נבלט (אתר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נְבַלָּט היה יישוב מקראי. בתקופת שיבת ציון כאשר התאפשרה חזרתם של הגולים מבבל לארץ ישראל לאחר הצהרת כורש, יושבה נבלט על ידי בני שבט בנימין, על פי המסופר בספר נחמיה[1]:

"וּבְנֵי בִנְיָמִן מִגָּבַע מִכְמָשׂ וְעַיָּה וּבֵית אֵל וּבְנֹתֶיהָ: עֲנָתוֹת נֹב עֲנָנְיָה: חָצוֹר רָמָה גִּתָּיִם: חָדִיד צְבֹעִים נְבַלָּט".

במאה ה-20 הציעו לזהותה בבית נבאלא, הסמוכה למושב בית נחמיה של ימינו, מצפון מזרח ללוד, ואשר נמצאת צפונית לתל חדיד, וזאת בהתאם להקשר המקראי.

בתל הסמוך לבית נבאלא נתגלו שרידים מתקופת הברונזה עד התקופה הביזנטית[2].

יש לציין כי בתוספתא נזכרת על ידי חז"ל "משפחת בית נבלטא"[3], וכמו כן, בשטר גירושין בארמית ממדבר יהודה, המתוארך לתקופת המרד הגדול, מצוין כי שם האישה הוא "מרים בת יהונתן מן הנבלטא"[4].

הנחל העובר באזור נקרא כיום נחל נבלט, על שם העיר מקראית, ובראשית ימיו נקרא מושב בית נחמיה בשם "בית נבלטא".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר נחמיה, פרק י"א, פסוקים ל"א-ל"ד.
  2. ^ אתר רשות העתיקות.
  3. ^ תוספתא, מסכת פיאה, ד, יא.
  4. ^ ראו: פרופ' יגאל ידין, החיפושים אחר בר-כוכבא, עמ' 188.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.