נברן שדה קצר-זנב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןנברן שדה קצר-זנב
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי עכבר
משפחה: אוגריים
סוג: נברן שדות
מין: נברן שדה קצר-זנב
שם מדעי
Microtus agrestis
ליניאוס, 1761
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נברן שדה קצר-זנב (שם מדעי: Microtus agrestis) הוא מין נברן ממשפחת האוגריים החי לאורכה של אירופה ומזרח אסיה בין חופי האוקיינוס האטלנטי לימת באיקל. הוא תואר בידי קארולוס לינאוס ב-1761.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנברן מגיע לאורך של 8 עד 13 ס"מ והוא בעל זנב קצר באורך של 3 עד 4 ס"מ, ממנו קיבל את שמו. משלקו כ-20 עד 50 גרם בקירוב כשאין הבדל גדול בין הזוויגים. צבע פרוותו אפור-חום והוא בעל שפמות ארוכים ואוזניים קצרות. הוא משמיע שריקות חלשות ונמוכות.

תפוצתו היא בחורשות, בתות, ביצות וגדות נהרות לאורך אזורים צפוניים עד לנורווגיה, שוודיה ופינלנד ומזרחה עד סיביר וכן באזורים ממוזגים לאורך מרבית אירופה, למעט דרומה ובאסיה מדרים עד צפון-מערב סין.

הנברן הוא אוכל צמחים הניזון מעשבים, פקעות, פרחים ונבטים ולעיתים גם מזחלי חרקים. הנקבות ממליטות עד שבע פעמים בכל שנה לעיתים קרובות בין האביב לקיץ, ובכל אחת בממוצע נולדים 4 עד 6 גורים, הנגמלים לאחר כ-14 יום.

מכרסם זה נפוץ מאוד ונחשב למזיק לחקלאות, אף שהוא כמעט ולא נראה על פני השטח. הוא עצמו משמש כמזון מועדף לתנשמת מצויה ועוד ינשופים וכן לבזים, סמוריים שונים, שועלים ונחשים, אך לאלה יש השפעה מועטה מאוד על כמותם. נברנים מצליחים להתבסס באזורים מסוימים עד להתפרצות מגפה, המחזירה אותם לכמות קטנה יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נברן שדה קצר-זנב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נברן שדה קצר-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN