משתמש:Hummingbird/ארגז חול/מאוזר
הערך הקיים בגירסה שלי, ערוכה באופן חלקי:
מאוזר K98 הוא גרסה מקוצרת של רובה מאוזר 98 שפותח בגרמניה בשנת 1898 על ידי חברת מאוזר. K באה מלשון המילה "Karabiner" - קרבין, כלומר רובה מקוצר. הקרבין נכנס לשירות בשנת 1935 והיה אחד הרובים העיקריים של הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. הרובה היה בעל קיבולת של 5 כדורים בבית הבליעה. מטענים מיוחדים לרובה, שהיו ברשותו של כל לוחם, איפשרו הכנה מראש של תחמושת במטענים בני 5 כדורים כל אחד, וטעינת הכדורים בבית הבליעה נעשתה בתנועה אחת. כתוצאה מכך, ניחן הרובה בקצב אש מהיר יחסית לרובים בריחיים אחרים שהיו קיימים באותה עת. אורך הרובה 111 ס"מ, ומשקלו 3.92 ק"ג.
מאוזר 98 בצבאות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת מלחמת סין-יפן השנייה יחידות החי"ר הסדירות, שאומנו על ידי הגרמנים, בצבא הסיני חומשו ברובה זה. השם הנפוץ של הרובה הזה בצבא הסיני היה "הרובה של צ'יאנג קאי שק".
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובי K98 בקליבר 7.92 מ"מ, תוצרת גרמניה וביחוד צ'כיה, הגיעו בהמוניהם לארץ בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50. רובים אלו, שכונו בשם "הרובה הצ'כי" או בקיצור "צ'כי", הגיעו לארץ הן תודות לעסקאות נשק עם צ'כיה, והן כנשק שלל שנתפס במבצע "שודד"[1].
לאור המעבר של נאט"ו לקליבר 7.62 מ"מ, נתבקשה התעשייה הצבאית להסב לקליבר זה את קווי הייצור של תחמושת ה-7.92 מ"מ וכן את כל הנשק הקל (מאותו קליבר) שהיה בשימוש צה"ל. כך, החל מספטמבר 1955 ובמשך השנתיים העוקבות, ארבעים אלף רובי K98 צ'כים וגרמניים שהיו ברשות ישראל עברו הסבה לקליבר 7.62 מ"מ. עד תחילת שנות ה-70 המשיכו להשתמש בקליבר 7.92 מ"מ במסגרות של טירונות, כנראה במטרה לגמור עודפי תחמושת.
הסבה אחרת לK98 שנעשתה בישראל, הייתה לרובה שכינויו "טוּטוּ"[2] - זהו K98 שעבר הסבה מקליבר 7.92 מ"מ ל0.22 אינטש (5.56 מ"מ). אורכו מטר אחד ומשקלו 2.9 ק"ג.
הטווח היעיל של רובה זה הוא כ-200 מטר. מבנהו היחודי של רובה זה הוא כזה שאין בו הרבה חלקים שניתן לפרק (החלק היחיד הוא הבריח). כוונותיו מדייקות להפליא, אך מגרעתו היא בכך שהתחמושת שהוא יכול לירות היא מאוד קצרה, אורכו של התרמיל הוא כעשרים מ"מ בלבד. דבר המגביל את הטווח היעיל של הרובה, לכן רובה זה שימש בעיקר לאימוני קליעה, במסגרות הגדנ"ע והגדנ"ע קליעה[3] בפרט. רובה זה עדיין משמש כנשק צלפים במשמר אזרחי.
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף עברון, "מגן ורומח" - סיפורה של התעשיה הצבאית בישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1992. ( מקור לנושא ההסבה לקליבר 7.62 מ"מ)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רובה K98 ביחידות המיוחדות של ישראל, באתר isayeret.com
[[קטגוריה:נשק במלחמת העולם השנייה]] [[קטגוריה:כלי הנשק של הוורמאכט]] [[קטגוריה:נשק קל]] [[en:Karabiner 98k]] [[de:K98]] [[es:Mauser Kar 98k]] [[fi:Mauser Kar 98k]] [[fr:Karabiner 98k]] [[it:Mauser Karabiner 98k]] [[ja:Kar98k]] [[nl:Mauser Karabiner 98k]] [[pl:Karabin Kar98k]] [[pt:Karabiner 98k]] [[ru:Mauser 98]] [[sv:Kar98k]] [[zh:Kar 98k毛瑟步枪]]
ניתן לציין אנקדוטה מעניינת שנעשה שימוש במאוזר כמעמד לאבוקה. יצא לי גם לראות מאוזר על שלט בכניסה לנשקייה באחד מבסיסי צה"ל.
"מבנהו היחודי של רובה זה הוא כזה שאין בו הרבה חלקים שניתן לפרק (החלק היחיד הוא הבריח)"-אני בטוח שיסכימו איתי שיש לעשות הגהה למשפט. אגב, אין ייחוד גדול במבנה של הרובה, לא מעט רובים הם בעלי מכלול לא מורכב מדי, והייתי מציע לתת לנשקים מומחים לערוך את החלק הזה (שאלה נוספת היא, האם יש מקום לפרט את תכונותיו של הנשק או סקירתו, באנציקלופדיה).
"כוונותיו מדייקות להפליא"-לדעתי משפט מיותר. קודם כל, כל אדם וצורת הכוונות הנוחה לו. הדיוק אינו נובע בהכרח מהכוונות, וכמובן שמסלול הכדור אינו מושפע מעד כמה הכוונת טובה. כאשר בודקים רובה, מה שיותר משמעותי הוא הקנה. לפחות בדגם ה0.22, המגרעת של הכוונת היא שפשוט לא ניתן לצודד אותה.
והתייחסות מיוחדת לפיסקה הבאה: "מגרעתו היא בכך שהתחמושת שהוא יכול לירות היא מאוד קצרה, אורכו של התרמיל המכיל אבק שרפה הוא כעשרים מ"מ בלבד. דבר המגביל את גודלו של הקליע ואת הטווח היעיל, לכן רובה זה שימש בעיקר לאימוני קליעה, במסגרות הגדנ"ע ותנועות הנוער". (גם כאן רצויה הגהה)
דבר נוסף-אם המתכננים היו עושים זאת (וגם אם לא) ניתן היה לירות כדור 0.22 מוארך יותר (מכונה מגנום?)-העניין תלוי בלחצים שהקנה מסוגל לעמוד בהם. המתכננים קבעו קנה בקוטר 0.22, זה לא אומר שהתרמיל של הכדור מגביל את גודל הקליע. חוקי האוירודינמיקה והקוטר מגבילים את גודל הקליע. מאחר וניתן לקנה זה להתאים כדורי 0.22 בלבד, ישנה צורה מיטבית לקליע ולכן האורך מוגבל. אין לקבל את הגודל של התחמושת כמגרעת-התחמושת פשוט מצוינת לאימוני הקליעה מהטעם שאין צורך בתותח בשביל ללמוד קליעה, ומטעם הכמות הקטנה של אבק השריפה שכתוצאה מכך קיים מיעוט ברעש והדף, אך אינה מיטבית ללחימה למשל (על אף שהיא מסוגלת להיות קטלנית). האם הייתם אומרים כי מגרעתו של ההרקולס היא הכובד והגודל שלו? אותה מגרעת מאפשרת לו לסחוב משקל ענק ובנפח רב, שהF16 הזעיר לא יכול לסחוב איתו. כל דבר יכול להיחשב בו זמנית גם מגרעת וגם יתרון.
"רובה זה עדיין משמש כנשק צלפים במשמר אזרחי"-אולי כדאי לציין שבמשמר האזרחי לא מדובר בגרסת ה0.22 (אלא אם אני טועה-נראה לי מוזר ש200 מטר זה צליפה, ועוד עם 0.22 שאינו בעל דיוק רב בטווחים כאלה). בפעם האחרונה שבדקתי בisayeret, הייתה תמונה של צלף מהמשא"ז המחזיק מאוזר בשכונת גילה בירושלים, אבל לא בקוטר 0.22.
מגרעת נוספת של דגם ה0.22 היא שבניגוד לדגם המקורי-בו הייתה שחלה (נקרא לזה "מחסנית פנימית")- ל0.22 אין מחסנית או שחלה, וזה סוג של חסרון (אך מצד שני, לא מעט רובי צלפים הם כאלו-המבנה שלהם מאפשר נעילה מוחלטת של הבריח/מחלק/מכלול, וכך להפנות את מירב הלחץ להעברת אנרגיה לקליע, שזה יתרון על פני רובים הנטענים ממחסנית)-ירי איטי והמאמץ לטעון כדור כל פעם מחדש. יתרון נוסף-רובה נוח למדי, מלבד משענת הלחי הנמוכה מדי לטעמי.
בימים אלה נסגר הגדנ"ע קליעה, מה שכנראה מוביל לסיום שירותו של המאוזר-לא ידוע מה עושים איתו בהמשך, אז כרגע זה בסימן שאלה.