ניסוי פילדלפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניסוי פילדלפיה הוא כינוי שניתן לאגדה אורבנית בדבר "ניסוי סודי", שערך לכאורה הצי האמריקאי בשנת 1943. על-פי האגדה, מטרת הניסוי הייתה בחינת השפעת שדה מגנטי בעוצמה חזקה על כלי שיט מאוישים, כ"יישום צבאי של תאוריית השדה המאוחד" (שאינה קיימת גם ב-2008).

מהלך הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימו לב שלתיאור הניסוי המובא כאן אין כל אישור רשמי.

על פי הטענה, הניסוי נערך על ידי אדם בשם ד"ר פרנקלין רינו (או ריינהרט) כיישום צבאי של "תאוריית השדה המאוחד של אלברט איינשטיין". לפי תאוריה זו ישנו קשר בין הכוח האלקטרומגנטי לבין כוח הכבידה, ועל פי הטענה היישום היה הטיה של קרני האור (על ידי הפעלת שדות מגנטיים חזקים), שגורמת לעצם להפוך לבלתי נראה.

על הספינה USS Eldridge הורכבו אלקטרומגנטים שהפעלתם בניסוי בפילדלפיה ב-22 ביולי 1943 גרמה לספינה כמעט להיעלם מעין, למעט מעט ערפל ירקרק: הצופים שנשארו על רציף המעגן ראו רק את השקע שהשאירה הספינה בים, אך לא את הספינה עצמה. לאחר הניסוי התלוננו חברי צוות שונים על בחילות. בהמשך שינה הצי את מטרת הניסוי - להעלים את הספינה מהרדאר בלבד, ולא מהעין הבלתי מזוינת.

הציוד כויל מחדש והניסוי נמשך ב-28 באוקטובר. הפעם הספינה נעלמה לחלוטין ולפי דיווחים נצפתה בבסיס הצי בנורפוק - מרחק של 600 ק"מ מפילדלפיה. לאחר כמה דקות חזרה הספינה והופיעה בפילדלפיה - מקרה של טלפורטציה בלתי מתוכננת.

ההשפעה הפיזיולוגית של הניסוי על חברי הצוות הייתה חמורה. רובם חלו מאד, חלקם סבלו ממחלת נפש בעקבות הניסוי, דומה לסכיזופרניה. חברי צוות אחרים נעלמו וחמישה הותכו לגוף הספינה. פקידי הצי המבוהלים ביטלו את הניסוי וכל חברי הצוות שוחררו משירות. בכמה מקרים נערכה שטיפת מוח לחלק מחברי הצוות כדי שישכחו פרטים על הניסוי. ולפי כמה דיווחים חלק ממי שנשארו התאבדו למרות שקרובי משפחה שלהם אומרים בתוקף שהם נרצחו.

פרסום הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, שום גורם רשמי לא אישר מעולם את קיום הניסוי או שחרר תוצאות שלו. הסיפור על הניסוי התפרסם בדרך עקלקלה: ב-1956 קיבל מוריס ג'סאפ, אסטרונום חובב ומחבר ספר על עב"מים, מכתב מאדם שהזדהה כ"קרלוס מיגל איינדה", ובו סיפר על ניסוי פילדלפיה. ג'סאפ שלח לו גלויה וביקש פרטים נוספים, וזו נענתה רק לאחר כמה חודשים על ידי אדם שהזדהה כ"קארל מ. אלן" ובה כתב שאינו יכול לתת את הפרטים שג'סאפ ביקש, אך רמז שייתכן שיוכל להזכר בהם על ידי שימוש בהיפנוזה. ג'סאפ החליט להפסיק את ההתכתבות.

ב-1957 יצרו אנשי משרד של הצי בוושינגטון קשר עם ג'סאפ לאחר שקיבלו בדואר עותק של סיפרו על עב"מים עם הערות שוליים שכתבו שלושה אנשים בדיו בשלושה צבעים שונים. בהערות הוזכר גם ניסוי פילדלפיה. לפי כתב היד זיהה ג'סאפ את אחד הכותבים כ-אלן/איינדה. אחרים טענו שלמעשה אדם אחד כתב את ההערות והשתמש בשלושה עטים.

ג'סאפ ניסה להתפרנס מהסיפור והוציא לאור ספר נוסף שלא צלח. אשתו עזבה אותו ב-1958 והוא התאבד ב-1959.

הוויכוח על סיפור הניסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים רבים מפקפקים ומזלזלים בסיפור על ניסוי פילדלפיה ומצביעים על כמה בעיות רציניות בסיפור. ראשית, אמינות הסיפור לקויה מאד. כל האינפורמציה הידועה מגיעה מאדם אחד שאיש לא פגש ואין לה כל עדות תומכת מאף אחד אחר.

ב-1980 פרסם רוברט גרמן מאמר ובו טען שקרלוס איינדה/קארל אלן הוא אדם בשם קארל מרדית' אלן מפנסילווניה, אינטליגנטי מאוד אך לוקה במחלת נפש שכנראה המציא את הסיפור על ניסוי פילדלפיה כתוצאה ממחלתו. בין אם הייתה זו הזיה או בדיחה, לא סביר שמשהו מהסיפור מבוסס על מציאות.

הצד המדעי של הניסוי בעייתי עוד יותר. איינשטיין כלל לא סיים את פיתוח תורת השדה המאוחד, למרות שעבד על חלקים שלה עד מותו ב-1955. הבנה מאוחרת, רחבה יותר, של הפיזיקה הקשורה לכך, מראה שקו המחשבה שלו היה שגוי. עד היום לא הצליחו תורות שדה מאוחד שונות לאחד את כח הכבידה עם האלקטרומגנטיות. לא ידוע מנגנון שבו יכולים שדות מגנטיים או חשמליים (בשום עוצמה) לכופף או להטות קרני רדאר, שכן הן מורכבות מפוטונים חסרי מטען חשמלי או מגנטי. לפיכך הרעיון שהצי יבנה ניסוי חסר כל ביסוס תאורטי הוא מאוד בלתי סביר.

אפשרות אחרת היא שהדיווחים על הניסוי שגויים בגלל חוסר ההבנה של המדווח. גם השערה זו לא סבירה — תיאור המערכת, המשתמשת בכח הכבידה להטיית קרני אור, אפשרי בעיקרון. הבעיה היא שהמסה הדרושה לכך גדולה בהרבה ממסת השמש.

גם בלוח הזמנים של הסיפור יש סתירות. USS Aldridge נכנסה לשירות פעיל רק ב-27 באוגוסט 1943 והייתה בנמל בניו יורק עד ספטמבר. באוקטובר הייתה הספינה בהפלגת בכורה בבהאמה ומן הסתם לא יכלה להיות בפילדלפיה באותו זמן. ותיקי הספינה אמרו בכינוס ב-1999 שהספינה מעולם לא עגנה בפילדלפיה.

כאמור, הצי האמריקאי מכחיש את כל סיפור הניסוי, אבל תומכי תאוריות קונספירציה משתכנעים מכך שהסיפור דווקא נכון.

השפעות תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנות השישים והשבעים צוטט סיפור הניסוי במספר מקורות, ונעשו שני סרטים בהשראתו - ניסוי פילדלפיה (1984) וניסוי פילדלפיה 2 (1993).
  • באחד מפרקי "תיקים באפלה" מתייחסים לספינה שהסגל שלה מזדקן במהירות ומאלדר מאמין שיש לכך קשר לניסוי פילדלפיה.
  • באמצע שנות ה 90, פיתחה חברת Westwood את משחק המחשב Red Alert. זהו משחק אסטרטגיה צבאית ובו משחקים 2 כוחות - כוחות הברית והכוחות הסובייטים של ברית המועצות. לרשות כוחות הברית ישנו נשק מיוחד בשם "כרונוספירה", פרי פיתוחו של אלברט איינשטיין, ובאמצעותו ניתנת האפשרות לשחקן להעלים עצם מסוים ולגרום לו להופיע במקום אחר.
  • בשנת 2005 יצאה מיני סדרה של בריאן סינגר בשם The Triangle, בה סופר על תופעות מוזרות הקשורות למשולש ברמודה שנבעו מהניסוי.