נחל זרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפל הגיר

נחל זרד הוא נחל איתן בירדן, הידוע בערבית בשם "ואדי חסה". הנחל הוא הדרומי בין שלושת הנחלים האיתנים הזורמים אל ים המלח ממזרח (שני האחרים הם ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון (ואדי אל-מוג'יב)).

בנחל נביעות של מים מתוקים ומעיינות חמים. תחילתו של הנחל בהרים שממזרח לדרך בין מעאן (בדרום) לכרכ (בצפון), ליד הכפר אל-חסה, וסופו ליד הכפר א-צאפי (המזוהה עם העיר צוער) שלחוף החלק הדרומי של ים המלח. שטח אגן הניקוז של הנחל הוא כ-2,500 קמ"ר. הנחל מתחתר ויוצר קניון עתיר מים וצמחייה וההליכה בו היא בתוך מים ברוב הדרך. בתוך הנחל צמחייה מרובה הכוללת קנה, סוף, קנה סוכר והרדוף הנחלים.

יוסף ברסלבי, מביא תמונה של נחל זרד כפי שנתגלתה לחוקרים ,בשנות הארבעים של המאה העשרים,[1].

"ארכו של נחל זרד הוא 80 ק"מ בקירוב . במחציתו המזרחית , עד לדרך קיר מואב(כרכ) - תופל(טפילה), החוצה אותו בגובה של 845 מ' מעל פני ים המלח, משופעים ההרים היורדים אליו משני עבריו ומרחב בהם למרעה וחקלאות, והעמק משני עברי הערוץ שטוח במקומות שונים ואדמתו טובענית, ביצתית ומכוסה שיחים לרוב. מן הדרך קיר-מואב-תופל יורד הנחל כ-44 ק"מ עד שהוא משתפך אל הפינה הדרומית-המזרחית של ים-המלח. ב-10-12 הק"מ הראשונים מן הדרך מערבה, עדיין עמקו של הנחל וצלעותיו המשופעות מעובדות פה ושם, אולם ב-20-25 הק"מ האחרונים, הוא הופך קניון אדיר, בדומה לזה של נחל ארנון . בפתחו של הקניון מצד בקעת-צוער, מתגלות התצורות הקדומות של העידן הטרום-קמברי (פרי-קמבריון), כגון הגרניט, הגנייס, הפורפיר וכיוצא בהם. הלאה לאורך הנקיק עצמו, שולטים מרבצי אבן החול-הנובית (או הקמברית) התחתונה, בעובי של 70 מ' לפחות. מעל מרבציה של האבן האדומה יש שכבות של קמבריון ימי מן העידן הפפליאוזואי, מעל אלה- ספסלי דולומיט קשים, ומעליהם רובדי טין צפחני , אבן חול ודולומיטים דקים. בשכבות המעבר מ-אבן חול נובית התחתונה אל הקמבריון הימי, נראים פה ושם ריכוזי מנגנז שחורים וקטנים. בדולומיטים ובגיר הדולומיטי מפוזרים עורקים וכתמים של גלנית (מחצבי עופרת ומלכית (מחצב נחושת).

רוחבו של הנחל בסופו הוא כ- 5-10 מטר ועמקו 15-65 ס"מ. המים צלולים, ועל שם צלילותם וטעמם זכתה צוער (עיר מקראית) ההיסטורית לשם הערבי "א-צאפציה" , היינו : "הצלולה, הזכה"."

"לאורך הקניון של הנחל ונקיקי יובליו מצויות קבוצות קבוצות של מעיינות מים חמים ( 40-44 מעלות צלזיוס) וכן מעיינות מים קרים. המעינות החמים פורצים בשלוש שרשראות , לאורך 12 ק"מ בקירוב. מימיהם החמים מעידים על עליה מעומק רב, אך בניגוד לרוב המעיינות החמים של ארץ ישראל עניים הם עניות מרודה בכלור ובמלחים מינרליים אחרים, חסרים מימן גופרתי לחלוטין, ודומים בהרכבם לרוב המעיינות הקרים לאורך הנחל.כל המעיינות החמים יחד שופעים כ-36-37 מטר מעוקב לדקה, או כ-2220-2160 ממ"ק לשעה, שהם כ-60%-70% מכל המים הנובעים לאורך הנחל ".

נחל זרד עשיר גם בצומח. חורשות עבותות של קנה סוף, שיחי הרדוף, סבכי עצי אשל ו-שיטה, פה ושם גפנים בודדים או עצי תאנה.

בשנת 1942 ציידה חברת אשלג ארץ-ישראלית משלחת מדעית לשם ברור שפיעת מימיו של נחל זרד, דרכי הגברתה וריכוזה לצורכי המפעל מדרום לים-המלח. בראש המשלחת עמד פרופ' יהודה ליאו פיקרד מן האוניברסיטה העברית בירושלים, ומהנדס המים א. דה-ליאו. בזכות משלחת זו, הראשונה בתולדות חקירת ארץ ישראל, שעברה את הנחל לכל מלוא אורכו עד דרך קיר מואב נתגלו פרטים רבים מאד על הנחל.[2].[3].[4].

נחל זרד מסומן במפת מידבא כזורם לים המלח, אולם הד"ר יואל אליצור טען כי הסימון במפת מידבא קטוע וייתכן שנחל ער הוא זה שמסומן במפה.

נחל זרד בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי מואב

נחל זרד מוזכר בספר דברים כתחנה במסעם של בני ישראל:

"עַתָּה, קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם--אֶת-נַחַל זָרֶד; וַנַּעֲבֹר, אֶת-נַחַל זָרֶד. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, עַד אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ אֶת-נַחַל זֶרֶד, שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה, שָׁנָה--עַד-תֹּם כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה, לָהֶם"

ספר דברים, פרק ב', פסוקים י"ג-י"ד

כן מוזכר הנחל באותו הקשר בספר במדבר, פרק כ"א, פסוק י"ב.

מפליא כי הוא איננו נזכר ב-42 מסעות בני ישראל על אף אזכורו גם בספר במדבר (כ"א) וגם בספר דברים. תשובה חלקית על תמיהה זאת ניתנת בספר "אור החיים" כי המסע והציווי המיוחד של משה 'לעבור את נחל זרד' היה כי זהו מסע ללא עמוד הענן שהיה מלווה את בני ישראל במסעם במדבר. היו נצרכים לבני ישראל כוחות מיוחדים על מנת לצלוח את המעבר לארץ המובטחת. הסבר אחר הוא כי ב-42 המסעות מוזכרים המקומות ולא הנחלים. הנחל שימש כגבול בין מואב ואדום.

בתרגום יונתן וירושלמי על "נחל זרד" מובאים שני תרגומים: "נחל טרוויא" ו"נחל דמרבי חלפי וגילי וסיגלי". יש שסברו כי מדובר בפלג דרומי של נחל ארנון, אולם החוקר יוסף ברסלבי כתב באריכות כי זיהוי זה מתבסס על שם ערבי וכי ברור לחלוטין כי נחל זרד המקראי הוא ואדי חסה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף ברסלבי, "הידעת את הארץ - ים המלח סביב-סביב",, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תשט"ז, 1956, כרך ג', פרק 5 : הנהרות ומעינות המים ממזרח לים המלח, פרק משנה ד' : נחל זרד, עמוד 128-136
  2. ^ משה נובומייסקי . "תוצרת האשלג העולמית וים המלח, שנתון פלניוס לכלכלה של א"י , תל אביב , 1936
  3. ^ יהודה אלמוג (קופלביץ) ,ב.צ.ונסקי (אשל), " חבל סדום : צוער , ים המלח והכיכר " , הוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה ב', תש"ט ,1949, פרק : "במעלה נחל זרד מפי טייל", עמוד 102-114
  4. ^ א. דה-ליאו, "מספר נתונים על ים המלח", עתון אגודת האינג'נרים, שבט, תש"ו, 1945

קואורדינטות: 31°02′10″N 35°29′20″E / 31.03611°N 35.48889°E / 31.03611; 35.48889

Terrestrial globe.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.