אברהם והצלמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מדרש אברהם והצְלמים מופיע בבראשית רבה, פרשה לח, ומספר על ראשית דרכו של אברהם (שבשלב מוקדם זה של חייו עדיין קרוי אברם) כמי ששולל את עבודת האלילים שבה היה שטוף דורו.

האגדה בנוסחה המקורי ובתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור (ארמית) תרגום לעברית

"וימת הרן על פני תרח אביו"
רבי חייא בר בריה דרב אדא דיפו: תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו.
הוה אתי בר אינש בעי דיזבן והוה אמר לו: בר כמה שנין את?
והוה אמר לו: בר חמשין או שיתין.
והוה אמר לו: ווי ליה לההוא גברא דהוה בר שיתין, ובעי למסגד לבר יומא!
והוה מתבייש והולך לו.


חד זמן אתא חד איתתא טעינה בידה חדא פינך דסולת.
אמרה ליה: הא לך קרב קודמיהון.
קם נסיב בוקלסא בידיה, ותבריהון לכולהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר לו: מאן עביד להון כדין?
אמר לו: מה נכפר מינך, אתת חד איתתא טעינה לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קודמיהון. קריבת לקדמיהון. הוה דין אמר: אנא איכול קדמאי! ודין אמר אנא איכול קדמאי! קם הדין רבה דהוה ביניהון, נסב בוקלסא ותברינון.
אמר לו: מה אתה מפלה בי, וידעין אנון?!
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?!

נסביה ומסריה לנמרוד.
אמר לו: נסגוד לנורא!
אמר לו אברהם: ונסגוד למיא, דמטפין נורא?
אמר לו נמרוד: נסגוד למיא!
אמר לו: אם כן נסגוד לעננא, דטעין מיא?
אמר לו: נסגוד לעננא!
אמר לו: אם כן נסגוד לרוחא, דמבדר עננא?
אמר לו: נסגוד לרוחא!
אמר לו: ונסגוד לבר אינשא, דסביל רוחא?
אמר לו: מילין את משתעי! אני, איני משתחוה אלא לאור – הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו.
הוה תמן. הרן קאים פלוג, אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם, אנא אמר: 'מן דאברהם אנא', ואם נצח נמרוד, אנא אמר: 'דנמרוד אנא.'
כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה: דמאן את?
אמר להון: 'מן אברהם אנא!'
נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, הה"ד (שם יב) "וימת הרן על פני תרח" וגו'.

"וימת הרן על פני תרח אביו" –
[אמר] רבי חייא, בן בנו של רב אדא דיפו: תרח עובד פסלים היה. פעם אחת יצא למקום מסוים, והושיב את אברהם כמוכר במקומו.
היה בא בן-אדם ורוצה לקנות [פסל] והיה אומר לו: בן כמה אתה?
היה אומר לו: בן חמישים או ששים.
היה אומר לו: 'אוי לו לאדם בן שישים הרוצה לעבוד לפסל בן יומו!'
והיה מתבייש [אותו אדם] והולך לו.


פעם אחת באה אישה אחת והביאה בידה קערת סולת.
אמרה לו: הנה לך, הקרב לפני הפסילים.
קם [אברהם] נטל פטיש בידו, שבר את כל הפסילים ונתן הפטיש ביד הגדול שביניהם. כאשר בא אביו, אמר לו: מי עשה להם כך?
אמר לו: לא אסתיר ממך את האמת: באה אישה אחת והביאה להם קערת סולת ואמרה לי להקריב לפניהם. הקרבתי לפניהם, זה [פסל אחד] אמר: אני אוכל ראשון, וזה [פסל אחר] אמר: אני אוכל ראשון. קם הגדול שביניהם, נטל פטיש ושברם.
אמר לו: מה אתה משטה בי, וכי הם יודעים [האם מישהו מקריב להם או לא, כך שיוכלו לריב על זה]?
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?! [כלומר, למה אתה עובד להם, אם הם לא יודעים שאתה עובד להם?]

נטלו [תרח את אברהם] ומסרו לנמרוד.
אמר לו: עבוד לאש!
אמר לו אברהם: ואעבוד למים, שמכבים את האש?
אמר לו נמרוד: עבוד למים!
אמר לו: אם כך, אעבוד לענן, שנושא את המים?
אמר לו: עבוד לענן!
אמר לו: אם כך, אעבוד לרוח, שמפזרת עננים?
אמר לו: עבוד לרוח!
אמר לו: ונעבוד לבן אדם, שסובל הרוחות?
אמר לו: מילים אתה מכביר, אני איני משתחוה אלא לאוּר (=לאש) - הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך ממנו!
היה שם הרן עומד. אמר: אם ינצח אברהם - אומַר: 'אני של אברהם', ואם ינצח נמרוד - אומַר: 'אני של נמרוד'.
לאחר שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרו לו: של מי אתה?
אמר להם: 'של אברהם אני!'
נטלוהו והשליכוהו לאור, ונכמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, כפי שאומר הפסוק (שם יב) "וימת הרן על פני תרח אביו, בארץ מולדתו באור כשדים".

הבסיס לאגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האגדה תולה המדרש בפסוק "וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו" (ספר בראשית, פרק י"א, פסוק כ"ח). יוסף בן מתתיהו הסביר בספרו "קדמוניות היהודים" כי אבלו של תרח על הרן גרם לו לשנוא את ארץ כשדים וזו הסיבה שהחליט לעזוב לחרן שבארם נהריים,[1] אולם יוסף לא ציין מה היו נסיבות מותו של הרן. אלו נזכרות בספר היובלים, בגרסה הקדומה ביותר לסיפור על מלחמתו של אברהם באלילות:[2] אברהם שרף את "בית האלילים" והרן נשרף למוות בניסיונו להציל את הפסילים.[3]

המדרש בבראשית רבה מסביר את מותו של הרן בסיפורו של אברהם, שעקב התנגדותו לעבודת האלילים הושלך לכבשן האש אך ניצל. ראה זאת הרן ואמר 'משל אברהם אני', ולכן הושלך גם הוא לכבשן, אך לא זכה להינצל.

נוסף לכך, לפי רש"י, בבראשית י"א כ"ח, מדרש זה מסביר את משמעות השם "אור כשדים" ("אור" = אש, "כשדים" = עובדי אלילים).

מבנה האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשן יעקב צ. מאיר רואה באגדה מחזה בארבע מערכות:

  • את המערכה הראשונה מביים אברם על מנת לשכנע את תרח שאין טעם באמונתו בצלמים. תרח אינו משתכנע, ומוסר את אברם לנמרוד. מאיר מציין: "תרח הוא השחקן הראשי בהצגה, ואברם הוא הבמאי שלה, אך הוא גם הקהל שלה. ההצגה איננה נכשלת מפני שהיא לא הייתה אמורה לשנות את דעתו של תרח, אלא להגחיך אותה בעיני הצופה (שאינו אלא אברם עצמו). אברם רוצח, מטאפורית, את אביו ואמונותיו ועתה הוא יכול לצאת לדרכו."[4]
  • את המערכה השנייה מביים נמרוד, ומעמיד את אברם במבחן האש, שאברם עומד בו בהצלחה.
  • במערכה השלישית הרן, שצפה במערכה השנייה, מחליט לאור תוצאותיה, להתייצב לצדו של אברם.
  • במערכה רביעית ואחרונה, שגם אותה מביים נמרוד, נדרש הרן לעבור מבחן דומה לזה שעבר אברם במערכה השנייה. הרן אינו זוכה לחסדי האל, ומת. מאיר מעיר על כך: "רצח הרן הוא קריקטורה של מחזותיו של אברם. באמצעות רצח זה מבהיר נמרוד לאברם שהקב”ה איננו רוצה שיאמינו בו או שיזנחו את הצלמים, למעשה לא מדובר כאן כלל על אמונה. הקב”ה רוצה באברם ותו לא."[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ראשון, פרק ו, פסקה ה, סעיפים 151–152.
  2. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק טו: מה הייתה ראשיתו של אברהם?, עמ' 132–133.
  3. ^ ספר היובלים, פרק יב, פסוקים יב–יד.
  4. ^ 4.0 4.1 יעקב צ. מאירהצגת התיאטרון של פרשת "לך לך", באתר הארץ, 11 באוקטובר 2013