נחל זרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפל הגיר בואדי חסא, אשר זוהה בידי מספר חוקרים עם נחל זרד המקראי

נחל זָרֶד הוא נחל הנזכר בתנ"ך בתחום מואב, בתיאור מסע בני ישראל לארץ כנען, אשר זוהה בידי מספר חוקרים עם נחל איתן בירדן בשם ואדי חסא הנשפך לדרום ים המלח. זיהוי אחר לנחל הוא בואדי טרפויה, נחל במזרח מואב, המתחבר לארנון מכיוון דרום מזרח, ואשר תואם את התיאור המקראי ואת התרגומים הארמיים למקרא.

ואדי חסא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואדי חסא הוא הדרומי בין שלושת הנחלים האיתנים הזורמים אל ים המלח ממזרח (שני האחרים הם ואדי זרקא-מעין ונחל ארנון - ואדי אלמג'יב).

בנחל נביעות של מים מתוקים ומעיינות חמים. תחילתו של הנחל בהרים שממזרח לדרך בין מעאן (בדרום) לכרכ (בצפון), ליד הכפר אלחסא, וסופו ליד הכפר א-צאפי (המזוהה עם העיר צוער) שלחוף החלק הדרום-מזרחי של ים המלח. שטח אגן הניקוז של הנחל הוא כ-2,500 קמ"ר. הנחל מתחתר ויוצר קניון עתיר מים וצמחיה, וההליכה בו היא בתוך מים ברוב הדרך. בתוך הנחל צמחייה מרובה הכוללת קנה, סוף, קנה סוכר והרדוף הנחלים.

החוקר יוסף ברסלבי הביא תמונה של ואדי חסא כפי שנתגלתה לחוקרים בשנות הארבעים של המאה העשרים[1]:

"ארכו של נחל זרד הוא 80 ק"מ בקירוב . במחציתו המזרחית , עד לדרך קיר מואב(כרכ) - תופל(טפילה), החוצה אותו בגובה של 845 מ' מעל פני ים המלח, משופעים ההרים היורדים אליו משני עבריו ומרחב בהם למרעה וחקלאות, והעמק משני עברי הערוץ שטוח במקומות שונים ואדמתו טובענית, ביצתית ומכוסה שיחים לרוב. מן הדרך קיר-מואב-תופל יורד הנחל כ-44 ק"מ עד שהוא משתפך אל הפינה הדרומית-המזרחית של ים-המלח. ב-10-12 הק"מ הראשונים מן הדרך מערבה, עדיין עמקו של הנחל וצלעותיו המשופעות מעובדות פה ושם, אולם ב-20-25 הק"מ האחרונים, הוא הופך קניון אדיר, בדומה לזה של נחל ארנון. בפתחו של הקניון מצד בקעת-צוער, מתגלות התצורות הקדומות של העידן הטרום-קמברי (פרי-קמבריון), כגון הגרניט, הגנייס, הפורפיר וכיוצא בהם. הלאה לאורך הנקיק עצמו, שולטים מרבצי אבן החול-הנובית (או הקמברית) התחתונה, בעובי של 70 מ' לפחות. מעל מרבציה של האבן האדומה יש שכבות של קמבריון ימי מן העידן הפפליאוזואי, מעל אלה- ספסלי דולומיט קשים, ומעליהם רובדי טין צפחני , אבן חול ודולומיטים דקים. בשכבות המעבר מ-אבן חול נובית התחתונה אל הקמבריון הימי, נראים פה ושם ריכוזי מנגנז שחורים וקטנים. בדולומיטים ובגיר הדולומיטי מפוזרים עורקים וכתמים של גלנית (מחצבי עופרת ומלכית (מחצב נחושת).

רוחבו של הנחל בסופו הוא כ- 5-10 מטר ועמקו 15-65 ס"מ. המים צלולים, ועל שם צלילותם וטעמם זכתה צוער (עיר מקראית) ההיסטורית לשם הערבי א-צאפיה, היינו : הצלולה, הזכה.

לאורך הקניון של הנחל ונקיקי יובליו מצויות קבוצות קבוצות של מעיינות מים חמים (40-44 מעלות צלזיוס) וכן מעיינות מים קרים. המעינות החמים פורצים בשלוש שרשראות, לאורך 12 ק"מ בקירוב. מימיהם החמים מעידים על עליה מעומק רב, אך בניגוד לרוב המעיינות החמים של ארץ ישראל עניים הם עניות מרודה בכלור ובמלחים מינרליים אחרים, חסרים מימן גופרתי לחלוטין, ודומים בהרכבם לרוב המעיינות הקרים לאורך הנחל. כל המעיינות החמים יחד שופעים כ-36-37 מטר מעוקב לדקה, או כ-2220-2160 ממ"ק לשעה, שהם כ-60%-70% מכל המים הנובעים לאורך הנחל".

בשנת 1942 ציידה חברת אשלג ארץ-ישראלית משלחת מדעית לשם ברור שפיעת מימיו של ואדי חסא, דרכי הגברתה וריכוזה לצורכי המפעל מדרום לים המלח. בראש המשלחת עמדו פרופ' יהודה ליאו פיקרד מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהנדס המים א. דה-ליאו. בזכות משלחת זו, הראשונה בתולדות חקירת ארץ ישראל שעברה את הנחל לכל מלוא אורכו עד דרך כרכ, נתגלו פרטים רבים מאוד על הנחל[2].[3].[4].

נחל זרד בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחי מואב

נחל זרד נזכר לראשונה בתנ"ך בספר במדבר בתיאור הגעתם של בני ישראל לתחום מואב, בסוף נדודיהם במדבר: "וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי"[5].

בהמשך, נזכר הנחל בספר דברים: "עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם"[6].

לפי המקרא עברו אפוא בני ישראל במזרח מואב, עד הגיעם לנחל ארנון, שהיווה גבול האמורי. נחל זרד היה התחנה האחרונה במסעם של בני ישראל טרם הגיעם לתחום האמורי בעבר הירדן, שאותו הורשו לרשת.

בתרגום יונתן והירושלמי על נחל זרד מובאים שני תרגומים: "נחל טרוויא" ו"נחל דמרבי חלפי וגילי וסיגלי". יש שסברו כי מדובר בפלג דרומי של נחל ארנון, אולם החוקר יוסף ברסלבי כתב באריכות כי זיהוי זה מתבסס על שם ערבי וכי ברור לחלוטין לדעתו כי נחל זרד המקראי הוא ואדי חסא.

החוקר יואל אליצור סבור כי הזיהוי המקובל בואדי חסא הוא טעות, ותומך זאת במספר הסברים: ראשית, לפי המקרא שכן הנחל בגבולה המזרחי של מואב, שם עברו בני ישראל, ולא בדרומה של מואב, ולכן הצעת זיהוי אפשרית לטעמו היא בואדי נח'ילה או בואדי טרפויה, שני נחלים המתחברים לנחל ארנון מדרום מזרח. זאת, כאשר השם טרפויה דומה להפליא לשם "טרוויא" הנזכר בתרגומים הארמיים לתנ"ך במקום נחל זרד. שנית, בזיהוי המקובל המתבסס על מפת מידבא יש טעות קריאה, כיוון שהשם המצוין על גבי הנחל הנשפך לדרום ים המלח הוא "AREA" ולא "ZARED" (האותיות D ו- A דומות ביוונית, אך ברור מהמפה שמדובר ב-A). זאת, כאשר השם AREA הוא כנראה קיצור של שם העיר היוונית AREAPOLIS ששכנה באזור, אשר התבסס בתורו על השם המקראי וההיסטורי של אזור דרום מואב - "עָר". שלישית, הנחל המסומן במפת מידבא הוא בכלל נחל צפוני יותר מואדי חסא, ויתכן שמדובר בואדי כרכ[7].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף ברסלבי, "הידעת את הארץ - ים המלח סביב-סביב",, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תשט"ז, 1956, כרך ג', פרק 5 : הנהרות ומעינות המים ממזרח לים המלח, פרק משנה ד' : נחל זרד, עמוד 128-136
  2. ^ משה נובומייסקי . "תוצרת האשלג העולמית וים המלח, שנתון פלניוס לכלכלה של א"י , תל אביב , 1936
  3. ^ יהודה אלמוג (קופלביץ) ,ב.צ.ונסקי (אשל), "חבל סדום : צוער , ים המלח והכיכר" , הוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה ב', תש"ט ,1949, פרק : "במעלה נחל זרד מפי טייל", עמוד 102-114
  4. ^ א. דה-ליאו, "מספר נתונים על ים המלח", עתון אגודת האינג'נרים, שבט, תש"ו, 1945
  5. ^ ספר במדבר, פרק כ"א, פסוקים י"א-י"ד.
  6. ^ ספר דברים, פרק ב', פסוקים י"ג-י"ד.
  7. ^ יואל אליצור, מקום בפרשה - גיאוגרפיה ומשמעות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 327-319.

קואורדינטות: 31°02′10″N 35°29′20″E / 31.03611°N 35.48889°E / 31.03611; 35.48889