משתמש:Slav4/ארגז חול/עדת הצבאיה
עדת הצאביה עם קדמון עובדי אלילים, באיזור הסהר הפורה, שצמח באזור העיר חרן, שבארם נהרים. הצאביה האמינו וסגדו אל כוכבי השמים. הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, בחלקו השלישי, בפרקים העוסקים בטעמי המצוות, טוען שמצוות רבות שנצטווה בהן העם היהודי, ובמיוחד עבודת הקורבנות, ניתנו כדי להיחלץ מטעויות של עבודה זרה, ומדעות שגויות אחרות, שהשתרשו בעקבות אמונתם של עדת הצבאיה[1]. המידע הקיים בידינו היום אודות דת הצאביה ומנהגיה, הוא מן הספר אלפלאחה' אלנבטיה' (בעברית: החקלאות הנבטית).
כת הצאביה ואמונותיה הם עתיקים ומשתייכים לשבטים נבטים. על פי גישת הרמב"ם אברהם אבינו, חי בקרב אנשי דת הצאביה, ובהתאם לגישה זאת, סיפור הצלמים, התרחש בין אברהם לשמאבר מלך צבויים[2]. את ידיעותיו על הצבאיה רכש הרמב"ם מקריאת ספריהם.
עם זאת, ידוע כי בשנת 830, ציווה הח'ליפה העבאסי, 'אבו ג'עפר עבדאללה אל-מאמון אבן הארון', על תושבי חרן להתאסלם. מי שקיבל פטור מחובת ההתאסלמות, היו המאמינים באחת הדתות העתיקות המוכרות. עובדי אלילים שחיו באותה תקופה ורצו ליהנות מהפטור, העמידו פנים שהם משתייכים לדת העתיקה צאביה, וייחסו לה את ספריהם ומנהגיהם. כת מזוייפת זאת התקיימה כמה מאות שנים, עד שהושמדה בידי המונגולים בשנת 1260. בתקופתו של הרמב"ם, עדיין היו קיימים אנשי הדת המזוייפת, וספריה.
ספר: אלפלאחה' אלנבטיה'[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר העוסק בחקלאות הנבטית, מכיל, בין השאר , תיאור של דת ומנהגי עדת הצאביה. הספר תורגם מכשדית לערבית על ידי מלומד נבטי, ששמו אחמד אבן וחשיה אלנבטי, אשר חי בסביבות שנת ד'ת"ר לבריאה. החוקרים חלוקים בדבר מקוריותו של הספר ומהימנותו. יש הטוענים כי 'אבן וחשיה' לא תרגם את הספר אלא הוא עצמו חיבר או ליקט אותו. אולם גם חוקרים אלה מאמינים שחלק מהידיעות המובאות בספר מהימנות.
הרמב"ם מזכיר את הספר ומכנה אותו "הספר הגדול, ספר העבודה הנבטייה תרגום אבן וחשיה[3]. הרמב"ן מביאו בפירושו לספר בראשית, בשם "עבודת האכרים המצרים"[4].