משתמש:Yarondi/אוגוסטו סזאר סנדינו

אוגוסטו סזאר סנדינו

אוגוסטו ניקולאס קלדרון סנדינו (Augusto Nicolás Calderón Sandino; ‏18 במאי 1895 - 21 בפברואר 1934), המוכר יותר בשמו אוגוסטו סזאר סנדינו (Augusto César Sandino), מהפכן בן מדינת ניקרגואה ומנהיג המרד נגד הנוכחות האמריקאית בניקרגואה בין השנים 1927 ל-1933. בקרב בני ניקרגואה ידוע בשמו "גנרל האנשים החופשיים" (מספרדית: "General de hombres libres").

הוצא להורג, יחד עם אחיו, ב-21 בפברואר, 1934, בעיר-הבירה מנגואה, בהוראת גנרל אנסטסיו סומוסה גרסיה, מפקד המשמר הלאומי של ניקרגואה, שהפך לשליט ניקרגואה שנתיים לאחר מכן.

החזית הסנדיניסטית (FSLN), אשר הביאה לסיום שלטונם של בני סומוסה בניקרגואה בשנת 1979, קרויה על שמו.

ביוגרפיה

שנותיו הראשונות

בית הולדתו של סנדינו בעיירה ניקינוהומו, ניקרגואה (צילום משנת 1988)

אוגוסטו ניקולאס קלדרון סנדינו נולד בניקינוהומו (Niquinohomo; עיירה במחוז מסייה, במזרח ניקרגואה, לא הרחק מעיר הבירה מנגואה), כבנם הלא חוקי של אביו גרגוריו סנדינו, חוואי קפה אמיד, ואימו, מרגריטה קלדרון, עובדת בחווה. בשנת 1904, בגיל 9, ננטש על-ידי אימו, הועבר לסבתו ומשם הועבר לחוות אביו, בה נאלץ לעבוד תמורת מחייתו.

בשנת 1921 נאלץ לעזוב את עיירת הולדתו, לאחר שירה ופצע את דגוברטו ריבאס, בנו של תושב עיר ידוע, בעקבות ריב ביניהם. סנדינו החל לנדוד דרך חוף האוקיאנוס השקט של ניקרגואה, והגיע להונדורס, שם עבד במפעל סוכר. ב-1923 המשיך בנדודיו, הגיע לגואטמלה, שם עבד באחד ממטעי חברת הפירות המאוחדת, ולבסוף הגיע למקסיקו, לעיירה סרו-אזול (Cerro Azul), במדינת ורקרוס, שם עבד בבית זיקוק של חברת Standard Oil. במקסיקו החל סנדינו להתעניין ברעינותיהם של ארגונים שונים, בינהם הבונים החופשיים והכנסייה האדוונטית, החל להיות פעיל בקבוצות אנטי-אימפריאליסטיות, אנרכיסטיות וקומוניסטיות, ובעיקר הושפע מהאידיאולוגיה המפארת את מורשתה האינדיאנית של אמריקה הלטינית (בספרדית: Indigenismo) ומתנועות השחרור האנטי-אימפריאליסטיות המחו על ההשתלטות האמריקאית הקפיטסליסטית של אמריקה הלטינית.

חזרה לניקרגואה ותחילת המאבק

עם תום תקופת ההתיישנות על אירוע הירי, חזר סנדינו ב-10 ביולי 1926 לניקרגואה. תחילה התכוון לשוב לעיירת הולדתו ולפתוח בה עסק, אך משהתברר לו שיריבו, ריבאס, נתמנה לראש העיירה, פנה לצפונה המערבי הרחוק של המדינה, אל הרי סגוביה, והחל לעבוד במכרות הזהב בסן-אלבינו (San Albino).

זמן קצר לאחר הגעתו של סנדינו להרי סגוביה, פרצה מלחמת החוקה של ניקרגואה, בה מרדו חיילים ליברליים שבסיסם בפוארטו-קאבסס (Puerto Cabezas; עיר-נמל אטלנטית, בצפון-מזרח ניקרגואה) בנשיא השמרני אדולפו דיאז (Adolfo Díaz), שהושם בשלטון בלחץ של ארה"ב. מנהיג המרד היה הגנרל חוסה מריה מונקדה (José María Moncada) שדרש את חזרתו לשלטון של סגן-הנשיא הליברלי המודח, חואן באוטיסטה סאקזה (Juan Bautista Sacasa). בתגובה לאירועים אלו, הנחיתה ארה"ב כוחות מרינס בחופי האוקיאנוס השקט והאטלנטי של ניקרגואה ויצרה "איזורים ניטראליים", על מנת לסייע לנשיא השמרני, דיאז, לדכא את המרד.

בשנת 1927, בעקבות אירועים אלו הקים סנדינו מיליציה, בעיקר מקרב חבריו כורי-הזהב, והתקיף בסיס של הכוחות השמרניים באזור סן-אלבינו. לאחר-מכן פנה סנדינו לעיירה פוארטו-קאבסס, להפגש עם מנהיג המורדים, הגנרל מונקדה. מונקדה דחה את בקשתו של סנדינו, האלמוני דאז, למינוי כמפקד ולסיוע בנשק, אך לאחר שהשתלטו סנדינו וכוחותיו על נשקם של יחידה שמרנית, זכה למינוי רשמי ממפקדים ליברליים אחרים. כוח המיליציה של סנדינו מנה בעת ההיא כ-800 לוחמים, והשתמש בעיקר בלוחמת גרילה. בעיקר בזכות נצחונות כוחות המיליציה של סנדינו, החלו הליברלים להביס את הכוחות השמרניים בצפון-מזרח המדינה, ופתחו בהתקדמותם דרום מערבה, אל עבר האוקיאנוס השקט ועיר-הבירה מנגואה.

מחשש לפלישת כוחות אמריקאיים גדולים, נאלצו מנהיגי המרד הליברליים, ובראשם הגנרל מונקדה, להסכים על שביתת נשק ולחתום על הסכם "התיל השחור" (ספרדית: Espino Negro), ב-20 במאי 1927, עם שליח הממשל האמריקאיהנרי סטימסון (לימים מזכיר המדינה בממשלו של הרברט הובר). על-פי ההסכם, נחתמה שביתת נשק, הוכרז על כינון בחירות שנה מאוחר יותר, בשנת 1928, והוחלט שעד בחירות אלו ימשיך לשלוט הנשיא השמרני, דיאז, תוך נוכחות של כוחות מרינס אמריקאיים לפיקוח על ההסכם ועל הקמתו של כוח צבאי חדש תחת פיקוד נשיא ניקרגואה, בשם "המשמר הלאומי" (ספרדית: Guardia Nacional). עוד הוסכם שבבחירות אלו יתמודד, כנציג הליברלים, הגנרל מונקדה, ולא סגן-הנשיא הליברלי לשעבר, סאקזה.

סנדינו התנגד להסכם "התיל השחור", ראה במנהיגי הליברלים ובעיקר את מונקדה כבוגדים, סירב להניח את נשקו של כוח המיליציה בפיקודו ומיקם את כוחותיו באל-צ'יפוטה (El Chipote; כפר בצפונה ההררי של ניקרגואה). בעת ההיא נישא סנדינו לבלנקה אראוס (Blanca Aráuz), בתו של עובד טלגרף מכפר הסמוך, סן-רפאל דל נורטה (San Rafael del Norte). מנישואים אלו נולדה, בשנת 1932, בתו היחידה של סנדינו, בלנקה סגוביה, בעוד אימה, אשתו של סנדינו, נפטרה בזמן הלידה.

המאבק בפולשים האמריקאיים

באזור ההררי של צפון ניקרגואה, החל סנדינו בביסוס והרחבת צבאו, כאשר מטרתו היא סילוק הכוחות האמריקאיים מניקרגואה. אחת מהפעילויות הראשונות של כוחותיו, עוד במאי 1927, היתה פשיטה ונסיון מצור של 800 לוחמיו, החמושים בנשק מיושן מהמאה ה-19 ובמצ'טות, על סיור של חיילי מרינס אמריקאיים וחיילי "המשמר הלאומי", ליד הכפר אוקוטל (Ocotal). בסיום הקרב, בו הסתייעו הכוחות האמריקאיים בהפצצות מן האוויר, לראשונה באמריקה הלטינית, ובאחת מהפעמים הראשונותבהיסטוריה, נהרגו 56 מחייליו של סנדינו, בעוד מנגד נהרגו חייל מרינס אחד ושלושה חיילי "המשמר הלאומי".

כהפקת לקחים מההפסד בקרב ליד אוקוטל, החל סנדינו מארגן ומרחיב את צבאו מחדש תוך שהוא מוותר על נסיונות ההתקפה ישירה ועובר ללוחמת גרילה זעירה, שכללה מארבים ופשיטות פתע. סנדינו החל לאסוף לוחמים נוספים לצבאו מקרב הכפריים באזור בו ישב, והתעצם לכדי כוח המנה כ-6000 לוחמים, שכונה "צבא ההגנה לריבונות הלאומית" (ספרדית: Ejército Defensor de la Soberanía Nacional). בתקופה זו הוסיף לשמו את הכינוי "סזאר" (César). צבאו של סנדינו החל להנחיל תבוסות ופגיעות לכוחות המרינס, כאשר הוא מנצל את היכרותו עם תנאי השטח הקשים ויכולת הניידות הגבוהה שלו, כאשר מנגד מתקשים מאוד כוחות המרינס לפעול בשטחי הג'ונגל הסבוך. אחד הקרבות המפורסמים של צבאו של סנדינו התרחש ליד אל-ברמדרו (El Bramadero), בשנת 1929, בו הצליחו כוחותיו של סנדינו להכניע גדוד מרינס שלם, בהשתמשם, בעיקר, בסכיני מצ'טה אימתניים. בעקבות קרב זה ואחרים נוספים, יצא שמו של סנדינו כלוחם ומפקד אכזר, הנוהג לערוף את ראשי האויב.

נסינותיו של סנדינו לקבלת תמיכה והמעבר למקסיקו

סנדינו (במרכז התמונה) בדרכו למקסיקו. יוני 1929.

דגל המיליציה של סנדינו, בידי כוחות מרינס אמריקאיים. 1932

סנדינו תפס את מאבקו כיותר ממאבק לשחרור ניקרגואה, וראה בו מלחמה כוללת של הגזע ה"אינדו-היספני" נגד הכיבוש האמריקאי של אמריקה הלטינית. דרישותיו העיקריות של סנדינו, כפי שהוא פרסם אותן, היו התפטרותו של הנשיא הליברלי דיאז, נסיגת הכוחות האמריקאיים, כינון בחירות המפוקחות על-ידי מדינות אמריקה הלטינית (ולא על-ידי ארה"ב) וביטול ההסכם שהתיר לארה"ב לבנות תעלה שיט בניקרגואה. עמדתו הציבורית של סנדינו התערערה לאחר הבחירות בשנת 1928, עליהן פקיחו כוחות צבא אמריקאיים, ובהן זכה המועמד הליברלי מונקדה, אותו תפס סנדינו כבוגד. כתגובה, הכריז סנדינו על הבחירות כבלתי-חוקתיות, לא קיבל את תוצאותיהן, והמשיך במלחמת הגרילה אותה ניהל. בשלב זה כבר התנהלו רוב הקרבות מול "המשמר הלאומי של ניקרגואה", אותו כוח צבאי מקומי שהוקם ותוחזק על-ידי ארה"ב.

בשלב זה פנה סנדינו לחפש אחר תמיכה מבחוץ, ונסע במרץ 1929 לבואנוס איירס, להיפגש עם נשיאה של ארגנטינה, היפוליטו אירוגוז'ן (Hipólito Irigoyen), לו הציע להחיות את חזונו של סימון בוליבר על כינון מעצמה מדינית אחת על כל אמריקה הלטינית ולערוך כינוס של כל מדינות אמריקה הלטינית בעיר הבירה הארגנטינית. בעוד צבאו של סנדינו החל צובר הצלחות צבאיות מרשימות, נפלה תשומת הלב של המנהיגים הקומוניסטיים מברית המועצות על פועלו. העזרה הסובייטית בסנדינו התבטאה בעיקר בהשמעת אמרות תמיכה. בפעילות פוליטית לטובתה של המיליציה של סנדינו אף עסק אחיו של אוגוסטו, סוקרטס, אשר התגורר בניו-יורק, ועסק שם כדובר במספר הפגנות אותן ארגנה המפלגה הקומוניסטית האמריקאית.

סנדינו המשיך בפעילותו לחיפוש אחר תמיכה כספית ותמיכה בנשק, שהלכו והצטמצמו, במיוחד עם התפטרות סגנו, הממונה על קשרי החוץ של המיליציה, טורקיוס, משורר ודיפלומנט בן הונדורוס, בינואר 1929. במאמץ ביוני 1929 עזב סנדינו את ניקרגואה ונסע למקסיקו להפגש עם הנשיא המקסיקני, אמיליו פורטס גיל. עם הגעתו למקסיקו, הוציאה עליו הממשלה המקסיקנית צו שהגביל את שהייתו לעיר מרידה (Mérida; בירת מחוז יוקטן, לחופי מפרץ מקסיקו), מתוך נסיון לשכך את ההתנגדות האמריקאית להגעתו. סנדינו הצליח להגיע לבסוף לבירת המדינה, מקסיקו סיטי, ולהפגש עם הנשיא, אך בקשתו לסיוע נדחתה. בתגובה לכך, הציעה לו המפלגה הקומוניסטית המקסיקנית סיוע, בתנאי שיפרסם ברבים את אי-תמיכתו של הנשיא. סנדינו סירב להצעה, ויחסיו עם המפלגה הקומוניסטית התערערו, עד שנאלץ לעזוב את מקסיקו בתום שנה ששהה בה.

החזרה לניקרגואה, הנסיגה האמריקאית, ורציחתו של סנדינו

פסל צלילתו של אגוסטו ס. סנדינו, יצירתו של הפסל ארנסטו קרדנל. ממוקם בטיסקפה, מקום הרצחו של סנדינו

סנדינו חזר לניקרגואה לאחר חוסר הצלחתו בגיוס משאבים נוספים לצבאו. עם זאת, התפתחויות אמריקאיות פנימיות, שעיקרן המשבר הכלכלי הגדול ועלייתו לשלטון של פרנקלין רוזוולט, הביאו לשינוי במדיניות האמריקאית כלפי הנוכחות בניקרגואה. בינואר 1931, הכריז הנרי סטימסון, שמונה זה מכבר למזכיר המדינה האמריקאי, על נסיגת הכוחות האמריקאיים מניקרגואה לאחר הבחירות של שנת 1932. האחריות להמשך המאבק בצבאו של סנדינו הועברה ל"משמר הלאומי" של ניקרגואה, שמפקדיו בלבד היו אמריקאיים. במאי של אותה שנה, 1931, החריבה רעידת אדמה את בירת המדינה, מנגואה, והותירה אחריה כ-2000 הרוגים. באותה התקופה, התחזק צבאו של סנדינו עד כדי כך, ששלט, למעשה, על כל מרחביה הצפוניים של המדינה. בהתאם ל"מדיניות השכנות הטובה" האמריקאית (Good Neighbor policy) בהכתבתו של הנשיא רוזוולט, נסגו הכוחות האמריקאיים לחלוטין מאדמת ניקרגואה, בינואר 1933.

ב2 בבפברואר 1933 נפגש סנדינו עם הנשיא הנבחר של ניקרגואה, חואן באוטיסטה סאקזה, וחתם איתו על הפסקת הלחימה ועל סיום המרד, תוך הכרה מצד סנדינו בשלטון הלגיטימי של הנשיא. עוד הוסכם שסנדינו יפרק את צבאו, מלבד כ-100 לוחמים אשר ישארו בקרבתו ויתיישבו בצפון המדינה.

ב21 בפברואר 1934 נתפס סנדינו עם מספר פוליטיקאים נוספים, במארב של "המשמר הלאומי", בפקודתו של מפקד המשמר, אנסטסיו סומוסה גרסיה. גרסיה, שתכנן את הדחתו של הנשיא הנבחר, סאקזה, ואת מינויו שלו כנשיא, החליט לחסל כל התנגדות אפשרית, והורה על הוצאתו להורג של סנדינו.

שנתיים מאוחר יותר, אכן הכריח סומוזה את הנשיא, סאקזה, להכריז על התפטרותו, ותפס את השלטון במדינה. שלטון אשר ישאר בידי בני סומוסה, עד המרד בהובלת החזית הסנדיניסטית (הקרויה על שמו של סנדינו), כארבעים שנה מאוחר יותר.

מורשתו של סנדינו

אוגוסטו ס. סנדינו נחשב כגיבור בניקרגואה ובאמריקה הלטינית כולה, ומשמש דוגמא בולטת למאבקם של עמי אמריקה הלטינית בכיבוש וההשפעה האמריקנית.

על שמו של סנדינו, הוקמה בשנת 1961 החזית הסנדיניסטית (FSLN), תנועה מהפכנית ופוליטית שמאלית שנלחמה בשלטון הדיקטטורי המושחת של משפחת סומוזה (שליט ניקרגואה באותה התקופה, [[אנסטסיו סומוזה דביילה, היה בנו של אנסטסיו סומוסה גרסיה, מי שנתן את הפקודה להוצאתו להורג של סנדינו). החזית הסנדיניסטית הצליחה במאבקה נגד בני סומוסה, ותפסה את השלטון בניקרגואה בין השנים 1979 עד 1990. בינואר 2007, חזרה החזית הסנדיניסטית לשלטון לעת נבחר חבר הארגון, דניאל אורטגה לנשיאות ניקרגואה.

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 שונה שמו של שדה התעופה הבינלאומי בירת ניקרגואה, מנגואה, ל"שדה התעופה על-שם אוגוסטו ס. סנדינו".

ראו גם

• ההסטוריה של ניקרגואה

קישורים חיצוניים

• אתר לזכרו של אוגוסטו ס. סנדיניו (באנגלית ובספרדית)
• מאמרים ותמונות על סנדינו] (באנגלית)