איימי ויינהאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איימי ויינהאוס
Amy Winehouse -Virgin Festival, Pimlico, Baltimore, Maryland-4August2007.jpg
איימי ויינהאוס ביוני 2007
מידע כללי
שם לידה איימי ג'ייד ויינהאוס
תאריך לידה 14 בספטמבר 1983
מקום לידה סאות'גייט, אנגליה
תאריך פטירה 23 ביולי 2011 (בגיל 27)
מקום פטירה לונדון רבתי
שנות פעילות 2011-1998
סוגה R&B, סול, ג'אז
סוג קול מצו-סופרן
עיסוק זמרת-יוצרת, גיטריסטית, מוזיקאית ג'אז, זמרת, גיטריסטית ג'אז
כלי נגינה גיטרה
חברת תקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ
שיתופי פעולה בולטים טוני בנט, נאס, מארק רונסון
Allmusic mn0000627026
http://www.Amywinehouse.com

איימי ג'ייד ויינהאוסאנגלית: Amy Jade Winehouse; ‏ 14 בספטמבר 198323 ביולי 2011) הייתה זמרת-יוצרת יהודייה-בריטית, שהתפרסמה בזכות סגנונה האקלקטי, הכולל תערובת של ז'אנרים רבים, בהם סול, סקא, ג'אז, ורית'ם אנד בלוז.

אלבומה הראשון של ויינהאוס, "Frank", הצליח למדי, הן מסחרית והן אצל המבקרים במולדתה בריטניה. האלבום גם היה מועמד לפרס מרקיורי. אלבומה השני, "Back to Black", שיצא ב-2006, הוביל לחמש זכיות בפרס הגראמי והפך אותה לאמנית הבריטית הראשונה שזכתה בחמישה פרסי גראמי, כולל שלושה מתוך ה"ארבעה הגדולים": תגלית השנה, תקליט השנה ושיר השנה. ב-14 בפברואר 2007 זכתה בפרס המוזיקה הבריטית בקטגוריית הזמרת הבריטית הטובה ביותר.

ויינהאוס נפטרה בביתה בקמדן טאון, לונדון בתאריך 23 ביולי 2011 מהרעלת אלכוהול.[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויינהאוס נולדה באזור סאות'גייט שברובע אֶנפילד בצפון לונדון למשפחה יהודית חובבת ג'אז. משפחתה של ויינהאוס מנתה ארבע נפשות: אביה מיטשל (נהג מונית), אמה ג'ניס (רוקחת), ואחיה הבכור אלכס. סבא רבא מצד האב היגר ללונדון בשנת 1890 ממינסק. לפני שעברה לבית הספר "אשמול" (Ashmole) היא למדה בבית הספר של סאות'גייט. כשהייתה בת עשר הקימה עם חברתה להקת ראפ בשם "Sweet 'n' Sour", אשר לא האריכה ימים. היא למדה בבית הספר ע"ש סילביה יאנג לאמנויות הבמה בגיל 12, אבל סולקה בגיל 14 מאחר ש"לא מיצתה את עצמה", ומאחר שעשתה נזם. יחד עם ילדים נוספים מבית סיפרה היא הופיעה בתוכנית טלוויזיה בריטית בשנת 1997. מאוחר יותר למדה בבית הספר BRIT לאמנויות הבמה בקרוידון.

עד גיל 13, אז קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה, השתעשעה ויינהאוס עם הגיטרה של אחיה. כשנה לאחר שקיבלה את הגיטרה החלה לכתוב שירים ולהלחין אותם. בתקופה זו נשרה מבית הספר והחלה להתנסות בסמים.

מיד לאחר נשירתה החלה לעבוד ככתבת לענייני בידור ברשת החדשות "World Entertainment", ובנוסף החלה לשיר יחד עם להקת ג'אז מקומית. חברהּ דאז, זמר הסול טיילר ג'יימס, שלח קלטת דמו שלה (הכוללת את השיר "Love Is A Losing Game", שנמצא בגרסתו המקורית באלבום המורחב של Back to Black) לחברת התקליטים "Island/Universal" היוקרתית, אשר הביאה בסופו של דבר להחתמתה על חוזה הקלטות עם החברה. עם התשלום הראשון שקיבלה מהחברה עברה ויינהאוס ללונדון, שם שכרה את להקת הליווי של שארון ג'ונס.

חייה האישיים של ויינהאוס עוררו עניין תקשורתי רב. סגנונה הייחודי ועיצוב שערה עוררו חקיינים והיוו השראה למעצבי אופנה, שהבולט בהם הוא קרל לגרפלד. במהלך השנים היא כיכבה במדורי הרכילות בשל בעיות רפואיות, בעיות סמים ואלכוהול, אשפוזים עקב תאונות ובמכוני גמילה. בראיונות שונים סיפרה ויינהאוס שהיא סובלת מדיכאונות, מנטייה לפגיעה עצמית ומהפרעות אכילה. בשנת 2005 עברה תקופה של בעיות שתייה, שימוש בסמים כבדים, מצבי רוח אלימים וירידה במשקל. קרוביה ציינו כי מות סבתה היה אחת הסיבות להתמכרותה הקשה.

ב-18 במאי 2007 נישאה ויינהאוס לבלייק פילדר-סיביל במיאמי ביץ'. היא ובעלה הסתבכו בעבירות חוק מספר פעמים, דבר שהוביל לביטולם של כמה מסעי הופעות. בנוסף, בעלה ישב בבית סוהר כשנה על שיבוש הליכי משפט ועוד מספר פעמים על שימוש בסמים, קטטות וכדומה. ב-16 ביולי 2009 הזוג התגרש. באוגוסט 2007 ביטלה ויינהאוס מספר הופעות בבריטניה בשל תשישות ובריאות לקויה. בתקופה זו אושפזה ויינהאוס בשל מנת יתר של סמים שונים ואלכוהול. בראיון למגזין הגרמני "שטרן", אמרה כי אושפזה בשל סמים וכי "באמת חשבתי אז שזה נגמר".[3] במהלך שנת 2008 עברה מספר ניסיונות גמילה. באוקטובר 2010 טענה ויינהאוס בראיון ל"גלאמור" כי לא השתמשה בסמים בשלוש השנים האחרונות, וכי היא מרגישה שבריאותה טובה יותר.[4] עם זאת, מספר חודשים לאחר מכן, בהופעתה בבלגרד ב-18 ביוני 2011, ספגה ביקורת רבה מהתקשורת לאחר שאיחרה לעלות לבמה, מלמלה את מילותיהם של מספר שירים ולאחר מכן ירדה מהבמה לקול קריאות בוז של הקהל; בעיתונים נטען כי בהופעתה הכללית נראתה שיכורה או מסוממת.[5] לאחר אותה הופעה ביטלה ויינהאוס את שתי ההופעות הבאות, ובהמשך הודיעה כי היא מבטלת את כל סיבוב ההופעות האירופאי שתוכנן, "עד שתחזור למיטבה".[6]

וויינהאוס הייתה ביסקסואלית והזדהתה כך במספר הזדמנויות.[7][8] ב-23 ביולי 2011 נמצאה ויינהאוס ללא רוח חיים בדירתה בצפון לונדון בגיל 27 (ובכך הצטרפה ל"מועדון 27"). גופתה של ויינהאוס הועברה בתום הנתיחה לבני משפחתה, וב-26 ביולי נשרפה גופתה בקרמטוריום "גולדרס גרין". משפחתה של ויינהאוס הודיעה כי אפר הגופה יונח לצד אפרה של סבתה - בבית העלמין היהודי וג'וורברי.

ב-26 באוקטובר 2011 פורסמו תוצאות הנתיחה לאחר המוות, לפיה כמות האלכוהול שנמצאה בדמה הייתה פי 4.5 מהכמות המותרת לנהיגה בבריטניה. הרופאה הפרטית שלה, ד"ר כריסטינה רומייט, סיפרה כי הזמרת הייתה בתהליך גמילה, אך חזרה לשתיית אלכוהול בימים שקדמו למותה. ב-29 במרץ 2012 נמסר מסוכנות הידיעות האמריקנית AP כי אביה של ויינהאוס, מיץ', יהיה מנהל העיזבון שלה וכי הוריה יירשו את כלל רכושה מאחר שלא השאירה צוואה. לאחר מותה יצר המוזיאון היהודי בלונדון תערוכה לזכרה. תערוכה זו הוצגה גם בבית התפוצות.[9]

במאי 2015, יצא הסרט "איימי" המציג ראיונות וקטעי צילום של ויינהאוס מצעירותה עד מותה.[10]

קריירה והצלחה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של ויינהאוס, "Frank", יצא ב-20 באוקטובר 2003. שירים רבים באלבום כללו השפעות ג'אז. מלבד שני שירים שהם גרסת כיסוי, כל שירי האלבום נכתבו בשיתוף עם ויינהאוס. האלבום קיבל ביקורות חיוביות, וקולה הושווה לקולותיהן של שרה וון, מייסי גריי ואחרות. האלבום הגיע לפלטינה והיה מועמד למספר פרסי מרקורי. לאחר יציאתו של האלבום טענה ויינהאוס כי "היא הייתה רק 80 אחוז מאחורי האלבום" ושחברת התקליטים הכלילה באלבום שירים שלא אהבה. אחרי יציאת האלבום היא ציינה בראיון "אני לא יכולה להקשיב לאלבום 'פרנק' יותר, ואף פעם בעצם לא הייתי מסוגלת".

ויינהאוס בתסרוקתה הידועה, 2007

ב-2006 יצא אלבומה השני של ויינהאוס, "Back to Black", שזכה להצלחה גדולה באמריקה ובריטניה, וזכה בחמישה פרסי גראמי. בנוסף, האלבום הגיע לחמישה אלבומי פלטינה בבריטניה, מה שהפך אותו לאלבום הנמכר ביותר לשנת 2007. האלבום הוליד כמה סינגלים, הסינגל הראשון והמצליח ביותר בקריירה של ויינהאוס מבחינה מסחרית הוא "Rehab", שיצא ב-23 באוקטובר 2006 והגיע למספר 9 במצעד הבילבורד, היה ללהיט בינלאומי וכן היה לשיר ההיכר שלה. הסינגל השני, "You Know I'm No Good", יצא ב-8 בינואר 2007, והגיע למספר 18 במצעד הסינגלים הבריטי. הסינגל השלישי הוא "Back To Black", שיצא בבריטניה ב-30 באפריל 2007, והגיע למספר 25 במצעד הסינגלים הבריטי וזכה גם הוא להצלחה בינלאומית. שני הסינגלים הנוספים מהאלבום הם: "Tears Dry On Their Own" (שהיה ללהיט top 20 בבריטניה והגיע למעמד כסף על מכירות של למעלה מ-200,000 עותקים) ו"Love Is A Losing Game" (שאף על פי שהיה הסינגל הכי פחות מצליח מהאלבום עדיין זכה להצלחה יחסית כשנכנס ל-top 40 גם בבריטניה וגם באירלנד). האלבום כולל גם בונוסים מהופעות של ויינהאוס ואת השיר "Valerie". האלבום זכה לביקורות טובות וחיוביות רבות ומבקרים רבים שיבחו אותו.

ב-23 ביולי 2008 הוצגה בובת שעווה בדמותה ויינהאוס במוזיאון "מאדאם טוסו" בלונדון. ב-2010 החלה לעבוד על האלבום השלישי שלה, אשר אמור היה לצאת לאור במחצית הראשונה של 2011. יציאת האלבום נדחתה עקב ניסיונותיה הכושלים להיגמל מהשימוש בסמים ולהתפנות לעבודה על האלבום. לאחר מכן הופיעה בכמה הופעות בברזיל, ב-8 עד 15 בינואר, ובהופעות שרה גרסאות כיסוי חדשות ואת השירים הישנים מאלבומה השני Back to Black. במקביל החלה להתעסק באופנה, ועיצבה כמה תלבושות הנמכרות כיום בכמה חנויות.

ב-18 ביוני 2011, כחודש לפני מותה, הופיעה ויינהאוס בבלגרד, בהופעה שהתפרסמה משום שלא הצליחה לשיר את שיריה. ניכר היה כי הייתה בהשפעת סמים או אלכוהול, אך לא התאפשר לה לרדת מהבמה עד תום ההופעה.

ב-20 ביולי 2011, כשלושה ימים לפני מותה, הופיעה ויינהאוס עם בת הסנדקות שלה, דיון ברומפילד ולהקת הוונטד בקמדן, לונדון. הופעה זו הייתה הופעתה האחרונה של ויינהאוס בציבור.[11]

Lioness: Hidden Treasures[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בספטמבר 2011, יום הולדתה ה-28 של ויינהאוס, פורסמה הקלטתה האחרונה- דואט עם הזמר טוני בנט. ויינהאוס ובנט הקליטו את השיר "Body & Soul" בחודש מרץ 2011, כארבעה חודשים לפני מותה. לשיר יצא קליפ, ובו נראים ויינהאוס ובנט מקליטים. חלק מן הקליפ הוצג לעיני הקהל והתקשורת במהלך פינת כבוד שבוצעה בטקס ה-VMA של שנת 2011 לויינהאוס, ובה נאמרו דברים מפי ראסל בראנד, טוני בנט (יחד עם ההצצה לקליפ) וביצוע כיסוי לשיר "Valerie" של מארק רונסון באירוח ויינהאוס על ידי ברונו מארס. ב-2 בדצמבר 2011 יצא לאור האלבום האחרון של איימי ששמו Lioness: Hidden Treasures.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרי מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004: Sessions@AOL
  • 2007: iTunes Festival: London 2007
  • 2008: Back to Black: B-Sides
  • 2008: Frank/Back to Black
  • 2012: At The BBC: Deluxe Box Set

אלבומי DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2007: I Told You I Was Trouble: Live in London
  • 2007: Amy Winehouse Live @ The Orange Lounge
  • 2007: In Concert 2007

סיבובי הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Frank Tour :2003-2005
  • Back to Black Tour :2006-2008
  • The Return Of Amy :2010-2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע וכתבות:

כתבות ומאמרים בעקבות מותה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "איימי ויינהאוס מתה מצריכת אלכוהול". הארץ (בעברית)‎. 27 באוקטובר 2011. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2017. 
  2. ^ "איימי ווינהאוס מתה מאלכוהול". mako. 26 באוקטובר 2011. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2017. 
  3. ^ Amy Winehouse was not hospitalized for 'exhaustion', באתר לוס אנג'לס טיימס
  4. ^ Amy Winehouse Unveils Her Fred Perry Designs באתר פיפל
  5. ^ "איימי וויינהאוס שיכורה מכדי לשיר", 19 ביוני 2011, אתר וואלה!
  6. ^ כאמור למיטב היא לא חזרה...Amy Winehouse tour pulled so she can 'sort herself out',‏ 21 ביוני 2011, באתר BBC
  7. ^ Amy Winehouse claims bisexuality
  8. ^ Amy Winehouse is bisexual
  9. ^ נועה הרשקוביץ‏, איימי איפה נעלמת לנו? פינת התרבות בתערוכה חדשה לזכרה של ווינהאוס, באתר וואלה! NEWS‏, 20 באוקטובר 2014
    אבי פיטשון, לראות מקרוב את איימי ויינהאוס, בישראל, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2014
  10. ^ אמיר בוגן, קאן, הסרט על איימי וויינהאוס: מרגש אך מייגע, באתר ynet, 17 במאי 2015
  11. ^ "צפו: איימי ויינהאוס בפעם האחרונה על הבמה". נענע 10 - תרבות ובידור. בדיקה אחרונה ב-27 ביולי 2017. 



הקודם:
קארי אנדרווד
זוכה פרס הגראמי - תגלית השנה
2008
הבא:
אדל