נאם ג'ון פייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נאם ג'ון פייק
Baek Namjun
לידה 20 ביולי 1932
סיאול, הכיבוש היפני בקוריאה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 2006 (בגיל 73)
מיאמי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום קוריאנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה וידאו ארט עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות פלוקסוס, נאו דאדא עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Internet Dream עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים (1977)
מדליית גתה (1997)
פרס פוקואוקה לתרבות אסיה (1995)
פרס מכון הסרטים האמריקאי ליוצרים עצמאיים על שם מאיה דרן (1986)
פרס וילהלם-למברוק (2001)
לי בינג-צ'ול (1995)
מסדר ההצטיינות בתרבות של דרום קוריאה (2007)
פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (1998)
טבעת הקיסר של גוסלאר (1991)
Will Grohmann Award עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שיגקו קובוטה (1965–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אוטוסטרדה אלקטרונית (1995), מיצב וידאו, המוזיאון לאמנות אמריקאית, וושינגטון

נָאם ג'וּן פָּייקאנגלית: Nam June Paik;‏ 20 ביולי 1932 - 29 בינואר 2006) היה אמן אמריקאי יליד קוריאה הדרומית. פייק היה אמן מיצגים ונחשב לאחד מחלוצי אמנות הוידאו ארט. עבודתו קשורה קשר הדוק אל רעיונות תנועת הפלוקסוס, בה היה פייק חבר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייק נולד בסיאול כאחד מחמישה בנים לאב אשר היה עובד טקסטיל לפרנסתו. בילדותו, הוכשר פייק כפסנתרן. בשנת 1950, בזמן מלחמת קוריאה ברחו פייק ומשפחתו להונג קונג ומשם ליפן. שם, סיים פייק את לימודיו באוניברסיטת טוקיו. את התזה שלו כתב פייק על המלחין ארנולד שנברג.

לאחר לימודיו ביפן עבר פייק לגרמניה, שם המשיך בלימודים בתחום ההיסטוריה של המוזיקה באוניברסיטת מינכן. בזמן לימודיו נפגש פייק עם המלחינים קרלהיינץ שטוקהאוזן וג'ון קייג'. בהשפעתם עבר לעבוד עם מוזיקה אלקטרונית. בנוסף פגש פייק את הפסל והמייצגן יוזף בויס ובהשפעתם הצטרף פייק לתנועת הפלוקסוס.

במסגרת התנועה, אשר תפסה את עצמה כהמשך מאוחר של תנועת הדאדא, הציג פייק את עבודתו הראשונה "הצגה של מוזיקה אלקטרונית טלוויזיונית" (Exposition of Music-Electronic Television) ובמסגרתה שינה ועיוות את פעולתם של מקלטי טלוויזיה, בעזרת מגנטים.

בשנת 1964 עבר פייק לניו יורק. שם המשיך ביצירה אמנותית המתייחסת למוזיקה ואמנות פלאסטית גם יחד. בעבודה "זן קולנועי" (Zen for Film), מן השנים 19621964, הציג פייק בדירה ניו-יורקית מיצב הכולל פסנתר, בס וטלוויזיה ובה שודר סרט שלא עבר תהליך של פיתוח הנגאטיב ועל כן היה חסר כל דימוי.[1] ואילו בעבודה אחרת - במיצג "צ'לו טלוויזיה" (TV Cello), אותה יצר ביחד עם הצ'לנית שרלוט מורמן, יצר פייק מעין צורה של כלי הצ'לו עשוי מטלוויזיות אשר שידרו דימויים אותן "ניגנה" מורמן.

בתוך מסגרת האמנות המושגית שפיתח פייק, אמנות אשר ניסתה לבחון את אופני הייצוג ואת גבולותיו, הופיעו בעבודותיהם של השניים גם נושאים נוספים כגון היחס אל המודל הנשי באמנות. במייצג "אופרה סקסטרונית" (Opera Sextronique), משנת 1964 הופיעה מורמן כשהיא חשופת חזה. במייצג "חזייה טלוויזיונית לפסלים חיים" (1967), כוסה חזה של מורמן במסכי טלוויזיה קטנים,[2] ואילו במייצג "חזייה טלוויזיונית" (1968) הופיעו על חזה החשוף של מורמן שתי מראות עגולות, אשר שיקפו את המצלמות המתעדות אותה בעת נגינתה בכינור.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאם ג'ון פייק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: טננבאום, אילנה (עורכת), וידאו Zero, בדרך לקולנוע, הדימוי המוקרן - העשור הראשון, מוזיאון חיפה, 2004, עמ' 36-37.
  2. ^ Media Art Net | Paik, Nam June; Moorman, Charlotte: TV-Bra for Living Sculpture
  3. ^ ראו: טננבאום, אילנה (עורכת), וידאו Zero, כתוב בגוף, פעולה בשידור חי, הדימוי המוקרן - העשור הראשון, מוזיאון חיפה, 2006, עמ' 27.