ראובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.
ראובן ואחיו . ציור מעשה ידי קוליין דה-קוטר משנת 1500 מוצג במוזאון הלאומי בוורשה.

רְאוּבֵן (לפי המסורת נולד בי"ד בכסלו[1] שנת ב'קצ"ב או ב'קצ"ג ונפטר בשנת ב'שי"ז או ב'שי"ח[2]) הוא בכור בניו של יעקב, מאשתו הראשונה לאה. צאצאיו של ראובן הפכו לשבט ראובן.

על-פי בראשית, כ"ט, ל"ב, נתנה לו לאה אמו את שמו: "כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". ראובן מוזכר בהמשך הפרשה[3] כאשר מצא דודאים (צמח שמיוחסת לו יכולת לשיפור פריון) – והביאם לאימו.

בני ראובן: חנוך, פלוא, חצרון וכרמי.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם ראובן אינו ידוע. לכאורה, הוא מתפרש בפשטות כקריאת התפעלות: "רְאוּ, בֵּן!", ואין שם הולם ממנו לבן בכור; אמנם, יש לשער שכך התפרש השם עוד בימי המקרא. אולם, בהתחשב בעובדה שאין בנמצא שם נוסף בדגם זה באוצר השמות העברי הקדום, וגם בשפות שמיות אחרות הוא נדיר למדי, נדחית אטימולוגיה זו כבלתי סבירה. מדרש השם המושם בפי לאה: "כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי" הוא משחק צלילים ולא סברה אטימולוגית של ממש.

יש עדויות למסורת של הגיית השם בצורה "ראובל", במקום "ראובן" שבנוסח המסורה. יש הסבורים שצורה זו היא הראשונית ומשווים אותה למילה דומה בערבית שפירושה "זאב".

במקרא מתייחס השם לראובן בן יעקב ולשבט המתייחס אליו, ואין אישים נוספים הנושאים אותו.

מעשה בלהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעשה ראובן ובלהה

כאשר יעקב נטה את אהלו ליד מגדל עדר, המקרא מספר כי ראובן שכב עם בלהה, פילגש אביו: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (בראשית, ל"ה, כ"ב). על מעשה זה מתבטא יעקב בברכו אותו לפני מותו: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה" (בראשית, מ"ט, ד').

חז"ל ניסו לא פעם להגן על ראובן מפני הוצאת לעז יתירה שמעשה זה עלול לעורר. כך למשל, המשנה במסכת מגילה קובעת כי "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם" (משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י'). בתלמוד הבבלי מופיעה דעתו של ר' שמואל בר נחמני שמרחיק לכת עוד יותר וטוען כי: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד ב'). הוא מסביר כי לאחר מות רחל העביר יעקב את משכנו לאוהל בלהה שפחתה; ראובן לא היה מוכן לקבל את העובדה כי אביו החליף את אשתו העיקרית בשפחתה במקום לבחור באמו לאה, שהייתה לדעתו השנייה במעלה. ועל כן "מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה".

יש קהילות הנוהגות לקרוא בתורה פסוק זה פעמיים כל פעם בשינוי טעמי המקרא כדי להראות שמעשה זה אינו כהבנתם של המון העם.[דרוש מקור] בקהילות תימן, בה עדיין נשתמר מנהג התרגום בציבור, אין מתרגמים את הפסוקים שמדברים על חטאו של ראובן[4].

במכירת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור מכירת יוסף, מסתבר כי ראובן היה אחראי לשלומו של יוסף[5]), אולם הוא לא הצליח למנוע מהם לבצע את זממם, ולאחר שבקושי רב שיכנע אותם לזרקו אל הבור במדבר[6], ניצלו האחים את הליכתו לאביו ומכרו את יוסף. וכשחזר וראה זאת אמר: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (בראשית, ל"ז, ל').

ראובן, בניסיון נואש להוציא את בנימין ולהראותו למשנה למלך מצרים, מציע ליעקב שימית את שני בניו אם לא יחזיר את בנימין ממצרים בשלום[7], אך למעשה יהודה הוא שמצליח לשכנע את אביו כשאמר "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" (בראשית, מ"ג, ט').

הברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברכות יעקב לבניו הוא מטיח בראובן כי על אף שהוא הבכור והוא זה שצריך לגלות אחריות ושליטה, הוא מתנהג בחיפזון ובלי ישוב הדעת בהחלטותיו ולכן מעשיו נכשלים תמיד. יעקב העביר מראובן את הסמכות על האחים ונתנה ליהודה, הבן הרביעי: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ" (בראשית, מ"ט, ח'). ספר דברי הימים, מבהיר מדוע ניתנה הבכורה ליהודה : " א וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר-וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ, לַבְּכֹרָה. ב כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ; וְהַבְּכֹרָה, לְיוֹסֵף." ( דברי הימים א' ה א' - ב' )

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – קבר ראובן

רומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הקדומה ביותר לקברו של ראובן היא בספר הישר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ויקברו את ראובן ואת גד בעבר הירדן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם.

ארבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת אחרת שתחילתה מן המאה ה-12 בכתבי רבי יעקב בן נתנאל הכהן אשר מציין את קברו ביישוב ארבל ליד טבריה.

נבי רובין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – נבי רובין

מסורת ערבית רואה במבנה קבר המצוי בלב חולות פלמחים, את מקום קבורתו של ראובן וכינו את המקום נבי רובין על שמו. המקום היווה מקום עליה לרגל במאות הקודמות. מקום הקבר לא נזכר כלל בספרות היהודית ובכתבי עולי הרגל והמסעות. נכון ל-2014 המקום מוזנח, אך מצבת הקבר עצמה זוכה למבקרים יהודים הבאים להתפלל במקום. ההיסטוריונית רבקה גונן טוענת[8] כי הקבר בנבי רובין שייך כנראה לשיח' ערבי. ההיסטוריון וליד ח'אלדי כתב כי הקבר נבנה כנראה על מקדש כנעני ומקור ההילולות באזור הם בטקסים של עבודה זרה.

שבט ראובן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבט ראובן

על פי המשנה תורה, האבן המייצגת אותו היא אבן האודם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו[9] וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של דודאים על רקע אדום, סמלו של שבט זה.

שבט ראובן חנה במדבר בצמידות לשבט שמעון, בדרום מחנה ישראל. וכשם שחנייתם במדבר הייתה בדרום, כן הייתה נחלתם בארץ ישראל: ראובן בדרום עבר הירדן ושמעון בדרום הארץ.

ישנם המקשרים באופן סמלי בין שנים עשר השבטים לשנים עשר החודשים[10]. כאשר מתחילים הקישורים לפי סדר האמהות החל מתשרי, מקושר ראובן לתשרי – והסמליות היא בכך שראובן עשה תשובה על חטאו. כאשר מתחילים מניסן לפי סדר החניה במדבר, ראובן מקושר לתמוז חודש התחלת החורבן, המתאים לחוטא אשר סולק מהבכורה.

נחלתו של השבט מוגדרת בתור "אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן" (נחמיה, ט', כ"א). תיאור הנחלה בספר יהושע מורכב מערים - המוקפות חומה, מהחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים. כך מתקבל התחום של נחלת השבט, שלו גבולות טבעיים: בצפון - נחל חשבון, המערב ים המלח, הדרום נחל ארנון ובמזרח - המדבר וארץ בני עמון. בתיאור תחום השבט מובאים מונחים ייחודיים כמו: "המישור", "הר העמק" - הר הירד בתלילות לעמק, "אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" - שהם המורדות המערביים של עבר הירדן לים המלח ו"הירדן והגבול" שהם בקעת הירדן. בנחלה כלול גם מקום מושבם של "נְסִיכֵי סִיחוֹן" - אשר הזמינו את בלעם לקלל את עם ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים חיון, ותצא דינה:קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שני מעשה דינה וסיפורי יעקב עמ' 69-66.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר היובלים פרק כח פסוק יז
  2. ^ סדר הדורות, שנת ב'קצ"ג, באתר HebrewBooks
  3. ^ בראשית, ל', י"ד
  4. ^ מעשה ראובן, נקרא ולא מיתרגם (משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י')
  5. ^ בראשית, ל"ז, כ"ט
  6. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"א
  7. ^ בראשית, מ"ב, ל"ז
  8. ^ Rivka Gonen, 2000. עמוד 209.
  9. ^ "ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין" (משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק ט)
  10. ^ ראה מאמר של הרב ש"ז כהנא