משתמש:Yahelev/פרדגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

*הכרוניקה של פרדגריוס*

הכרוניקה של פרדגריוס הינה כינוי לחיבור אנונימי מן המאה השביעית לספירה העוסק בהיסטוריה של הממלכה הפרנקית. הספר הינו כרוניקה המשלבת מספר מקורות קדומים יותר יחד עם תוספות מקוריות והוא מתאר את העולם מן בריאתו ועד שנת 642. זהו החיבור הרציף היחיד שמתאר את תולדות הממלכה הפרנקית בין השנים 591-658 (על אף שהוא איננו עוסק בתיאור השנים 642-658 הוא מכיל רמזים על שנים אלו היות ולכל הפחות חלק מן החיבור חובר לאחריהן, סביב השנה 660).[1]

מחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם פרדגריוס ניתן לחיבור רק במאה השש עשרה ע"י ההיסטוריון הצרפתי קלוד פושה אולם שאלת זהותו של המחבר נתונה במחלוקת.[2] ניתן לומר כמעט בוודאות כי שם החיבור, שהינו שם פרנקי קלאסי, לא היה שמו של המחבר אולם בגלל פשטותו של השם הוא התקבל כשמו של החיבור.[3]

עד לסוף המאה התשעה עשרה, מקובל היה לחשוב כי הספר נכתב על ידי מחבר אחד הקשור ל[[שושלת המרובינגית[[. הספק הראשון בנוגע למוסכמה זו הועלה בשנת 1882 על ידי החוקר הגרמני ברונו קרויש שטען כי החיבור נכתב בהדרגה על ידי שלושה מחברים שונים. קרויש התבסס על כך שתוכן הספר לא תואם להצהרת הכוונות של המחבר בהקדמה לחיבור, וכן על השוואה בין גרסאות שונות של החיבור. מאוחר יותר, בשנת 1934 ההיסטוריון סיגמונד הלמן טען כי אמנם החיבור ככל הנראה נכתב במספר פרקי זמן, אך הוא לא קבל את דעתו של קרויש לפיה לספר ישנם שלושה מחברים. לטענתו, הספר נכתב על ידי שני מחברים: הראשון- כתב את הספר הרביעי (מתוך ארבעה) שהוא החלק הייחודי בחיבור, והשני ערך ושילב בין חיבור זה לסיכום של מחברים קודמים והוא שהביא לספר את צורתו הסופית.[4]

כבר בשנת 1927 הועלתה על ידי ההיסטוריון הצרפתי פרדיננד לוט ביקורת כנגד הטענה לפיה לספר מספר מחברים, אך עד לשנת 1963 הזרם המרכזי במחקר עדיין נטה לראות את החיבור כפרי עטם של שלושה מחברים שונים. בשנת 1963 פרסם ההיסטוריון וולטר גופרט מאמר מקיף בשם "עיון מחדש בבעיית פרדגריוס" ("The Fredegar Problem Reconsidered") בכתב העת האקדמי הקתולי, בו תקף את הגישה המקובלת במחקר. לטענתו, יש לראות בחיבור פרי עטו של מחבר אחד שחיבר אותו זמן מה לאחר התקופה המתואר, בשנת 658 (בניגוד ללוט, שטען כי החיבור נכתב על ידי מחבר אחד במספר שלבים). במאמרו הוא חלק על המקובל במחקר לא רק לגבי שאלת זהותו של המחבר, אלא גם לגבי זמן הכתיבה, וכן לגבי הטענה שהמחבר העתיק מחיבור אחר שכתב איזידורוס מסביליה.[5]

כיום מקובל במחקר כי לכל הפחות רוב החיבור נכתב על ידי מחבר אחד, ככל הנראה בן אצולה מהאריסטוקרטיה של ממלכת אוסטרזיה, ובשלב מאוחר יותר הכרוניקה זכתה כנראה לעריכה נוספת. מחבר זה התגורר ככל הנראה באזור בורגונדיה והיה פקיד בממלכה הפרנקית, כפי שהוסק מתוך הידע הנרחב שמופיע בחיבורו אודות ממלכות שכנות, דבר המעיד על גישה לארכיונים ועל חיכוך עם אוכלוסיות עמים אחרים. מן הכתוב בכרוניקה נראה שהמחבר החזיק בתפיסת עולם חילונית, וכן נכרת הערכה רבה לשלטון ולאריסטוקרטיה. כחלק מכתיבתו החילונית, הוא איננו תר אחר קו השוזר את המאורעות ומצביע על השגחה אלוהית או מגמה היסטורית כלשהי, אלא רואה את ההיסטוריה כמאורעות אקראיים הנגרמים ממעשיהם של אנשים, על תאוותיהם, רגשותיהם וגחמותיהם. לצד הערכה זו של המעמדות השליטים, המחבר חורג מן היריעה הפוליטית-מדינית. בנוסף, יש לציין כי הוא עיין חלק מן השליטים המרובינגים ובמיוחד את ברונהילדה. חיבורו שרד ככל הנראה בזכות השירות שהוא נתן בכך לשושלת הקרולינגית שבאה במקומם, יחד עם ההערכה שהוא מביע בספר לממלכה הפרנקית. [6]

תוכן החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרוניקה של פרדגריוס מורכבת מארבעה ספרים.

ספר ראשון:

בן עשרים ושישה פרקים, מבוסס על חיבור בשם Liber Generations(ספר התולדות), על ספרו של הירונימוס ועל הכרוניקה של איזידורוס.[7] בספר זה מתוארים הדורות מן אדם הראשון עד אלכסנדר הגדול. כמו כן, מופיע בו חישוב שנים מאדם הראשון ועד לסיגברט השני, מלך [[אסקס[[ בין השנים 653-661 (דבר המעיד על כתיבה מאוחרת לשנת 642, השנה שבה התרחש המאורע האחרון המוזכר בחיבור). פרדגריוס מתאר את בריאת העולם כפי שמתאר אותה איזידורוס,[8] וכן רשימות של [[שופטים[[, אבות ומלכים של ה[[יהודים[[, הפרסים, היוונים, הרומים, הביזנטים והגרמנים (רשימות שנלקחו ככל הנראה ממקור יווני כלשהו). בנוסף, הוא עורך רשימה של האפיפיורים עד לתיאודורוס הראשון (שכהן בשנים 642-649).

ספר שני:

בן שישים ושניים פרקים. בראשיתו מצהיר המחבר כי הספר שאוב מהירונימוס, אך בפועל רק ארבעים ושמונה הפרקים הראשונים לקוחים ממנו, בעוד שפרקים 49-55 שאובים מהידטיוס, פרקים 56-59 ממקור אבוד בשם Gesta Theoderici, פרקים 60 ו62 הינם מקוריים ומקורו של פרק 61 הינו גרגוריוס מטור. הספר פותח ברשימה של מלכי אשור, לאחר מכן מדלג לאברהם ולסיפורים מקראיים נוספים, משם הוא עובר לעסוק באלכסנדר הגדול ולאחריו באימפריה הרומית. בספר זה מופיע פרט שאינו מצוי במקורות קודמים המתאר כיצד פליטי טרויה, בראש פרנקיו (על שמו נקראת הממלכה הפרנקית) בן פלאוס, מלך טרויה, התיישבו על גדת נהר הריין וייסדו את העם הפרנקי (פרקים 4-6). אפיזודה זו חוברה ככל הנראה בכדי לקשר בין טרויה לממלכה הפרנקית ובכך לטעון כי הם יורשיה של יוון הקלאסית באופן מובהק יותר מהרומים, המיוחסים לאינאס, הגיבור פליט טרויה שלו מיוחס ייסוד רומא, שלא היה מזרע המלוכה הטרויאנית (בניגוד לפרנקיו בן מלך טרויה).[9]

ספר שלישי:

בן תשעים ושלושה פרקים. זהו הספר חסר הסדר ביותר מבין ארבעת הספרים ולכן הוא שימש מקור מרכזי לטענה כי החיבור הינו שילוב של מספר מחברים.[10] הספר פותח בשנת 584 בהתנקשות בכילפריק הראשון, והוא מתעסק באירועים הקשורים לשושלת המרובינגית. הוא מבוסס ברובו על גרגוריוס מטור, אך הוא כולל תוספות ושינויים. דוגמאות למקטעים שאינם מופיעים אצל גרגוריוס הנם סיפור אודות מרובך, סבי כלוביס השני, שנולד כתוצאה מזיווג של אמו, אשת כלוביס הראשון, עם מפלצת ימית (פרק 9) וסיפור אודות אשת כילדריך שראתה בחזון את עליית המלכים המרובינגים (פרק 12). כמו כן, ניכר יחס שונה שלו אל חלק מן הגורמים בממלכה, ביניהם מופיעים ניצנים לשנאת ברונהילדה (בניגוד לגרגוריוס מטור שככל הנראה אהד אותה). [11] הספר מסתיים במותו של המלך הווזיגותי הרמנגילד בשנת 584.

ספר רביעי:

זהו החלק המקורי של החיבור, והחשוב ביותר למחקר. הספר מכיל תשעים פרקים, ונפתח בהצהרה לפיה החיבור נעשה לאחר סיכום כרוניקות קודמות, והוא מתחיל מהיכן שגרגרויוס הפסיק- מותו של כילפריק (דבר המעיד על כך שהמחבר כנראה לא הכיר את חלקו הרביעי של חיבורו של גרגוריוס מטור הממשיך גם לאחר מכן). האירוע הראשון שמתואר בספר הינו משנת 584, ועד לשנת 591 קיימת חפיפה בינו לבין גרגוריוס. [12] הספר מסתיים בהריגתו של אציל בשם ווילבד על ידי השליט הבורגונדוני פלוכד בשנת 642.

מקורות עליהם הוא מבוסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקדמה לחיבור מצהיר המחבר כי מטרתו לחבר חמישה מקורות קודמים: גרגוריוס מטור, הידטיוס, הרונימוס, איזידורוס ו"אדם חכם מסוים" (ככל הנראה ספר בשם Liber Generations). עם זאת, די ברור שהוא הסתמך על מקורות נוספים אותם לא ציין כגון Gesta Theoderici, וספרי היסטוריה יווניים נוספים. ככל הנראה, ציין המחבר את רשימת המקורות עליהם הוא התבסס בכדי ליצור אמינות לחיבורו. [13] עם זאת, לא הסס מחבר הכרוניקה לשכתב את ההיסטוריה כך שתתאים לתפיסת עולמו, וניתן למצוא הבדלים רבים בין פרדגריוס לכרוניקות עליהם הוא התבסס.[14]

בנוגע למקורות המידע לחלקיו המקוריים של החיבור קיימת מחלוקת במחקר. כריס בוודות' טען כי את כל האינפורמציה לספר הרביעי קיבל פרדגריוס מחיבור קודם של מחבר בשם סיקריוס [15] ואילו גופרט טען כי הספר הינו אסופת מעשיות של אנשים עמם בא המחבר במגע. [16] בניגוד לשני החוקרים הללו, טוען פלורין קורטה כי גם בספר הרביעי התבסס פרדגריוס על מספר חיבורים אחרים לצד תיעוד עדויות של אנשי התקופה שאינם מבורגונדיה. את טענה זו הוא מבסס על הופעתם של שמות ומילים שלא היו נפוצים בבורגונדיה בכרוניקה של פרדגריוס. [17]

גרסאות והמשכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר המקורי נכתב ככל הנראה בגאלית, דבר שמוסק מן השפה הלטינית העילגת שבה כתוב הטקסט שברשותנו. [18] עם זאת, יש הטוענים כי השפה הינה מקורית למחבר והיא תוצאה של סינקרטיזם בין הגאלית לשפה הלטינית. [19] ההעתק הקדום ביותר ששרד מן החיבור הינו מהמאה השמינית לספירה, בכתב ידו של נזיר בורגונדי בשם לוסריוס. גרסה זו פורסמה החל מהמאה התשעה עשר במספר הוצאות שונות. לספר קיימות גרסאות נוספות מן המאה התשיעית לספירה ואילך שהועתקו באוסטרזיה.

לספר המקורי קיימים עיבודים והמשכים עד לשנת 768. קיימים שלושה חלקים לתוספות אלו (אותם מכנה החוקר הגרמני קרויש (CLASS 4ׂ: חלק ראשון, מתחיל בפרק שמבוסס על חיבור בשם DE CURSE TEMPORUM, מאת קווינטוס יוליוס הילאריאנוס, מחבר לטיני בן המאה הרביעית, הספר השני של פרדגריוס ומקור פרנקי שלא שרד. החלק השני הינו תגובה לכאורה בשם גרגוריוס מטורוס לספר השלישי של פרדגריוס. החלק השלישי, בן ארבעים ושלושה פרקים הינו ספר המשך לפרדגריוס, גם הוא בן שלושה חלקים: פרקים 1-10 העוסקים בשנים 642-721 (חלק זה ממבוסס על חיבור נויסטוריאני אנונימי בשם Liber Historiae Francorum ("על מסלול הזמנים"), פרקים 11-33 עוסקים בשנים 721-751, ופרקים 34-43 בשנים 751-768. המשכים אלו נועדו ככל הנראה לשבח ולפאר את השושלת הקרולינגית. [20]


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חן, יצחק ולימור אורה. ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים, ב, ממלכת הפרנקים. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
  • חן, יצחק. "הגיוגרפיה המרובינגית ותעמולה קרולינגית". בתוך: היסטוריה, כתב עת של החברה ההיסטורית הישראלית 8. ירושלים: מרכז זלמן שז"ר, התשע"א. עמ' 53-72
  • סתיו, אריה (תרגום, עריכה, מבואות). שירת הצפון- מבחר האדה האיסלנדית. ת"א: אריה ניר, 2009.
  • Collins, Roger. Fredegar, Authors of the middle Ages, vol. IV. ed. P. Geary. Aldershot, Variorum, 1996.
  • Curta, Florin. ".Slaves in Fredegar and Paul the Deacon: Medieval Gens or Scourge of God?" Inside: Early Medieval Europe 6 (2). Michigan: Blackwell publishers, 1997. pp 141-167.
  • Fischer, Herman. "The Belief in the Continuity of the Roman Empire among the Franks of the fifth and the sixth Centuries". Inside: The Catholic Historical Review vol 10 (4). Cambridge: The Catholic Historical Review, 1925. pp 536-553.
  • Gofert, Walter. "Review of: The Forth Book of the Chronicle of Fredegar and its Continuations". Inside: Speculum vol 36 (4). Cambridge: Medieval Academy of America, 1961. pp 692-693.
  • Gofert, Walter." The Fredegar Problem Reconsidered". Inside: Speculum, vol 38. Cambridge: Medieval Academy of America, 1963. pp 206-241.
  • Schwedler, Gerald. "Lathe and 'Delete'- Discarding the Past in the Early middle Ages: the Case of Fredegar". Ed. Goeing, Anja-Silvia,
  • Grafton, Anthony T., Paul, Michel, Collectors’ Knowledge: What Is Kept, What Is Discarded. Brill: Brill's Studies in Intellectual History, 2013. pp 72-96.
  • Wallace-Hadrill, J.M. The Fourth Book of the Chronicle of Fredegar: With its Continuations. California: Greenwood Press 1981.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של אריה סתיו: http://poetrytrans.com/nordim.pdf

 מאמר של פלורין קורטה: 

http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/1468-0254.00009/abstract


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Walter, Gofert." The Fredegar Problem Reconsidered". Inside: Speculum, vol 38. Cambridge: Medieval Academy of America, 1963. pp 206-241, . Florin, Curta. "Slaves in Fredegar and Paul the Deacon: Medieval Gens or Scourge of God?" Inside: Early Medieval Europe 6 (2). Michigan: Blackwell publishers, 1997.
  2. ^ חן, יצחק ולימור אורה. ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים, ב, ממלכת הפרנקים. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2003. עמ' 46, Gofert 1963: 207.
  3. ^ Gerald, Schwedler. "Lathe and 'Delete'- Discarding the Past in the Early middle Ages: the Case of Fredegar". Ed. Goeing, Anja-Silvia, Grafton, Anthony T., Paul, Michel, Collectors’ Knowledge: What Is Kept, What Is Discarded. Brill: Brill's Studies in Intellectual History, 2013. P 73.s’
  4. ^ Gofert 1963: 206-210
  5. ^ Gofert 1963: 206-241.
  6. ^ חן 2003: 46, Curta 1997: 146', Schwedler 2013: 72-93
  7. ^ Schwedler 2013: 74
  8. ^ שם, שם
  9. ^ חן 2003: 38, יצחק חן. "הגיוגרפיה המרובינגית ותעמולה קרולינגית". בתוך: היסטוריה, כתב עת של החברה ההיסטורית הישראלית 8. ירושלים: מרכז זלמן שז"ר, התשע"א. עמ' 54, .Schwedler 2013: 89
  10. ^ Gofert 1963: 212
  11. ^ Schwedler 2013:90-92.
  12. ^ שם, .75
  13. ^ Schwedler 2013: 75-76.
  14. ^ שם, שם.
  15. ^ Curta 1997:147
  16. ^ Gofert 1963: 237-238.
  17. ^ Curta 1997:147-153.
  18. ^ שם, 145.
  19. ^ Schwedler 2013: 73.
  20. ^ Wallace-Hadrill, J.M. The Fourth Book of the Chronicle of Fredegar: With its Continuations. California: Greenwood Press 1981, Walter, Gofert. "The Forth Book of the Chronicle of Fredegar and its Continuations- Book review". Inside: Speculum vol 36 (4). Cambridge: Medieval Academy of America, 1961. 692-693.