה חוששת שהיא כבר לא חשובה למשפחתה, ומזכירה לעצמה שהמוות מחכה לה ("Just Around The Corner"). מל ואליס מתחילים לריב לאחר שאליס יוצרת שיר שלא מתחרז. דוד פסטר קורא להפסקה בזמן שהוא מנגן ביוקולילי שלו ושר שיר אהבה לירח ("The Moon and Me").

כשהיא יוצאת אל החצר, וונסדיי נתקלת בגומז שמביע בפניה את שמחתו על שמצאה מישהו שאוהב אותה, אך בכל זאת עצוב על כך שבתו גדלה ("Happy/Sad"). וונסדיי חוזרת ללוקאס ומביעה בפניו את דאגתה שעולמותיהם שונים מדי ואז כמפגן אמון, לוקאס מכסה את עיניו ומניח לה לירות תפוח מעל ראשו באמצעות רובה קשת ("Crazier Than You"). היא מצליחה, והשניים מתחבקים. במערה, גומז ופסטר מנסים לגרום למל להיפתח לגבי רגשותיו ללא הועיל ("Let's Not Talk About Anything Else But Love"). בסופו של דבר, מל נחטף על ידי ברניס ונמשך אל הביוב, וסבתא באה לשיר עם גומז ופסטר ("(Let's Not Talk About Anything Else But Love (reprise"). רגעים אחרי, אליס מובלת למערה על ידי לרץ', שם מל, שחזר משחייה עם ברניס, למד להעריך את מה שיש לו לאחר שבילה בזרועותיו של דיונון ומודיע שהוא עדיין אוהב את אליס ("In The Arms"). גומז עולה לגג כדי להביע את אהבתו למורטישיה ("Live Before We Die"), השניים מתנשקים ומתחילים לרקוד טנגו ("Tango de Amor").

כשכל הזוגות מתאחדים, פאגסלי מתוודה שנתן את השיקוי לאליס, אך כל הזוגות מברכים אותו על מעשיו, שקירבו בין המשפחות. דוד פסטר, לובש רקטה, אומר לכולם שהוא טס להיות עם הירח. בזמן שהמשפחות שרות בלדה אחרונה אחת, כולן המומות כשלרץ' שר בקול רם בפעם הראשונה, ממש כשנראה עשן על הירח, סימן לכך שפסטר נחת זה עתה ("Move Toward the Darkness").

גרסת הסיורים בארצות הברית ובבריטניה

במהלך הסיורים הלאומיים, העלילה השתנה כדלקמן: לאחר שיר הפתיחה, דוד פסטר פונה ישירות לקהל הצופים ומספר להם על האהבה ביןוונסדיי ללוקאס, וקובע כי האבות הקדמונים לא יורשו לחזור לקבריהם עד שהאהבה תגבר. לפני ארוחת הערב, וונסדיי מתוודה על אהבתה ללוקאס בפני גומז, אך גם גורמת לו להבטיח שלא יחשוף את סודה למורטישיה עד ששתי המשפחות יאכלו יחד את ארוחת הערב. מורטישיה מבחינה להתנהגותו הלא שגרתית של גומז, והדבר גורם למתח ביניהם, במיוחד מכיוון שמורטישיה מאמינה שגומז מעולם לא שיקר לה קודם. כאשר ארוחת הערב גורמת לסודות להיחשף, מורטישיה תוהה אם ניתן להציל את נישואיה, ובמקביל גם בין מל ואליס נוצרים חילוקי דעות סביב נישואיהם. כאשר מל שומע על הפגנת האמון של לוקאס בוונסדיי על ידי ירי בתפוח מעל ראשו, הוא מתפייס עם אליס. גומז עוצר את מורטישיה בדיוק לפני שהיא עומדת לעזוב את המשפחה בכך שהיא מזכירה לה שהיא התנהגה באותו אופן כמו וונסדיי כשהיא הייתה צעירה יותר. כל ההתייחסויות העלילתיות לברניס התמנון הענק מוסרות לחלוטין, וחלק מהשירים שובצו מחדש במהלך העלילה או הוסרו לחלוטין; השיר "Let's Not Talk About Anything Else But Love הוסר, אך חלקים ממנו מופיעים בשיר של פסטר, "Fester's Manifesto" ובשיר הקצר "But Love".