נאז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נאס)
נאז
Nas
נאז מופיע בפריז, יולי 2014
נאז מופיע בפריז, יולי 2014
לידה 14 בספטמבר 1973 (בן 47)
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה נאסיר ג'ונס
מוקד פעילות קווינס, ניו יורק
שנות הפעילות 1991 - היום (כ־29 שנים)
עיסוק ראפר, יזם, שחקן, פעיל פוליטי, מפיק מוזיקלי, איש עסקים, שחקן טלוויזיה, מסעדן, פזמונאי, תופר, אמן הקלטה, זמר, מוזיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ראפ/היפ הופ
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה זמרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים דף ג'אם
בן או בת זוג קליס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.nasirjones.com
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נאסיר ג'ונסאנגלית: Nasir Jones, נולד ב-14 בספטמבר 1973, גדל ברובע קווינס שבניו יורק), המוכר יותר בשם נאז (לשעבר "נאסטי נאז", "Nasty Nas") הוא כוכב היפ הופ, מפיק מוזיקלי ושחקן קולנוע אמריקאי. אף על פי שלא סיים את לימודיו בחטיבת ביניים, נאז הצליח לרכוש שליטה גבוהה בשפה האנגלית, אותה ניצל מאוחר יותר לעבודתו ככותב. היה חלק מלהקת ההיפ הופ "דה פירם" (The Firm - החברה) שהושפעה מתרבות המאפיה עד שהתפרקה ב-1998.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאז נולד בברוקלין ניו יורק. הוא עבר עם משפחתו בגיל 4 ל"קווינס ברידג'", פרויקט השיכון הגדול בארצות הברית, מקום שנאז מרבה להזכיר בשיריו. אימו הייתה עובדת בשירות הדואר ואביו, אולו דרה, היה נגן חצוצרה בלהקת ג'אז. כשנאז היה בן 13, אביו עזב את הבית. בעקבות כך, נאז עזב את בית הספר כדי לעזור בבית. הוא למד בכוחות עצמו את התנ"ך, הקוראן וכן את התרבות האפריקאית ותרבות ההיפ הופ. נאז החל את דרכו כראפר יחד עם חברו ושכנו "ויליאם גרהם", ששימש כדי ג'יי שלו. נאז הופיע לראשונה באלבום ההיפ הופ של להקת מיין סורס (Main source) ב-1991. למרות הופעתו המוצלחת, נאז לא הצליח לקבל חוזה הקלטות. שיתוף הפעולה בין ווילאם ונאז נגדע באיבו, כאשר נורה ויליאם בידי מתנקש במאי 1992. מאוחר יותר באותה שנה, נאז חתם חוזה עם חברת התקליטים קולומביה. נאז הקליט את סינגל הבכורה שלו בשם "הלף טיים" (Halftime) מתוך האלבום של אם סי סרץ' (MC serch), שגם עזר לנאז להשיג את החוזה שלו. הסינגל המצליח עזר לנאז להשיג מוניטין בקהילת ההיפ הופ.

אילמאטיק (Illmatic)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של נאז, "אילמאטיק", יצא לאור ב-19 באפריל 1994 בחברת התקליטים קולומביה. המפיקים שביצעו את ההפקה המוזיקלית של האלבום הם: "לארג' פרופסור" (Large professor), "פיט רוק", "קיו טיפ" (Q tip), ו"די ג'יי פרמייר" (Dj premier). האלבום נחשב לאחד מאלבומי ההיפ הופ הגדולים של כל הזמנים ונכס צאן ברזל בתרבות ההיפ הופ של החוף המזרחי. מגזין הרולינג סטון דירג את האלבום במקום ה-400 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. למרות שסגנונו לא נחשב למסחרי, הגיע האלבום למעמד של פלטינה.

סגנונו החדשני והחתרני של האלבום הקנה לנאז שם מכובד בסצנת ההיפ הופ והוא קיבל מעמד של כוכב. נאז זכה להתארח באלבום של חברו הטוב איי זי (AZ), "דו אור דיי" (Doe or die), באלבום "אינפמוס" (Infamous) של "מוב דיפ" (Mobb deep) וכן באלבום "אונלי בילט פור קיובן לינקס" (Only built 4 cuban lynx...) של "רייקוון" (Raekwon) מהוו טאנג קלאן. נאז החל לאמץ לעצמו בתקופה זו מוטיבים מתרבות המאפיה וקרא לעצמו "נאז אסקובר" על שם פבלו אסקובר.

בשנת 2012 הוציא שיר עם איימי ויינהאוס, לאחר שנפטרה מהרעלת אלכוהול, בשם "Cherry Wine". בשיר לא שרה ויינהאוס באמת, וקולה נלקח ונערך על ידי מכשירים מיוחדים. השיר זכה למועמדות בטקס פרס הגראמי בשנת 2013, אך לא זכה.[1]

בשנת 2013 שיחקה בדרמה המוזיקלית ""ילדות שחור"ה לצידם של פורסט ויטאקר, אנג'לה באסט וטייריס גיבסון.

בשנת 2017 הודיע נאז שהוא עובד על אלבום חדש. האלבום יצא ב-15 ביוני 2018 בשם "Nasir".

הריב עם ג'יי זי ואית׳ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הרצח של ביגי, נוצר בעולם ההיפ הופ הצורך ביורש לא רשמי שייצג את החוף המזרחי. נאז וג'יי זי היו מועמדים בעל כורחם וחלקו בעת ההיא כבוד הדדי יחסי אחד לשני. ב-97 ג'יי זי שחרר את "Where I'm From" שפרגן לנאז, ואף סימפל את קולו כאות הערכה. נאז השיב במחווה פחות נחמדה עם "We Will Survive" כשרמז שיש ראפרים שממהרים להכתיר את עצמם כיורשים, בלי שיש להם זכות. משם החלו חילופי ירידות בין השניים בטראקים שונים, המפורסם שבהם הוא "Takeover" של ג'יי זי, שירד בכלל על פרודג'י ממוב דיפ. אלא שג'יי הוסיף בית מיוחד לשיר שטוען שמאז "Illmatic" של נאז ב-1994, הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה. בתגובה ל"Takeover" הוציא נאז את השיר אית׳ר (Ether) שנחשב לאחד משירי הדיס הגדולים בכל הזמנים. בשיר נאז טוען שהוא המלך היחיד של החוף המזרחי ויורד על ג׳יי זי פעמים רבות. נאז טוען בשיר שג׳יי הוא הומו. השיר זכה להצלחה גדולה.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994- Illmatic
  • 1996- It Was Written
  • 1999- I Am
  • 1999- Nastrademus
  • 2000- QB'S Finests (אלבום אוסף של ראפרים מקווינס ברידג')
  • 2001- Stillmatic
  • 2002- The Lost Tapes
  • 2002- God's Son
  • 2004- Street Disciple
  • 2006- Hip Hop Is Dead
  • 2007- Greatest Hits
  • 2008- Untitled
  • 2010- Distant Relatives (בשיתוף עם דמיאן מארלי)
  • 2012- Life is Good
  • 2018- Nasir
  • 2020- King's Disease

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נאז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]