יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף
JosephandhisBrothers.jpg
לידה 1562 לפנה״ס
חרן, הממלכה החתית הקדומה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1452 לפנה״ס (בגיל 110 בערך)
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קבר יוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עובד ציבור, פירוש חלומות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אסנת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים; סַפְּרוּ נָא לִי.
יוסף פותר החלומות במצרים, בציור מאת פטר פון קורנליוס משנת 1816 לערך. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין

יוֹסֵף הוא דמות מקראית, בנם של יעקב ורחל. במסורת היהודית נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר"[1].

על פי הסיפור המקראי, יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא לקנאת האחים בו ולמכירתו לשיירת סוחרים. לאחר הגעתו למצרים, נמכר יוסף לפוטיפר והפך לראש ביתו. אולם, בעקבות עלילה שטפלה אשת פוטיפר עליו, הוא הושלך לבית האסורים. בבית הסוהר פתר יוסף את חלומותיהם של שר המשקים ושל שר האופים. בהמשך, פרעה נזקק גם הוא לפותר חלומות ויוסף הוצא מבית הסוהר לשם כך. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, ובישר לו על שבע שנות שובע העומדות בפתח ולאחריהן שבע שנות רעב. בתגובה לפתרון החלומות, מינה פרעה את יוסף למשנה למלך ולאחראי על הצלת מצרים מהרעב הצפוי לה.

לאחר שבע שנות השבע, כאשר התחילו שנות הרעב, אחיו של יוסף ירדו מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף העביר את אחיו תלאות רבות, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.

במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.

תאריך הולדתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מקורות קדומים ומאוחרים נולד יוסף בא' בתמוז[2][3].

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבן האהוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסיפור המקראי[4], היה יוסף בן הזקונים של יעקב מאשתו אהובתו רחל, לה היה זה הבן הבכור, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתרה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה. בנוסף, יוסף הביא את דיבת אחיו בפני אביהם – והם שנאו אותו בשל כך.

על פי המשך המקרא, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עומדה, והאלומות של כולם משתחוות לאלומתו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף, שראה בחלום זה כבחלום הנוסף נבואה, סיפר את חלומו לאחיו, מה שגרם לסיבה נוספת לשנאתם אותו. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד מ-11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[א]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"[5]? על פי רש"י, הגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, כיוון שאימו של יוסף – רחל – נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, על פי רש"י, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתגשם.

מכירת יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת יוסף

לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: "הנה בעל החלומות הלזה בא – ועתה לכו ונהרגהו!"[6] ראובן, הבכור, מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו.

יהודה הוסיף ואמר: "מה בצע כי נהרגהו", הוא הציע למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב הנדהם ביכה את מות יוסף, באומרו: "חיה רעה אכלתהו, טָרֹף טֹרַף יוסף"[7].

יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוסף ואשת פוטיפר

יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה[8]. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר שחשקה לשכב עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף, כשהיו שניהם לבדם בבית, ניסתה לתפוס את יוסף ולגרום לו לשכב עמה, אך יוסף ברח מהבית, בעוד בגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לאנוס אותה, ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר.

ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לשרת את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך[9]. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים ייתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף ביקש משר המשקים לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך שר המשקים שכח את יוסף.

לאחר שנתיים[10], כאשר פרעה חלם חלומות שלא היה מי שיפתור אותם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, והמליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום.

יוסף כמשנה למלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שפע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון, הזדרז יוסף והציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה התפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, ומינה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון, ומינה אותו להיות משנה למלך. בעקבות כך, העניק פרעה ליוסף את השם צָפְנַת פַּעְנֵחַ[11]. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" (שכן יוסף פירש את חלומו של פרעה).

יוסף ביצע בהצלחה את המשימה, אגר אוצרות מזון רבים, ומכר אותם ליושבי מצרים. במשך כל זמן זה, הוא חיכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. הוא דרש מהם להביא את אחיהם הקטן - בנימין, כביכול כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות. בנוסף, לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגנבת הגביע שלו.

לבסוף התגלה יוסף אל אחיו: "אני יוסף - העוד אבי חי"?[12], ומיהר לשלוח שלוחים אל אביו שיבוא אליו. יעקב הסכים, ויוסף הוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד – ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלווה.

לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים. לפני מותו ביקש יוסף מאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יעלו גם הם.

בניו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נשא לאישה את אסנת בת פוטי-פרע כהן העיר און שבמצרים העתיקה. על סיפור אהבתם ונישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי[13].

בתרבות היהודית הפך יוסף לסמל לאדם שבתבונתו ואמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. יש הרואים[דרוש מקור: מי?] בסיפור גדולתו של יוסף מעבר ממשפחתיות ללאומיות, בכך שיוסף "מתאמן" בתכסיסי מלכות ושלטון במצרים, כהכנה ליצירת עם.

לפי ספר בראשית[14] יוסף נפטר בגיל מאה ועשר במצרים, ובמדרש[15] כתוב שהיה זה א' בתמוז, היום שבו נולד.

מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בסמוך לאתר המקראי שכם הקדומה, בפאתי העיר שכם (בסמוך למחנה הפליטים בלאטה) והמכונה קבר יוסף.

דמותו ההיסטורית של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרפושית עם הכתובת "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים", שנמצא בתל שקמונה; מוצגת במוזיאון הימי הלאומי

יש המזהים את יוסף עם אמחותפ, המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנמחת הראשון מהשושלת ה-12, סובקנחת (אנ'), שפיתח את תעלת 'נהר יוסף' שממערב לנילוס.

ישנם המציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א–נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של השושלות החיקסוסיות (שושלות 15–16) במצרים, שהיו ממוצא שמי ועודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו, מה שיכול היה להקל על יוסף להשתלב בהיררכיה המצרית[16][17]. הוצע שהכתוב "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף"[18] מתייחס לגירוש השליטים הזרים ממצרים, שבעקבותיו השלטונות החלו לראות את בני ישראל כאִיום: "פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ"[19]. משושלות אלו לא נותרו כמעט כל תעודות, כך שאין כרגע ממצא המאשש או סותר השערה זו.

ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה, מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר. לפי השערה זו, סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס. פרשנות זו טוענת שהחיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל[20].

בסרט "פענוח יציאת מצרים" שנעשה בשנת 2006 ועסק בחקר האמת ההיסטורית של יציאת מצרים, נטען כי יוסף הוא אחד משליטי החיקסוס שהשתמש בטבעת חותם שעליה מוטבע השם: "יעקבהר". לטענת הסרט, זהו השימוש היחידי בשם עברי מהתנ"ך ("יעקב") בהיסטוריה של מצרים העתיקה.

יוסף במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור יוסף זכה למדרשים רבים, בהם המציגים אותו כצדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. להלן רק מקצת מהמדרשים.

יחסי יוסף ואחיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפסוק "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם",[21] המתאר את הבור אליו השליכו אחי יוסף את יוסף, דרשו חז"ל "ממשמע שנאמר 'והבור רק' איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר 'אין בו מים' - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו"[22]

דברי אחי יוסף "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ"[23] הובילו למדרש: "אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק? אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים - ולא נתמלאו."[24]

לאחר שיוסף מאשים את בנימין בגנבה, פונה אליו יהודה ומתחיל את דבריו בתחנונים ובחנופה: "בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה."[25] המדרש דורש את המילים "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" כפנייה תקיפה ואף מאיימת: "מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף את גוזר ואינך מקיים; מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן; מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי, ממך אני מתחיל ובפרעה רבך אני מסיים".[26]

יופיו וכיבוש יצרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה מתואר: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה."[27] מדרש תנחומא ממחיש את יופיו של יוסף: "פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף, מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן, ונתנה סכין לכל אחת ואחת, וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן. אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה."[28]

את המילים "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"[29] דורש המדרש כמלמדות על צניעותו של יוסף: "בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין, והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן. אעפ"כ לא היה מביט בהן. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא תלית את עינך והבטת בהן, חייך שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה. מהו צעידה? פרשה."[30] הפרשה שהובטחה ליוסף היא פרשת בנות צלפחד, שהיו מצאצאי יוסף.

מאמציה של אשת פוטיפר לפתות את יוסף מתוארים במדרש: "היתה אדונתו עמו בבית והיתה משדלתו בכל יום ויום בדברים, והיתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום - כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים. כל כך למה? כדי ליתן עיניו בה. ... ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו."[28]

דבריו של יעקב בברכתו ליוסף, "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל",[31] משמשים את המדרש כדי ללמוד שלא בקלות התגבר יוסף על יצרו: "ר' שמואל אמר: נמתחה הקשת וחזרה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ט) 'ותשב באיתן קשתו' - קשיותו. ר' יצחק אמר: נתפזר זרעו ויצא דרך צפרניו, שנאמר 'ויפוזו זרועי ידיו'. רב הונא בשם רב מתנא אמר: איקונין של אביו ראה וצנן דמו, דכתיב 'משם רועה אבן ישראל'."[32]

יחסי יוסף ופרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על דברי התורה על חלומות פרעה "וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה"[33] אומר המדרש: "פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באזניו. 'שבע פרות הטובות' - שבע בנות אתה מוליד; 'שבע פרות הרעות' - שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו 'שבע שבלים הטובות' - שבע מלכיות אתה מכבש; 'שבע שבלים הרעות' - שבע אפרכיות מורדות בך. ... וכל כך למה? כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול גדוּלה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום אין זה שבחו - יכולין החרטומים שיאמרו לו: אילו שאלת אותנו כבר פתרנו אותו לך. אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו ואחר כך בא יוסף והחזירה עליו."[34]

על הפסוק "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"[35] מסופר שאמרו איצטגניני פרעה: "עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו?" אמר להן: "גינוני מלכות אני רואה בו". אמרו לו: "אם כן, יהא יודע בשבעים לשון". בא גבריאל ולימדו שבעים לשון. למחרת כל לשון שפרעה דיבר עמו השיב לו. לבסוף דיבר יוסף בלשון הקודש ופרעה לא הבין מה הוא סח. אמר לו פרעה: "למדני". לימד יוסף את פרעה, אך הוא לא למד. אמר לו פרעה: "הישבע לי שלא תגלה". נשבע לו. כשאמר יוסף לפרעה "אבי השביעני לאמור", אמר לו פרעה: "לך ושאל על שבועתך" (כלומר מצא מי שיתיר לך נדרך). אמר לו לו יוסף: "אם כן, אשאל גם על השבועה שנשבעתי לך". על כורחו אמר פרעה ליוסף: "עלה וקבור את אביך כאשר השביעך".[36]

יוסף בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי חסידות, דמותו של יוסף משמשת פעמים רבות כדי לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, וכאשר נאמר "וצדיק יסוד עולם"[37] – הצדיק הוא יוסף. כמו כן, בסדר האושפיזין נמצא יוסף ביום השישי של סוכות (או ביום הרביעי לפי מנהג הגר"א), והוא כנגד מדת היסוד. בחסידויות שונות (בעלזא ועוד) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" ומתפללים שבזכותו תגיע הפרנסה לעם ישראל.

יוסף באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סורה (פרק) מספר 12 בקוראן היא סורת יוסֻףערבית: سورة يوسف) והיא מספרת על יוסף ואחיו. בדומה לסורות אחרות בקוראן, התיאור המופיע בקוראן דומה בפרטים מסוימים לסיפור המקראי, אך מוסיף ומשנה במספר מקומות.

לאחר הקדמה קצרה, מסופר שם:

3. יוסף אמר לאביו, אבי, ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתים, והם סוגדים לי.
4. אמר, בני, אל תספר את חלומך לאחיך פן יחרשו עליך רעה. הן השטן אויב מושבע הוא לאדם.
5. כך יבחר בך ריבונך וילמדך את פשר סיפורי (החלומות) ויטה לך ולבית יעקב מלוא חסדו, כשם שלפנים נטה אותו במלואו לאבותיך, לאברהם וליצחק. הן ריבונך יודע וחכם.
6. ביוסף ואחיו צפונים אותות לשואלים
7. הם אמרו, הן יוסף ואחיו אהובים על אבותינו יותר מאיתנו, אף כי אנו הרבים והחזקים. אכן שרוי אבינו בתעייה גמורה.
8. הירגו את יוסף או השליכוהו אי-שם בארץ, למען יסב אביכם את פניו אליכם לבדכם. אחריו תצלח דרככם.
9. אז אמר אחד מהם, אל תהרגו את יוסף כי אם השליכוהו אל מחשכי הבור למען תאספהו אחת השיירות, אם יש בדעתכם לעשות כן.
10. אמרו, אבינו, מדוע לא תבטח בנו כי נשמור על יוסף? הן רק את טובתו נבקש
11. שלחהו עמנו מחר למען ישתובב וישחק, ואנו נשמרהו מכל משמר
12. אמר, אם תיקחוהו איעצב אל לבי, וחושש אני פן יאכלהו הזאב בעת שתסיחו את דעתכם ממנו
13. אמרו, אם יאכלהו הזאב בעוד אנו הרבים והחזקים, כי אז נלך לאבדון.

סורה 12 (סורת יוסף), פסוקים 313

לפי אמונת האסלאם, גם התנ"ך, גם הברית החדשה וגם הקוראן נכתבו באותו זמן על ידי האל על ה"לוח השמור" (בערבית: اللوح المحفوظ) שבשמיים,[דרוש מקור] וירדו לארץ בזמנים שונים. על פי תפיסה זו, אין חשיבות לסדר הירידה של הכתובים, כיוון שכולם קדושים ונכונים. לפי תפיסה זו, סיפור יוסף בקוראן מוסיף על הסיפור המקראי, אך אינו שולל אותו.

מסיבה זו, כאשר פרשנים מוסלמים רוצים לפרש למשל מי מהאחים אמר לא להרוג את יוסף (פסוק 9), יהיו שיחזרו לסיפור המקראי ויפרשו שיהודה (בערבית يهوذا. תעתיק: יהוד'א) הוא זה שהגן עליו. זאת, בהתבסס על הפסוק במקרא לפיו יהודה לא רצה להרוג את יוסף: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו: מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ"[38].

יוסף בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך ההבנה המקובלת, אך לדעת הרמב"ן (בראשית, מ"ג, כ"ו) מדובר על בני ביתו של יעקב – נשיו ותולדותיו. לדעת ר' יעקב צבי מעקלנבורג (הכתב והקבלה, שם) הירח מייצג גם הוא את יעקב, אם כי פן שונה באישיותו. הסבר נוסף אפשר למצוא במאמר בוויקיטקסט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ד
  2. ^ ספר היובלים, ‏פרק כ"ח פסוק ל"ב, באתר "דעת"
  3. ^ "דובר שלום", בסידור "אוצר התפלות", דף תנ"ד.
  4. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז
  5. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק י'
  6. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים י"ט-כ'
  7. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג
  8. ^ ספר בראשית, פרק ל"ט
  9. ^ ספר בראשית, פרק מ'
  10. ^ ספר בראשית, פרק מ"א
  11. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה
  12. ^ ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ג'
  13. ^ ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק ה'
  14. ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוק כ"ו
  15. ^ רבנו בחיי שמות פרק א פסוק ו
  16. ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 138.
  17. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמ' 122
  18. ^ ספר שמות, פרק א', פסוק ח'
  19. ^ ספר שמות, פרק א', פסוק י'
  20. ^ ישראל קנוהל, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך, אור יהודהדביר, 2008
  21. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ד
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ב, עמוד א'
  23. ^ ספר בראשית, פרק מ"ב, פסוק כ"א
  24. ^ בראשית רבה, פרשה צ"א, פסקה ח'
  25. ^ ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק י"ח
  26. ^ בראשית רבה, פרשה צ"ג, פסקה ו'
  27. ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ו'
  28. ^ 1 2 מדרש תנחומא וישב ה
  29. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ב
  30. ^ בראשית רבה, פרשה צ"ח, פסקה י"ח
  31. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ד
  32. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ז, פסקה ז'
  33. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק ח'
  34. ^ בראשית רבה, פרשה פ"ט, פסקה ו'
  35. ^ ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ד
  36. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד ב'
  37. ^ ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה
  38. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ו