מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
אברהם מביס את ארבעת המלכים, איור מאת אנטוניו טמפסטה משנת 1613
אברהם מביס את ארבעת המלכים, איור מאת אנטוניו טמפסטה משנת 1613
תאריך הסכסוך ראשית האלף השני לפני הספירה
מקום עמק השִּׂידִּים (אזור ים המלח)
עילה מרד חמשת מלכי כיכר הירדן בברית ארבעת מלכי מסופוטמיה
תוצאה שחרור חמשת ערי כיכר הירדן מעול ברית ארבעת מלכי מסופוטמיה. שחרור כל השבויים לרבות לוט
הצדדים הלוחמים

סדום
עמורה
אדמה
צְבוֹיִים
בלע


כוחות מחוץ לקואליציה:
אברהם ו-318 בני בריתו

מפקדים

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה היא מלחמה המתוארת בפרשת לך לך בספר בראשית פרק י"ד, ככזאת שהתרחשה בין שתי קואליציות של מלכים. המלחמה התרחשה, על פי המסופר, בין ברית ארבעת מלכי מסופוטמיה לבין ברית חמשת המלכים ששלטו באזור כיכר הירדן ואשר אליהם הצטרף בהמשך אברהם:

  1. אמרפל מלך שִׁנְעָר
  2. אריוך מלך אֶלָּסָר
  3. כדרלעומר מלך עֵילָם
  4. תדעל מלך גּוֹיִם
  1. ברע מלך סדום
  2. בִּרְשַׁע מלך עמורה
  3. שִׁנְאָב מלך אדמה
  4. שֶׁמְאֵבֶר מלך צְבוֹיִים
  5. מלך בֶּלַע (לא מוזכר בשמו)

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם מציל את לוט ויתר השבויים לאחר ניצחונו על ארבעת המלכים

כפי המסופר בספר בראשית, ארבעת המלכים ניצחו במלחמה ראשונה את חמשת המלכים, וכפו עליהם את שלטונם במשך 12 שנה: ”שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ“ (בראשית, י"ד, ד'), כלומר לאחר שחלפו 12 שנה מרדו חמשת המלכים. יש המפרשים שהמרד החל בשנה ה-13 והסתיים בשנה ה-14 לשעבוד[א], ויש שהבינו שהמרד ארך 13 שנים והסתיים בשנת ה-14 למרדם. בשנה זו יצאו שוב ארבעת המלכים למסע מלחמה שנועד להכניע מחדש את חמשת מלכי כיכר הירדן. בדרכם לכיכר הירדן ערכו ארבעת המלכים מלחמות וקרבות נוספים שנועדו להכות בעמים אחרים באזור (רפאים, זּוּזִים, אֵימִים, חורים, עמלקים ואמורים).

כשהגיעו ארבעת המלכים לאזור ים המלח (עמק השִּׂידִּים) ערכו מלחמה מול חמשת המלכים והצליחו להביסם, כמו במלחמות הקודמות. מלכי סדום ועמורה הסתתרו בתוך בורות החימר באזור, ואילו היֶתֶר ברחו לאזור הרי יהודה, אחד מהם היה הפליט שבישר לאברהם על שביית אחיינו לוט.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה בין תושבי סדום השבויים נשבה גם לוט, אחיינו של אברהם (שנקרא אז עדיין "אברם"). פליט מהמלחמה שהצליח להימלט הגיע אל אברם לאלוני ממרא וסיפר לו על שאירע. אברם ערך 318 חניכיו ילידי ביתו, ועם בעלי בריתו ענר, אשכול וממרא [ב] הוא רדף אחר ארבעת המלכים שכבר החלו לחזור על עקבותיהם צפונה. אברם ובעלי בריתו הצליחו להשיגם סמוך לדן, ובהתקפת פתע שנערכה בלילה הביסו אותם ושחררו את לוט ואת יתר השבויים.

בשובו מהמלחמה נגד ארבעת המלכים קיבל מלכי-צדק מלך שלם את פניו של אברם בלחם ויין בעמק שווה (ככל הנראה מקום בקרבת ירושלים). אברם נתן לו מעשר מכל. מלך סדום הציע לאברם שייקח לעצמו את הרכוש שהציל במלחמה וישאיר לו את השבויים שהוא שחרר. אולם אברם סירב לקחת את הרכוש והחזירו למלך סדום, משום שלא רצה שהמלך יגיד כי הוא העשירו ולא אלוהים. עם זאת, טען כי לא יוכל לוותר על השכר והגמול המגיע לבני בריתו שאיתם יצא למלחמה.

בחקר המקרא ובארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקר המקרא היו שראו בסיפור זה תיעוד אותנטי מקורי, דוגמת נלסון גליק, בנימין מזר[2] ויוחנן אהרוני[3]. נלסון גליק ציין כי "העובדות הארכאולוגיות מתאימות לחלוטין למסורת ספרותית זאת"[4], וחוקרים נוספים אף תיארו נדידת עמים שהחלה בעקבות מלחמה זו[5]. כמו כן שמות המלכים המצוינים בסיפור מוכרים מכתבים חתיים מראשית האלף השני לפני הספירה[6] וכן העובדה שבראש ברית ארבעת המלכים עומד מלך עילם[7]. עם זאת יש חוקרים שאינם רואים בהשוואות אלה בסיס היסטורי המוכיח את קיומו של האירוע[דרוש מקור].

לפי פענוחו של פרופ' פרידמן רשימת חמש ערי כיכר הירדן שהיו יעד להתקפת ארבעת המלכים מופיעה בכתבי אבלה באותו סדר בדיוק כפי שמופיעה בסיפור המקראי[8]. הארכיון האבלאי קדם במאות שנים את תקופת מלחמת ארבעת המלכים ומוזכר בו השם "ברשע" כמלך אדמה, ולא כמלך עמורה כפי שמופיע בסיפור המקראי. עם זאת בלוח תגלת פלאסר מופיע: "שנאב מלך אדמה"[9].

בדרום-מזרח ים המלח, באתר באב א-דרע, נתגלתה ונחפרה עיר גדולה מתקופת הברונזה הקדומה, ולידה בית קברות עצום[10]. היישוב במקום נתקיים כל אורך תקופת הברונזה הקדומה (האלף ה-3 לפנה"ס), והגיע לשיאו כעיר מבוצרת גדולה בשלבה השלישי של התקופה, בערך עד שנת 2700 לפנה"ס. מאותה תקופה נתגלו בסקר הארכאולוגי עוד ארבע ערים[10], כלומר התקיימו שם באותה תקופה חמש ערים כולל באב א-ד'רע. לפיכך הועלתה ההשערה הסבירה כי בציינו את חמשת ערי הכיכר כיוון המחבר המקראי לחמש ערים אלה. אולם, חמש הערים חרבו מאות שנים לפני התקופות בהן מזוהים ארבעת המלכים, ולפי שום מערכת זיהוי מאלה שצוינו למעלה, הארבעה לא חיו באותה תקופה עצמה, אלא באופן כללי באלף ה-2 לפנה"ס. יצוין כי תקופת קיומן של הערים כן תואמת לתקופתו של ארכיון אבלה שנזכר לעיל[11].

שאלת ההיסטוריות של מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכלל המידע המקראי, ההיסטורי והארכאולוגי עולה כי ייתכן מאוד שחמשת ערי הכיכר התקיימו באלף ה-3 לפנה"ס, ואולי אף נקראו בשמות הנזכרים במקרא, אם הפענוח מתוך ארכיון אבלה אכן מדויק. עם זאת, המידע ההיסטורי והארכאולוגי שולל את אפשרות קיומה של המלחמה כפי שהיא מתוארת במקרא, שכן ארבעת המלכים המשוערים חיו מאות רבות של שנים אחרי נטישתן הסופית של ערי הכיכר, ומאות שנים מפרידות מבחינה היסטורית גם בינם לבין עצמם. מכאן שהסיפור המקראי על מסעם של ארבעת המלכים איננו סיפור היסטורי מכל וכל, כשם שמקובל להניח גם לגבי סיפורי האבות בכלל[12]. אזכורן של "עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ" ושל "תָּמָר" (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ז') בתיאור המלחמה עשוי להצביע על המאה ה-7 לפנהס כמועד חיבורו של הסיפור, שכן זה היה זמן קיומן של המצודות בקדש ברנע ובתמר המקראית (מצד חצבה)[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי פירוש זה "וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" משמעו "ובשלוש עשרה שנה" - בשנה ה-13.
  2. ^ "בעלי ברית אברם" ו"חניכיו" - מונחים משפטיים בני האלף השני לפנה"ס המציינים יחסי קרבה ושיתוף פעולה[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך בראשית עמ' 105
  2. ^ אינצקלופדיה עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 254
  3. ^ אטלס כרטא לתקופת המקרא עמ' 2. הארכאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 61 ועמ' 124
  4. ^ נלסון גליק, עבר הירדן המזרחי עמ' 123.
  5. ^ פרופ' פנחס ארצי, עולם התנ"ך - בראשית, עמ' 103.
    חיים תדמור, אנציקלופדיה מקראית עילם
  6. ^ הומל, היסטוריה של בבל ואשור עמ' 386
  7. ^ אינצקלופדיה עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 255
  8. ^ חיים ברמנט ומיכאל וייצמן. אבלה: תעלומה ארכיאולוגית. כתר, ירושלים: עמודים 7, 181.
  9. ^ שמואל ייבין, ההיסטוריה של עם ישראל ח"ב
  10. ^ 1 2 ר"ת שאוב וו"א ראסט. 1992. "באב א-ד'רע". בתוך שטרן, א'. עורך. האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל (כרכים 4-1). ירושלים. כרך 1: 113–120.
  11. ^ מובא בספר "אבלה-תעלומה ארכאולוגית", עמ' 7 ועמ' 181
  12. ^ וראו את סיכום המחקר בנושא זה בספרם של פינקלשטיין וסילברמן ראשית ישראל, פרק 1, עמודים 45–63.
  13. ^ ראו פינקלשטיין וסילברמן, ראשית ישראל, פרק 1, עמודים 58–59.