תעש מערכות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף התעשייה הצבאית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תעש מערכות (התעשייה הצבאית)
לוגו
סוג חברה ממשלתית
שנת הקמה 1933
חברות בנות עשות אשקלון
משרד ראשי רמת השרון
ענפי תעשייה תעשיית הנשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים מערכות נשק, תחמושת
הכנסות 2.1 מיליארד שקל בשנת 2016
רווח הפסד 89 מיליון שקל בשנת 2015
אנשי מפתח

מנכ"ל אבי פלדר

יו"ר דירקטוריון יצחק אהרונוביץ'
עובדים 2700
www.imisystems.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שער הכניסה למתחם ההנהלה
פגזי טנק תוצרת תע"ש
הדגמת ירי כידון קסום, נובמבר 2016

תעש מערכות (IMI Systems) הוא שמה, החל מ-1 בינואר 2016, של החברה הממשלתית שנודעה קודם לכן בשם התעשייה הצבאית או תעש ובעולם בשם Israel Military Industriesראשי תיבות: IMI), שהיא יצרן עיקרי של נשק ותחמושת לכוחות היבשה ולמטוסי קרב. החברה פועלת במספר מתחמים ברחבי ישראל, ולכל מפעל תחום התמחות ייחודי.

לאורך שנות קיומה עסקה תעש בפיתוח בייצור מערכות נשק בהתאמה לצרכים המבצעיים של צה"ל. החברה מפתחת ומייצרת מערכות נשק מדויקות, פתרונות לחימה וטכנולוגיה ייחודית לצה"ל ולצבאות בעולם. החברה משקיעה משאבים רבים בתחום המחקר והפיתוח של שדה הקרב העתידי, נמנית עם התעשיות המובילות בעולם בתחום המחקר הצבאי ומהווה מוקד ידע ממלכתי ומעבדה מתקדמת לניסויים וסימולציות. תעש מערכות מתמקדת בתחומי עסקים בהם לחברה מוצרים ייחודיים ומערכות נשק בלעדיות המתבססות על הייטק ביטחוני והנדסת מערכת, בשנים האחרונות מתמקדת החברה בפתרונות לחימה כוללים, אינטגרציה ושיתופי פעולה עם חברות ביטחוניות בעולם. מרבית מערכות הנשק והלחימה, אשר משווקים כיום לצה"ל ובעולם, פותחו בחברה בשנים האחרונות ובהם: רקטות מדויקות למגוון טווחים עד ל-300 ק"מ, פגזי טנקים רב תכליתיים, מערכת חץ דורבן להגנה אקטיבית, פצמ"ר מדויק, משגרי סער לטנקים ורק"מ, מערכת שמים אדומים להגנה על מתחמים. תעש מערכות גם פיתחה ומייצרת את המיגון לטנקי המרכבה ולנגמ"ש הנמ"ר.

משרד הביטחון וצה"ל מגדירים יכולת ייצור ופיתוח של תחמושת כבדה בתעש כתחום פעילות חיוני של המדינה[1]. משרדיה הראשיים של החברה נמצאים ברמת השרון.

החברה הגיעה לשיא גודלה בתחילת שנות ה-80, והייתה מהחברות הגדולות ביותר בישראל. בעקבות משבר כספי עברה החברה גלי פיטורים והפרטה, שטרם הסתיימו, שהביאו לצמצום ניכר בגודלה. בתחילת שנות ה-90 החליטה ממשלת ישראל להעביר את על התעשיות הביטחוניות מיחידת סמך של משרד הביטחון לחברה בע"מ. התעשייה הצבאית הייתה החברה הראשונה שעברה שינוי זה.

בנובמבר 2013 אישרה ממשלת ישראל ה-33 את המתווה להפרטת תעש, אשר בחלקיה המסווגים שהוגדרו כאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל תפעל במסגרת חברה ממשלתית שתוקם לאחר הפרטה. למעט זאת, תעש תופרט ותימכר למשקיע פרטי. מפעלי ומטה החברה יועברו מאזור השרון למתחם החברה ברמת בקע בנגב בשנת 2020. כחלק מההסכם התחייב משרד הביטחון לרכוש מתעש תוצרת בסך של 550 מיליון ש"ח לפחות בכל שנה למשך 5 שנים[2]. בינואר 2017 הודיע משרד הביטחון שירכוש מתעש מערכות תחמושת בהיקף של 1.75 מיליארד ש"ח עד לשנת 2025. בהודעת המשרד נאמר כי הרכש יאפשר לצה"ל להשלים את חידוש המלאים שהחל אחר מבצע צוק איתן ויתמוך בתוכנית האימונים של צה"ל לעשר השנים הקרובות כחלק מתר"ש גדעון.

בשנת 2016 צבר ההזמנות של החברה עומד של 8 מיליארד שקל ומכירותיה של החברה מסתכמות ב 2.1 מיליארד שקל. 60% ממכירות תעש הופנו ליצוא, 80% ממוצריה הם תוצר של הפיתוח שלה ו־30% מפעילותה הם שירותי מחקר ופיתוח למפעלים זרים. תעש מפסידה ברציפות מאז הפכה מיחידת סמך לחברה עצמאית.[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון המים וגן תע"ש בגבעתיים

התעשייה הצבאית הישראלית נוסדה בשנת 1933, והייתה יצרן הנשק הראשון של כוחות "ההגנה". המפעל הראשון של תעש הוקם ב-1933 במכון המים בשכונת בורוכוב בגבעתיים. במפעל זה עובדו הגופים היצוקים של רימוני היד והרובה; מילוי חומר הנפץ וייצור המצתים נעשו בבית פרטי סמוך (החדר הראשון). במקום הוקם "גן תע"ש" ובו כלי נשק מראשית המדינה ושלט על פעילות המכון. המקום נמצא ברחוב "השומר" בגבעתיים. ב-1936 הועברה הפעילות למפעל לעיבוד עורות על שפת הים בצפון תל אביב, ונקרא "מכון א'". באותה שנה נוסד גם בית היציקה המרכזי לרימונים ולפצצות מרגמה בנען. בשנת 1939 מונה ישראל עמיר מפקד ה"הגנה" בגוש הרצליה, למנהל תעש. עם פרישתו, ב-1940, הקיף תעש שבעה מכונים ו-50 עובדים קבועים. בתקופתו של עמיר יוצרו 48 מרגמות ו-5,000 פצצות[4] . המנהל השני, חיים סלבין, הפך את תעש למפעל תעשייתי, המייצר לפי סדרות, שיטות, סטנדרטים, נהלים ותקציבים. עובדי תעש היו חברי "הגנה", שעבדו בתנאי מחתרת ובסודיות מוחלטת. בתקופה זו הוחל בייצור התת-מקלע "סטן". סלבין פרש עקב חילוקי דעות, ובמקומו נתמנה איסר בארי. ב-1945 נתמנה לתפקיד המנהל יוסף אבידר. בתקופתו הוקם מכון איילון לייצור כדורי 9 מ"מ.

לוחית זיכרון למכון א' של תע"ש ברח' הירקון 121 בתל אביב
לוחית זיכרון ל"חדר הראשון" של תע"ש ברח' ערבי נחל 22 בתל אביב

משנת 1945 ובעיקר בשנים 1947 1948, כאשר היה כבר ברור שבפתח עומד עימות צבאי בין המדינה שעתידה לקום לבין מדינות ערב, ייצרה התעשייה הצבאית מוצרים רבים כגון: רימוני יד, פצצות למרגמות בקוטר "2 ו־"3, מוקשים נגד רכב, מוקשים נגד אדם מרגמות בקוטר "6 ועוד. חלק מהמוצרים היו עותקים של מוצרים זהים מתוצרת בריטית. כך למשל המוקש נגד רכב שנקרא "עכביש", היה עותק של המוקש הבריטי מסוג סימן 5. המרגמות בקוטר "2 וכן בקוטר "3, והפצצות לאותן מרגמות גם הן היו עותקים למוצרים בריטים זהים.

רשימה חלקית של מוצרים שיוצרו עד למלחמת העצמאות

תיאור הפריט שנות ייצור כמות ייצור הערות
מוקש נעל נגד אדם 1947–1948 בקופסת עץ
מוקש רסס נגד אדם 1947–1948 הפעלה על ידי תייל ממעיד
מוקש נגד אדם קופץ מס. 2 1947–1956 דגם 47, נקרא "קומקום" על שום צורתו
מוקש נגד אדם מס. 10 1965–1975 נקרא "קרמבו" על שום צורתו
מוקש נגד רכב "עכביש" 1947–1970 חיקוי למוקש בריטי סימן 5
תת מקלע סטן 1947–1944 עד מאי 1948 יוצרו 4450 סטנים[5] עד 1945 יוצרו 450 יחידות. חיקוי לסטן הבריטי
כדורים 9 מ"מ לסטן 1946–1949 10.000 ליום, סה"כ – 2.25 מליון יוצרו ב"מכון איילון"
מרגמה "2 1936–1949 עד אוגוסט 1948 כ־700 יח'[6] חיקוי לרגמה "2 בריטית
מרגמה "3 1946–1949 עד אוגוסט 1948 כ־280 יח'[6] חיקוי לרגמה "3 בריטית
מרגמה "6 דוידקה 1947–1948 6 יחידות בלבד
פצצות למרגמות 52 ו־81 מ"מ 1947–1960
רימוני יד 1947–1948 הפעלה על ידי שפשוף
רימוני יד 1947–1948 הפעלה על ידי מנוף ומרעום

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור קני רובים במפעל של תע"ש, 1955

בשנות ה-60 פותחו בין השאר תותח אוויר-אוויר 20 מ"מ ופגזים לתותח זה, פצצות נפל"ם, ופצצות פיצוח המסלולים ששימשו את חיל האוויר הישראלי במבצע מוקד.

בשנים 19721990 ניהל מיכאל שור את התעשייה הצבאית. בעקבות מלחמת יום הכיפורים, שאחת מבעיותיה הייתה מחסור בתחמושת, חל גידול ניכר בפעילות תעש, והיא הפכה לגוף תעשייתי מהגדולים בישראל. בתקופה זו גדל הייצוא של תע"ש מעשרות מיליוני דולרים לכחצי מיליארד דולר, ופותח תחום הייצור לתעופה האזרחית.

ב-1975 אירע במפעל פיצוץ שגרם ל-32 פצועים ברחבי רמת השרון ולנזק רב לרכוש. ב-10 במאי 1979 אירעו שני פיצוצים במפעל בהם נהרג עובד ונפצעו 21 מתושבי רמת השרון. כ-2,000 דירות וחנויות ניזוקו: חזיתות בניינים הושחתו, תריסים קרסו והעיירה הייתה מכוסה ברסיסים[7]. תריסר בתים נפסלו למגורים. אספקת החשמל הופסקה ומאות תלמידים ותושבים נכנסו למקלטים. למחרת התקיימה הפגנת תושבים גדולה בכניסה למפעל בקריאה להעתקת המפעל מהאזור[8].

מקום מדינת ישראל ועד 1990 הייתה תעש יחידת סמך של משרד הביטחון. בשנת 1990 שונה מעמדה לחברה ממשלתית, ומאז היא נתונה במשבר מתמשך. "ועדת ואיש", בראשות היועץ הכלכלי למשרד הביטחון, דוד ואיש, הגישה בנובמבר 2001 דוח בדבר מצבה של תעש. הוועדה הצביעה על הקשיים שנגרמים לחברה מהפסדים של מפעלי הנשק הקל ומהוצאות פרישה של עובדים בעקבות תוכנית ההבראה משנת 1995.

נשק קל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת-מקלע עוזי

המוצר הראשון שהעניק לתעשייה הצבאית מוניטין בינלאומי הוא תת מקלע עוזי. לאחר הדגם המקורי הופיעו דגמים נוספים: דגם עם קת מתקפלת, ועוזון – דגם קצר במיוחד. בהמשך סדרת הנשק הקל הופיע רובה הסער גליל, שמבוסס על הקלשניקוב הרוסי. הוא נכנס לשימוש בצה"ל בשנת 1973, אך נדחק על ידי הרובה האמריקאי M16. הרובה החדש של החברה הוא רובה סער בולפפ תבור.

מוצר נוסף של תעש הוא האקדח "יריחו", שמיוצר בעיקר לשוק האזרחי, ונבחר כאקדח השירות של אנשי המשטרה (בעיקר מסיבות פוליטיות[דרוש מקור]). בנוסף ישנו האקדח החצי אוטומטי "נשר המדבר", המיוצר על ידי תעש, אך רשום כפטנט של חברת מגנום לאקדחים.

מוצרי נשק קל נוספים:

חטיבת מערכות יבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת מערכות יבשה (סלבין) פיתחה וייצרה תוספי מיגון:

  • ערכת מגן לדחפור מסוג די-7.
  • ערכת מגן לדחפור מסוגי D9L ו-D9N.

בנוסף פיתחה תע"ש שני דורות של תותח טנק 120 מ"מ חלק-קדח המותקנים על גבי טנקי המרכבה סימן 3 וסימן 4, עליהם זכתה בפרס ביטחון ישראל ב-1998.

חטיבת מערכות מתקדמות (מלט"מ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור רקטת אקסטרא
לוגו הקודם של החברה עד 2016

בפברואר 2003, בעקבות המלצות ועדת ואיש, הסכימו הממשלה ותעש בתיאום עם העובדים על תוכנית ייצוב. במסגרת התוכנית ננקטו בחברה צעדי ייעול: מכירת מפעלים וסגירתם; פיטורים ופרישה של כ-520 עובדים; הפחתת שכר של כ-10%. במקביל התחייב האוצר להעניק לתעש סיוע למימון פרישת העובדים והמשך העסקתם של עובדים אחרים. תוכנית הייצוב לא הצליחה לשפר את תוצאותיה העסקיות של החברה והמשבר נמשך עד כדי קשיים בהעברת תשלומים לספקים, לביטוחי העובדים ולקרנות העובדים.

בשנת 2005 נמכר מפעל הנשק הקל לאיש העסקים סמי קצב, ושמו שונה לתעשיות נשק לישראל.

בינואר 2008 הודיע מנכ"ל תעש למשרד הביטחון, כי המשך האחזקה והשימור של הקווים האסטרטגיים החיוניים למערכת הביטחון בתחום ייצור התחמושת הכבדה מהווה נטל, שהחברה איננה יכולה לשאת בו עוד. בשנים 2008–2010 נסגרו חלק מקווי הייצור שהוגדרו "חיוניים" בלי שהתקבלה על כך החלטה של מערכת הביטחון. על פי מבקר המדינה משמעות הדבר היא פגיעה במוכנות לעת חירום[1].

באפריל 2009 זכתה תעש במכרז להקמת קווי ייצור לפגזי 155 מ"מ בביהר שבהודו בסך 300 מיליון דולר. באותה שנה נעצר בהודו סודיפטו ג'וש, שהיה הממונה על סחר הנשק עם חברות זרות בחשד לקבלת שוחד משש חברות נשק בהן תעש[9]. במרץ 2012 החליט משרד ההגנה ההודי לאסור עסקאות עם תעש למשך 10 שנים[10].

באוגוסט 2011, לאחר שנתיים בהם פעלה החברה ללא יו"ר ובהנחיית רשות החברות הממשלתיות נבחרה ניצה פוזנר לתפקיד וכיהנה בו במשך שנתיים בהן פעלה להפרטת החברה[11]. בדצמבר 2012 מונה יעקב עמידרור על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ליישב את המחלוקות עם משרד הביטחון שעיכבו את ההפרטה[12], לדברי ניצה פוזנר העיכוב מצדו של משרד הביטחון קשור בחטיבת גבעון העוסקת בהנעה רקטית והנחשבת ל"נכס אסטרטגי"[11].

תעש מערכות מתמקדת כיום בתחומי ליבה מוגדרים:

  • רקטות מדויקות ומשגרים למגוון טווחים. הרקטות מתוכננות לפגוע ולהשמיד מטרות קרקעיות כגון סוללות ארטילריות, מפקדות, שטחי כינוס וריכוזי כוחות אויב. מוצרים:
  • חימוש מדויק ופגזי טנקים רב תכליתיים (פגזי חצב, כלנית ורקפת). פגז החצב הוא פגז טנקים ייחודי מסוגו - מצוי בשימוש מבצעי של חיל השריון וביכולותיו הטכנולוגיות לחדור דרך קירות ולהתפוצץ בתוך מבנים. החצב מחזיר את הטנק למרכז המערכה כולל ללוחמה אורבנית ומאפשר לכוחות הלוחמים בשטח בנוי להתמודד עם אויב מסתתר בתוך מבנים תוך מזעור הפגיעה בסביבה ובבלתי מעורבים. הפגז פותח כתוצאה מסבבי לחימה קודמים: מלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה ועמוד ענן.
  • פצצות אוויר קרקע למטוסי קרב, מדויקות ומותאמות ללוחמה אורבנית: MPR500 - היא פצצה מדויקת המוטלת ממטוס ובעלת יכולת חדירה של ארבע תקרות בטון, תוך גרימת נזק מזערי והקטנת הפגיעה באוכלוסייה אזרחית. הפצצה עמידה, אינה נשברת במהלך חדירת בטון מזוין, ובניסויים שנערכו הוכחה יעילותה ויכולתה לפגוע נקודתית בחדר ייעודי בתוך מבנה.
  • השבחת טנקים ורק"מ: תעש, בהיותה בית מערכות לניוד קרבי, מתמחה בהשבחת רק"מ וטנקים החברה מנהלת השבחות רק"מ בהיקפים נרחבים עבור מדינות בעולם. תעש נהלה את פרויקט השבחת הטנק הטורקי - השבחת טנק M60 של צבא טורקיה, שבמהלכו שדרגה החברה 170 טנקים על פלטפורמות של טנקים ישנים והפכה אותם לטנקי מערכה מתקדמים בהיקף כספי עמד של 780 מיליון דולר.
  • תחמושת קלה לשוק הצבאי והאזרחי.
  • הנעה רקטית, פיתוח וייצור מנועי הטיל חץ וומשגר הלוויינים שביט.
  • מערכת הגנה אקטיבית קלת משקל "חץ-דורבן", המיירטת איומים ומשוגרת מכלי רק"מ קלים ומותאמת גם להצבה על טנקים, ונגזרותיה "חץ זוהר" (Bright Arrow) ו-"Shock Absorber".

בעבר פעלה תעש בתחומים נוספים, כגון ייצור נשק קל, שהופרטו.

תחמושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת התחמושת היא החטיבה הגדולה ביותר של התעשייה הצבאית, והיא מייצרת החל מתחמושת לנשק קל וכלה בתחמושת לארטילריה כבדה. חטיבת התחמושת הכבדה היא מהמפתחות החשובות בעולם בתחומי הכימיה הצבאית והבליסטיקה ומתמחה בתחמושת לטנקים וארטילריה, תחמושת אוויר-קרקע ומערכות נשק לחי"ר[13].

היקף ההזמנות לתחמושת הקליעית בשוק האזרחי בארצות הברית בו משווקים מוצרי תעש באמצעות שישה מפיצים עמד על 25 מיליון ש"ח בשנת 2014 ובשנת 2016 גדלו ההזמנות לשוק זה לרבע מיליארד ש"ח[14].

בין מוצריה פגזי הטנק הרב-תכליתיים רקפת 105 מ"מ והכלנית 120 מ"מ (על האחרון זכתה התעשייה הצבאית בפרס ביטחון ישראל).

החטיבה ממשיכה בתכנון מוצרים עתידיים כגון פגז המרגמה עוקץ פלדה שעתיד להיכנס לשימוש בשנת 2018.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לתחילת חודש ינואר 2016 פעלו בחברה החטיבות העסקיות הבאות:

  • חטיבת מערכות חימוש – מייצרת תחמושת לטנקים ולארטילריה, חימוש חי"ר
  • חטיבת מערכות יבשה (סלבין) – עוסקת בחידוש והשבחה של טנקים ורק"מ (רכב קרבי משוריין).
  • חטיבת מערכות הנעה רקטית ופירוטכניקה (גבעון) – מפתחת ומייצרת מערכות הנעה רקטית, החל ממערכות לטילים נגד טילים, דרך משגרי לוויינים (המנועים (שלב 1 ו-2) של משגר הלוויינים הישראלי "שביט"), רקטות ארטילריות ועד מטולים אישיים. החטיבה מספקת פתרונות מערכתיים בתחומי מערכות ארטילריה רקטיות וחליפות הגנה למסוקים.
  • חטיבת מערכות מתקדמות (מלט"מ) – מספקת מגוון פתרונות אוויריים חדשניים שכוללים טילים מנגד לפגיעה נקודתית, מפזרי חימוש גולשים, גלשני הטעייה ואימונים.
  • חטיבת התחמושת הזעירה (יצחק) – נמנית עם יצרני התחמושת המובילים בעולם.

במסגרת שינוי הפנים ארגוני שבוצע בחברה בשנת 2016, הוקמו מנהלות עסקיות (בוטלו חלק מהחטיבות) בהתאמה להקטנת מצבת כ"א של החברה בעקבות פרישת 1,200 עובדים:

  • מנהלת מערכות אש - מפתחת ומייצרת רקטות למגוון טווחים (רומח, כידון קסום, אקסרא, נץ דורס) משגרי רקטות (לינקס) ומנועי החץ והשביט.
  • מנהלת שריון והנדסה - מפתחת ומייצרת פגזי טנקים רב תכליתיים לטנקים (חצב, רקפת, כלנית ) מערכת הגנה אקטיבית (חץ דורבן), גשרים
  • מנהלת חי"ר - מפתחת ומייצרת חימושים מדויקים (פצמ"ר) ניידות חי"ר (חתול פרא ושומר ראש) רימוני יד
  • מנהלת אוויר - מפתחת ומייצרת פצצות אוויר קרקע (MPR) נורים למטוסי קרב, טיל אוויר קרקע (דלילה)
  • מנהלת HLS ומכללת תעש לאבטחה ולוט"ר
  • מפעל יצחק לפיתוח וייצור תחמושת קלה ( כדור בקוטר 5.56, 33.8 ) לשוק הצבאי, אזרחי ולצלפים.

מנהלי התעשייה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי פלדר, מנכ"ל תעש מערכות

מצבה העסקי של תעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעש הפסידה ברציפות מ-1999 ועד 2012[15]. היקף המכירות השנתי ב-2004 היה 374 מיליון דולר, ו-55% מהם מקורם ביצוא. צבר ההזמנות של החברה היה באותה שנה 1.1 מיליארד דולר. ביוני 2005, לאחר כמה תוכניות הבראה, הועסקו בתעש 2,770 עובדים קבועים ו-250 עובדי חברות כוח-אדם[16]. בשנת 2006 הסתכמו הפסדי תעש בכ-150 מיליון שקל[17]. באותה שנה הועברו לתעש 400 מיליון שקל כהלוואה (שלא הוחזרה) מהממשלה[18]. בשנת 2009 עמד גרעון תעש על 220 מיליון שקל[19], בסוף אותה שנה הזרימה המדינה 60 מיליון שקלים בחודש לחברה לתשלום משכורות העובדים[18], הזרמה דומה נדרשה לתשלום משכורות יולי 2010[15].

שנה הכנסות (מיליוני שקלים) הפסד תפעולי (מיליוני שקלים) הפסד נקי (מיליוני שקלים)
2006 2023 102.3 186.9
2007 2340 40.4 106.8
2008 2340 89.5 167.7
2009 1800 140 250
2010 1925 166
2011 1734 293
2012 1862 247[20]

בעקבות צפי לגרעון של למעלה מ-360 מיליון שקל ב-2010, גובשה תוכנית חירום הכוללת פיטורי 500 מתוך 3400 העובדים, קיצוץ שכר וביטול השקעות[19]. באותה שנה הגדיר מנהל רשות החברות הממשלתיות את תעש, בניגוד לתעשייה האווירית ולרפא"ל כחברה כושלת[21]

חברה צריכה להוציא דוחות כספיים ואם יש לה בעיות כספיות שתתמודד עם הערת עסק חי. תעש היא חברה כושלת ואם היא לא מסוגלת להתמודד עם הערת עסק חי שתעבור לבית המשפט לפירוק

דורון כהן, מנהל רשות החברות הממשלתיות, יולי 2010

נכון ל-2010 תעש היא החברה הביטחונית הממשלתית היחידה שאינה רווחית. משנת 2005 משמש אבי פלדר כמנכ"ל החברה[22], היו"ר, תא"ל (מיל) אבנר רז, התפטר ביוני 2010[15]. בשנת 2011 דיווחה תע"ש על הפסד נקי של 165.8 מיליון שקל, באותה שנה עמדו חובותיה לממשלה על 1.39 מיליארד ש"ח. מתחילת 2011 העבירה המדינה לתעש הלוואות בסך 734 מיליון שקל לכיסוי חובות. מאז שנת 2000 הזרימה המדינה לתעש סכום מצטבר של 2.83 מיליארד שקל. באוגוסט 2012 התעוררה סערה ציבורית כשפורסם כי משנת 2011 העסיקה תעש את צחי הנגבי בתפקיד יועץ, בשכר חודשי של כ-5,000 דולר, למרות מצבה הפיננסי הקשה ותוכניות ההבראה והפיטורין שגיבשה[23].

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיא כוח האדם הועסקו בתעש יותר מ-12,000 עובדים. פיטורים נרחבים והפרטה של חלק מיחידות החברה הביאו לכך שבשנת 2013 העסיקה תעש כ-3,000 עובדים שעלות אחזקתם הממוצעת היא 240,000 שקל בשנה לכל עובד (נמוך ביחס לחברות ממשלתיות אחרות) ו-500 עובדים נוספים בחברת הבת עשות. 950 מהם באותה שנה היו עובדים שאין לחברה צורך בהם (מפעילי קווי ייצור שנסגרו או התייעלו)[3].

הפרטת תעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצב הכלכלי הקשה של החברה הביא בשנת 2005 את ממשלת ישראל להחליט על הפרטה של התעשייה הצבאית כיחידה אחת, למעט מפעל גבעון ומפעל הטילים, תוך שמירה על שליטה ישראלית, הימנעות מהשתלטות של גורמים עוינים ומניעת חשיפת סודות והבטחת המשך הפעילות הביטחונית. על פי ההחלטה, מפעל גבעון ומפעל הטילים יימכרו לרפא"ל[24].

המפעל הראשון שנמכר היה מפעל הנשק הקל, שנקנה על ידי איש העסקים סמי קצב ושמו שונה לתעשיות נשק לישראל[25].

בשנת 2009 גובשה תוכנית להנפיק 49% ממניות החברה בבורסה ולמכור את היתר למשקיע פרטי, בינואר 2010 הוחלט ברשות החברות הממשלתיות כי החברה אינה בשלה להנפקה והוחלט לבחון מכירה למשקיע פרטי ללא הנפקה[19].

בשנת 2007 דחתה ממשלת ישראל את ההצעה למזג את תעש עם רפאל או עם התעשייה האווירית. בנוסף, הממשלה אישרה לבחון את האפשרות למכור את מפעל גבעון, או מפעל הטילים, לתעשייה האווירית[26]. בינואר 2011 הסכימו שר הביטחון אהוד ברק, שר האוצר יובל שטייניץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני על מיזוג של תעש עם רפאל[27] תוכנית מיזוג זו לא מומשה. הסכם להפרטת תעש נחתם באפריל 2014 בין הממשלה, הנהלת תעש וההסתדרות. ההסכם מוחל לתעש על חובות בהיקף מיליארדי שקלים ונותן למדינה את ההכנסות מהקרקעות עליהם בנויים מפעלי תעש כאשר יועתקו ממקומם. על פי ההסכם תפוצל מתעש חברה העוסקת ב"טכנולוגיה רגישה" שתישאר בבעלות ממשלתית. לפי ההסכם יפוטרו בשנה שלאחר החתימה 1,170 עובדים (מתוך כ 3,500 עובדים)[28]. כחלק ממהלך זה אישרה ועדת הכספים מחיקת חוב של התעשייה הצבאית למדינה בסך 3.14 מיליארד ש"ח[29]. בתחילת 2016 נותרה חברת אלביט החברה היחידה במכרז לרכישת תע"ש. במרץ 2016 החליטה ועדת  המכרזים ברשות החברות למכור את תע"ש לאלביט בסכום שנע בין 1 ל-1.3 מיליארד שקלים. נכון לסוף 2016 המדינה מתכוונת למכור את החברה לאלביט, בכפוף להערכת שווי מחודשת, עקב טענות שעלו בדבר שווי גבוה יותר לאלביט.

עשות אשקלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עשות אשקלון

עשות אשקלון תעשיות בע"מ היא חברה בת של התעשייה הצבאית[30] העוסקת בייצור של מערכות מבוססות גלגלי שיניים, גלים למנועי סילון, ממסרות לשימושים צבאיים, תעופתיים, רכבי שטח וציוד בניה. החברה מתמחה בייצור חלקי מכונות מסונטרים מטונגסטן[31]. מפעל החברה שוכן באשקלון. ניירות הערך של החברה נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

זיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת היותה יחידת סמך של משרד הביטחון ובהיעדר חקיקה ומודעות לאיכות הסביבה, זוהמו הקרקעות עליהם פעלה התעשייה הצבאית, שהפכה לגורם זיהום מרכזי בשרון ובגוש דן. על פי החלטת ההפרטה של תעש, אוצר המדינה נושא בנטל ההוצאות של הטיפול במפגעי תעש שבוצעו לפני שנת 2005 וכן בתביעות עתידיות על נזקי הזיהום

...לגבש, יחד עם החשב הכללי ואגף התקציבים, המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים, הסדר להשתתפות המדינה בהוצאות תעש בנושא איכות הסביבה ומי התהום, בין היתר, בגין תביעות קיימות ועתידיות נגד תעש, וכל טיפול נדרש, לרבות מכוח צווים על פי דין בגין נזקי איכות הסביבה ומי התהום...המדינה תשפה את תעש בגין כל העלויות וההוצאות שיחולו על תעש

החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה, אוגוסט 2005

.

אתר "מגן" בת"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 החלה בדיקת קרקע באתר "מגן" – 44 דונם בדרך השלום פינת רחוב עליית הנוער בת"א, שבהם פעלה תעש מאז שנת 1950 ועד שנת 1996. בשנים אלו התרחשו במקום תהליכי ייצור מזהמים, שכללו עיבוד שבבי, טיפול פני שטח וציפוי מתכות. תהליכים אלו כוללים שימוש בחומרים מסוכנים, בהם מתכות כבדות כמו עופרת וקדמיום, בממֵסים אורגניים מסרטנים וציאנידים. עד שנת 1981 שפכי המפעל הוזרמו ללא כל טיפול לבורות סופגים. רק בשנת 1981 החל לפעול מתקן לטיפול בשפכי המפעל לפני הזרמתם למערכת הביוב של עיריית תל אביב.

בשנת 1995, במסגרת ההליכים לסגירת המפעל ותוכניות של מינהל מקרקעי ישראל לפיתוח השטח, נדרשה תעש על ידי המשרד לאיכות הסביבה לבצע סקר זיהום קרקע ומים מקיף במטרה לשקם את האתר. עיקרי הממצאים:

  • קרקע – נמצא זיהום קשה במתכות כבדות (כרום, עופרת, קדמיום, ניקל, נחושת, מנגן), סולבנטים מוכלרים ודלקים.
  • מים – נמצא זיהום קשה במתכות כבדות וסולבנטים וכן נמצאה פאזה אורגנית נפרדת.

הממצאים בדוחות נציבות המים הצביעו על זיהום מי תהום בחומרים אורגניים נדיפים (VOCs) בהיקף נרחב. מרכיבים אורגניים נדיפים זוהו בכל 25 הבארות שנדגמו באזור המחקר. בעומק 13 מטר מתחת למפלס פני מי התהום בבאר שנקדחה באתר מגן נמצא טריכלורואתילן בריכוז של 82,800 מק"ג/ליטר ומתכות – כרום, קדמיום ועופרת, בריכוזים הגבוהים מהתקן[32].

המשרד להגנת הסביבה, סקר זיהום מים וקרקע ממפעלי תעש מגן 2005

.

שפכי המפעל זיהמו את סביבתם באופן כה חמור, עד שהיה צריך לסגור 25 בארות מים בגבעתיים וברמת גן, שבהם היה ריכוז מזהמים של פי 1,600 מהרמה המרבית המותרת בתקן הישראלי. בבארות נמצאו ממֵסים אורגניים כמו דיכלורו אתילן החשוד כמסרטן ומזיק לנשימה, וטטרה-כלורו-מתאן, המסרטן ופוגע בחשיפה כרונית בכבד, בכליות ובמוח.

בנוסף לפגיעה במי התהום, ממֵסים הספוגים בקרקע מתנדפים ממנה ועשויים להצטבר במרתפים, חניות תת-קרקעיות וחללים סגורים אחרים במבנים שייבנו באזור המזוהם. הפתרון היחיד לשטח המפעל לשעבר של תעש בתל אביב, היה חפירה והעברה לרמת חובב של כ-12 אלף טונות של קרקע מזוהמת, פתרון שבוצע סופו של דבר. אלא שעל אף ההעברה היקרה של קרקע לדרום, דיווח המשרד לאיכות הסביבה כי

התוצאות הראשוניות של בדיקות האוויר במרתפים, שערכה היחידה הסביבתית של עיריית תל אביב-יפו, הצביעו על ערכים חריגים של אדי פחמימנים הלוגניים במרתפי חנייה באזור

המשרד להגנת הסביבה, סקר זיהום מים וקרקע ממפעלי תעש מגן 2005

רמת השרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם משתרע על שטח של 6,050 דונם, וכולל מתקני ייצור תחמושת מכל הסוגים ומפעלים לציפוי מתכות.

משנת 1950 ועד תחילת שנות ה-90' סולקו שפכים תעשייתיים לא מטופלים או מטופלים חלקית מהמתקנים השונים לשטח, לערוצי הנחלים באזור (פרדס והדרים) ולבריכות אידוי וחילחול.

בשטח רמת השרון קיימות שמונה בארות של מי שתייה. בסקרים שבוצעו בהן החל משנת 1989 נתגלו ריכוזים גבוהים של כרום, עופרת וחנקות. כתוצאה מזיהומים אלו נסגרו ארבע בארות. בחודש דצמבר 2004, לפני כשלושה חודשים, נסגרה באר חמישית בעקבות מציאת ריכוזים גבוהים של פרכלוראט. בשנת 1994 זוהו בשטח התעש (335 דונם) 19 מוקדי זיהום קרקע בחומרי נפץ, מתכות, חנקות וממסים מוכלרים. בשנת 1997 תוחם כתם כרום במי התהום בשטח של 4.5 קמ"ר, וכיוונו מהתעש לשקע הידרולוגי סמוך.

אמיר אשד, דו"ח המשרד להגנת הסביבה בנושא זיהום קרקע ומים ממתחם תעש ברמת השרון, 6/10/2005

את מצב זיהום הקרקע באזור מפעלי תעש ברמת השרון מסווג המשרד לאיכות הסביבה כ"קשה במיוחד". דו"חות על הזיהום במפעלים בהרצליה (נוף ים) וברמת השרון מגלים כי הזיהום העיקרי בהם נגרם מחומרי נפץ. בקרקעות מתחם תעש נוף ים התגלו ריכוזים גבוהים של TNT, DNT, ניטרוגליצרין, ניטרוצלולוז וזאת בנוסף לפחמימנים שמקורם בנפט[33], ... גם כאשר התברר היקף הזיהום וחומרתו היו פעולות משרדי הממשלה לטיפול בזיהום איטיות וחלקיות

הגופים השונים החלו בפעולות אופרטיביות לטיפול בזיהומים רק לאחר שבית המשפט נדרש לנושא... אולם, מחלוקות בין משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כגון משרד האוצר, נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה, ובינם לבין תעש, גרמו לעיכובים במשך שנים בטיפול בזיהומים

מבקר המדינה, דו"ח שנתי 56 א'

כך, למשל, טופלו זיהומי מי שתייה שנוצרו בשרון:

בשנים 1988–1992 נסגרו ארבע בארות מים באזור רמת השרון כתוצאה מהזיהום. רק בשנת 2006, כ-18 שנים לאחר סגירת שתי הבארות הראשונות, אמור להסתיים סקר זיהומים, שעל בסיסו אמורה להיות מוכנת תוכנית לטיפול בזיהום

מבקר המדינה, דו"ח שנתי 56 א'

. בפועל עד תחילת 2008 לא הסתיים הסקר הכולל.

בית הכרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל תעש בשכונת בית הכרם (גבעת בית הכרם) שבירושלים פעל בין השנים 19511997. בין תהליכי הייצור במחלקות המפעל השונות נכללו תהליכי ניקוי מתכות, שימוש בממיסים, ציפוי אלקטרוני עם קדמיום ובדיל, ציפוי בניקל, תהליך חמצון אנודי של אלומיניום, תהליכי טיפול כימיקלים, צביעה והסרת צבע וניסויי כלים.

סוגים שונים של פסולת נוצרו במפעל וכללו ממיסים לניקוי, תרכובות כרום וכימיקלים נלווים, כימיקלים לחמצון על בסיס נתרן ותרכובות צבע, חומרים אלקליניים (בסיסיים) לניקוי ולציפוי, ואף נעשה שימוש בקדמיום, בבדיל, בניקל ובכימיקלים נלווים.

בשנת 1994 החליטה הממשלה לסגור את המפעל הזה, התהליך היה הדרגתי והסתיים בשנת 1997. תהליכי הייצור הופסקו כבר בדצמבר 1995, עם זאת הריסת המבנים ופינוי מבנים אלו לאתר פסולת מורשה הסתיימה ב-1997. בסקר קרקע מקיף נמצאו מזהמים המהווים

סיכון גבוה לדיירים עתידיים באתר, לעובדי תחזוקה באתר, לדיירים המתגוררים בשכנות לאתר ולעולם החי

ענב אורן, תמר בן ישעיה, תעש בית הכרם (לשעבר) - מידע לציבור בנושא איכות הסביבה באזור המפעל, המשרד להגנת הסביבה

ממצאי הסקר:

מזהם ריכוז בקרקע ליד מפעל תעש בית הכרם (מ"ג/ק"ג חומר יבש) ריכוז מרבי מותר (מ"ג/ק"ג חומר יבש)
ארסן 39 10
קדמיום 152,000 12
כרום 6,290 600
בדיל 3,150 300
נחושת 1,830 130
ניקל 64,600 70
ציאניד 180 25
טולואן 44,400 5,000
פחמימני דלק 29,300 2000
טטרה כלורואתילן 29.5 4

בבדיקות איכות מי תהום בקידוחים הסמוכים לאתר נמצאו חומרים מזהמים, חלקם מסרטנים, שמקורם עלול להיות ממפעל התעש, כתוצאה מחלחול מזהמים שהיו בשימוש המפעל. המזהם הדומיננטי שנמצא בקידוחי "ירושלים 1" (כ־1.5 ק"מ מהאתר) ו"ירושלים 3" (כ- 3 ק"מ מהאתר) הוא טטראכלורואתילן (Tetrachloroethylene, TTCE), חומר רעיל ביותר ומסרטן. ערכי החומר שנמצאו במים בבדיקות השונות עלו בסדר גודל ויותר על המותר[34].

נוף ים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל התעשייה הצבאית שכן על פני שטח של כ-400 דונם[35] בקרבת שכונת נוף ים בצפון-מערב הרצליה. המפעל החל דרכו בתחילת שנות ה-50.

בשנת 1992 אירע במפעל פיצוץ עז עקב איחסון לא נאות של חומרי נפץ. בפיצוץ נהרגו שניים מעובדי המפעל. הפיצוץ נשמע והורגש עד חולון מדרום וחדרה מצפון, וגרם נזקים למבנים שבקרבת המפעל. בעקבות הפיצוץ, העבודה במפעל הצטמצמה עד כדי סגירת המפעל סופית ב-1997. בשנת 2000 כל מבני המפעל נהרסו כשלב מקדים לטיהור הקרקע, לטובת הקמת שכונות מגורים בעתיד. מפלגת הירוקים טוענת כי הקרקע רעילה ודורשת טיפול מידי, וכמו כן, טוענים שהמפעל בזמנו הזרים לים, שהיה בקרבת המפעל, פסולת רעילה וגרם לזיהום. מתחילת שנות ה-90 מופיע כתם צהבהב בים 200 מטר דרומית-מערבית למפעל. מחקר שהזמין המשרד להגנת הסביבה מצא כי הגורם לכתם הוא זהום בחומר 5-NIPA שהוא נגזרת של חומר שיוצר על ידי מפעל תעש. החומר אינו מזיק ומדובר בפגם אסתטי בלבד. החומר נמצא בבריכת השפכים של תעש ובמי התהום שמתחתיה[36]. לפי המחקר "נוכחות החומר בקרקע, בריכוזים של (בערך) 30–70 חל"מ, מעידה על כך שבעיית הצבע עתידה להמשך עוד שנים רבות".

ייצוא נשק וזכויות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה הצבאית הואשמה על ידי ארגוני זכויות אדם במכירת נשק מסיבית למשטרים רודניים. חלק חשוב בהצלחת השיווק של תעש היה הנכונות למכור נשק למשטרים שהוחרמו על ידי ממשלות אחרות. כך, למשל, כאשר בשל הפרת זכויות האדם הוטל אמברגו נשק על גואטמלה בידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ב-1977, הפכה התעשייה הצבאית לספקית הנשק העיקרית למדינה זו. התעשייה הצבאית סיפקה למשטר המוחרם בגואטמלה תתי מקלע עוזי, מרגמות ותחמושת. לקוח חשוב נוסף של התעשייה הצבאית במרכז אמריקה היה הרודן סומוזה בניקרגואה. ערב נפילת המשטר בידי המורדים הסנדיניסטים ב 1979 הייתה התעשייה הצבאית ספק הנשק היחיד של המשטר[37]. לקוח אחר של התעשייה הצבאית בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה צבא אל סלוודור שבשנת 1981 טבח כ-12 אלף מאזרחי מדינתו.[38] מכירות מסיביות של נשק בוצעו עם החונטה הצבאית ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976–1983 בתקופה בה נעלמו ונרצחו כ-30,000 מתנגדי משטר בהם אלפי יהודים (הרבה מעבר למשקלם באוכלוסייה).

משטרים רודניים מקרב לקוחות התעשייה הצבאית:

פצצות מצרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה הצבאית מייצרת ומשווקת פצצות מצרר: השימוש בסוג חימוש זה יעיל מאוד כנגד גורמים צבאיים, אולם גורם פגיעות נרחבות באזרחים לאחר תום הלחימה בשל פיזור פצצונות על שטח רחב שרבות מהן לא מתפוצצות מיד אלא נשארות זמן רב בשטח. בשל הביקורת מצד ארגונים בינ"ל הופסק הייצור של סוג חימוש זה בארצות רבות. בתערוכת הנשק האירופית DSEi Arms Fair בשנים 2003 ו2005 הייתה התעשייה הצבאית היצרן היחיד שהציג פצצות מצרר על אף הסתייגות מארגני התערוכה מתחמושת זו[43]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף עבו עברון, התעשייה הביטחונית בישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980.
  • יוסף עבו עברון, מגן ורומח - סיפורה של התעשייה הצבאית בישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991.
  • יוסף עבו עברון, כרך 17 – התעשיות הביטחוניות, צה"ל בחילו, אנציקלופדיה לצבא ולביטחון, רביבים הוצאה לאור ספרית מעריב, 1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מבקר המדינה, דוח שנתי 62, שמירת קווי ייצור חיוניים בתעש
  2. ^ מוטי בסוק, ועדת השרים להפרטה אישרה את מתווה לוקר להפרטת תע"ש, באתר TheMarker‏, 27 בנובמבר 2013
  3. ^ 3.0 3.1 חגי עמית, חברה עם הכנסות של 2 מיליארד שקל בשנה מחפשת מושיע, באתר TheMarker‏, 27 בספטמבר 2013
  4. ^ ראו פרק התע"ש בספר בדרך לא סלולה – ישראל עמיר
  5. ^ ראו: אלי צעדי, מכון איילון ע' 58 ,1995
  6. ^ 6.0 6.1 הערכה לפי מצבת נשק של גדוד 53, גבעתי
  7. ^ איה אורנשטיין, הרגשתי שאני נהדפת לאחור, ראיתי להבות של אש והכל היה אדום, מעריב, 11 במאי 1979
  8. ^ איה אורנשטיין, ויצמן יעלה בישיבת הממשלה הקרובה הצורך להעביר מפעל תעש מרמת השרון לנגב, מעריב, 14 במאי 1979
  9. ^ Jay Menon, India Bans Six Defense Companies Aviation Week
  10. ^ אורה קורן, משרד הביטחון ההודי: תעש מנועה מלהשתתף במכרזים ל-10 שנים, אתר The Marker
  11. ^ 11.0 11.1 נעמה סיקולר והדר קנה, לא עשו אותי באצבע, אני מבינה איך המערכת עובדת, באתר כלכליסט, מאי 2013
  12. ^ צבי לביא, נתניהו דוחה את דוח המבקר על תעש, באתר ynet
  13. ^ לפי דן אנד ברדסטריט ישראל
  14. ^ גילי כהן, בתוך שנה, תעש מכרה לאזרחי ארה"ב תחמושת בעלות של רבע מיליארד שקל, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2016
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 נעמה סיקולר ומיקי פלד, בלעדי ל"כלכליסט" – מינוס כרוני: תעש סוגרת 11 שנה רצופות של הפסד, באתר כלכליסט, 10 באוגוסט 2010
  16. ^ הנתונים מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת מיוני 2005
  17. ^ לפי כתבה של חיים ביאור בעיתון the marker
  18. ^ 18.0 18.1 אורה קורן, The Marker
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 נעמה סיקולר ומיקי פלד, בלעדי ל"כלכליסט" – תעש: תוכנית החירום נחשפת, באתר כלכליסט, 18 בפברואר 2010
  20. ^ חן פונדק וגיל קליאן, "תעש לא תחזיר 2 מיליארד שקל שלוותה מהמדינה", באתר כלכליסט, 9 בספטמבר 2013
  21. ^ הדר קנה, מנהל רשות החברות הממשלתיות: תעש היא חברה כושלת, באתר כלכליסט, 5 ביולי 2010
  22. ^ תני גולדשטיין, מנכ"ל זמני לתעש: אבי פלדר, באתר ynet, 30 במאי 2005
  23. ^ הדר קנה, בלעדי ל"כלכליסט": תעש: אין כסף למשכורות, אבל יש ליועץ, כלכליסט, 6 באוגוסט 2012
  24. ^ הפרטת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (תע"ש), החלטה מספר 0024 של ממשלת ישראל ה-30, משנת 2005, באתר של משרד ראש הממשלה
  25. ^ לפי פרסומים בעיתונות המפעל נמכר תמורת כ-2 מיליון דולר על אף ששנה לפני כן נחתמה עסקה למכירת המפעל לחברת ג'נרל דיפנס האמריקאית תמורת 20–25 מיליון דולר. פרשת המכירה נחקרת על ידי מבקר המדינה
  26. ^ מיזוג התעשייה הצבאית לישראל בע"מ (תע"ש) עם חברת רפאל בע"מ (רפאל) או עם התעשייה האווירית לישראל (תע"א), החלטה מספר 1314 של ממשלת ישראל ה-31, משנת 2007, באתר של משרד ראש הממשלה
  27. ^ מיקי פלד ונעמה סיקולר, ההסתדרות והאוצר יגבשו תוך 30 יום תוכנית למיזוג תעש עם התעשייה האווירית או עם רפאל, אתר כלכליסט
  28. ^ אורה קורן, הפרטת תעש: ההסכמים בין המדינה, החברה והעובדים נחתמו הערב, אתר דה מרקר,10 באפריל-2014
  29. ^ דוד רפאלי, בדרך להפרטה: ועדת הכספים אישרה מחיקת חובות תעש בסך 3.14 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 8 ביולי 2014
  30. ^ לפי דו"ח רשות החברות הממשלתיות מ31/12/2005 מחזיקה התעשייה הצבאית ב-87.52% ממניות החברה
  31. ^ לפי אתר החברה
  32. ^ כך, למשל מדווח המשרד לאיכות הסביבהעל ריכוז עופרת שבין 80 ל-380 מיקרוגרם לליטר בעוד הריכוז המרבי המותר הוא 50 מיקרוגרם לליטר, על ריכוז קדמיום הכפול מהמותר
  33. ^ מתוך עבודת מאסטר של עמיר אשד בנושא שיטות לטיהור קרקע, אוניברסיטת בן-גוריון
  34. ^ דו"ח המשרד לאיכות הסביבה מוסיף, כאמור, הסתייגות על פיה "אין הוכחה מדעית מובהקת לקשר בין הפעילות שהייתה במפעל לזיהום שנמצא. ההסתייגות נובעת מהימצאות מקורות נוספים שעלולים היו לזהם את הבארות: בית החולים "שערי צדק", האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מכבסות לניקוי יבש ועוד. עם זאת דוח של "תהל" פוסל אפשרויות אלה לאחר שבדק את ההידרולוגיה המקומית של כל אחד מהם ואת החומרים בהם השתמשו.
  35. ^ knesset.gov.il/committees/heb/material/data/pnim2010-12-07.doc.
  36. ^ ד"ר עמירם גרובייס וד"ר חיים מיכלסון, תופעת "הכתם הצהוב" במי הים - חוף אפולוניה הרצליה
  37. ^ מאמר בעיתון מקסיקני ב-1978 קבע שרובי העוזי והגליל חיוניים לסומוזה וכי "ניצחון של סומוזה יהיה ניצחונה של ישראל משום שהדבר יוכיח את אמינות הנשק שלה"
  38. ^ נתונים מפורטים על מכירות הנשק לדיקטטורות במרכז אמריקה פורסמו בספר Israel and Latin America: The Military Connection קטעים מהספר (באנגלית).
  39. ^ רכש של רובי גליל וגלילון The call for tough arms controls - Voices from Haiti
  40. ^ Zaire and Israel: An American Connection Najib J. Hakim, Richard P. Stevens Journal of Palestine Studies, Vol. 12, No. 3 (Spring, 1983), pp. 41–53 ראו גם Israel Foreign Military Sales and Assistance
  41. ^ לפי Jane's Intelligence Reviewב-1991 ביקרה משלחת ביטחונית ישראלית במיאנמר ומכרה 500 רובי עוזי לכוחות הביטחון המיוחדים של החונטה. כמו כן, התחיל הצבא הבורמזי לייצר בתחילת שנות ה-90 במפעל מיוחד רובי סער הדומים לחלוטין לרובי הסער הישראליים גליל 5.56 מ"מ.
  42. ^ יוסי מלמןהעסקים של ירדנה עובדיה: יצוא נשק לרודן באפריקה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
  43. ^ ראו מאמר בגארדיאן הבריטי על תצוגת תעש בתערוכת הנשק Welcome: this way for cluster bombs בשנת 2003.
    דו"ח של Campaign Against Arms Trade (CAAT) על התצוגה ב-2005