נחמיה מאירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמיה מאירי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 באוגוסט 1926
דמבלין, פולין
פטירה 24 בינואר 2013 (בגיל 86)
ישראל
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1946
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות המוסד
תפקידים בשירות
מפקד יחידת קיסריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחמיה מאירי (יודנלרנר) (27 באוגוסט 192624 בינואר 2013) היה סוכן במוסד, כיהן כראש יחידת קיסריה וראש יחידת כידון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאירי נולד בדמבלין שבפולין. לאחר פלישת גרמניה לפולין, אספו הנאצים את מאירי ובני משפחתו לבור הריגה ביער, מאירי הצליח לחמוק מהטבח לאחר שהתחזה למת. בהמשך המלחמה נתפס והועסק בעבודות פרך בשדה תעופה. בתקופה זו הציל את חייו של קצין לופטוואפה שמטוסו התרסק ועלה באש, מאירי טיפס למטוס הבוער וחילץ את הטייס מחוסר ההכרה.

ב-1946 עלה לארץ ישראל. היה חבר בהכשרת דגניה ב' וחבר בגדוד השלישי של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות נפל בשבי הלגיון הירדני אך הצליח להימלט. לאחר המלחמה הצטרף לש.ב ומשם עבר למוסד. היה חלק מיחידת קיסריה וממקימי יחידת החוד "כידון". הוא השתתף במבצע ברן, בפעילות נגד המדענים הגרמנים במצרים ובחיפוש אחר הילד יוסל'ה שוחמכר. במבצע זעם האל היה בחוליה שחיסלה את ואאל עאדל זועייתר, את מחמוד המשארי, את באסל אל-קובייסי, את סעיד מוקאסי וכן פיקד על חוליה שעקבה אחר אחמד בושיקי, הוא נפצע ברגלו ושב לישראל, לפני שבושיקי חוסל עקב זיהוי שגוי.[1] בפעולה אחרת היה חלק מסוכני המוסד שעקבו אחר חוליית ארגון ספטמבר השחור בראשות אמין אל הינדי שתכננה לפגוע במטוס אל על באיטליה באמצעות טילי נ"מ. מאירי סבר שיש לחסל את החוליה, אך הצטווה במקום זאת ללכת למשטרה האיטלקית ולמסור את המידע על הפיגוע המתוכנן. הפיגוע סוכל אך אנשי החוליה שוחררו לאחר חודשים בודדים.

לאחר פרישתו מהמוסד עבד כקצין הביטחון בידיעות אחרונות.

מאירי נפטר ב-2013[2] ונקבר בבית הקברות ירקון.[3] הותיר אחריו אישה, בן ובת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונן ברגמן, Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations, Random House

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]