נברסקה (BB-14)
 | |
| USS נברסקה מחוץ לניו יורק ב-1910 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Seattle Construction and Drydock Company  |
| תחילת הבנייה | 4 ביולי 1902 |
| הושקה | 7 באוקטובר 1904 |
| תקופת הפעילות | 1 ביולי 1907 – 2 ביולי 1920 (13 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-9 בנובמבר 1923 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 15,188 טון, מקסימלי: 16,352 טון |
| אורך | 134 מטר |
| רוחב | 23 מטר |
| שוקע | 7 מטר |
| מהירות | 19 קשרים |
| גודל הצוות | 812 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 9,000 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 19,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ברבטות: 10 אינץ' (254 מ"מ) צריחים: 12 אינץ' (305 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אוניית המערכה נברסקה (BB-14) הייתה השנייה מבין חמש אוניות המערכה מסדרת וירג'יניה שנבנו עבור צי ארצות הברית, והספינה הראשונה שנשאה שם זה. היא נבנתה על ידי המספנה של האחים מורן בסיאטל, וושינגטון, עם הנחת השדרית שלה ביולי 1902 והשקתה באוקטובר 1904. האונייה שהושלמה הוכנסה לשירות בצי האמריקני ביולי 1907. האונייה הייתה חמושה בסוללה התקפית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) ושמונה תותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים), והייתה מסוגלת למהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש).
נברסקה הצטרפה לצי הלבן הגדול לאחר שהגיע לחוף המערבי של ארצות הברית ב-1908 והמשיכה איתו במהלך הקפת כדור הארץ. מ-1909 עד 1914, האונייה ערכה אימונים ותפקידים טקסיים רגילים עם הצי האטלנטי. היא נפרסה פעמיים למקסיקו במהלך המהפכה המקסיקנית, באמצע 1914 ובאמצע 1916, לפני שהוצאה משירות קצר ב-1916. היא הופעלה מחדש זמן קצר לפני כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה באפריל 1917, ולאחר מכן שימשה כספינת אימונים ומאוחר יותר כאוניית ליווי שיירות. לאחר המלחמה, היא החזירה חיילים אמריקאים חזרה מצרפת, ובשנת 1919 היא הועברה לצי האוקיינוס השקט, למרות שהיא נשארה בשירות פחות משנה, כשהיא הושבתה ביולי 1920. הסכם הצי של וושינגטון משנת 1922 הביא לגריטתה, דבר אשר בוצע בנובמבר 1923, כאשר היא פורקה לגרוטאות.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודת העיצוב על סדרת וירג'יניה החלה בשנת 1899, לאחר ניצחון ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד, אשר הוכיחה את הצורך באוניות מערכה לים הפתוח המתאימות למבצעים בחו"ל, ופתרה סוף סוף את הוויכוח בין תומכי הסוג הזה לבין אלו אשר העדיפו אוניות עם לוח חופשי נמוך להגנה על החוף. המתכננים כללו סידור מרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים, מה שהוכיח את עצמו כאכזבה משמעותית בשירות, שכן ירי של כל אחד ממערכות התותחים הפריע לאחרות, והאט את קצב האש.
נברסקה הייתה באורך כולל של 441 רגל 3 אינץ' (134.49 מטרים), רוחב של 76 רגל 3 אינץ' (23.24 מטרים) ושוקע של 23 רגל 9 אינץ' (7.24 מטרים). הדחק האונייה היה 14,948 טונות ארוכות (15,188 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 16,094 טונות ארוכות (16,352 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני מדחפים, בדירוג של 19,000 כוחות סוס (14,000 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודי Babcock & Wilcox המופעלים בפחם. מערכת ההנעה העניקה של 19 קשרים (35 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני כלוב ב-1909. היה לה צוות של 812 קצינים ומלחים.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) /40 קליבר Mark 4 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, מקדימה ומאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ו-12 תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) /50 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' היו מורכבים בארבעה צריחים תאומים; שניים מהם הוצבו על גבי צריחי הסוללה הראשיים, כאשר שני הצריחים האחרים לצד הארובה הקדמית. תותחי ה-6 אינץ' הונחו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה 12 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר המורכבים בקזמטים לאורך דופן הגוף ו-12 תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה שני תותחי 1 פאונד. כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה באותה התקופה, רוד איילנד נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.
חגורת השריון הראשית של נברסקה הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי המכונות ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) במקום אחר. חזיתות צריחי תותחי הסוללה הראשיים (והצריחים המשניים מעליהם) היו בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים). כל צריח נשען על ברבטות תומכות שהיו מוגנות עם חיפוי שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרית של נברסקה הונחה במספנת האח מורן בסיאטל, וושינגטון ב-4 ביולי 1902. היא הושקה ב-7 באוקטובר 1904 ונכנסה לשירות בצי ב-1 ביולי 1907, האונייה האחרונה בסדרה שנכנסה לשירות. המפקד הראשון שלה היה קפטן רג'ינלד פ. ניקולסון. לאחר שנכנסה לשירות, היא ערכה הפלגות ניסויים ונערכו בה שינויים קלים. במאי 1908, היא יצאה לסן פרנסיסקו, והגיעה ב-6. שם, היא הצטרפה לצי הלבן הגדול, שיצא מהמפטון רודס, וירג'יניה, בשנה הקודמת, בשלב הראשון של השיוט העולמי שלו. נברסקה החליפה את אוניית המערכה אלבמה (BB-8), והצי יצא מסן פרנסיסקו ב-7 ביולי. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית.
הצי הלבן הגדול החל אז בחציית האוקיינוס השקט, עם ביקור בהוואי בדרך. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד. לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.
לאחר סיום הטקסים, נברסקה נשארה בשירות הצי האטלנטי. בסוף 1909 היא השתתפה בחגיגת הדסון-פולטון בניו יורק. בחגיגה הצטרף צי בינלאומי של ספינות מלחמה מגרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה ומדינות אחרות לצי האטלנטי כדי להנציח את גילוי נהר ההדסון על ידי הנרי הדסון. בשנת 1912, נברסקה השתתפה בטקס לרגל יום השנה המאה לכניסתה של לואיזיאנה לארצות הברית. האונייה נפרסה למקסיקו פעמיים כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במהלך המהפכה המקסיקנית, הראשונה מ-1 במאי עד 21 ביוני 1914, והשנייה מ-1 ביוני עד 13 באוקטובר 1916. עבור פעולות אלו, האונייה זכתה במדליית השירות המקסיקנית. האונייה הושבתה לזמן קצר ב-1916, אך חזרה לשירות ב-3 באפריל 1917.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה ימים לאחר כניסתה לשירות מחדש של נברסקה, הכריזה ארצות הברית מלחמה על גרמניה בשל מערכת הצוללות הבלתי מוגבלת של האחרונה, ובכך הצטרפה למלחמת העולם הראשונה. האונייה הוקצתה לפלגה השלישית, כוח אוניות המערכה של הצי האטלנטי, וב-13 באפריל, היא הצטרפה לשאר הצי לאימוני קרב במפרץ צ'ספיק. היא נשארה בחוף המזרחי של ארצות הברית והוטלה עליה משימה להכשיר צוותי שמירה לספינות תובלה. ב-15 באפריל 1918, היא נכנסה למספנת הצי של נורפוק לצורך תחזוקה תקופתית. ב-16 במאי, נברסקה העלתה את שרידיו של שגריר אורוגוואי שנפטר לאחרונה, קרלוס דפנה, בהמפטון רודס. היא יצאה באותו יום עם הסיירת המשוריינת פיטסבורג - אוניית הדגל של צי האוקיינוס השקט - והגיעה למונטווידאו, אורוגוואי ב-10 ביוני. מפקד צי האוקיינוס השקט הגיע לסיפון נברסקה לטקסי ההעברה. שתי האוניות יצאו ממונטווידאו ב-15 ביוני והגיעו להמפטון רודס ב-26 ביולי.
החל מספטמבר החלה נברסקה להיות מועסקת כאוניית ליווי שיירות לאירופה. ב-17 בספטמבר, היא יצאה מניו יורק עם שיירה HX 49, קבוצה של שמונה עשרה ספינות; שאר אוניות הליווי כללו את המשחתת דנט ואת סיירת הסוחר החמושה (AMC) רוצ'סטר, ואת הסיירת הסוחר החמושה הבריטית אה"מ ארלנסה. בנקודת מפגש במזרח האוקיינוס האטלנטי, היא מסרה את השיירה לאוניות ליווי אחרות שייקחו את האוניות לצרפת. נברסקה חזרה להמפטון רודס ב-3 באוקטובר. היא ליוותה שתי שיירות נוספות לפני שהמלחמה הסתיימה בנובמבר 1918. בדצמבר היא צוידה לשאת חיילים אמריקאים בחזרה מצרפת. היא ערכה ארבע נסיעות כאלה לברסט, צרפת, ונשאה כ-4,540 חיילים חזרה לארצות הברית. המסע הראשון החל ב-30 בדצמבר; היא הגיעה לברסט ב-11 בינואר 1919 ולאחר שהעלתה קבוצת חיילים, עזבה לניופורט ניוז, וירג'יניה, לשם הגיעו ב-28 בינואר. המסע הרביעי הסתיים ב-21 ביוני 1919, גם הוא בניופורט ניוז.
ב-22 ביוני 1919, נברסקה הועברה מכוח הסיירות והתובלה לצי האוקיינוס השקט. היא עזבה את החוף המזרחי זמן קצר לאחר מכן, לכיוון האוקיינוס השקט. ב-2 ביולי 1920 הוצאה האונייה משירות, וב-15 ביולי היא סווגה מחדש כ-BB-14. היא נותרה מחוץ לשירות עד 12 ביולי 1922, אז נמחקה מרשימות הצי בהתאם להסכם הצי של וושינגטון שנחתם מוקדם יותר באותה שנה. תנאי האמנה הורו לצמצום משמעותי בכוח הימי, וב-9 בנובמבר 1923 הוכרזה נברסקה כבלתי כשירה לשירות מלחמתי נוסף בהתאם לאמנה. לאחר מכן היא נמכרה לגריטת ספינות.
