משתמש:Noya and tamar/עבודת ויקיפדיה
ג'וליה פיליפס (באנגלית: Julia Phillips; 4 באפריל 1944 – 1 בינואר 2002) הייתה מחברת ומפיקה אמריקאית. פיליפס מוכרת בתור האישה הראשונה שזכתה באוסקר לסרט הטוב ביותר. יחד עם בעלה, מייקל פיליפס, היא הפיקה סרטים רבים במהלך שנות ה-70 וזכתה להערכה רבה. בנוסף, היא כתבה ספר זיכרונות על חייה כמפיקה הוליוודית, You'll Never Eat Lunch in This Town Again - שהפך לרב מכר.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפס נולדה בתור ג'וליה מילר למשפחה יהודית ופולנית בעיר ניו יורק. לאמא שלה קרו טניה ולאביה קראו אדולף מילר. אביה עבד בתור מהנדס כימי בפרויקט מנהטן ואילו אמא שלה הייתה סופרת, שהתמכרה לסמים. היא גדלה בברוקלין, בגרייט נק. ב-1965 קיבלה תואר ראשון במדע המדינה, ממכללת מאונט הוליוק, וב-1966 נישאה למייקל פיליפס. (מייקל פיליפס היה מפיק סרטים וטלוויזיה בהוליווד מאז 1971). לאחר הלימודים, היא עבדה כעורכת מדור ספרים ב-Ladies' Home Journal ולאחר מכן כעורכת תסריטים בסרטי פרמאונט. ב־1971, היא ובעלה החליטו לעבור לקליפורניה בשל רצון להפיק את הסרט Steelyard Blues עם ג'יין פונדה ודונלד סאתרלנד, שיצא לאקרנים ב-1973. ג׳וליה בדומה לאמא שלה גם כן הייתה מכורה לסמים, בעיקר לקוקאין. תופעות הלוואי של התמכרות לקוקאין גרמו לפיטוריה ממפגשים מהסוג השלישי, במהלך הפוסט-פרודקשן. תקופות של שימוש בסמים ובזבוזים גבו ממנה מחיר כבד, כפי שניתן לראות כי הספר המוכר שלה - ״You'll Never Eat Lunch in This Town Again״. סיפר על חוויותיה בהוליווד ותרבות הסמים שהייתה בהוליווד, תרבות שג׳וליה נהגה להיות חלק ממנה.[1]
הצלחות בעולם הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפיליפס היו מספר הצלחות, רובן נבאו מן הספרים המוצלחים שכתבה. כבר ב - 1972, פיליפס יחד עם בעלה, מייקל פיליפס והמפיק טוני ביל הזמינו את דיוויד ס לכתוב את התסריט של העוקץ, תמורת 3,500 דולר. שנה לאחר מכן, ב-1973, העוקץ זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר והפך את פיליפס לאישה הראשונה שזוכה באוסקר כמפיקה. (פרס שאותו חלקו טוני ביל ומייקל פיליפס). לאחר הצלחתו של "העוקץ", שאותו הפיקה, פיליפס סגרה את שנות ה-70 עם הצלחות רבות. "נהג מונית", עטור השבחים של מרטין סקורסזה ב-1976, שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. ״המחץ״ של ספילברג ב-1977, "מפגשים קרובים מהסוג השלישי", סרטה הגדול השלישי, שגם כן הופק יחד עם בעלה. הסרטים של פיליפס שגשגו במשך 25 שנים ולאחר הצלחתו של ״העוקץ״, הוא הוכנס להיכל התהילה של גילדת המפיקים של אמריקה והעניק לכל אחד ממפיקיו פרס דפנה זהב. ביוני, 2007 הסרט - ״נהג מונית״, דורג במקום ה- 52 בתור הסרט הקולנועי הטוב ביותר בכל הזמנים, על ידי המכון האמריקאי לקולנוע. הצלחה בפרסום.[2]
בשנת 1991 פירסמה פיליפס את ״You'll Never Eat Lunch in This Town Again״ על חוויותיה בהוליווד. הספר עמד בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. ספר ההמשך שלה "נהיגה תחת השפע", יצא לאור בשנת 1995. ספר זה עסק בעיקר, כיצד הצלחת ספרה הראשון שינתה את חייה. למרות הצלחותיה הרבות, פיליפס ידועה עד היום בעיקר בזכות ספר הזיכרונות הזועם שלה, מ-1990, "You'll Never Eat Lunch in This Town Again", שהשפד עמיתים לשעבר כמו גולדי הון וסטיבן שפילברג שהיו גם הם מפיקים ושחקנים יהודיים.[2]
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפס אובחנה בסרטן באוגוסט, לאחר הצלחתו של "העוקץ" שהופק בשנות ה-70 והיה אחד מסרטיה המצליחים. היא הותירה אחריה את בתה קייט פיליפס (מנישאויה הראשונים ביחד עם מיכאל פיליפס) ואת אחיה מתיו מילר מקונטיקט. פיליפס נקברה בבית הקברות Hillside Memorial Park: a modernist Jewish masterpiece in the middle of the city.[3] [4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ New York magazine, חיו של מיכאל פיליפס
- ^ 1 2 Dana Harris, Dana Harris, Julia Phillips, producer, author, dies at age 57, Variety, 2002-01-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Hollywood Iconoclast Phillips Dies, Peoplemag (באנגלית)
- ^ Hadley Meares, KCET (באנגלית)