נילו פסניה

נילו פסניה
Nilo Peçanha

לידה	2 באוקטובר 1867 קמפוס דוס גויטקזס, ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית
פטירה	31 במרץ 1924 (בגיל 56) ריו דה ז'ניירו, מדינת ריו דה ז'ניירו, הרפובליקה הברזילאית הראשונה
מדינה
השכלה	בית הספר למשפט של אוניברסיטת סאו פאולו Federal University of Pernambuco
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית של ריו
נשיא ברזיל ה־7 14 ביולי 1909 – 15 בנובמבר 1910 (שנה ו־17 שבועות) → אפונסו פנה ארמס דה פונסקה ←
סגן נשיא ברזיל 14 ביולי 1909 – 15 בנובמבר 1910 (שנה ו־17 שבועות) תחת נשיא ברזיל אפונסו פנה → אפונסו פנה ונססלאו בראז ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש
חתימה

נילו פרוקופיו פסניה (בפורטוגזית: Nilo Procópio Peçanha; ‏2 באוקטובר 1867 - 31 במרץ 1924) היה פוליטיקאי ברזילאי, אשר כהן כנשיא ברזיל השביעי, בין השנים 1909 ו-1910. נילו פסניה נבחר לתפקיד סגן הנשיא בשנת 1906 והתמנה לנשיא בעקבות מותו של הנשיא אפונסו פנה ב-1909 בעת כהונתו. פסניו שירת בתור נשיא ברזיל עד ניצחונו של ארמס דה פונסקה בבחירות הכלליות של שנת 1910. פסניה גם היה נשיא מדינת ריו דה ז'ניירו בין 1914–1917 והתחרה מספר פעמים על נשיאות ברזיל בהמשך דרכו הפוליטית אך ללא הצלחה.

ביוגרפיה

נילו פרוקופיו פסניה נולד בקמפוס דוס גויטקזס, בריו דה ז'ניירו, בירת האימפריה הברזילאית, ב-2 באוקטובר 1867. הוא היה בנו של סבסטיאו דה סוזה פסניה, שעבד כאופה וחואניה אנליה דה סה פרייה, צאצאית למשפחה חשובה של פוליטיקאים באימפריה הברזילאית. את חינוכו המוקדם ביסודי עשה בקמפוס דוס גויטקזס ואת לימודי התיכון שלו העביר בבית הספר אלברטו ברנדאו, ריו דה ז'ניירו. הוא למד בפקולטה למשפטים בסאו פאולו ובהמשך הצטרף לפקולטה למשפטים ברסיפה, פרנמבוקו, כשסיים את לימודיו בשנת 1887. בשנת 1888 חזר נילו פסניה לעיר הולדתו, שם עסק כעורך דין. פסניה נמשך לפוליטיקה וביחד עם פרנסיסקו פורטלה הוא ייסד את ההמועדון הרפובליקני של קמפוס והתמודד על לשכת מזכירי המשרדים של האימפריה בבחירות 1889, אך לא הצליח להיבחר.

בשנת 1889 הפיכה צבאית בראשות דאודורו דה פונסקה הפילה את מלוכתו של פדרו השני, קיסר ברזיל והביאה להקמת הרפובליקה הברזילאית הראשונה. עם הקמתה של הרפובליקה, נילו פסניה נבחר למזכיר הקונגרס הלאומי של ברזיל, תפקיד אותו מילא בין השנים 1890–1891 ותרם בהקמת בית המחוקקים הראשון של הקונגרס הלאומי. הוא נבחר שוב ברציפות עד 1903, אז הפך לנשיא מדינת ריו דה ז'ניירו מטעם המפלגה הרפובליקנית של ריו דה ז'ניירו. נילו פסניה היה מנהל דינמי ויעיל, יחד עם חורחה טיביריצ'ה (נשיא סאו פאולו) ופרנסיסקו סיילס (נשיא מינאס ז'ראיס), הוא הקים את שלישיית נשיאי המדינות שהחליטו על תוכנית להקניית מחיר לאומי שווה לקניית הקפה בהסכם שנחתם בטובטה, מדינת סאו פאולו, בשנת 1906. לפני סיום כהונתו התמודד נילו פסניה לסגן נשיא הרפובליקה בתחת המועמד לנשיאות אפונסו פנה מטעם המפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס. לאחר ניצחון בבחירות שנת 1906 הוא נבחר לתפקיד סגן נשיא הרפובליקה.

ב-14 ביוני 1909, עם מותו של אפונסו פנה לפני תום כהונתו, נילו פסניה קיבל על עצמו את נשיאות המדינה. הוא הפך לנשיא השביעי של הרפובליקה הברזילאית. בתקופה הקצרה של ממשלתו נחנכה סופית יחידת שירות ההגנה האינדיאני, שערכו סדרת מסעות באגן יער האמזונאס במאטו גרוסו במטרה להכפיף את סמכות הממשל הפדרלי על קהילות אינדיאנים מקומיים. נילו פסניה הוסיף לחנוך את מוסדות החינוך הטכני במדינה והמשיך כקודמיו בתמיכה הממשלתית בארגונים בריאותיים. ממשלתו פתחה במערכת בחירות של 1910 זמן קצר לאחר הפיכתו לנשיא שכן המשיך את הקדנציה הנשיאותית של קודמו אפונסו פנה. שני מועמדים התייצבו: רוי ברבוסה, שנתמך בידי המפלגה הרפובליקנית של סאו פאולו, וארמס דה פונסקה, מרשל הכוחות המזוינים של ברזיל אשר נתמך בידי נילו פסניה והמפלגה הרפובליקנית של מינאס ז'ראיס. ב-15 בנובמבר 1910, נילו פסניה הוחלף על ידי ארמס דה פונסקה שניצח בבחירות.

הדיוקן הרשמי האחרון של פסניה לפני פטירתו.

לאחר שירד מתפקיד הנשיאות, נילו פסניה נסע לאירופה, שם שהה עד 1912. באותה שנה הוא נכנס לתפקיד יו"ר הסנאט בריו דה ז'ניירו. הוא התמודד וזכה שוב בנשיאות מדינת ריו דה ז'ניירו בשנת 1914. בשנת 1921, המפלגות הרפובליקניות של סאו פאולו ומינאס ז'רייס הודיעו על מועמדותו של הכורה ארתור ברנרדס, במסגרת מודל "רפובליקת הקפה בחלב" (מודל שלפיו סאו פאולו, מייצרת הקפה, ומינאס ז'ראיס, מייצרת החלב, שלטו בכלכלה הברזילאית ומכאן גם בפוליטיקה). לעומת זאת, המפלגות הרפובליקניות של מדינות פרנמבוקו, באהיה, ריו דה ז'ניירו וריו גראנדה דו סול תמכו במועמדותו של נילו פסניה לנשיאות ברזיל. ארתור ברנרדס היה המנצח עם 466,877 קולות לעומת פסניה שזכה ב-317,714 קולות.

ב-6 בדצמבר 1895 נילו פסניה התחתן בכנסיית סאו ז'ואאו בטיסטה דה לגואה, בריו דה ז'ניירו, עם אנה דה קסטרו בליסאריו סוארס דה סוזה, המכונה אניטה, שהייתה צאצא למשפחת האצולה של קמפוס דוס גויטקזס. על מנת לערוך את החתונה, אניטה נאלצה לעזוב את בית הוריה שהתנגדו לחתונה כדי לגור בבית של דודה, שכן הנישואין בין אריסטוקרט לבני המעמד הנמוך במוצאם היו שערורייתיים מבחינה חברתית באותה העת, אף על פי שפסניה היה עוד באותה העת פוליטיקאי מבטיח. לאחר ההפסד בבחירות של שנת 1922 פסניה ירד מהחיים הפוליטיים ופרש לגמלאות. נילו פסניה נפטר בריו דה ז'ניירו, ב-31 במרץ 1924.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נילו פסניה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר www.historiabrasileira.com (בפורטוגזית)
• נילו פסניה, ביוגרפיה (בפורטוגזית)