נוצרי חדש
נוצרי חדש (בלטינית: Novus Christianus; בספרדית: Cristiano Nuevo; בפורטוגזית: Cristão-Novo; בקטלאנית: Cristià Nou; בלדינו: Kristiano muevo) היה שיוך חברתי-דתי והבחנה משפטית באימפריה הספרדית ובאימפריה הפורטוגזית, ששימש החל מהמאה ה-15 בעיקר כדי לתאר את צאצאיהם של היהודים והמורים הספרדים שהוטבלו לכנסייה הקתולית בעקבות צו אלהמברה (אנ'). צו אלהמברה משנת 1492, הידוע גם כצו הגירוש, היה חוק אנטי-יהודי שנקבע על ידי המלכים הקתולים עם הרקונקיסטה של חצי האי האיברי, שחייב יהודים להמיר דתם לנצרות קתולית או להיות מגורשים מספרד. רוב ההיסטוריה של "הנוצרים החדשים" מתייחסת לאנוסים (המומרים היהודים, שהיו ידועים בדרך כלל כקונברסוס) בעוד שהמומרים המוסלמים היו ידועים בשם מוריסקוס (אנ').
כיוון שהמרות הדת הושגו בחלקן באמצעות כפייה וגם על ידי איום בגירוש, במיוחד כשמדובר ביהודים, האינקוויזיציות והמלוכנים האיבריים חשדו בכמה מה"נוצרים החדשים" שהם יהודים בסתר. האינקוויזיציה הספרדית ולאחר מכן האינקוויזיציה הפורטוגזית נוצרו כדי לאכוף אורתודוקסיה קתולית ולחקור את ההאשמות בכפירה. הדבר הפך לסוגיה פוליטית בספרד ובפורטוגל עצמן ובאימפריות שלהן בחו"ל, במיוחד באמריקה הספרדית, אמריקה הפורטוגזית והאיים הקריביים. לפעמים "נוצרים חדשים" נסעו לשטחים שנשלטו על ידי אויבי ספרד הפרוטסטנטיים – כגון האימפריה ההולנדית, האימפריה הקולוניאלית האנגלית, או אזורים בצרפת שהושפעו מההוגנוטים, כדוגמת בורדו – וקיימו שם בגלוי מצוות יהודיות, דבר שחיזק את החשד לקיומם של יהודים בסתר. אף על פי כן, חלק ניכר מאותם "נוצרים חדשים" נחשבו על ידי החברה הספרדית כקתולים באמת ובתמים, והצליחו להגיע לתפקידים בכירים במערכת הדתית (יוחנן מהצלב, תרסה מאווילה, חואן דה אווילה, ז'וזה דה אנשייטה, תומאס דה טורקמדה ואחרים) או הפוליטית (חואן דה אונאטה, לואיס קרווחל, הרנן פרז דה קוסאדה, לואיס דה סנטאנג'ל ואחרים).
לדברי אנטוניו חוסה סראייבה (ספ'), מורה לספרות והיסטוריון פורטוגזי, "הדיכוטומיה בין נוצרי ותיק לנוצרי חדש התקיימה בפועל רק בטקסונומיה האינקוויזיטורית. ההגדרה הדתית או האתנית של הנוצרים החדשים הייתה, בסופו של דבר, פורמלית בלבד. כמו כן, התווית 'נוצרי חדש' יכולה להתבסס על שמועות שמקורן באילן יוחסין מפוקפק, לשון הרע ותככים." על פי חוק, קטגוריית הנוצרים החדשים כללה את המומרים לאחרונה, וכל אדם שהוטבל שחלק כלשהו מדמו מגיע מהמומרים הללו, עד דור שלישי – אך הדור הרביעי פטור. בהמשך, בתקופת שלטונו של פליפה השני, מלך ספרד, הקטגוריה כללה כל אדם שחלק כלשהו מדמו מגיע מנוצרים חדשים, "מימי קדם". בפורטוגל, בשנת 1772, הורה סבשטיאאו דה מלו להפסיק את ההבחנה המשפטית בין נוצרים חדשים לנוצרים ותיקים.