נאום יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נאום יהודה הוא נאומו של יהודה לפני יוסף, בו הוא ביקש להציל את אחיו בנימין מלהישאר במצרים כעבדו של יוסף. בנאום הוא פורש לפניו את השתלשלות האירועים מהמפגש הראשון של האחים עם שליט מצרים (שהם לא ידעו שלמעשה הוא אחיהם יוסף) ועד לרגע בו הוא ביקש לקחת את בנימין לעבד, ולשלוח אותם חזרה לאביהם יעקב בארץ כנען. הוא חותם את הנאום בהצעה שהוא יהיה לעבד תחת בנימין. בסיום הנאום, יוסף מתגלה לאחיו, קורא להם לפיוס, ושולח אותם להביא את יעקב ומשפחתו למצרים. הנאום הוא אחד מרגעי השיא של פרשת יוסף ואחיו ומהווה גם רגע מכריע בהתבססותו של יהודה כמנהיג במשפחת יעקב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מופיע בתחילת פרשת ויגש, שהיא הפרשה השלישית העוסקת בהרחבה בפרשת יוסף ואחיו. בפרשת וישב [1]מסופר על כך שיוסף היה הבן המועדף על יעקב, וראה את עצמו כנעלה על אחיו וחלם חלומות בהם הוא מוצג כמנהיג אליו כפופה כל המשפחה. האחים מפתחים שנאה עמוקה כלפי יוסף, וכאשר הוא מגיע אליהם כדי לדרוש בשלומם בשליחות אביהם, הם מבקשים להורגו, בעקבות התערבות ראובן הם זורקים אותו לבור, ובעקבות התערבות יהודה הם מוכרים אותו לישמעאלים שמורידים אותו למצרים. במצרים נמכר יוסף לפוטיפר, בביתו הוא עושה חיל.[2] לאחר שאשת פוטיפר מנסה לפתות אותו, והוא מסרב, הוא מושלך לכלא, גם שם הוא עושה חיל[3]. בכלא הוא פוגש את שר המשקים ואת שר האופים, ופותר את חלומותיהם.[4]

הסיפור ממשיך בפרשת מקץ. שנתיים לאחר מכן, יוסף מובא לפרעה כדי שיפתור את חלומותיו, הוא פותר אותם בהצלחה, ועולה לגדולה כמשנה למלך ושליט על מצרים.[5] בהתאם לפתרון החלומות הוא צובר כמות אדירה של דגן בשבע שני השבע, וכאשר מתחילות שבע שני הרעב הוא מוכר מזון לכל תושבי מצרים והאזור.[6] יעקב שולח את בניו לקנות אוכל במצרים, שם הם מגיעים לפני יוסף שמדבר איתם קשות ומאשים אותם בריגול. לאחר שלשה ימים בהם הם עצורים, יוסף משאיר את שמעון במעצר, משחרר את שאר האחים תוך שהוא מבהיר להם שהוא לא יקבל אותם שוב ללא שהם מביאים את בנימין.[7] כשהם שבים לארץ כנען, יעקב מסרב לשלוח איתם את בנימין. לאחר שכלה האוכל בבית יעקב, יהודה משכנע את אביו לתת להם לרדת למצרים עם בנימין, תוך שהוא מתחייב לערוב לשלומו.

האחים מגיעים בפעם השנייה למצרים, הפעם עם בנימין. הם מתקבלים בברכה אצל יוסף, שבוכה בסתר כאשר הוא רואה את בנימין. לאחר שהם שוהים אצל יוסף, הוא משלח אותם, תוך שהוא דואג שגביע הכסף שלו יוטמן באמתחת בנימין. לאחר שהם יוצאים לדרך, אנשי יוסף רודפים אחריהם ולאחר חיפוש "מגלים" את הגביע אצל בנימין.

האחים מובלים לבית יוסף, ויהודה פונה אל יוסף ומציע שכולם יהיו עבדים ליוסף. יוסף מתנגד להצעה וקובע שרק בנימין יישאר כעבד, וכל האחרים ישוחררו.

הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני שיהודה מתחיל לדבר התורה מתארת תנועה של יהודה אל יוסף: "ויגש אליו יהודה"[8]. יש במשמע תנועה חיצונית, בה יהודה התקרב בצורה דרמטית אל יוסף, וכן יש במשמע תנועה פנימית, יהודה העמיד את עצמו במקום נפשי בו הוא מסוגל להתמודד חזיתית מול יוסף ולהטיח בו דברים קשים.

לאחר מכן מופיעים מספר לשונות של פיוס, הכנעה ושבח של יהודה כלפי יוסף: "בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה". בדברים אלו, יהודה נוטל רשות לדבר, תוך שהוא מבהיר שהוא עומד להגיד "דבר", דהיינו אמירה בעלת עוצמה ומשמעות רבה. הוא חוזר פעמים על הביטוי 'עבדך', ופעמים על הביטוי 'אדוני', וחותם בהשוואת יוסף לפרעה.

תיאור המפגש הראשון של האחים עם יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפתיחה עובר יהודה לתאר את המפגש הראשון של האחים עם יוסף. יהודה לא חוזר על כל פרטי הסיפור אלא מתאר זווית מאד מסוימת ממנו. הוא מתחיל בתיאור התעניינותו יוצאת הדופן של יוסף בבני המשפחה שלא הגיעו למצרים (אב או אח) ובבקשתו של יוסף שהאחים יביאו את האח הקטן למצרים:

אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח׃ וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־לָ֨נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֣יו מֵ֔ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ הֽוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃[9]

לאחר מכן עובר יהודה לתאר את תגובת האחים שחששו מהורדת האח הצעיר למצרים, ואת תגובתו הנוקשה של יוסף:

וַנֹּ֨אמֶר֙ אֶל־אֲדֹנִ֔י לֹֽא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַֽעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת׃ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־עֲבָדֶ֔יךָ אִם־לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃[10]

בדברים אלו מעורר יהודה תחושה חזקה של ניגוד בין דאגתם ורגישותם של האחים לבנימין לבין התעקשותו של יוסף על הבאתו, תוך שימוש באיום שהם לא יוכלו לראות את פניו אם הוא לא יובא.

תיאור תגובתו של יעקב לבקשה להביא את בנימין למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה מספר כי האחים חזרו וסיפרו ליעקב את דברי יוסף, אך לא מתאר את תגובתו הראשונית לדרישה להביא את בנימין. לאחר מכן הוא מספר על בקשתו של יעקב להביא עוד אוכל ממצרים. האחים מסבירים לו שהם לא יכולים לרדת ולהגיע ליוסף לקנות אוכל ללא בנימין אותם הם מכנים "אָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן" יעקב מגיב בדברים נרגשים מאד בהם הוא מסביר שהוא אינו יכול להסכים לשלוח את בנימין: "אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־לִּ֥י אִשְׁתִּֽי: וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָֽאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־הֵֽנָּה: וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵֽׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה:"[11]

יהודה לא מפרט בשלב זה כיצד שוכנע לבסוף יעקב לשלוח את בנימין, והוא שומר את קבלת הערבות על ידיו לסיום הנאום.

מה יקרה אם בנימין לא ישוב ליעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסבר הרקע הרגשי והנפשי של יעקב ובנימין יהודה מתצת זאת במשפט: "וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃"[12] לבסוף יהודה מציג את ההשלכות הקשות של כך שבנימין יישאר כעבד בבית יוסף: "וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה".[13] הדבר יוביל למותו של יעקב תוך צער וכאב נורא.

הערבות של יהודה לבנימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאום מסתיים בתיאור הערבות שיהודה קיבל על עצמו כדי לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין למצרים: "כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֨נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־הַיָּמִֽים׃"[14] יהודה מסביר שהוא לא מסוגל להשאיר את בנימין במצרים ולשוב ליעקב, ולכן הוא מציע להישאר עבד אצל יוסף תחת בנימין: "וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו׃"[15] הוא חותם במשפט שבו הוא חוזר על הצער שייגרם ליעקב אם בנימין לא ישוב ובתיאור דאגתו העמוקה לאביו: "כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי׃"[16]

תוצאות הנאום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאום משיג את מטרתו בצורה מלאה, יוסף מצווה להוציא מהמקום את כל האנשים שאינם אחיו, פורץ בבכי ומגלה לאחיו שהוא יוסף אחיהם. הוא בוכה על צואריהם, מפייס אותם, ומסביר שהם חשבו עליו רעה, אך האלהים חשבה לטובה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]